מתנות כהונה על בראשית רבה/ק

מתנות כהונה על בראשית רבה ‏ ק

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתנות כהונה על בראשית רבה - פרשה ק

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  ט  י  יא  יב  

א  [עריכה]

עשיתני. פירושו עשיתי את עצמי:

ולא אנחנו כו'. כתיב ולוא מלא בוי"ו קרי ביה ולו:

ה"ג את נפשותינו ויצו אותם גו':

אם זכיתם כו'. כלומר אם תיטיבי מעשיכם תזכו בי בעצמי ואהיה אצלכם כאילו אינו מת ודריש הכי אליהם אני נאסף כלומר אליהם ואצלם ואם לאו קרי ביה אני נאסף אל עמי:

הכי גרסינן והעלוהו במטתו שלשה צוויים נאמרו בענין ויכל יעקב לצוות את בניו ויצו אותם ויעשו כו':

ב  [עריכה]

מות יומת וגו' גרסינן. וסיפיה דקרא ובני ישראל עשו כאשר צוה וגו':

רבינו צוה כו'. כל זה הוא לעיל פרשה צ"ו ובירושלמי סוף מסכת כלאים ובכתובות בפרק הנושא:

מפני המחלוקת. שאם יספדוהו בעיירות הקטנים יריבו בני העיירות לומר אין אנו הולכין אחר בני העיר הזאת להיות נגררים אחריהם ונטפלים אליהם מה שאין כן בכרך גדול שכל העיירות הקטנים טפלים אליה ובפרק הנושא בתלמוד בבלי יש טעם אחר וזו היא גירסת הירושלמי:

לפיכך כו'. לומר שתהא ניזונית מנכסיו דוקא ולא משל ציבור כמו בחייו:

דלא יאמרון כו'. שלא יאמרו לה היתומים הבית הזה משועבד לנשיא ומי שהוא נשיא דר בריה בו ולא את שאת ממשפחה אחרת לפיכך הוצרך לצוות עליה כך משמע בירושלמי דסוף מסכת כלאים ובפ' הנושא:

הפינוס כו'. שמות מקומות הן כן פי' רש"י בפרק הנושא:

עוד תרתי. עוד שני דברים צוה להם:

נקופה. כמו נקובה וה"ג בירוש' בהדיא וכן הביאו בתניא וכל בו ויורה דעה סי' שס"ב:

רמה. שמרוב התכריכים מתרבים הרמה ותולעה:

המבול. ר"ל שיבול וירקב מהרה שמחמת האדמה נרקב מהרה וכן משמע הטעם בתניא שכתב הטעם משום עפר אתה ואל עפר תשוב וכן כתב בכל בו ויורה דעה ועיין בי"ד שפירש בו שיטלו כל הדף התחתון והאב"א כתב שלא יציפו המים את ארונו והוא קצת רחוק:

ה"ג בירושלמי מלתא דרבי אמר לא כמה כו'. פי' לא כמו שהולך האדם לבית עולמו הוא בא הנה לעת התחייתו לפיכך לא הקפיד שיהיו עליו תכריכים הרבה ובירושלמי איתא שלא היו לו רק חלוק אחד והוא שלא כדרך העולם ובתוס' סוף מסכת כתובות כתב שלא יעמדו בתכריכיהם אלא בלבושיהם כמחיים:

מליהון כו'. כלומר אבל דברי רבנן פליגי וסברי כמו שבן אדם הולך כן הוא חוזר ולפיכך לא סברי שימעט אדם בתכריכין ובירושלמי יליף ליה מדכתיב תתהפך כחומר חותם ויתיצבו כמו לבוש:

דבדיקה. נתבאר לעיל פרשה צ"ו:

מתבעי כו'. אם אהא נתבקש להיות בין הצדיקים לא יכירו בי הרשעים שיאמרו אף הוא רשע כמונו וחס ושלום משוא פנים יש בדבר שהרי הלבוש נוטה אל הלבנות כמעשה הצדיקים:

מפקד. מצוה:

אלבשוני כו'. הלבישו אותי לאחר מותי בכלים לבנים:

הפיתין. ששפתי החלוק על הזרועות יהיו נכפלים ומתוקנים לאחוריהם כמנהג הולכי אורח ועיין בערוך ערך חפת ומצאתי פירושו שהוא מלשון חפיפה כלומר שיהיו מגוהצים ומכובסים היטב:

א"ל רבך כו'. רבך אומר שלא ילבישוהו לבנים ואתה מצוה שילבישוך לבנים הטוב טוב אתה מרבך:

ה"ג אמר לון מה אנא כו'. וכן הוא בירושלמי ופי' וכי צריך אני להיות בוש ממעשי מובטח אני בעצמי שלא אבוש ולא אכלם:

דרדסאי. פירושו בתי שוקיים ועיין בירושלמי סוף מסכת כלאים ותמצא כי כן הוא.

והבון כו'. ותנו מקלי בידי ומנעלי ברגלי תנו אותי על הדרך כלומר שיקברוהו סמוך ועל הדרך שאם יבקשו אותו לעמוד לימות המשיח שאעמוד מוכן ומזומן:

אוטמיס. מוכן בזריזות ובירושלמי גרס אין אתי משיחא ואנא מעתיד פי' ואהיה מוכן ומעותד ומזומן:

הה"ד ר' יונה. בירושלמי לא גרס הה"ד ומלתא באפי נפשיה היא להורות שאין חכמה ועצה מועיל להמלט מגזירת ה' ית' והביא שם מעשים לראייה:

רגלוהי כו'. רגליו של אדם הם ערבים בעדו להעמידו בכל מקום שיתבקש שם בגזירת האל ית':

ג  [עריכה]

אל תראי וגו'. דרש תראי מלשון ראיית עין שהתולע לא יראה את יעקב:

הוא שצוה. יעקב הוא שצוה כו':

בניו לו וגו' גרסינן:

ניחא. שמת יוסף לפני אחיו אלא לרבנן מאי טעמא ומתרץ קרוב כו':

קרוב לחמשה פעמים כו'. ארבע פעמים בפרשת ויגש ופעם אחת סוף פרשת מקץ ויאמרו שלום לעבדך אבינו ועל שהשיב זה אל שאלת שלומו שאמר השלום לאביכם לא נחשב לו כ"כ לעון אשר חטא:

ד  [עריכה]

בוכים בנים שמצטערים אחריו כל שנים עשר חדש:

לפיכך כתיב ויעברו. העברה בעלמא אבל לא תמו שעדיין נשארו בוכים עליו בניו שנים עשר:

לגדלת. אומנת שמגדלת בני המלך וי"ל דדייק מדכתיב בקרא לשון רבים דברו נא הרי שהאמצעיים היו רבים:

ה  [עריכה]

אמר ליה. יעקב לעשו מה אתה חפץ יותר או ממון שאתן לך בעד ירושת קבורה במערת המכפלה או קבורה במערה ואמר ליה עשו לאותו איש אבקש קבורה בדמים וכי לא אמצא בחנם חלק אדמה ליקבר בו:

וסב. וקח:

תכרה עליה. לשון כרי כלומר צבור כרי תמורת הקבורה:

הכרתי. צברתי העמדתי כרי:

למלחמה. אם יעמדו כנגדם עשו ובניו וכן הוה ליה ועיין ברמב"ן ובילקוט:

גדול העולמים כו'. פמליא של מעלה ודייק מדכתיב גם רכב לרבות פמליא של מעלה וכד"א והנה רכב אש וסוסי אש דאליהו והוא עולם העליון הגדול שבשלשה עולמות:

כבוד חי עולמים. הקב"ה ויתורא דגם קדריש והאב"א פי' שניהם על הש"י ואמר שיש בו סוד מסתרי הקבלה:

ו  [עריכה]

חזרנו כו'. עיין כל זה בירושלמי פרק קמא דסוטה ובמדרש חזית בפסוק סמכוני ובבבלי:

וכי יש גורן לאטד. והרי אטד אילן סרק הוא ואינו עושה פירות להעמיד ממנו גורן כן פירש רש"י בפרק קמא דסוטה:

אזורי מתניהם. חגורי מקניהם להניח מעליהם כלי זיינם דרך אבל והספד:

קשרות כו'. קשרי המרכבה אבל אזורי מתניהם לא התירו:

כפתותיהן. קשוריהן ובירושלמי סוף פרק קמא דסוטה גרס כתפותיהן לשון כתף כמשמעו:

באצבע. זה קדייק כזה שמראה באצבע:

זקפו קומתן. עמדו על רגליהם לכבודו של יעקב:

שבעים יום. שבין אגרת המן לאגרת מרדכי ומצאתי בין שני רוחות רעות שבין זה לזה שבעים יום ואגרת הוא כהאי דאמרינן אגרת בת מחלת ואם קבלה נקבל:

ז  [עריכה]

ה"ג ולמדין כו'. פירושו בתמיה וכן הוא בירושלמי בפרק מי שהפך:

ומפתח וגו'. כן צוה משה לאלעזר ואיתמר אחר מיתת נדב ואביהוא:

נמשחתם. ושהייתם במשחתכם שבעת ימים ודייק מדכתיב כי שמן וגו':

שימר לעולמו. קודם שירד המבול נאמר ויהי לשבעת הימים ועיין לעיל באותה פרשה:

אף אתם כו'. שבעת ימים קודם שימותו אחיכם:

ברבי. בכל מקום פי' רש"י אדם חשוב בתורה:

אמר כו'. לימוד זה שלמד ימי אבל מימי ההסגר אמרה לפני ר"ל:

תמן כו'. שם באותה לימוד עושה מהסגר מרים הסגר ולא החלט:

דאתא גרסינן:

מה ימי כו'. הרי שהסגר ההוא עשאו החלט ונלמד מן המת וכאן אותו מת הלמד וההסגר עשה אותו הסגר בעלמא והוא הלימוד ובירושלמי הגירסא באופן אחר בפרק מי שהפך:

שמיני רגל כו'. בא לתרץ ולומר שא"כ יהיו ימי האבל שמונה כימי החג ועל ז"א השמיני הוא רגל בפני עצמו לענין פז"ר קש"ב וכן הוא בהדיא בירושלמי:

שמועה רחוקה. שאינה אלא יום אחד אנו למדים מעצרת:

ה"ג ותני כן וכן הוא בירושלמי:

ה"ג מחלפין ימי שבעה בכי כו'. ומקשי מיהו שבעה ושלשים יש היתר אחריהם אחר שבעה הותר האבל אחר שלשים הותר גיהוץ ותספורת אלא אחר שני ימים מה הותר ומשני אלא כו':

שהצריכוהו. ולא פרנסוהו משלהם:

עד תלתא כו'. עד ג' ימים הנפש חוזרת על הקבר כו':

כיון כו'. כיון שהיא רואה שנשתנה זיו קלסתר פניו הולכת לה ומניחתו:

יכאב וגו' גרסינן:

ליתן תפילין. האבל מהו שיניח תפילין:

ה"ג בראשון אינו נותן ובשני הוא נותן:

חולץ. בירושלמי מסיים כל שבעה:

ה"ג בירושלמי דפ' ואלו מגלחין ואם ביום שני אינו מניח ביום ראשון איצטריכא למימר כמי שמתו מוטל לפניו דמי:

אלא כו'. פי' כיון דתנא ביום שני תני נמי ביום ראשון:

בנתינה. שביום שני נותן תפילין:

בחליצה. שביום שלישי אינו חולץ:

ה"ג רבי זעירא בעי נתן בשני כר"א מהו שיעשה ר"א כרבי יהושע שלא לחלוץ אמר רבי יוסי בר בון זכינו אם נתן ביום שני כר"א נעשה ר"א כרבי יהושע שלא לחלוץ אין כיני נימר הלכה כר"א ופירושו אם הניח תפילין ביום שני כר"א דפסק הלכתא כוותיה מהו שנעשה כדברי ר"א כמו שסבר רבי יהושע שלא לחלוץ מיום שמותר להניח ופסקינן הלכתא כוותיה דבשלישי פסקינן הלכתא כרבי יהושע שאינו חולץ אבל בשני לא ידענא ודלמא בעי למחלוץ וכן פי' רש"י בפ' ואלו מגלחין דאיתא להתם כל הסוגיא כמו כאן רק שנהפך דברי ר' אליעזר לדברי רבי יהושע. ופשט א"ר יוסי בר בון כלומר באמת כן הדין שלא לחלוץ דא"כ שנעשה כר"א לגמרי ושיחלוץ הוי ליה למפסק הלכתא סתמא כר"א דבשני מניח וחולץ ולמה אמר הלכתא כר"א בנתינה אלא בנתינה הוא דהוה הלכה כר"א אבל בחליצה לא כך משמע לפי סוגיא ירושלמית אע"ג דבבבלי לא פסקינן הכי בפ' אלו מגלחין:

ומניין שאין אבל כו'. בירושלמי פרק היה קורא וסוף מועד קטן ולעיל ריש פרשה י"א:

חזרת הקרע לאחוריו. בשבת קמיירי והכי איתא בהדיא בפרק ואלו מגלחין בבבלי ובירושלמי:

פריעת הראש. שמגלה האבל ראשו בשבת ואינו מתעטף כן פירש רש"י בפ' ואלו מגלחין:

שמש מטתו. בימי אבלו:

אמר לו. שמואל לאותו תלמיד להלכה אמרתי לך שרחיצה ותשמיש רשות:

שמא למעשה. בתמיה:

איקפד עליה גרסינן. פי' שמואל התקצף עליו ומת אותו תלמיד:

מתני כו'. ספר בשבחו של רבי מאיר לפני אנשי צפורי:

פעם אחת. מצאן רבי מאיר לאנשי צפורי שעמדו כו':

הכי גרסינן אמר להם שלום לכם אמרין כו'. פי' רבי מאיר היה שואל בשלום האבלים ואמרו אנשי צפורי לר' יוסי בן חלפתא וכי זה הוא שאתה משתבח בו אמר להם רבי יוסי דעו כו'. שאין אבילות נוהג בשבת:

לית אנא כו'. אין אני יודע מנהג מקומכם איך הוא אם אתם שואלים בשלום האבלים בשבת אם לא:

תרין בנוי כו'. שני בניו של רבי אחד מהם יצא בשבת בימי אבלו וראשו היה מכוסה ומעוטף כאבל והיה לבוש סנדליו ברגליו וסבירא ליה פריעה רשות ונעילה חובה והא' היה יצא יחף בלי סנדליו וראשו מגולה בלי עיטוף דסבירא ליה נעילה רשות ופריעה חובה ובירושלמי גרס חד ראשיה מגלי וחד ראשיה מכסיה חד ראשיה מגליה ולבוש סנדליו וחד ראשיה מכסי ושליח סנדליו ע"כ שליח פי' מופשט:

רבי יונה כו'. הלך להתראות פנים לאחיו של רבי גוריון ובשבת בימי אבלו היה והיה יוצא לקראת רבי יונה והיה לבוש בסנדליו וע"פ אחיו רבי גוריון עשה כן ואמר לו רבי יונה שילך ויאמר לרבי גוריון אין אנו משגיחין במה שהוא עשה מלאכה שאין אנו למדין הלכה למעשה מאיש קטן ושפל ובירושלמי גורס שהמעשה היה ברבי גוריון בעצמו ופנים בפנים דבר אליו כן:

מאנין כו'. כלומר בגדים שאינן קרועין וא"ל הכזה עושין בתמיה ובחול היה כדמשמע לקמן כן משמע בירושלמי ותימה לי שרבי יוחנן יאמר כן שאין צריך לקרוע בגדיו אם נאמר שבת היה קשה מאי קמתמה רבי חנינא הא רב ושמואל סברי תרווייהו חזרת הקרע חובה יגעתי ומצאתי בירושלמי דגרס מאנין דלא חפיתין א"ל הא מנא לך א"ל כן הוה רבי סימון עבד ואולי שגם פה צ"ל כן:

חפיתין. נתפרש לעיל ריש פרשה זו:

צלי עלי. התפלל עלי מפני שהאבל הוא קשה יום ובעי רחמי וכמו שאמרו חז"ל אבל שלשה ימים הראשונים יראה עצמו כאילו חרב מונחת לו בין כתיפיו כו'. ועיין בספר תניא ולקמן:

פםיג תרעך. יכרת ויפסק שברך וא"ל שלא יאמר כן שלשון פסיג יסבול פירושו יתחלק לכמה חלקים כד"א תנתח לנתחיו תרגום יונתן תפסג לפסגוי ועיין בערוך ערך פסג גם תרעך יסבול פירושו לשון שער ופתח ויהיה חס ושלום קללה במקום ברכה ובתפלה צריך אדם לדקדק בלשונו דלא ישתמע לתרי אפין כדאיתא בספר הזוהר בפרשת ויצא אלא יאמר יסוג תורעך שפירושו תוגדר פירצתך יסוג מלשון סוגה בשושנים תורעך הוא ל' פירצה וכדאיתא לעיל פרשה ע' וכן מצאתי פירושו בספר תניא ובירושלמי ראיתי גירסא תמוהה בעיני לא ראיתה לכותבה:

חבורה ומשפחה גרסינן. ופירושו כדאמרינן בעלמא אחד מן החבורה שמת ידאגו כל החבורה אחד מן המשפחה שמת ידאגו כל אותה משפחה:

את נותן עליה כו'. ובנמשל הוא שאם נולד בה בן זכר מיד היא נתרפאת וכדרבי אליעזר לקמן:

רפה. מדת הדין המתוחה כנגדם היא נעשית רפה ובספר אות אמת הגיה נתרפאה וה"ג בירושלמי אך לשון הסוגיא נשתנת שם הרבה:

אם כן למה כו'. לעיל קאי ומקשה למאן דאמר אין אבילות נוהג בשבת א"כ למה הולכין אליו ומראין לו פניו והוא כעין תנחומין:

מפני האיבה. שלא יאמר שהם שונאים אותו שכן המנהג להראות פנים איש לרעהו בשבת:

ח  [עריכה]

מצרימה וגו' גרסינן. ודייק סיפיה דקרא ויראו אחי יוסף כי מת אביהם וגו' משמע שהרגישו בו סימני שנאה:

שלא זמנן. לאכול על שלחנו ועיין בפי' רש"י בחומש:

רבי יצחק אמר. לפיכך אמרו לו ישטמנו לפי כשחזר יוסף מקבורת אביו הלך והציץ באותו בור שהשליכוהו בו אחיו:

אלא לש"ש. לברך ברוך שעשה לי נס במקום הזה:

לא כן השבו אלא כו'. שחשבו שבשביל כך הציץ באותו בור להראות שאותו צער עדיין נוגע בלבו וחששו שלא יבצבץ לבסוף:

כך אחי חושדים כו'. דא"כ למה בכה בדברם אליו:

חד בעית כו'. אחד היית חפץ לך לעבד שנאמר את אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי לעבד ואתם עלו לשלום אל אביכם:

לעבדא גרסינן:

ט  [עריכה]

לסייף. לכלותו עד סופו:

עשרה כוכבים כו'. בילקוט הגירסא יותר ברורה ועיין שם:

אין נסיב כו'. אם לוקח הגוף מה טובו ויפיו של הראש לא כלום:

הוגנוסים. פי' הערוך בוז משפחות ת"י ובסיר גניסתא:

אין לשמור כו'. כלומר אין לכרות ברית ולשמור אמונה עם זה:

הן אומרים כו'. כעין דבר אחר הוא וכן מוכח בפי' רש"י בחומש:

ה"ג בחורים ראה וקרא אותן אחיו:

עילה. עלילה כמה דאת אמר עילה ושחיתא:

אנטידיקוס. כך גרס הערוך ופירש בו בעל דין בלשון רומי:

כך ניחמן. דברים נכרים שלב אדם מתיישב כך:

על אחת כמה וכמה. שידבר דברים ראוים להתנחם בהם:

י  [עריכה]

עשה בור. עכב מ' שנה קודם שלמד תורה והיה בור ורק מתורה:

יא  [עריכה]

מיד. שיעלו עצמותיו מיד אחר מיתתו:

אתכם. משמע עם עצמות שלכם:

ומי הן ואלה וגו'. וי"ו העטוף קדריש:

יב  [עריכה]

אביהם יעקב כו'. צריך עיון בתנחומא ובילקוט וגירסת הספר יש לומר מדכתיב אביהם סתם דרשינן עוד אבי רכב ישראל וזהו משה אבל בילקוט איתא בהדיא שלמד זה מדלא כתיב זאת וכן הוא לקמן:

ה"ג מתחיל שנאמר וזאת אשר דבר וגו' כיון וכן הוא בילקוט:

אמר להם. יעקב לבניו והוא כעין ד"א:

לומר תהלה גרסי'. פי' תהלה ושבח לאל עולם שבס' תהלים:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף