ידי משה על בראשית רבה/לג

ידי משה על בראשית רבה לג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ידי משה על בראשית רבה - פרשה לג

פיסקא: א  ג  ה  ו  ז  

א  [עריכה]

לאותם נ"ל לאותם שהם ממינם:

אין מעשיהן של רשעים עושין פירות. ר"ל שאינן מצליחין מעשיהם שאילו מצליחין היי מחריבין העולם:

מלכא קציא. לפיכך נקרא מלך קציא שהוא דר בקץ העולם או מפני שהם מיני שדים לכך נקרא כך מלשון קצתי בחיי ר"ל מלך משוקץ:

א"ר לוי כו'. וק"ל דמה ענין לכאן ובמאי קמפלגי. נ"ל דפליגי בפלוגתא דתנאי דהאחד סבר שנח מקטני אמנה היה וגם כל הב"ח היו ראוים נמחות מן הארץ אך שחס על הכל מפני שהם מעשיו של הקב"ה שלא יבטל שום מין. ולבראות מחדש אי אפשר לפי שאין חדש תחת השמש ור' שמואל סבר שנח חסיד היה לזה אמר על הכל שהוא מדותיו הוא מרחם כו' וק"ל:

ג  [עריכה]

שאין לה עליו מזונות. פי' מ"כ תיבה שאין לשון שנאה נ"ל דקשה לו הלא כתיב ומבשרך אל תתעלם והלא חייב לפרנס אותה כדאיתא דמפרנס גרושתו לזה אמר שאין לשון שנאה כנ"ל וק"ל: או ירצה דקאמר אתה שכתוב בך רחום וחנון כך היה לומר אתה שמזונותינו עליך לזה אמר שהוא לשון שנאה ממילא ההיפך הוא רחום וחנון. מפי בני רבי ליב ונכון הוא:

וקרב תלמידים כו'. בעל א"א לא גריס זה וכן בירושלמי כלאים ליתא זה ופירוש מ"כ דחוק. ושמעתי מפי בני ר' ליב שפירושו כך שמתחלה לא היה מקרב לתלמידים ולא היה מכבד אותם כי מה לתלמיד נגד רבו ועכשיו שראה מעשה אליהו בדמות תלמיד היה מקרב ומכבד תלמידים וכו' ונכון הוא ומשום הכי אמר תלמידים ולא תלמידיו כי היה מכבד התלמידים מפני מעשה דהוי ע"י תלמיד וק"ל אבל מ"כ גורס לפירושו תלמידיו ללא צורך:

רבי אליעזר אומר. לשם קרבנו כו' וי"ל על שם קרבנו נקרא נח וכן רבי יוסי כו':

אמר ר"י לא שמשו מזלות ור' יונתן ס"ל ששמשו. נ"ל כדרך שכתבתי לעיל שטעם שלא שמשו הוא ע"ד דאיתא במדרש שוחר טוב בפסוק השמים מספרים כבוד אל הליכתן של מזלות בגלגל זה שירתם ואיתא ולא קרב זה אל זה ביקשו מ"ה לומר שירה א"ל הקב"ה מעשה ידי טובעים בים וכו' א"כ מכח זה ס"ל לר"י שלא שמשו ורבי יונתן ס"ל ששמשו רק שלא היה רשומן ניכר פי' הליכתן לא היה ניכר פי' שלא אמרו שירה כיון שלא הלכו ודו"ק. ומצאתי סברא זו מפורש שפירש לא היה רשומן ניכר פירוש שהליכתן לא עשו רושם:

ה  [עריכה]

התחיל משיבו תשובות כו' עד עתיד להעמיד צדיק א'. כאן קשה טובא הא' מאי השיב לו שאין צורך בעורב כו' הלא צריך אותו לקיום המין ועוד מתחלה מאי קסבר שלקח אותו לתיבה ועוד הלא היו שם שאר עופות טמאים שאין צורך בם כמו העורב ועוד מאי השיב הקב"ה שעתיד העולם כו' הלא יכול להיות זה ע"י שאר עופות ושמעתי מפי בני הר"ר ליב דאמרינן שהעורב שימש בתיבה לפי זה יתורץ הכל שמתחלה קבלו בתיבה מפני קיום המין ואחר זה ששימש והיתה מעוברת וא"כ לא היה צריך לו לא לקיום ולא לאכילה ולא לקרבן ולכך היה משלח אותו ולא רצה להניח אותו בתיבה ואמר הקב"ה לקבלו בזכות זה שיעשו בניו דהיינו בני עורב לאליהו שיביאו לו פרנסה בזכות זה תציל אותו וק"ל:

ו  [עריכה]

רבי יוסי אמר ג' שבועות ימים. פי' מ"כ עיין לקמן בסמוך והנה לא אפשר להבין דעתו בסמוך מה שפי' על הדא מסייעא וכו' מאי אולמיא האי מהאי ששתי פעמים כתיב ז' ימים אחרים מאי אולמי האחרון מן הראשון שמביא ראיה גם ל' רבה אינו מחוור דאמר ג' שבועות ימים התיבת ימים מגומגם וגם בשיטת ג' וישלח את היונה ולא יספה לשוב אליו עוד. זה אין לו שום חיבור לא למעלה ולא למטה והרבה תהיתי על זה המדרש ולא עמדתי על דעתו ועל דעת מ"כ ונ"ל דהכי פי' רק אקדים לך שהרמב"ן בפי' החומש מחולק עם רש"י עיין שם שרש"י סבר ויהי בחדש העשירי זה אב ומאי עשירי עשירי למבול לפי שהתחלת המבול היה בחשוון נמצא בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים זה ר"ח אב ואחר זה כתיב ויהי מקץ ארבעים יום וישלח העורב נמצא ששליחות העורב היה עשרה באלול וכשתחשוב עוד ג' שבועות סך הכל מגיע עד אחד בתשרי ואז חרבו המים ויבשה הארץ לזה אמר המדרש ג' שבועות שלמים כדי שיתמו באחד בתשרי ונשמט מהדפוס מתיבת שלימים שי"ן ולמ"ד והדפיס ימים במקום שלימים וכך הם דברי המדרש ג' שבועות היו הפסקות סך הכל דהיינו בין עורב ליונה ג"כ ז' ימים מדכתיב עוד ז' ימים משמע שאחר שליחות העורב ג"כ היו ז' ימים לזה אמר הדא מסייע דכתיב ולא יספה לשוב עוד למה לא שבה עכשיו כמו שתי פעמים הראשונים אלא ודאי שהיו ההפסקות ג' שבועות מיום ששלח העורב שהיה עשרה באלול ונמצא כלין באחד בתשרי וכתיב בראשון באחד לחדש חרבו המים ופרש"י זה תשרי לפיכך לא שבה לפי שמצאה מנוח לכף רגלה לז"א המדרש ג' שבועות שלימים דוקא כדי שיתמו דוקא באחד בתשרי כי לא סגי בלאו הכי שלא המתין אצל עורב אחר שליחותו איזו יום מדכתיב אחר שליחות היונה ויחל עוד משמע שהמתין ג"כ אחר עורב אלא מנא לן שהמתנה היה ז' ימים דילמא שנים או ג' ימים לזה מסייע הפסוק שלא שבה היונה בפעם שלישית מפני שנשלמו אותן ג' שבועות בו ביום שחרבו המים ומצאה מנוח לפ"ז מוכח שהיו ג' שבועות שלימים דהיינו ההפסקה אחר העורב היה ג"כ ז' ימים דאל"כ אלא שהיה פחות מז' ימים והפסקות של היונה היה שני שבועות נמצא היו כלין קודם א' בתשרי עדיין לא חרבו המים ולמה לא חזרה אלא ודאי שהיו הפסקות ג' שבועות שלימות ונשלם הזמן באחד בתשרי בשעת יבשת הארץ כנ"ל ודו"ק. ולפי' הרמב"ן שאמר בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים זה תמוז שהוא עשירי לתשרי נמצא ששליחות העורב היה בעשרה באב ונמצא מעשרה באב עד א' בתשרי הוא ששה שבועות וד' ימים לזה צ"ל במדרש ג' שבועות שלימים ר"ל ג' פעמים שני שבועות וד' ימים שליחתן כי כל שליחות היה יום אחד דכתיב ותבא היונה לעת ערב ונמצא כלין כאחד. וכן בדפוס קראקא נדפס שבועות ימים וכן בילקוט ג"כ שבועות ימים לזה אמר הדא מסייע שהיה ג"כ אחר העורב שבועיים כדי שיהיה ג' שבועיים שלימים ודייק ולא יספה לשוב עוד כנכתב למעלה ובין לרש"י ובין לרמב"ן צ"ל תחת תיבת ימים שלימים כנ"ל ודו"ק:

ז  [עריכה]

ד"א כו' יתר כי סוף המדרש של תנינן משפט דור המבול י"ב חדש הוא בד"ה י"א ימים יתירים על ימות הלבנה ושם מוכח שהיה משפטם י"ב חדש לפי שלא היה צריך קרא למימר אלא בט"ז לחדש השני אלא מכאן מוכח שהוה י"ב חדש משפטם כי בהתחלת המבול כתיב בחדש השני בשבעה עשר יום לחדש ובסופו היה צריך לכתוב בשני בששה עשר וכתיב בכ"ז בו נמצא י"א ימים יתירים אלא י"א יום וכו' כדי שיהיה י"ב חדשים שלימים של ימות החמה וק"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף