עץ יוסף על ויקרא רבה/כ/י

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־01:32, 21 בינואר 2021 מאת מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


ויקרא רבה


מפרשי המדרש

יפה תואר
מתנות כהונה
עץ יוסף


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

עץ יוסף על ויקרא רבה TriangleArrow-Left.png כ TriangleArrow-Left.png י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שחצים. גאים וגדולים בדעתם:

אבינו כ"ג ואני ב' סגני כהונה. קשה הא לא הוי אהרן כ"ג ובניו סגני כהונה אלא ביום ההוא וא"כ לא אפשר שיאמרו כן אלא ביום ההוא. ובשביל יום אחד קאמר הרבה נשים יושבות עגונות ושמא עיקרה משום אחי אבינו מלך אחי אמנו נשיא. ואגב אורחיה קאמר נמי אבינו כ"ג ואנו ב' סגני כהונה אע"ג דלא שייך אלא בההוא יומא:

משום בתולותיו לא הוללו. שפי' שלא נכנסו לחופה שנקראת בית הלולא לפי שמהללים בשירים החתן והכלה. ואע"ג דהאי קרא במלחמת פלשתים כשנשבה הארון מיירי כמבואר בכתובים ומה ענין נדב ואביהוא התם. יש לומר דהכי קאמר קרא שם דרך קינה דכיון דבנדב ואביהוא נשרפו בסבת בתולות שלא הוללו א"כ היה ראוי שלא ימותו כהניו מפני נשותיהם שלא יהיו אלמנות. ולא היה כן אלא שכהניו בחרב נפלו ואיך אלמנותיו לא תבכנה על הרעה הגדולה הזאת:

מלמד שהיו משה ואהרן. דייק מדלא קאמר ונדב ואביהוא שהיה משמע שהם טפלים למשה ולאהרן. אלא אמר נדב ואביהוא מוכח שהיו גאים ומבקשים לעמוד במקום משה ואהרן בחשבם עצמם חשובים כמשה ואהרן ולא טפלים להם:

מתי ב' זקנים הללו מתים. ר"ל שאמרו שמשה ואהרן אינם ראוים להיות מנהיגים כי אם מצד שהם זקנים ולא מצד מעלתם (כלי יקר):

סייחין כו'. הוא מליצה שגורה שלא יתהלל הילד מול הזקן ולא הבן מול האב שהוא יחיה יותר ממנו. סייחין פי' בהמות וסוסים קטנים:

מכאן שהיו ראוין להשלחת יד. רק שחסדו גבר עליהם מבלי ישלח יד עליהם. והמתין להם שלא לערבב שמחת התורה:

קילורין. בלשון רומי ויוני עוגה ומין פת (מוסף הערוך):

ויחזו. סיפיה דקרא ויאכלו וישתו:

שזנו עיניהם מן השכינה כו' ר' יוחנן אמר אכילה ודאי כו'. אין ביניהם אלא דלר' יהושע פי' ויאכלו וישתו שהיה לבם גס כמתוך אכילה ושתיה. כי ראיית המחזה הוא רק מתוך שמחה הנפשית ולא יצורף אליו שום שמחה גופנית מאומה. וראייה כזה היא שמחה מעורבת ביראה. אבל שמחה הגופנית הבאה מתוך מאכל הוא שמחה לבד בלי יראה והכנעה. וזה היה מתאר הכתוב שהיה חזיונם כמתוך מאכל ומשתה. ולר' יוחנן הסתכלות בשכינה גופה מקרי אכילה ושתיה שזה מזון הצדיקים:

שפרעו את ראשיהן. הוא ענין ביטול החוש שהראש זקופה למעלה מרוב התבודדת והראש נעשה פרוע:

וגיסו. והגדילו:

לא זן. כי מצא בלבו הכנעה והסתרת פנים למאד. וע"כ בסוף נהנה כי שרתה עליו למאוד עד שקרן עור פניו. והם להיפך שזנו ע"כ לא נהנו ומתו:

ומשה לא ידע כי קרן עור פניו. וזה היה לו ע"י שדבר ה' עמו פנים בפנים:

וכי לפני ה' מתו. ס"ל שלא מתו בני אהרן אלא בחוץ מקום שהלוים מותרים ליכנס מדכתיב ויקרבו וישאום בכתנותם אך קשה יהיה איך שיהיה הן אם מתו בפנים והן בחוץ אמאי לא אמר משה אל אלעזר ואיתמר. הא לקרובים מצוה וחובה לטמא. ותירץ בזית רענן מפני שהיתה מוטלת עבודת היום על אהרן ובניו. ואהרן לבדו לא היה יכול לעבוד עבודת כל היום ואם יטמאו את עצמם אז בע"כ ידחה עבודת היום או לעשות בטומאה. לכן לא היו רשאים לטמא את עצמם עכ"ד:

לפני ה' שני פעמים. היינו חד בפרשה שמיני דכתיב וימותו לפני ה'. וחד בהאי קרא וימת נדב ואביהוא לפני ה'. ולהלן בדברי הימים כתיב לפני אביהם זימנא חדא לחוד. ובדוכתי אחריתי לא אשכחן שהזכיר גבי מיתתן שהיתה לפני אביהם. דסגי במאי דכתב לה בחד דוכתא וה"נ לפני ה' סגי דלכתוב רק חדא זימנא. אלא לרבויי אתא לומר שהוכפל הקושי. אחד על נדב ואביהוא עצמן ע"ד יקר בעיני ה' המותה לחסידיו. והשני על צער אהרן שמתו בניו בחייו:

וכי במדבר סיני מתו. שאע"פ שהקמת המשכן במדבר סיני היה. מ"מ מכיון דמתו באהל מועד ה"ל למימר שמתו שם ולא להזכיר שם כלל המקום שהיה בו אהל מועד:

אלא מלמד שמהר סיני נטלו כו'. ופי' במדבר בדבור גזרת סיני. והוא מלשון ומדברך נאוה:

משל למלך. כי היכי דלא תקשי כיון דבסיני נגזר עליהם מיתה אמאי שביק לה להשתא אי כדי שלא לערבב שמחת מ"ת השתא נמי איכא שמחת הקמת המשכן. לה"ק דהאי דמי לשמחת בתו והאי דמי לשמחת עצמו וניחא ליה לערבב שמחתו ולא של בתו:

אם אני הורגן עכשיו הריני מערבב שמחת בתי. דמ"ת חשיב כנשוי בת כדאמר בש"ר פ' ל"ג משל למלך שהיה לו בת יחידה כו'. כי הוא בת מלכו של עולם החכמה העליונה:

הריני מערבב שמחת בתי. כי אילו נתעצבו ביום ההוא לא היתה התורה נכנסת בלבם כל כך שאין הנבואה שורה מתוך עצבות. וכן לדבר הלכה. וכל אחד קבל ביום ההוא מסיני כל מה שעתיד ללמוד כדלעיל ש"ר פ' כ"ח. וע' מ"ש לעיל בענף:

זה הר סיני. ששם נתחתן לישראל ע"י התורה שהיא כבת שנישאת להם כדאי' ברבה סדר תרומה:

זה אהל מועד. וקרי ליה שמחת לבו כי בו שרתה שכינה על ישראל והיתה שמחה גדולה לפני ה' ולפני ישראל:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף