עץ יוסף על ויקרא רבה/ד/ז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־01:12, 21 בינואר 2021 מאת מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


ויקרא רבה


מפרשי המדרש

יפה תואר
מתנות כהונה
עץ יוסף


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

עץ יוסף על ויקרא רבה TriangleArrow-Left.png ד TriangleArrow-Left.png ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ר' יוחנן וריב"ל. משום דק"ל מה טעמיה נפש כי תחטא ולא קאמר איש. יהיב ר' יוחנן טעמא שלהיותה קדושה מיוחסת לתורה שעל כן נאמר חמשה זמני ברכי נפשי כנגד ה' ס"ת לכן יתמה הכתוב על היותה חוטאת. וריב"ל יהיב טעמא לפי שראתה חמשה עולמות יש לתמוה עליה. איך תשכח חסדי ה' שגמלה לה בהחמשה עולמות וחטאה לו:

במעי אמו. כלו' דקרא מיירי על הזמן הזה דקאמר כל קרבי ע"ש קרבי אמו שדר בתוכן. אבל זמן הודייתו כשגדל היתה כששרתה רה"ק עליו הודה לה' על כל הטוב שראה בזמן הזה:

לא תנשיי כו'. לא תשכח הגמול הטוב שגמל עמך הקב"ה. והיינו מה דאי' בברכות פ"ק מאי כל גמוליו א"ר אבהו שעשה לה דדים במקום בינה. טעמא מאי. אמר רב יהודה כדי שלא יסתכל בערוה. ר' מתנה אמר כדי שלא יינק ממקום הטינופת:

דגמלית עמך. צ"ל דגמל עמך:

על קומי שלו. קומתו ומעמדו. והוא על היות ה' עמו בכל מקום הליכתו להורות לפניו את הדרך. ועל זה אמר בכל מקומות ממשלתו:

אלהי גדלת מאד וגו'. תסתיר פניך יבהלון תוסף רוחם יגועון ואל עפרם ישובון. הרי דמיירי מיום המיתה כדאיתא בברכות פ"ק. והא דבירך ה' על זה. משום דכתיב שם בסיפא דקרא תשלח רוחך יבראון דהיינו בתחיית המתים על זה בירך לה' שבחסדו יהיה לצדיקים תקוה במותם שישובו ויחיו לקב שכר מצות שעשו בעוה"ז (רש"א):

לע"ל יתמו חטאים כו'. כדאמר בש"ס לפי שבעוה"ז פרעה נידון בפני עצמו. סיסרא בפני עצמו. סנחריב בפני עצמו. וכל אחד בפני עצמו. אבל לע"ל כולם נידונים בבת אחת שנאמר יתמו חטאים מן הארץ:

מאה ושלשים מזמורים. כצ"ל כדאמר בפ"ק דברכות. ואע"ג דק"ד הויין. כבר תירצו שם דאשרי האיש ולמה רגשו חדא פרשה היא. או צריך להיות מאה ושני מזמורים. וכדאיתא בילקוט תהלים מזמור ק"ד ולמנצח על מות ולמה ה' ג"כ חדא פרשתא. והרד"ל גרס ק"ד מזמורים כו'. וגם הרש"ש כתב וז"ל צ"ל מאה וארבעה וע' ברכות סוף דף ט' והיה כתוב ד'. וטעה המעתיק בינו לך'. פשוטה והעתיק עשרים עכ"ל:

להות מקלס בנפשו. ולא קאמר אברך את ה' שיכלול הנפש והגוף ומדקלס בהנפש ש"מ שיש איזו יחוס לקלס לה' עם הנשמה יותר מהגוף. ומהו היחוס. ומשני אלא דוד אמר כו':

ממלאה את הגוף. זה ידוע כי האדם נקרא עולם קטן בכל עניניו. והיינו גופו של אדם. וקאמר דהנשמה שהיא רוחנית היא ממלאה את הגוף שהוא עולם קטן בדמיון אחד עם הקב"ה שהוא ממלא עולמו (רש"א):

ממלאה את הגוף. אע"פ שלא נמצא בה מציאות מורגש היא ממלאה כל הגוף שמציאותה ותועלתיה מתפשטים בכל הגוף. וכן הקב"ה ממלא עולמו שאע"פ שאינו נתפס במקום מלא כל הארץ כבודו וכמ"ש רז"ל שאין מקום פנוי בלא שכינה והשכינה בכל מקום. והוא ענין השגחתו שמתפשטת בכל העולם:

סובלת את הגוף. שעל ידה הוא מתנועע ובלעדה הוא נופל מת. שחיות הגוף וקיומה תלוי בה. כי היא הצורה. והגוף לחומר לה:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף