משנה למלך/מלווה ולווה/יד

משנה למלך ‏ מלווה ולווה יד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

הפוגם את שטרו וכו' ואומר לו כשיתבע השבע ואח"כ תטול. צ"ל ואומרים ואב"ד קאי דבהני אי לא טעין אנן טענינן ליה. מ"ש ה"ה ז"ל אבל אני חוכך בדין פוגם שטרו כו' אם פסקו של ה"ה לחייב שבועה למלוה ניחא ואם לפטרו במלוה ע"פ ללוה בשבועתו קשיא ליה פוגם שטרו אמאי נשבע ונוטל הא איבטיל חזקה דשטרך בידי מאי בעי דהא כי היכי דאיבטיל חזקה דאין אדם פורע בתוך זמנו ה"נ איבטיל שטרך בידי מאי בעי דהא פרע ולא כתב ואפשר לדחות דהתם גוף הפרעון מבטל החזקה דאין אדם פורע בתוך זמנו דהא פרע אבל גבי פוגם אפשר דפרע אדעתא לכתוב מיד שובר ונטרפה השעה מאיזו סיבה ולא כתב והמשכיל יבין ודו"ק. ומ"ש בכ"מ ואני אומר שאין נראה כן מפשט דברי רבינו גם ה"ה כתב אבל דעת הרמב"ן כו' להודיע שאין כן דעת רבינו. כתב הרא"ש בתשובה כלל פ"ז סי' ה' והא דתנן הפוגם את שטרו לא יפרע אלא בשבועה היינו שטר שאין בו נאמנות כו' ועוד אני אומר דאפילו בשטר שאין בו נאמנות אם הפרעון כתב ביני שיטי אין זה נקרא פוגם שטרו כו' יע"ש. ומדברי בעה"ת שער נ"א ח"ד נראה שחולק על זה וס"ל דאפי' שיש ללוה שובר בפרעון השטר קרינן ביה פוגם ומהראיה שהביא שם נראה דאין לחלק בין פרעון ביני שיטי לשובר שביד הלוה יע"ש:

ג

הוציא עליו שטר מקויים וכו'. כתוב בהשגות הרב ז"ל כתב זה בתשובה כו'. פירוש שהרב כתב בתשובה שחייב לישבע על טענת הלוה והיתה השאלה שהיה טוען הלוה שהוסיף על הפירות יותר מדאי והוי אבק רבית ולא תלמוד מדברי הרב שבכל הטענות חייב לישבע דדוקא בנ"ד שהמלוה סבר דאין כאן רבית דטרשא שרי ויש גוונים הרבה דיש מהם היתר ויש מהם איסור ובני אדם מתפרצין בזה להקל אבל בשאר גווני כגון בטוען רבית בהדיא או באבק רבית בדרך מפורסם וכן אמנה ומזוייף שכל אלו לא הוחזקו ישראל על כך לעבור באיסורא אף הרב מודה דאין משביעין למלוה כסברת רבותיו של רבינו. כתב הרא"ש בתשובה כלל צ"ו סי' ב' וז"ל ומה ששאלת אם יטעון שמעון לישבע שאין השטר מזוייף וישבע אותה שבועה איני רואה בכאן שום שבועה אם השטר מקויים כו' ואין כן דעת רבינו שכתב בפרקין הוציא עליו שטר מקויים ואמר הלוה שטר מזוייף הוא כו' דיש מי שהורה שחייב לישבע בעל השטר דבטענת מזוייף נמי חייבו הגאונים שבועה ואין לומר דטעם הרא"ש ז"ל משום דס"ל כהכרעת רבינו דדוקא בזה הוא דחייב המלוה לישבע דשטרא לפרעון קיימא לא בשאר הטענות דא"כ לא הו"ל להרא"ש למיתלי טעמא משום דהשטר הוא מקויים ודו"ק. כתוב בתשובת מהרש"ך ח"ג סי' ל' ראובן ששכר בית משמעון ויש לראובן שטר על שמעון איך נתחייב להעמיד הבית שלו ביד ראובן עד ג' שנים בשכבר קיבל השכירות מהג' שנים ועתה טוען שמעון איך לא קיבל שכירות מיד ראובן ומ"ש בשטר פטומי מילי בעלמא נינהו ועוד טען שאם כדברי שמעון דבעי להטיל חרם או שבועה לראובן אם מסר או נתן שכירות לשמעון לא שבקת חיי לכל הפרעונות והשוברות הנעשות בין אדם לחבירו ועל זה השיב הרב ז"ל גם זאת הטענה מהבל ימעט ואין בה ממש דהנה בהוציא עליו שטר מקויים והלוה אומר שטר מזוייף הוא וכו' כתב הרמב"ם פי"ד מהלכות מלוה כללו של דבר טוען טענה שאם הודה בעל השטר היה השטר בטל והמלוה עומד בשטרו ואומר שזה שקר טוען ואומר הלוה ישבע לי ויטול ה"ז מחלוקת בין הגאונים כו' יע"ש. וטענת ראובן אינו כמו שחשב הרב שדחאה באמת הבנין שבידו אבל היא טענה טובה ובריאה שאחר שכתב שקיבל כל השכירות של ג' שנים מה טוען ראובן שלא קיבל אלא שתנאם היה שידור בחנם והוי סתירה גמורה לשטר ראובן ואין שומעין לשמעון למסור לו שבועה נגד עדות העדים שהודה שקיבל כל השכירות. ומה דמות מצא הרב לההיא דרבית ואמנה שכתב רבינו דחייב המלוה לישבע דהתם יש מקום לעדים לשבועה אי משום רבית או אמנה שהאמינו ומסר לו השטר אבל בנדון זה לא דמי. ועוד דבלאו הכי כבר כתב רבינו משביעין ליה למלוה היינו להוציא מן הלוה אבל להחזיק ביד המוחזק שבועה נמי לא בעי וזה ברור וצ"ע:

ה

אבל פרעתיו או אמנה הוא כו'. כתב הטור ס"ז מ"ז ואם לאחר שאמר אמנה פרע לב"ח ובא לגבות מן הלוה רואין אם כשבא ב"ח לגבות השטר אמר ששטר אמנה הוא אז ודאי לא היתה כוונתו אלא לדחות ב"ח כו'. ועיין בהרשב"א ח"ב סי' ש"ז הביאה מרן הב"י א"ה סי' צ' ועיין פ"מ ח"ב סי' ק"א ודו"ק היטב בדבריו שהם מגומגמים בעיני ודוק. כתב הטור סי' פ"ב אם הודה המלוה שנעשה על תנאי אלא שאומר שעדיין לא קיימו הלוה על המלוה להביא ראיה ואינו נאמן במגו שאין אומרי' מגו להוציא ממון כו' וכתב עליו מהרש"ך ח"ב ס"ס רכ"ח וז"ל ואומר דיראה דאיכא למידק עליה כי הנה כתבו התוספות דאפילו למאן דס"ל דלא אמרינן מגו להוציא היינו היכא דליכא שטר אבל היכא דאיכא שטר אמרינן מיגו להוציא כו'. ונראה שנעלם מהמחבר שדברי הטור הן הם דברי בעה"ת שער נ"א ושם ביאר דדמי האי שטרא לההוא דאמר שטרא זייפא הוא מיהו שטרא מעליא הו"ל ואירכס דאע"ג דאית ליה מיגו למלוה לא מהניא דאמרינן האי שטרא חספא בעלמא הוא ולא דמי לאומר סטראי נינהו דמהימן המלוה היכא דאית ליה מיגו גם בשער י"ז ח"ב הרחיב הרב בזה ומה נעשה להמחבר ז"ל שאינו מדקדק בתלמודו וכותב לפום ריהטא וצ"ע:

ז

שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו וכו'. אם נמחל מקצת השטר שלוה מנה ופרע מחצה וחזר הלוה ולוה אותו מחצה על סמך השטר גובה המלוה שארית חובו שלא נמחל שעבודו אפילו ממשעבדי כן מצאתי בתשובה כ"י להרדב"ז סי' קע"א:

ט

הוציא עליו שטר מקויים כו'. נראה דאם לא זכרו העדים זמן הפרעון ואפשר לומר שקדם לחוב השטר והיה ממלוה אחרת עכ"ז איתרע שטרא דלא גריעי עדים אלו משובר שנכתב בלא זמן דכתבו רבוותא ז"ל דאיתרע כל השטר היוצא מיד המלוה. (*א"ה עיין מ"ש הרב המחבר לקמן פי"ו מה' אלו דין ט' ובפכ"ג דין י"ז יע"ש) מיהו מספקא לי אם יברר המלוה שהיתה לו מלוה ע"פ אחרת אצל הלוה וטוען הלוה שכבר פרע אותו החוב דקי"ל דא"צ לפורעו בעדים וזה שהעידו העדים שפרע בפניהם הוא מאותה מלוה בשטר מהו. ומסתברא דבכי האי אוקי שטר בחזקת שלא נפרע וגובה ודו"ק:
עוד נסתפקתי בדין זה אם השטר עדיין הוא בתוך זמנו אי אמרינן חזקה שאין אדם פורע בתוך זמנו ובודאי מחוב אחר הוא כדברי המלוה. ומי שידקדק בתשובת הרא"ש כלל מ"ז סימן ג' יראה משם דבכה"ג נאמן המלוה לומר סיטראי נינהו. ועוד נסתפקתי אם חיוב השטר הוא מנה והעדים מעידים שנתן לו בתורת פקדון מאה ונ' אם נאמן בכי האי לומר סטראי נינהו ויש צדדין ופנים לזה והעיקר דנאמן המלוה בכי האי. כתב בעה"ת והביאו מרן ר"ס נ"ח וז"ל אע"פ שהודיעוהו שחוב בשטר היה לו עליו כל זמן שלא אמר לו שקול שטרא פטור השליח דמצי למימר סבור הייתי שהיית סומך על אמונתו. ועיין בתשובת הריטב"א שהביא מרן סי' פ"ג מחודשין א' וצ"ע. אהא דאמרי' דאם נתנו בפני עדים איתרע שטרא כתב הסמ"ע סי' ס"ק ל' ל"א וצ"ע אם ידוע בעדים שהיה חייב לו חוב אחר בע"פ או בשטר והחזיר לו את השטר אם בכה"ג אמרינן שאינו נאמן לומר על אותו חוב קבלתי ובפרישה כתבתי דנראה דאפילו בכה"ג אינו נאמן ע"כ. ול"נ שדין זה תלוי באותו מחלוקת שהביא בעה"ת שער ך' ח"ב סי' ב' והטור סי' פ"ג ס"ד ועיין בעה"ת ריש שער י"ט ובגדולי תרומה שם וצ"ע. כתב בעה"ת שער ס"ו ויש לעיין אי לא אמר סטראי נינהו אלא אמר המלוה ממה שפרעני בפניכם החזרתי לו את השטר בזה נראה דכיון דליכא מיגו כיון דאיכא סהדי דפרעיה באפייהו לא מצי טעין החזרתי כו' והביא מרן ס"ס נ"ח. ולא יכולתי להלום צדדי הספק ועיין בש"ך ס"ק י"א וצ"ע:

יג

וכן הורו רבותי כו'. קשה לפירוש מהריק"א בכסף משנה דאי כפירושו למה ישבע הלוה ונפטר דהא דינו הוא שיהא מונח עד שיבא אליהו כמ"ש רבינו בס"פ ט' וז"ל מצא שטר בין שטרותיו ואינו יודע מה טיבו כו' וצ"ע. כתב מהרש"ך ח"ג סי' פ' וז"ל ומה שדעתי נוטה לדון בזה הענין הוא שאם יש עדים ללאה שהכניסה הבתים בנדוניא לבעלה יש לה זכות בחזקת הבתים כו' ונמשך מזה שאם אבדה שטר כתובתה או נשרפה שאין לה שום הפסד להפסיד הבתים הנזכרים דמילתא דפשיטא היא מ"ש הרמב"ם פי"ח מה' אישות והנכסים עצמם שהם נדונייתה נוטלת אותם בלא שבועה כו' וע"ש וזה שכתב הרב שאם אבדה שטר כתובתה אין לה שום הפסד ממ"ש רבינו שהנכסים שהם מנדונייתה נוטלתן בלא שבועה נראה בעיני דליתא ואגב שיטפיה לא דק הרב ז"ל דלא אמר רבינו אלא כששטר כתובתה יוצא מתחת ידה ומהני לפוטרה משבועה כדין הבא ליפרע מנכסי יתומים ואם מתה לא דיינינן בה מת לוה בחיי מלוה דאין אדם מוריש שבועה לבניו דכיון שהנכסים אלו שלה הו"ל כייחד לה ארעא. אבל כשאין שטר כתובתה בידה איתרע מילתא וחיישינן שמא נתפרעה כתובתה ממקום אחר ואפילו בשבועה לא שקלה דלא עדיף ממלוה לזמן ואינו נאמן הלוה לומר פרעתי בתוך זמני דחזקה אין אדם פורע בתוך זמנו ושקיל בלא שבועה ואפ"ה כתב רבינו (*א"ה הכא בדין שלפנינו) דאם כתב לו שטר ואיננו ביד המלוה דאתרע החזקה וחיישינן לפרעון ולא שקיל כלום המלוה אף בגו זמניה. ובטוען אחר מעשה ב"ד דלא אמר כלום רובא דרבוותא ז"ל כתבו דאם כתב לה כתובה ואינו יוצא מתחת ידה דנאמן לומר פרעתי אע"פ שהיא תקנת חכמים קבועה ואפילו לפי סברת החולקים היינו משום דמעיקרא תקנו ז"ל מנה מאתים בין יכתוב בין לא יכתוב משום דכתבה לא מיעקרא תקנתא. וכבר עלה בדעתי לומר שלא כתב הרב כן אלא שכשיש עדים שנאבדה או נשרפה ואחר זמן בא לגבות מנכסיה דלא טענינן שנפרעה אחר האבדה או השריפה ממקום אחר אלא נוטלת נכסיה הקיימים ואילו גבי חוב דעלמא כיון דלא שייכא שטרך בידי מאי בעי חיישינן. (*א"ה חבל על דאבדין ועיין במ"ש הרב המחבר בפרק ח"י מהלכות אישות דין ט'):

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף