עץ יוסף על ויקרא רבה/טז/ג
< הקודם · הבא > מפרשי המדרש ידי משה |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
הה"ד אם יעלה לשמים שיאו כו'. משום דיקשה על מה שמפרש המצורע המוציא שם רע מאי שנא דרמיז אהאי משאר עבירות שהצרעת בא עליהם. בא לתרוצי הכא דמשום דעונש המצורע צודק יותר במוציא שם רע משארא. דהיינו מה שיושב בדד. כי כשם שהוא הבדיל בין איש לרעהו כן הבדילו ה' לרעה. להכי רמיז טפי המוציא שם רע. ומשום דענין ישיבתו בדד מתבאר יותר בהאי קרא דקאמר שאפילו בעת לכתו בשוק יתרחקו ממנו שעל זה נאמר רואיו יאמרו אין להכי מייתי לה. ומסכים לזה מייתי להא דר' יוחנן וריב"ל ושאר אמוראי דמזהרי על ההרחקה ממנו טפי. והיינו דמסיים על שום זאת תהיה תורת המצורע המוציא שם רע. כלו' כל אלה לו מפני שהוציא שם רע ונדון מדה כנגד מדה:
שיאו לרומא כו'. מפרש ליה להאי קרא במצורע שמצטרע מפני גסות הרוח שהוא א' מהדברים שהצרעת בא עליהם וכדלקמן. שכנגד גאותו אף שיעלה לשמים שמעלתו יושפל ויתבזה כגללים ומשום דקשה ליה בהאי קרא כיון דקאמר לשמים מאי לעב דקאמר בתר הכי שפוחת הרבה ממ"ש תחלה. לכך קאמר שפי' לשמים אינו שמים ממש אלא לשון רום וגובה. כמו שמי קורה. ולעב פירושו לענננא כפשוטו. ובא לאפוקי שלא יפרש לשמים שמים ממש. ועב פירושו המלאכים כדמפרש בשוח"ט ובמכילתא עביו עברו. אבל לעיל בב"ר פ' כ"א סי' ג' מפרש לה להאי קרא באדה"ר שהיה גבהו עד השמים ממש. וא"כ ליכא לפרש שם לעב עד המלאכים שהרי לא היה גבהו עד המלאכים וגם אין לפרש לעב לענן גם כן יקשה הא העננים ברקיע האוירי הקרוב לנו הם ואדם היה מגיע לשמים ממש כפי פשט הדברים. לכן צריכין לדחוק ולתרץ שם דקרא מיירי לפי הנדמה לאנשים שהעננים סמוכים לשמים כמו שכתבתי שם:
אף היא מזוהם. פי' אף המצורע מזוהם מצרעתו:
חמין ליה כו'. רואין אותו ואין מכירין אותו. ור"ל שאפילו בחייו בעודשם רואים אותו יאמרו איו כי לא יכירוהו כמו באיוב. וזה מפני השתנותו קצת בנגעים שבאו עליו. ועוד שלא יראוהו אלא מרחוק שייראו מגשת אליו כדלקמן:
אסור לילך במזרחו של מצורע. וז"ל המעריך דע כי רוח מערבי מצויה ביותר וכשהמצורע מהלך הרוח מוליך הבלו למזרח. לכן אסור לילך למזרחו. ועל דרך זה אסרו במס' כלה לישן בצד מזרח של גורן הקצח. כי דברו חכמים בהווה. אבל הוא הדין לצד מערב כשרוח מזרחית מנשבת. וע' במדרש איכה פסוק טובים היו חללי חרב עכ"ל:
מבואה. פי' רחוב ושכונה:
ר' אמי ור' אסי כו'. ולעיל סי' א' אי' ר' אמי ור' אסי לא הוו אכלי כו'. ואפשר תרווייהו איתנהו:
כד הוה חמי כו'. כשהיה רואה אחד מבעלי ראתן:
במדינתא. פי' בעיר כדאי' ברות רבה כל מקום שנא' מדינה הוא עיר:
מרגם להו כו'. לשון רגום ירגמוהו. פי' היה זורק בהם אבנים ואמר להם צאו למקומכם חוץ לעיר:
לא תזהם כו'. תטנף ותטמא הבריות:
לבדו ישב. דרש בדד לשון בד בדד (מת"כ) שלא יהיו טמאים אחרים יושבים עמו כדאיתא בפ' אלו דברים בפסחים. ופירושו שלא יהיו טמאים אחרים כגון זבין וטמאי מתים:
מיטמר. מחבא ומסתתר:
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |