פירוש מהרז"ו על בראשית רבה/יב/א

פירוש מהרז"ו על בראשית רבה יב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כל מה שאתה רואה. פי' שמ"ש הן אלה קצות דרכיו משמע שמורה עליהן באצבע אלה שלפנינו. היינו מה שאנו יכולים להשיג בחוש ראותנו בשמים ובארץ והים שחושב שם בפר' כ"ו. וידומה שזה כל הבריאה וכל דרכיו. לזה בא לומר שמה שאנו משיגים בחושינו אינס אלא קצות דרכיו. ועיקר ההשגה במה שנעלם מעינינו כמעשה בראשית ומעשה מרכבה. ותיבת אלה דורש גז"ש ממ"ש כאן אלה תולדות השמים והארץ שזה כולל יותר ממה שחשב שם בפר' דברים כלליים. אך פסוק אלה תולדות השמים כולל כל פרטי עוה"ז איש לא נעדר. וע"ז אמר שהם קצות דרכיו כי לגדולתו אין חקר ולא סוף ולא תכלית. אשר לא יתכן שנאמר עליהם אלה:

כתיקונו. פירוש בחוזק כחו בבריאותו. אין יכולים להתבונן ולידע סבת כחו הנורא:

נתבונן אין כתיב כאן אלא יתבונן. לפי גירסא זו צ"ע ההפרש. בין מי נתבונן או מי יתבונן. אך בילקוט איוב כ"ו הגי' יתבונן אכ"כ אלא מי יתבונן. וכן הוא גירסת הערוך בערך רעם מתבונן אכ"כ אלא מי יתבונן וכן גורס רש"י במדרש שאם היה כתוב יתבונן או מתבונן היה משמע שכולם יכולים להתבונן. אך מי יתבונן משמע שלא יתבוננו בו אלא יחידים החכמים הגדולים. וזהו שאמר הפקחים. יודעים רומזו והגיונו על מה מרמז ואיזה חכמה יש בו. ומה פעולתו בעולם:

אם על סדרו של רעם. בא לדרוש שהתחיל הפסוק הן אלה קצות דרכיו דקאי על כל תולדות השמים והארץ. ובסוף אמר פרט אחד ורעם גבורתו מי יתבונן. ודרש עפ"י מדה כ"ה דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא. ועוד עפ"י מדה ו' ק"ו סתום אם על סדרו של רעם אי אתה יכול לעמוד. שהוא דבר נרגש לחוש השמע. ק"ו על כל אלה הנ"ל שאין אתה יכול לעמוד:

אם יאמר לך אדם. כוונתו למ"ש קהלת ב' י"ב. ופניתי אני לראות חכמה וכו'. כי מה האדם שיבוא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו. פי' שמתחלה אמרתי לראות ולהשיג החכמה של עולם ולבא אחר המלך. ואח"כ אמרתי כי מה האדם. שיבוא אחר מלך בשר ודם. שלב מלכים אין חקר. ק"ו אחר הקב"ה ובית דינו. כמ"ש לקמן סימן זה. וזהו ק"ו מפורש מדה ה' שהדן והנידון שניהם כתובים. אלא שלא הזכיר הק"ו. וזה עפ"י מדה ט':

ר' נחמן. בא לפרש פסוק ופניתי לראות. שהוא שלמה המלך היה יכול לעמוד על החכמה ולהודיע לאחרים. ולא אחר. וכמ"ש כל זה בריש שיר רבה בהדיא. ומשל של חרישת קנים. הם עניני חכמה שהם סתומים ואין בהם פתח. ושלמה המלך עשה להם פתח. והמשל של פלטין ובו פתחים הרבה. כנגד עניני חכמה הגלוים. אלא שטועה איך לסדרם מרובם. וכדאיתא כל זה קהלת רבה. פסוק ופניתי:

ויוצאין דרך הפקעת. כמ"ש ריש שה"ש רבה. כך עד שלא עמד שלמה לא היה אדם יכול להבין דברי תורה ומשעמד שלמה התחילו הכל סוברין תורה:

אמר ר' שמעון בן יוחאי. רשב"י בא לדרוש שמ"ש המלך הוא הקב"ה ואח"כ פי' הפסוק ע"פ מדה ט'. ופניתי אני לראות חכמה וכו'. ולבא אחר המלך הקב"ה. ואח"כ אמרתי כי מי יבוא אחר הקב"ה להתחכם על מעשיו. ואינו דורש ק"ו:

את אשר כבר עשוהו. עתה בא לחתום הדרשה על הפסוק ופניתי אני לראות חכמה וכו'. כי מי יבוא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו. המלך הוא הקב"ה ומ"ש את אשר כבר עשוהו לשון רבים. על העצה וההמלכה עם בית דינו:

שנאמר הלה' תגמלו. הגיר' בקהלת רבה שם. וא"ת שתי רשויות הן. ת"ל הלה' תגמלו זאת הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך. וכל דרשה זו עפ"י מדה י"ז. מה שקיצר בפסוק אחד פי' בפסוק אחר. ורעם גבורותיו מי יתבונן. ק"ו על סדרו של עולם. כי מי יבוא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך. והובא כל דרשה זו לכאן דרך אגב של רישא דקרא. הן אלה קצות דרכיו. לדרוש שהכוונה על מ"ש. אלה תולדות השמים והארץ וכו' וכנ"ל. ואגב דורש גם סיפא דקרא:

ביבו על פתחו. הוא החוטם כמ"ש במדרש קהלת שם:

וייצר ה' אלהים. ובפסוק הסמוך. וישם שם את האדם אשר יצר. הוא מיותר שכבר אמר וייצר ואין לטעות באדם אחר:

מתגאה בעולמו. דורש אשר יצר עפ"י מדת ממעל מלשון ואשרו אתכם כל הגוים שיהללו ויתפארו. כך כאן אשר יצר שמהלל ומפאר אדם שיצר:

אמר ר' יצחק בר מריון. לקמן פר' ט"ו סימן ה':

אלה תולדות השמים. כאדם שמראה לכל מה שעשה ומתפאר ומתהלל במעשיו הנאים והמשובחים. וזהו אלה כמראה באצבעו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· מעבר לתחילת הדף