עץ יוסף על ויקרא רבה/כ/ד

עץ יוסף על ויקרא רבה כ ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ר' יודן גלייא פתח. ק"ל ג"כ בקרבתם. ומפרש שבא להורות שמיתתם בפנים היתה במקום שקרבו בו לפני ה':

יגביה נשר וכי ירום קנו אמר הקב"ה לאיוב אם על מימר פומך הייתי משרה שכינתי על גבי הארון כשם שעשיתי על ידי אהרן. כצ"ל שמשום שהיה איוב מהרהר אחר מדותיו של יתברך מפני היסורין שהגיעוהו קאמר ליה הקב"ה האם הגעת למעלת אהרן. כדאיתא בפסיקתא וז"ל אמר הקב"ה לאיוב וכי גדול אתה מאהרן כו' שכבודי היה מלא הבית ולא יכלו הכהנים לעמוד לשרת כי מלא כבוד ה'. ובזמן שהוא נכנס הייתי חולק לו כבוד ומסלק את כבודי בין שני הכרובים הוא שאמר איוב [ר"ל ספר איוב או צ"ל לאיוב] אם על פיך וגומר אם על פיך היה הקדוש ברוך הוא מגביה את כבודו בין שני הכרובים בכניסתו של אהרן. יגביה נשר זה הקדוש ברוך הוא שנאמר כנשר יעיר קנו כו' ומשהיה יוצא היה חוזר וממלא את הבית עד כאן לשונו. ולפי זה כוונת המדרש במה שאמר הייתי משרה שכינתי על גבי הארון היינו שהיה הקב"ה מצמצם שכינתו בין שני הכרובים שעל הארון בכניסתו של אהרן. וענין יגביה לפי שהארון גבוה מן הארץ עשרה טפחים. ונשר זה הקב"ה כנ"ל. ומה שאמר הייתי מסלק שכינתי מעל גבי הארון פירושו שלאחר שיצא אהרן חזרה ונתפשטה השכינה בכל הבית. ודרש וכי ירום קנו מלשון הרמה וסילוק. וקאמר ליה הקב"ה לאיוב כל אלו המעלות היה לאהרן ואחר כל השבח הזה ראה בניו חללים במקום שכינה ועל כל זה לא הרהר אחרי אלא שתק. ואתה מהרהר אחרי:

סלע ישכון מקדש ראשון לינות הרבה. ויתלונן לינה אחת מקדש שני על שן סלע ומצודה. דתנינן כו'. כצ"ל ור"ל משום דקשה דבתר ישכון יתלונן למה לי. וגם למה כתיב מקודם סלע סתם ואח"כ כתיב שן סלע לכן מפרש סלע ישכון במקדש ראשון וסלע היינו הר המוריה שבו בהמ"ק. והיה הארון ושכינה על גביו כשוכן בתוך הבית וכאדם השוכן על דבר הראוי לשכון בתדירות. אבל ויתלונן על שן סלע ומצודה קאי על מקדש שני שלא היה שם ארון. אלא באבן שתיה שהיתה שם היה נותן המחתה תמורת בין שני בדי ארון שהיה נותנה בבית ראשון. ועל שן סלע אין דרך לשכון בתדירות רק ע"י הדחק לינה אחת. וזה שאמר המדרש ויתלונן לינה אחת מקדש שני על שן סלע ומצודה. ר"ל מדכתיב ויתלונן משמע רק לינה אחת ע"כ קאי על מקדש שני שלא היה שם רק אבן שתיה שהיתה בולטת כשן מסלע שאין דרך לשכון עליו בתדירות רק ע"י הדחק לינת עראי כאורח נטה ללון. והרד"ל גרס כגירסתנו ומפרש משום שמקדש שני עמד עשר שנים יותר מהראשון קרי ליה לינות הרבה:

דתנינן תמן. בא לפרש מצודה על היות אבן זה חזקו ויסודו של עולם כמצודה ומגדל חזק:

משניטל הארון. בגמ' דייק משניטל ולא תני משנגנז שגלה לבבל. דלא כמ"ד ארון במקומו נגנז:

אבן שתיה. מלת שתיה פי' יסוד שבה יסד הקב"ה עולמו. וזהו שאמר שממנה הושתת העולם:

שממנה הושתת העולם. מפרש בגמרא דהא כמ"ד מציון נברא העולם. והנה נקודה אמצעיית הלזו שממנה הושתת העולם שהוא מקום אשר תחת כנפי הכרובים בקדש הקדשים הוא הוא אשר אמר עליה יעקב אבינו ע"ה מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים כי כל החיות של כל העוה"ז וכל הברכות והשפעות הטוב והמטיב לכל הכל יורד תחלה לשם. ומשם מתחלק לכל יושב הארץ כי שם נקרא לב הארץ בסוד הכתוב דברו על לב ירושלים. וכמו שבאדם כל הכח מן המאכלים בא תחלה אל הלב שהוא מלך בכל האברים שבגוף. והלב לוקח לעצמו הזך והנקי. ואח"כ שולח מאתו כח לכל האיברים דרך מעביר הוורידין כנודע בספרי החכמה. כן כל השפעות החיות היורד מן השמים לארץ יורד תחלה אל נקודה אמצעיית הלזו הנקראת לב הארץ ומשם יתחלק השפע לכל האיברים. ועל כן נקרא שער השמים כי שם הוא שער הראשון לקבלת ההשפעה הבאה משמים. ושם נקרא נשקי ארעא ורקיע אהדדי כי תחלה עולים דרך שם כל התפלות ותחנונים ושבחי השי"ת ויחודי שמותיו יתברך מתתא לעילא ועי"ז מתעורר כנגדו לעילא לעילא להיות יורד כל שפע טוב וברכה ורחמים וחיים ממקור מחיה מתים לנוה אפריון למכון בית אלהינו (במ"ח):

כיצד היתה תפלתו של כ"ג. משום דבעי לפרש משם חפר אוכל משם היה מרגל ומחפש אוכל. אקדים לאודיע תפלתו שעיקר על הפרנסה. ומהשתא ידעינן דחפר אוכל דקאמר היינו על מה שהיה מתפלל שם על הפרנסה. והרד"ל גרס מקודם משם חפר אוכל כו' עד כל ימות השנה. ואח"ז כיצד היתה תפלתו עד בתיהם קבריהם ואח"ז מתחיל למרחוק עיניו. וכ"ה בפסיקתא:

שחונה. בגמרא פריך וכי שחונה מעליותא היא. ומשני גשומה אם שחונה פי' אם נגזר שתהא שחונה יהי רצון מלפניך שתהא גשומה. ופי' גשומה שיהיה גשמים לפי הצורך. שחונה פי' חמה. טלולה פי' שיהיה טל לפי הצורך:

ואל יצטרכו בה. בשנה זו:

לתפילת עוברי דרכים. שמתפללים תמיד שלא ירדו גשמים:

על אחינו שבקסרין. לפי גירסא זו נראה שאנשי קסרין היו חשובים ובעלי שררה ולזה היה צריך לבקש עליהם שלא יתגאו זה על זה:

על אחינו שבשרון. מהרי"ב פי' שם מקום ע"ד דאיתא במשנה סוטה מ"ג הבונה בית לבנים בשרון לא היה חוזר. ופי' רש"י מקום הוא ששמו שרון ורש"י שבת דף ע"ז ד"ה מן כתב שרון שם מדינה הוא ואין קרקע שלה יפה ללבנים ולא הוה דבר קיימא כו'. ובגמרא דסוטה דף מ"ד הבונה בית לבנים בשרון לא היה חוזר תנא מפני שמחדשים אותו פעמים בשבוע. ובב"ב דף ל"ג קנקנים בשרון פי' הרשב"ם כדים באותו המלכות כו'. ומפני כך שלא היה בתיהם של קיימא והיו מעותדים ליפול היה כ"ג מתפלל יה"ר כו':

משם היה מיליל. כן הוא בפסיקתא ויחפרו לנו את הארץ מתרגמינן ויאללון:

מר"ה היה יודע. לאו דוקא ר"ה דביה"כ עסקינן. אלא משום דהוי בקרוב לתחלת השנה קאמר מראש השנה. ובספר א"א כתב דבערכין אמרינן דיוה"כ נקרא ראש השנה. והבחיי לא גרס ר"ה:

עולה לדרום. ר"ל דהיינו כשיוצא מבהמ"ק למעלה באויר שהיתה הרוח מנשבת ומטה אותו וכשהיתה רוח צפונית מנשבת ומטה אותו לצד דרום:

ואחר כל השבח הזה. אע"ג דלא היה כן עדיין לאהרן. שהרי ביום שהוקם המשכן אירע ענין נדב ואביהוא. ועדיין לא בא יוה"כ שנכנס בו אהרן אל המשכן להיות לו כל העניינים הנזכרים. מ"מ מכיון שנעשה כ"ג והוכן אל כל השבח הזה ה"ל כאלו היה כבר בפועל (יפ"ת):

מגעגעין באדמה. המעריך המערכות מפרש באדמה בדם. ובתנחומא אי' בהדיא בדם. וכן גרס הבחיי. כי איעלעו דם קאי. ואע"ג דלא משמע דנפיק מינייהו דם. כיון דלא היה רק שריפת נשמה וגוף קיים כמו שאחז"ל. מ"מ קאמר כדרך המומתים כדרך דקרי לה ג"כ חללים. ופי' מגעגעין ענין צעקה. מיגעה שור. וקמפרש יעלעו לשון דיבור כדפי' הרד"ק ילע קודש. וילעו נמי שרשו לוע כמ"ש הרד"ק:

ושתק. משמע דמפרש דם מוידום אהרן. וקשה הא קודם זה מפרש דם דם ממש. ויש לומר דתרתי דריש דמדלא קאמר בדם משמע לשון דממה. ומ"מ אין מקרא יוצא מידי פשוטו דהוה דם ממש:

ושתק ולא עוד אלא ובאשר חללים. כצ"ל (יפ"ת). ופירושו שאף שהיתה השכינה שם וה"ל לאהרן להטיח דברים איך לא עמדה השכינה להם שהיתה שם ולא הצילתם. עכ"ז שתק. ובלאו ההגהה ג"כ פירושו אלא כמו ולא עוד אלא. אבל באות אמת הגיה ושתק ואעפ"כ לא סלקתי שכינתי ממנו אלא ובאשר חללים נדב ואביהוא שם הוא השכינה עכ"ל. וכן הוא בפסיקתא:

שם הוא השכינה. ותיבת הוא קאי אנשר הנזכר דרמיז על השכינה. והכוונה בזה שבפנים מתו:

מאת פני הקדש מאת הקדש אינו אומר. כצ"ל דכל המשכן הוא קודש. ואמר פני להורות שבפנים במקום השכינה מתו. והכוונה לומר שיעבירם מיד מפניו כמעביר המת מלפני האבל לסלק צערו. שהקב"ה כביכול מצטער במיתתן כאב לבנים:

הה"ד אחרי מות שני בני אהרן וגו'. בקרבתם לפני ה' וימותו. לרמוז על זה דאמר לעיל ולא עוד אלא ובאשר חללים כו' לפי גירסת היפ"ת. וזהו בקרבתם לפני ה' ואעפ"כ וימותו. וגם לפי נוסחת האות אמת הנ"ל ג"כ יש רמז כאן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף