ביאור רבי חיים קניבסקי לירושלמי/שביעית/א/ה
| < הלכה קודמת · הלכה הבאה > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הירושלמי מראה הפנים רידב"ז |
ביאור רבי חיים קניבסקי לירושלמי
שביעית א ה
הלכה ה מתני' עשר נטיעות מפוזרות תוך בית סאה חורשין כל בית סאה בשבילן עד ר"ה היו עשויות שורה ומוקפות עטרה אין חורשין להן אלא צרכן:
גמ' ר' זעירא בשם רבי לא רבי יוסי בשם רבי יוחנן ערבה °הלכה למשה מסיני ודלא כאבא שאול דאבא שאול אמר ערבה דבר תורה וערבי נחל שתים חד ערבה ללולב וערבה למקדש רבי בא רבי חייא בשם רבי יוחנן ערבה וניסוך המים הלכה למשה מסיני ודלא כר"ע דר"ע אמר ניסוך המים דבר תורה בשני ונסכיהם בששי ונסכיה בשביעי כמשפטם מ"ם יו"ד מ"ם רבי חייא בר אבא בעי קומי רבי יוחנן ועכשיו למה הן חורשין בזקינות א"ל בשעה שניתנה הלכה ניתנה שאם בקשו לחרוש יחרושו רבי בא בר זבדי בשם רבי חוניה דבקעת חוורן ערבה וניסוך המים ועשר נטיעות מיסוד הנביאים הראשונים מה ופליג רבי יוסי ב"ר בון בשם לוי כך היתה הלכה בידן ושכחוה ועמדו השנים והסכימו על דעת הראשונים ללמדך שכל דבר שבית דין נותנין נפשם עליו סופו להתקיים בידם כמה שנאמר למשה מסיני ואתיא כיי דמר רבי מנא כי לא דבר רק הוא מכם ואם דבר רק הוא מכם למה שאין אתם יגיעין בו כי היא חייכם אימתי היא חייכם בשעה שאתם יגיעים בו רבי יוחנן אמר לרבי חייא בר ווא בבלייא תרין מילין סלקין בידכון מפשוטיתא דתעניתא וערבתא דיומא שביעיא ורבנן דקיסרין אמרין אף הדא מקזתה. תני נטיעה מעין עשר זקינה מעין שלוש אתא חמי נטיעה שהיא ניראית כזקינה את נותן לה כזקינה ואת אמרת נטיעה מעין עשר אמר רבי חונה מהו מעין עשר שאין נטיעה מעין שלוש שלא תאמר שלש נטיעות שהן עושות כעשר שאינן עושות ודכוותה שלוש זקינות שהן עושות כעשר שאינן עושות לפום כן צריך מימר נטיעות מעין עשר. שדה קנים נדונות °כשדה תבואה ר' אבהו בשם ר' יוסה ב"ר חנינה בסאתים שנו לית הדא פליגי על שמואל דשמואל אמר בעשויין שורה תמן על ידי שהן מפוזרות בתוך בית סאה את רואה כאלו מליאה ברם הכא כולן נתונים במקום אחד:
מתני'. עשר נטיעות. ילדות, שאם לא יחרשו אותן יפסדו: חורשין כל ב"ס בשבילן עד ר"ה. מהלמ"מ. והוא שיהו מפוזרות כל בית סאה: היו עשויות שורה. אבל אם כולן עומדות במקום אחד כשורה: או מוקפות עטרה. עומדות כעגול ואינן מפוזרות: אלא צרכן. מלא האורה וסלו חוצה לו:
גמ'. נטיעות ערבה ונסוך המים הלמ"מ גרסי'. נטיעות היינו מתני' ששנינו עשר נטיעות חורשין עד ר"ה ערבה שמקיפין את המזבח בערבה ונסוך המים בחג הסוכות: ודלא כאבא שאול. דיליף ערבה מקרא: וערבי נחל. ערבי משמע שתים: וחד ערבה למקדש. היינו ערבה שהיו מקיפין בה כל יום במקדש ושהיו חובטין בהו"ר: בשני ונסכיהם. בהקרבת הקרבנות שבכל יום כתיב ונסכה ואילו ביום השני כתיב ונסכיהם הרי מ"ם יתירא: בשביעי כמשפטם. ושנה מסדר הכתוב בכל יום דכתיב בהם כמשפט: מם יוד מם. יתרים לרמז לנסוך המים: ועכשיו למה הן חורשין בזקנות. למה נהגו העם לחרוש, אחרי דזקנות אסורות מהלמ"מ דמדאיצטריך להתיר נטיעות מכלל דזקנות אסורות: בשעה שנתנה וכו' שאם בקשו לחרוש יחרושו. הכי הלכתא הוי שאם יהא צורך גדול יש רשות לב"ד להתיר לחרוש: מה ופליג. אר"י דאמר הלל"מ: ועמדו השניים. נביאים הראשונים שהם שניים למשה: שכל דבר שב"ד נותנין נפשם עליו. לעיין ההלכה כראוי: סופו להתקיים בדבר. שיסכימו לדבר ויכוונו האמת כמה שנאמר למשה מסיני: ואם דבר ריק הוא מכם. כלומר אם ריק הוא אינו אלא מכם ובגינכם: תרין מילין סלקין בידכון. מנהג בני בבל והתפשט בא"י כשעלו בני הגולה מבבל בימי עזרא: מפשוטיתא דתעניתא. שהיו נופלים על פניהם בפשוט ידים ורגלים ביום התענית: וערבתא דיומא שביעיא. חבוט הערבה בהו"ר: אף הדא מקזתה. מה שנוהגין לדלג בקריאת הלל בר"ח כן פי' הגר"א: נטיעה מעין עשר. לא הותר לחרוש להם עד ר"ה אלא בעשר לבית סאה: זקינה. שהתירו לחרוש עד עצרת: מעין שלש. אף בשלש לבית סאה: אתא חמי. בא וראה שהרי שנינו בברייתא ברישא: נטיעה שהיא נראית כזקנה את נותן לה כזקנה. וסגי בג' לבית סאה: ואת אמרת נטיעה מעין עשר. אבל ג' לא ואפי' נראית כזקנה וקשיא רישא לסיפא: אמר רבי חונה. הא פשיטא שהנטיעה הנראית כזקינה את נותן לה כזקינה ואלא ברייתא דקתני מעין עשר הכי פירושא: שאין נטיעה מעין שלש. שאין דין נטיעות לחרוש להם עד ר"ה אצל שלש אלא בעשר: שלא תאמר ג' נטיעות שהן עושות. ככר דבלה: כעשר שאינן עושות. ויתירו לחרוש להם עד ר"ה: ודכוותה שלוש זקינות שהן עושות כעשר שאינן עושות. וכשם שמצינו דג' זקינות חורשין להן דוקא בעושות ככר דבילה ואילו עשר אף באינן עושות וכדלעיל ולא תאמר דה"נ מה שהתירו עד ר"ה דווקא בעשר נטיעות היינו בשאינן עושות אבל בעושות סגי בג' לחרוש עד ר"ה להכי אשמעינן ברייתא נטיעה מעין עשר לומר לך דבין עושות ובין שאינן עושות אין חורשין להם עד ר"ה אלא בי' לבית סאה אבל נטיעה הנראית כזקנה דקתני ברישא דנותן לה כזקינה לענין שיחרוש לה עד העצרת איירי ואשמועינן שא"צ י' נטיעות אלא את נותן לה כזקנה לחרוש אפי' בג' לב"ס עד העצרת וסיפא לא מיירי כלל בהכי: שדה קנים נדונות כנטיעה. גרסי'. וקס"ד דלענין שביעית תני דחורשין להם עד ר"ה: בסאתים שנו. לענין קרפף יתר מסאתים דשנינו בעירובין כ"ג ב' שאם הוקף לדירה מותר לטלטל שם בשבת נזרע רובו אסור ומשום דביטל דירתו, נטע רובו מותר דאורחא דאינשי להסתופף בצל אילנות ולא ביטל דירתו, ולענין זה תני דשדה קנים דינו כנטיעות ושרי לטלטל בשבת (מספר מי זיו): לית הדא. מתני' דקתני היו עשויות שורה אין חורשין להן אלא צורכן: פליגי על שמואל. דאמר לעיל דג' אילנות לבית סאה ונטועין שורה חורשין להן כל בית סאה ופליג התם ארב דמצריך עשויין צובר כדי שיהו מפוזרין בכל ב"ס, ולר' יונה מקשי דס"ל לעיל דאף לענין שביעית אמרה שמואל: ומשני תמן ע"י שמפוזרות בתוך בית סאה את רואה כאילו מלאה. אילנות זקנות ששרשיהן מתפשטין הרבה וגם אינן אלא שלשה סגי אי נטועות כשורה וחשיבי כמפוזרות: ברם הכא וכו'. נטיעות שאין שרשיהן מתפשטין כ"כ וגם הם עשר אם עשויות שורה נמצא כולן נתונות במקום אחד וא"א לחרוש כל ב"ס בשבילן (וכ"פ בחזו"א):
 |
ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות) |