עץ יוסף על ויקרא רבה/ה/ג

עץ יוסף על ויקרא רבה ה ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

זה שבט יהודה ובנימין. שעיקר מלכותם בירושלים:

אלו עשרת השבטים. שעיקר מלכותם בשומרון:

שהם באים כו'. ופי' נקובי מגזרת אשר נקבו בשמות. שהם נקובים ומפורשים ביחסם שהם מזרע שם ועבר שהיו ראשי הגוים שכל אחד היה בזמנו ראש בעולם בחכמה וחשיבות. ולפי שבאים ישראל מיחוס גדול לא היה להם להתעסק בתיפלות להזכיר ראשית וחשיבות שהיה בקדומיהם לומר מי חכם כזה ומי גבור כזה כמו שעושים או"ה כדמסיק תיכף בסמוך. אלא היה להם להזכיר הצדיקים הקודמים ולילך בדרכיהם אבל לא להזכיר חכמה וגבורה שזהו דרך או"ה. ועתה בחרו להם ישראל ג"כ דרך זה. וזה שאמר הכתוב ובאו להם בית ישראל. ור"ל שעם היותם משובחים ביחוס ממש צל צדיקים ותמיד הלכו בדרכיהם שאפי' כשהיו אוכלים ושותים ושמחים היו מברכים ומשבחין ומקלסין להקב"ה [כדאיתא באסתר רבה פ"ג] ועתה באו ג"כ בית ישראל להתעסק בדברים כאלו האומות. שאומרים ישראל להם כי גם ביניהם היו חכמים ועשירים כאחיתופל וקרח:

קרח לא היה עשיר. מהמת"כ נראה דהיה לפניו הגי' פה כמו דאיתא לקמן בבמד"ר פ"י שלמה לא היה עשיר שנא' בו ויתן המלך את הכסף בירושלים וגו':

זו קטיספון. פי' ארצות אלו להודיענו שלותם. שעם היות אלו הטובות שבארצות האומות. מ"מ של ישראל היו יותר טובות מדקאמר הטובים מן הממלכות האלה:

תלוליא. תרגום ערי מבצר קרסין תלולין:

דפלסטיני. ולא ידעתי מאי היא פלסטיני וא"א פי' ארץ פלשתים. והכי משמע מדקאי אגת פלשתים (יפ"ת). כתב הרד"ל וז"ל גת פלשתים כו' בא לדרוש מה ששינה לסמוך כאן מלת פלשתים לגת [כמו שהרגיש רד"ק] לומר שאין זו עיר אלא הוא תלוליא תלי עפר שבגבול פלשתים שיורדים מעליהם לעמק פלשתים עכ"ל:

ליומא של גלות. כי הוא יום הרעה שהנבואים היו מתנבאים עליה:

הגשתם עצמיכם כו'. פירוש שמקרבין עצמיכם לשבת בגלות אדום. ופי' המנדים ליום רע לפ"ז יהיה נראה מענין נע ונד כלו' שמניעים עצמם ללכת בגלות ומגישים עצמם לשבת בגלות אדום שנקרא חמס:

ערסין דפילי. מטות של עצמות פיל:

בעבירות. בש"ז של נשי חבריהם כדאמרו בפ' במה אשה:

קטיות. וילונות ארוכים:

ואוכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק כשהיה כו'. כצ"ל. ור"ל דאל"כ כרים מצאן למה לי לימא כרים ועגלי מרבק:

כל העדר לפניו. ליקח השמן שבכולם:

בדברי נבלות הפה. דרשו נבל לשון נבלות דאל"כ מ"ש דפירש נבל טפי משאר כלי שיר. ומ"מ משום דאין מקרא יוצא מידי פשוטו מפרש לה נבל ממש. וזהו שמסיק מה היו אומרים כלום אמר דוד שירה אלא בנבל כלומר כי טוב לאדם שישמח ויגל בתוף וכנור שהרי דוד לא היה משורר אלא ע"י כלי הנגון. ולא ידעו כי דוד לא היה עושה לשמחת לבו רק להודות לה' ולעורר כוונת הלב להודות לה' ושתנוח עליו רוה"ק ע"י זה ע"ד ויהי כנגן המנגן:

קלוריא. יין קרוש ונעשה כקלורית וע"י כן אפשר לזורקו מיד ליד ולא ישפך. והיינו במזרקי לשון זריקה:

בכוסות קטנים. דמדכתיב מזרקי לשון רבים משמע שהיו שותים פעמים רבות. וזה להיות הכוסות קטנים שכשהכוס גדול ישבעו בשתיה אחת:

זרבובים. פיות הרבה שיוכלו כמה בני אדם לשתות מהן. והראב"ד כתב בבעל הנפש שער המים והביאו הרא"ש בה' מקוואות סי' ל' שהוא קנישקנין שבשבת דף ס"ב (רד"ל):

מפתוגתא. שם מקום. וקאמר שעל שם יינן שהיה משובח ומפתה הגוף לזנות שהיה משמח הלב טפי לכן נקרא פתוגתא. ודורש שם מפתגותא מפתה גיוותא כלומר הגוף. וסתם פתוי הוא לזנות. או דורש גיותא כמו גיפתא בחילוף פ"א רפה לוא"ו ופירושו זונה בלשון ארמי (רד"ל):

מפלגתא. שם מקום ונקרא כך. שעל יינה נתפתו וגלו:

שמן אסתקטון. תמרוק שמשימות הנשים להשיר את השיער. והמוסף הערוך כתב שהוא שמן המור:

אנפיקנון. שמן זית שלא הביא שליש:

משיר את השיער. והערוך כתב שלמד מפי ר' מצליח ז"ל שמשחיר את השיער:

ומצהיר. לשון צהרים:

ואחר כל השבח הזה. פי' ע"י רוב שלותם לא נתנו לב לתקן שבר יוסף דהיינו גופי העבירות שהיו בהם ע"ד ורם לבבך וגו':

דימוסיאות. מרחצאות של מים חמין מעצמן כמו חמי טבריה. והוא זה שנשתייר דקאמר. [והרד"ל כתב וז"ל אלא זו בלבד פי' זו שהיתה ידועה בימיהם שנשארה. ונראה שהוא דיוסמת שבשבת דף ס"ב עכ"ל] ומפרש מרזח ענין רינה ושמחה. ומשום דכתיב מזרח סרוחים משמע ליה המרחצאות שבהם ישמחו המוסרחים שמטהרין בהם:

שנא' ויהי בארבע עשרה שנה למלך חזקיהו וגו' מהו ויתפשם. כ"ז הוא ט"ס. דזה מיירי בערי יהודה והי' שבע שנים אחר גלות עשרת השבטים. אלא ה"ג שנאמר ויהי בשנה הרביעית למלך חזקיהו עלה שלמנסר [הוא סנחריב כדאי' בסנהדרין דף צ"ד] מלך אשור וגו' ויגל מלך אשור את ישראל אשורה וגו'. ור' אבא בר כהנא אסיפא דקרא דלעיל קאי דהיינו על גוי ועל אדם יחד. ומפרש על גוי זה סנחריב והיינו שיפול ביד חזקיהו. ועל אדם אלו ישראל והיינו עשרת השבטים שיפלו ביד סנחריב. ויחד היינו שבנא שילקה בצרעת כעוזיה משום שמאז מרד שבנא בחזקיהו ונתקשר עם סנחריב בסתר כמ"ש ר"י אברבנאל:

ונחתם גזר דין של שבנא שילקה בצרעת כמו שלקה עוזיה. כצ"ל. ולקמן בפירקין יליף דלקה שבנא בצרעת מדכתיב ביה ועוטך עטה:

דכתיב ביה כי גוי עלה על ארצי. גם זה ט"ס הוא דמיירי בערי יהודה דסיפא דקרא הכרת מנחה ונסך מבית ה'. וסנחריב לא עלה על בית ה'. אלא ה"ג ומה יענה מלאכי גוי (ישעיה יד) וזה מפרש ליה על מלאכי סנחריב כרבשקה וחבריו ששלחם לירושלים כי מה יענו אל אדוניהם כי ה' יסד ציון:

יחד זה עוזיהו המלך. כמו אחד העם מיוחד שבעם גם אדם יחד דרש על המלך שהוא אדם יחידי וכולל בנפשו כל עמו יחדיו התלויים בו (רד"ל):

זה עוזיה. כלומר שהשוה את שבנא יחד עם עוזיה שהיה מצורע. והא דמקיש ליה לעוזיה טפי מלשאר מצורעים. הוא משום דצרעת שבנא היתה על שנתגאה כדכתיב מפורש בקרא ושל עוזיה ג"כ היתה בעבור זה כדכתיב ובחזקתו גבה לבו וימעל וגו':

ולא כדיני ב"ו כו'. השתא מפרש על גוי ועל אדם יחד שלפני ה' בין האומה ובין היחיד שוה שלא כדרך ב"ו שנושא פנים לצבור ואין זה נקשר למ"ש קרא תחלה מענין דור המבול וסדום וי' השבטים. אלא מילתא באנפי נפשיה קאמר הכא. ויתכן דלעולם במבול ובסדום וי' השבטים מיירי נמי ומשום דהיו מרובים ועכ"ז לא נשא להם פנים קאמר כי כן דינו יתברך שלא לישא פנים לצבור:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף