מפתח/יבמות/מג/א
מסרק של פשתן וכו' טמאות. קשה אמאי לא אזלי' בתר המסרק המעמיד את השניים ויהא דינו ככלי עץ פשוט שאין מקבל טומאה ולא ככלי מתכת. משנה אחרונה כלים פי"ג מ"ח. ועי' חזו"א כלים סי' י"ז סקי"ג. ועי' קה"י טהרות סי' ט"ו.
אם המעמיד חשוב כגון סולם ששאף הוא מעמיד את השליבות מ"מ הוא עצמו משמש לסולם אז אזלי' בתר המעמיד, אבל במסרק אין חשיבות למעמיד רק לשיניים. חזו"א כלים סי' י"ז סקי"ג.
צריכה להמתין כ"ד חודש וכו'. כ"ד חודש היינו כפי החדשים בין מלאים בין חסרים. הגהות מרדכי. רמ"א סי' י"ג סי"א.
י"א דבעינן מלאים דוקא. עי' עדות ביהוסף סי' ל"ט. שו"ת מהר"י ברונא סי' קצ"ג בשם מהר"ם ור"י מוינא.
אי חודש העיבור עולה למנין כ"ד חודש. שו"ע שם. ועי' רמ"א בשם תרוה"ד. ועי' ביאור הגר"א שם.
פלוגתא אי בזה"ז דאין מניקין כ"ד חודש, אי אכתי איתא להתקנה. פת"ש סי' י"ג סקכ"ט בשם חת"ס. אגודת אזוב מדברי סי' ה'. ערוך השולחן סי' י"ג ס"ל. ועי' דברי טעם סי' ד'. שו"ת האלף לך שלמה סי' נ"ז.
חוץ מיום שנולד בו ויום שנתארסה. מקור לזה. שיטמ"ק כתובות ס., ועי' בס' תשובה לשואל סי' כ"א.
שבת שחל ת"ב בתוכה אסור לספר. פלוגתא אי אסור ליטול ציפרניים בשבוע שחל בו, כמו שלאבל אסור, או דלא גזרו באבילות שבצינעא ומותר. ט"ז סי' תקנ"א סקי"ג. מג"א שם סקי"א. שו"ת מהר"ם חלוואה סי' י'. ט"ז שם סקי"ג. שפ"א פסחים נ"ד:, ועי' משנ"ב שם סקכ"ח.
פרטי האיסור לענין מה שנהגו לאסור מי"ז בתמוז. רמ"א סי' תקנ"א ס"ד. ט"ז הו' שם בשעה"צ סקכ"ז. קצשו"ע סי' קכ"ב ס"ה.
ולכבס וכו'. אפי' אינו רוצה ללבשו עתה אלא להניחו עד אחר ט' אב. שו"ע סי' תקנ"א ס"ג.
ובה' מותרים מפני כבוד השבת. אם חל ת"ב בער"ש מותרין לכבס בה'. רש"י תענית כ"ו: ד"ה ובחמישי. ועי' ר"ן תענית ט: ד"ה ובחמישי. שערים המצויינים בהלכה תענית כ"ו: .
בכה"ג שרי לכבס אבל לא לספר. הגהות אשר"י בשם מהר"ח או"ז. מג"א שם סקי"ד. ובאחרונים כ' דכן יש לדקדק מד' רש"י [הנ"ל] דשרי לכבס אבל לא לספר. נוב"י יו"ד מהדו"ת סי' רי"ג. גבורת ארי שם. תוס' רע"א למשניות שם. ועי' משנ"ב שם סקל"ב. ועי' ביאור הלכה שם ד"ה וכן לכבוד.
יש חולקין דאף שרי לספר. ריטב"א שם. מאירי שם. ועי' משנ"ב שם סקל"ב.
ותניא קודם הזמן וכו'. בטעם שהשמיטו הרי"ף הרמב"ם והרא"ש הך ברייתא. ב"י סי' תקנ"א ד"ה ומש"כ בדרך. ועי' ברא"ש תענית פ"ד סי' ב' [יעו"ש שהביא הך ברייתא]. ועי' קרבן נתנאל סק"י.
העם ממעטין וכו'. משמע דאין אסור מדינא אלא הוי' מנהג [או מידת חסידות]. ערוך השולחן סי' תקנ"א סק"ב. ב"י שם ד"ה ומש"כ בדרך, בדעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש, בתי' הב'.
הטעם שנהגו להקל במו"מ ואין העולם נזהרין בזה. ב"י סי' תקנ"א ד"ה ומש"כ בדרך. ט"ז שם סק"א ושכ"כ הב"ח בשם רש"ל ועי' עוד בדבריו בסי' תקל"ט סק"ד. משנ"ב סי' תקנ"א סקי"א.
ממעטין בעסקיהם לישא וליתן. אי צריך רק למעט או דאסור לעסוק גמרי במו"מ. עי' תוס' לק' מ"ג: ד"ה שאני, ובמגילה ה:, ועי' במג"א או"ח סי' תקנ"א סק"ז. ועי' ערוך השולחן שם ס"ה. ועי' ב"י שם [דמה שנהגו לאסור לגמרי טעות הוא]. ועי' שער הציון שם סקי"א.
מקום שנהגו למעט במו"מ ל"מ התרה אבל מקום שנהגו איסור במו"מ הרוצה לעסוק במו"מ מועיל התרה. מג"א או"ח סי' תקנ"א סק"ז. ועי' ערוך השולחן שם ס"ה.
מלבנות. אם שכר עכו"ם בקבלנות קודם ר"ח אב לצייר שרי כיון שהעכו"ם עושה על דעת עצמו. מג"א סי' תקנ"א סק"ז בשם מהרי"ל. ועי' משנ"ב שם סקי"ב בשם האליה רבה, [יעו"ש דשרי אפי' בת"ב].
היאך הדין לגבי צורך מצוה דרבים. משנ"ב שם סקי"ב.
ומארסין. בירושלמי מתיר אפי' בת"ב עצמו משום דשמא יקדמנו אחר ברחמים. וכ"פ בשו"ע סי' תקנ"א ס"ב. ועי' ריטב"א תענית כ"ו: דבירושלמי הפריז על המידה להתיר עיי"ש. ועי' מאירי. ועי' ט"ז שם סק"ג. ועי' משנ"ב שם סקי"ז. ועי' להלן בע"ב בתוד"ה שאני, שהביאו בשם מגילת סתרים כהירושלמי, עיי"ש.
הטעם דמותר לארס משום שמא יקדמנו אחר. ירושלמי שם. שו"ע שם. ועי' רמב"ם אבל פ"ו ה"ה. ועי' ט"ז שם. ועי' מו"ק י"ח: תוס' לק' בע"ב ד"ה שאני.
אף דב"ק יוצאת ואומרת בת פלוני וכו' מ"מ חיישי' שמא יקדמנו אחר ברחמים. עי' מו"ק י"ח: ועי' בריטב"א שם, ובקידושין נ"ט. ד"ה הא.
קשה דמה צריך לטעם זה, הא באירוסין ליכא שמחה. ט"ז שם ויעו"ש דבאירוסין איכא שמחה קצת. ועי' משנ"ב שם סקי"ז. והנה בעיקר הנידון אי איכא קצת שמחה באירוסין, עי' רש"י ותוס' בע"ב [יעו"ש דאיכא קצת שמחה]. אולם הרמב"ן [וסייעתו] חולקין. ועי' רש"י כאן שפי' דמותר ליארס משום דליכא שמחה.
הטעם משום דבאירוסין ליכא שמחה. רש"י ד"ה ומארסין.
קשה להטעם דשמא יקדמנו אחר, דא"כ מה הק"ו דר"ח, דשמא איכא באירוסין טפי שמחה מכיבוס ואפ"ה התירו משום שמא יקדמנו. גבורת ארי תענית כ"ו: עיי"ש היטב.
אי שרי ליארס ביום המיתה. רמב"ם אבל פ"ו ה"ה. ועי' ריטב"א מו"ק כ"ג., מאירי בע"ב.
ק' דמאי קפריך, לימא דהך מתני' דשריא ליארס בט"ב כר' יהודה דשרי נמי באיבול, ור"י דאסר במתני' אסר נמי בט"ב. תורא"ש.
אבל לא כונסין. להחזיר גרושתו אפשר דשרי. מג"א סי' תקנ"א, ועיי"ש במשנ"ב סקי"ד.
ואין עושין סעודת אירוסין. ואפי' בשבת. מג"א סי' תקנ"א, ועיי"ש במשנ"ב סקט"ז.
היאך הדין לענין סעודה שלא בביתו או בביתה. עי' משנ"ב סי' תקנ"א סקע"ד.
רד"ה טמאה, שראויה לנר וכו'. יש מפרשים דטמא משום שראוי לכתוב על פנקס. תופסתא כלים, ב"מ פ"ג ה"ט. ר"ש שם. רא"ש שם.
רד"ה מקום וכו' אין אוסר בתכבוסת אלא ז' ימים וכו'. קשה דבמו"ק י"ט. ד"ה שמונה כ' רש"י דאבל אסור בתכבוסת כל ל' יום. גלהש"ס. ועי' מהרש"א דד' רש"י במו"ק כנראה דטעות הם. ועי' רש"ש מו"ק שם.
י"א דאבל אסור בתכבוסת כל ל' יום. ריב"א [הו' בתוס' מו"ק כ"ג. ד"ה שאסור]. ועי' רמ"א יו"ד סי' שצ"ב.
רד"ה ומארסין דלאו שמחה היא וכו'. עי' משנ"ת בגמ' טעם דשמא יקדמנו אחר, וכן עי' מה שהו' בגמ' אי באירוסין איכא שמחה או לכה"פ קצת שמחה.
תוד"ה במקום וכו' ול"ג לספר. אמנם יש חולקין וגורסין לספר. רי"ף מו"ק פ"ג [הו' ברשב"א בשם הגאונים והר"ח]. מאירי.
עוד בשיטת הראשונים דל"ג לספר. עי' רמב"ן. רשב"א. ריטב"א.
בא"ד בה"ג וכו'. וכן איתא במסכת שמחות פ"ז הי"א.
בא"ד שריא נמי בת"ב וכו'. י"ל דגם להגירסא דמותר לספר היינו רק כשתכפוהו אבליו שהתירו רק לאבל ולא בת"ב כיון שיכולה להמתין עד אחר ת"ב. תורא"ש בשם רשב"ם, ועייש"ע בתורא"ש מש"כ ע"ז. תוס' ישנים.
תוד"ה מלישא וליתן מלבנות וכו' מוקי בבנין ונטיעה של שמחה. לאו דוקא בית חתנות אלא כל שעושה להרווחה ולנוי. ר"ן תענית ה: מדפי הרי"ף. וכ"מ ברמב"ם תענית פ"ג ה"ח. ועיי"ש במ"מ. רש"י תענית י"ד: ד"ה ה"ג. שפ"א שם בדעת רש"י.
אבורניקי לאו דוקא אלא כל שאינו צורך גדול. מ"מ שם. ועי' ירושלמי תענית פ"ד ה"ו.
י"א דכל בנין אסור אף שאינו של שמחה. טור בשם י"א.