תוספות רי"ד/קידושין/נט/א
תוספות רי"ד 
קידושין נט א
עני המהפך בחררה. פי' המורה[1] לזכות בה מן ההפקר או שיתננ' לו בעל הבית. וראיתי מקשים עליו[2] ממאי דתנן בפיאה [3] ומייתינן לה בפ' שנים אוחזין[4] נפל לו עליה פי' טליתו עליה מעבירין אותו ממנה משמ' ואפילו לכתחנה וה"ק דנקרא רשע[5]. ונ"ל לתרץ דהתם גבי שהה לא הי' זה מהפך בה יורת מן האחרים שהרבה עניים היו עומדים שם ללקט הפאה וזה קפץ ונפל עליה או פירש טליתו עליה והי' מונעין עניי' מללקוט בעבור זה מונעין אותו ממנה וילקטו כולן ביחד אבל לעולם אם האחד היפך אחר ההפקר עד שמצוא וקפץ אחר ונטלו רשע הוי[6]. ורב כהנא דהוה מנקיט ואכיל חמרי דהוה שדי ההוא גברא מדיקלא כדאמרי' בפ' הניזקין (דף ס"א ע"א ועיי' מ"ש התוס' שם ד"ה שדי דר"כ הי' סבר שלא הי' חוששין הפירות אלא מן האריות) התם בלא זה יש להקשות וכי לית מאי דתנן[7] עני המנקף בראש הזית מה שתחתיו גזל מפני דרכי שנוס. ותו דמוכחא מילתא דהוי פיאה והיא של עניים והאיך היה הוא מלקט ואוכל כדכתיבת התם במהדורא תליתא. אלא נראה לי דדבר מועט ליתן לתוך פיו אין כאן מפני דרכי שלום דלא קפדי אינשי וגם ממתנות עניים אם לוקח בדרך ואוכל דבר מועט אין כאן משו' גזל עניים דלא קפדי אבל ודאי אי קפדי אסור וכי רמא ביה קלא האי גברה נמנע והיה נמי שאם לא ליקטן בידו אלא שהשליכן היה נמנע כיון דקפיד אלא מפני שאמר כי בידי לקטתים אמר לו מאחרים דר' יאשי' את ומפני אתה בקי בדינים[8].
- ↑ רד"ה עני. וכ"כ ברמב"ן ב"מ י. וב"ב נ"ד: ד"ה נכסי, וברשב"א ב"מ י. ור"ן.
- ↑ כה"ק בתוד"ה עני בשם ר"ת.
- ↑ פ"ד מ"ג.
- ↑ דף י.
- ↑ ועי' ברשב"א שביאר עוד דהלש' שם משמע דאפי' לכתחילה מותר לקחת ממנו. וכמש"כ רבינו, וכ"מ בתורא"ש. וכ"כ במרומי שדה. והנה עי' תור"י הזקן שהביא דבתוספתא הלשון קונסים אותו ומוציאין ממנו את התלוש ואת המחובר.
והנה עי' בתוד"ה עני, שהוסיפו להקשות מדאמרי' בב"מ י. לגבי מציאה, נפל על המציאה ובא אחר ונטלה הרי היא שלו, ועי' עצמו"י ופנ"י וכן מקנה. וע"ע חת"ס ב"ב כ"א: ד"ה עוד, וע"ע בשו"ת חת"ס חו"מ ע"ט ד"ה תו. ושיעורי הגרש"ר ב"ב כ"א: ועי' רמב"ן ב"ב נ"ד: ד"ה נכסי שיישב דהתם לא טרח בה ולא היה יודע עליה שיזכה בה, וע"כ ל"ה רשע. ובב"ח חו"מ סי' רל"ז תי' דהתם מיירי דהיה הנופל עשיר, דליכא בי' דין עני המהפך, [עי' ר"ן סוד"ה רב, ורמ"א חו"מ סי' רל"ז]. אמנם עיי"ש בסמ"ע סק"ו דיש חולקין בעיקר הדין דגם בעשיר יש דין עני המהפך.
והנה עי' עצמו"י ובמקנה ופנ"י שכ' דצ"ב קו' התוס' דמנלן דהתם ל"ה רשע, דילמא רק אשמעי' דחל מעשה השני, ובפנ"י שם כ' דע"כ משמע דל"ה רשע דאי הוי רשע, א"כ הו"ל לחכמים ליתן דין דד"א של אדם קונות לו, דיעו"ש דשם לא נהג, עיי"ש היטב. ובמרומי שדה כ' דע"כ ל"ה רשע דאי הוי רשע, הו"ל למיתני שם והלך אחר ונטלה וכדהכא. ובחת"ס בב"ב כ"א: ד"ה עוד כ' די"ל דאי הוי רשע היו מוציאין ממנו בדיינין, ולפי"ז מוכח מהכא דשי' התוס' דהיכא דנקרא רשע מוציאין ממנו בדיינין. וע"ע בשו"ת חת"ס חו"מ ע"ט ד"ה תו. ושיעורי הגרש"ר ב"ב כ"א: [ולפי תי' החת"ס מוכח דהראשונים שלא הקשו ממציאה יתכן דחולקים בזה, ויל"ע בזה]. ועי' תורת חיים ב"ב שם. - ↑ וכעי"ז תי' ברמב"ן ב"ב נ"ד: ד"ה נכסי [והו' בר"ן] די"ל דכל העניים חשיבי מהפכין לגבי פאה. ובב"ח חו"מ סי' רל"ז תי' די"ל דכיון שדין עני המהפך הוא דרבנן, בפאה שזיכתה תורה לכל העניים העמידו על דין תורה.
- ↑ גיטין נט:
- ↑ והנה בעיקר הענין, עי' בתוד"ה עני, בשם ר"ת שנחלק על רש"י משום קושיא זו, וס"ל דליכא דין עני המהפך בחררה בהפקר, ועי' ישועת דוד סי' כ"ח שכ' לבאר דפלוגתת רש"י ור"ת, דלרש"י דין עני המהפך הוא מטעם גזל וע"כ גם בהפקר, ולר"ת הוא רק דין קדימה שנתנו לו. ובעיקר הענין מצינו ג' שיטות בטעם איסור יורד לאומנות חבירו אי הטעם הוא מפני תקון העולם, או שהוא בכלל גזל, או שהוא בכלל "ארור משיג גבול רעהו". דעי' ב"י חו"מ סי' קנ"ו ד"ה החלק השלישי יעו"ש כהדרך הא'. ובמהרש"ל על הסמ"ג לאוין קנ"ג כ' דהוא בכלל "ארור משיג גבול רעהו". ובשו"ת הרמ"א סי' י' מבואר דהוא בכלל גזל. [ועי' שו"ת מהר"ם בריסק א' ע"ח. שו"ת חוות יאיר סי' מ"ב. שו"ת חת"ס חו"מ סי' ס"א עיי"ש מש"כ בזה באורך]. ועי' מהרי"ט ד"ה והא, מש"כ דהמקור להא דנקרא רשע, דהוא מדאמרי' בסנהדרין פ"א. ואת אשת וכו' שלא ירד לאומנות חבירו וכו' ורשעת הרשע עליו תהיה וכו' עיי"ש. ועי' שו"ת בית שלמה חו"מ סי' צ"ז משה"ק ע"ד. ואכמ"ל.
והנה יל"ע היאך הדין בעמד אחד לקדש אשה ובא אחר ונשאה אי הוי עני המהפך, אי תלי בפלוגתת רש"י ור"ת דהא אין יכול למצוא אשה אחרת, או דהכא לכו"ע ל"ה עני המהפך משום פו"ר. ועי' יש"ש סי' א' דרש"י מודה משום פו"ר. אולם עי' שו"ת אגר"מ אה"ע ח"א סי' צ"א שכ' דתלי בפלוגתת רש"י ותוס'.
והנה יעו"ש עוד בריטב"א שהקשה לרש"י, מדאמרי' ב"ב נ"ד: דנכסי הגוי הרי הן כמדבר וכל המחזיק בהן זכה בהן משום דגוי כי מטי זוזי לידיה איסתליק ליה ישראל לא קני עד דמטי שטרא לידיה, וס"ל לריטב"א דלא נקרא התם רשע, אמנם עיי"ש ברשב"ם [הו' בתורא"ש בסוגיין] דאה"נ דנקרא רשע.
והנה ר"ת הק' לשי' עצמו, מדאמרי' בב"ב כ"א: מרחיקין מצודת הדג מן הדג, עיי"ש, אע,ג דוהי דבר של הפקר, ותי' דיש לחלק משום דיורד לאומנותו של חבירו, ובעיקר קושיתו עי' עצמו"י שהק' דהא בגמ' שם כבר חילק בין ריחיים לדגים משום הטעם דשאני דגים דיהבי סיירא, וע"ע בעצמו"י שם. וכן עי' שו"ת חוו"י סי' מ"ב וחת"ס חו"מ סי' קי"ח ד"ה והנה התוס'. והנה בעצמו"י שם הק' עוד דהתם לא דמי כלל להפקר שהרי השני יכול למצוא מקום אחר בנהר, משא"כ בהפקר. עוד הק' ר"ת מהגמ' בהניזקין מעני המנקף בראש הזית דאמרי' מה שתחתיו גזל מפני דרכי שלום אע"ג הפקר, ותי' דשאני התם שטרח בהם העני להפילם לארץ וסמכא דעתיה עלייהו, וכן תי' ברשב"א וריטב"א וברא"ש סי' ב'. ועי' מהרי"ט מש"כ בזה. וכן עי' ביש"ש סי' ב' ד"ה השם השלישי.