עץ יוסף על שמות רבה/מג/א

עץ יוסף על שמות רבה מג א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הסניגור. פי' המליץ:

מסביר פנים בדין. פי' שמהפך הרבה בזכות הנדן ומסביר פנים לטענתו בדין עד שיצא כנגה צדקו. והיינו עמיד פנים דקאמר. אבל הסניגור שאינו טוב אינו חושש להסביר פני טענתו מאד. וא"א גרס אינו מסביר פנים בדין. ופי' שאינו נושא פני הדיין אלא מעמיד פנים כנגדו עד שיודה לו:

משה אחד משני סניגורין כו'. ר"ל שלא תקשה למה באמת העמידו פניהם בדין לכך אמר ללמוד סניגוריא על ישראל ומי שלומד סניגוריא על ישראל אף שמדבר דברים קשים אין אדם נתפס על צערו כדאי' לעיל פ"י בקשה מדה"ד לפגוע במשה. ולפי שנסתכל הקב"ה שבשביל צער ישראל דבר כן חזר ונהג עמו במדת הרחמים (תולדות נח):

משני ב"א. בגמרא קחשיב פנחס ומשה ואליהו וחנה:

והעמידו פנים. כביכול נגד הקב"ה. דבמשה כתיב לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו. מזה דריש שהעמיד פנים כנגדו וכדפירש בסמוך שדחה הקטיגור. או במה שחטף את הלוחות. וכן דניאל העמיד פנים במה שאמר האל הדול והנורא ולםא אמר הגבור עכו"ם משעבדין בבניו איה גבורותיו:

ר' ברכיה אמר שתים. כלו' שני פירושים לפרש עמד בפרץ לפניו:

במקומו של פורץ. הוא השטן פורץ גדר החיים:

עמד בפרץ לפניו דבר קשה כו'. ר"ל דמשמעו שמשה עמד בפרץ ועכבו. וזה דבר קשה להאמר. ועז"א משל למלך כו'. ואחר שתופס הקולמוס מרבה ביני וביני בתפלה ופיוסים עד שמשיב חמתו. ואילו היה נחתם הגזירה לא היה לו מקום עוד לבקש. וכן משה במה שנטל הלוחות מידו של הקב"ה ודחה חתימת הגזירה. בזה נקרא עומד בפרץ כאילו עכב על ידו. ומ"מ השבת החמה היתה ע"י תפלה:

סונקתדרי. בלשון יוני יועץ למלך (מוסף הערוך):

ולא עשה. כלו' לא נגמר הדין כמו שהיה ראוי אלא נדחה. כי בא לחתום ומשה עכב בנטילת הלוחות:

נטל את הלוחות מתוך ידו של הקב"ה כו'. שבשעה שהיה ה' נותן את הלוחות אז עשו ישראל את העגל והקב"ה היה תופס בטפחיים ומשה בטפחיים ובקש הקב"ה לחטפן מידו. וגברה ידו של משה וחטפן כדאי' במס' תענית ירוש':

למה"ד למלך ששלח לקדש אשה אחת. עד שהסרסור הולך קלקלה עם אחר. כצ"ל (יפ"ת) ופי' שהלך וקידשה ועד שחזר והלך מאצלה מיד קלקלה. והא"א גרס הלך הסרסור וקלקלה. וגם לפי גיר' זו צ"ל שהקלקול היה אחר שנתקדשה למלך. וקריעת הכתובה כדי שתדון כפנויה שתכחיש ותאמר פנויה הייתי. ולפי שלא היה הקדושין ידועין למלך שהיו ע"י הסרסור ומצו מטען ליה שעדיין לא נתדשה לו. וכן בנשל ישראל כבר היו מקודשים לה' אלא שהראה שידונו כאילו לא נתקדשו עדיין:

נטל את כתובתה ומה שנתן לו המלך. כצ"ל (יפ"ת) וה"פ שנתן לו חפץ לקדשה וגם כתב לה כתובתה ונתן בידו כדלקמן פ' מ"ו. ולכן הוצרך השושבין ליטול כתובתה ולקורעה וליטול ג"כ החפץ שנתן לו לקדשה בו. להראות לו לומר שהרי הוא עדיין בידו ולא קדשה:

כלו' שאילו היה רואים עונשם לא חטאו. הכוונה משום שבמאמר ה' העשרת הדברות אמר ג"כ עונשם ואז חקק בלוחות כל דבור ודבור ועונשו בצדו כפי מאמרו. או שהדבור נחקק מאליו כדאי' בחזית פסוק ישקני. הילכך אלו היו הלוחות קיימות לא היה להם עמידה. אבל השתא ששברם מצי טעין שלא ידעו בעונשים הכתובים בהן. וכל זה מפני המקטריגים שלא יקטרגו שידעו ישראל בעונשם:

מוטב נידונים כשוגגים. שהיה מסתפק משה שלא יוכל להשיבן מעון אחר שהעיזו לחטוא:

ויאמר להשמידם מיד התחיל כו'. חוזר לענין ראשון דקאמר שהעמיד פנים כנגד ה':

חוגר. כלו' מתאמץ בתפלה מלשון אל יתהלל חוגר:

בקלות ראש. דריש למלת ויחל לשון חולין כי לא נהג כבוד בה' אלא עמד בקלות ראש והעמיד פנים כנגד ה' ובזה מסיים במה שהתחיל בריש פ' זו ע"ש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· הבא >מעבר לתחילת הדף