עץ יוסף על בראשית רבה/צב/ה

עץ יוסף על בראשית רבה צב ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מה עבד אבא. אביו של רבי חייא היה בבבל והוא בא"י. לכן שאלו רבי חייא מה עושה אבי כלו' העודנו חי:

א"ל אמך שאלה בך. לפי שאביו מת ולא רצה לומר לו בפירוש שלא להוציא דבר רע מפיו. לכן אמר לו שאמו שואלת בו כדי שיבין שאין אביו קיים ולזה משנה טעמו. ורבי חייא היה מסופק שמא לא השיבו כן בתבונה ובדעת אלא לפי ששאל לו על אביו הודיעו שאמו שואלת בשלומו. ולזה אמר לו כמתמיה עליו אנכי אמרתי לך כזאת כלו' שאלתי על אבי ואתה השבתני על אמי. וכונת רבי חייא היה לראות מה ישיב. ואז הוצרך לומר לו שואלין על החיים כו' ומ"מ לא הוציא הבשורה מפיו שלא אמר לו בפירוש אביך מת:

הזקן זה יצחק. בלשון הזקן רמז גם ליצחק שבא זכרונו בפתקין שהוצרכו לכתוב שמו ושם אביו ושם זקנו. ואמר הזקן אשר אמרתם דזכרון בכתיבה היא אמירה (ס' לוית חן) והם לא השיבוהו רק על יעקב. וממילא יבין שיצחק הוא מת:

לפי שלא שמענו חנינה. לעיל פ' ע"ח:

נטל את הגביע. לפי שהיה מבקש להסב לבנימן אצלו ולא היה יודע כיצד לעשות עשה כן כדאי' בתנחומא סדר ויגש:

ומריח בגביע. ולעיל פ' צ"א אמר והקיש בו. כי כן דרך הקוסם לשנות עבודתו לפי ענינו כאן מריח שהוא דרך כבוד להושיבם בראש. ושם דרך בזיון לתתם כמרגלים:

יהודה שהוא מלך ישב בראש. ולפ"ז הבכור כבכורתו פי' כמו גם אני בכור אתנהו:

וכד ילידת כו'. כשילדתו אמו מתה:

מן בגין כו'. בשביל זה יבא ויתן ראשו אצל ראשי. כלו' ישב אצלי. אבל הם בשולחן לבדם וכאומרו וישימו לו לבדו וגו' וכן וישבו לפניו ולא בצדו (יפה תואר):

נתנה לו אסנת נתן לו מנשה כו'. ונראה שגלה להם יוסף כי הוא אחי בן אמו ומשמחתם בו נתנו לו מנותיהם. ובנימן ואחיו חשבו שלפי שציערו יוסף להביאו מחיק אביו היה מפייסו הוא ואשתו ובניו (יפה תואר):

הה"ד ותרב משאת בנימן ממשאות כולם חמש ידות. כתב היפ"ת שאין המנות מעיקר המאכל כי לא יקח יוסף ואשתו ובניו מאכלם ויתנו לבנימן וישארו בלא אכילה. אבל המנות מיני מגדנות הבאות בסעודה. ואף אלה לא יחוייב שיאכל האדם כל מה שנותנים לו. אבל דרך חיבה וכבוד מרבין לאדם מהם והוא אוכל כטוב לו:

עמו שתו. פי' עמו בחברתו. ולפי שאין בזה חידוש דהא כתיב וישבו לפניו. לכן צ"ל דלדיוקא אתא עמו ולא בלעדו:

לא טעם טעם יין. כדאי' לקמן פ' צ"ח דיליף מכתיב נזיר אחיו. וכ"ה בפ' תולין. שהיה מתענה על פרידת אביו ע"ד ובשר ויין לא בא אל פי:

אף הן לא טעמו. שהיו מצטערים על יוסף שאחר שמכרהו נתחרטו כדלעיל פ' צ"א ועכשיו הוצרכו לשתות שנתביישו להשיב פניו ריקם (יפה תואר):

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף