משנה למלך/נדרים/ה

משנה למלך ‏ נדרים ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

טז

האוסר פירותיו על חבירו וכו'. כתב מרן על דברי הראב"ד אילו היה סבור שהיה אסור מדאורייתא הי"ל לכתוב אינה מקודשת כו'. ואני תמיה בזה דהן לו יהי דהיה אסור מן התורה אמאי אינה מקודשת גמורה שהרי הנאסר הוא המקדש בגידולין והאשה מותרת בהם וכיון שכן אמאי אינה מקודשת גמורה שהרי כבר כתבנו (נתבאר בפ"ה מהל' אישות יע"ש) דלרש"י ודעמיה כל דשרי בהנאה לאשה אף דלמקדש אסירי מקודשת. ואולי נאמר דהראב"ד אזיל בשיטת החולקים דס"ל דכל דאסירי למקדש אינה מקודשת משום דלא יהיב לה מידי. א"נ דהראב"ד מיירי במי שאסר פירותיו על אשה אחת והלך האוסר וקדש בגידולין של אותם פירות את האשה הנאסרת דאם היו הגדולין אסורים מדאורייתא פשיטא דלא היתה מקודשת דכל דלדידה לא שרו בהנאה לכ"ע אינה מקודשת כלל. עוד אני תמיה בזה דהן לו יהי דהגידולין אינם אסורים כי אם מדרבנן אמאי לא קאמר דאינה מקודשת שהרי רוב הפוסקים הסכימו דכל איסורים של דבריהם המקדש בהם אינה מקודשת ואף למ"ד דהמקדש בחמץ דרבנן ושעות דרבנן דמקודשת שאני התם משום דאין להם עיקר מן התורה כיון דתרוייהו הוו דרבנן אבל הכא הפירות הם מן התורה והרי זה דומה לחמץ דרבנן ושעות דאורייתא דקי"ל דאינה מקודשת ואולי נאמר דהראב"ד ס"ל דבכל איסורין דרבנן הויא מקודשת וסמך על אותה סוגיא דסוף פ"ב דקדושין דקאמר אלמא חולין שנשחטו בעזרה לר"ש לאו דאורייתא וההיא דפרק כל שעה דהמקדש בחיטי קרדנייתא דאינה מקודשת דחאה, א"נ דההיא אתיא כר"י דאית ליה דהמקדש בחולין שנשחטו בעזרה דאינה מקודשת ואנן כר"ש קי"ל וכמו שכתב הריטב"א בחידושיו לקדושין. ועוד יש לדקדק דמשמע שדין זה שכתב הראב"ד הילכך אם קידש כו' נולד לו ממה שכתב שהגידולין אינם ספק ובא לחלוק על רבינו שכתב שהם ספק, וזה אינו דאף רבינו שפסק דהם ספק אם קידש צריך לחזור ולקדש כיון שהם ספק אי אסירי בהנאה ולומר דלדידיה דס"ל דאינם אסורים כי אם מדרבנן אם היה ספק לא היה צריך לחזור ולקדשה משום דספיקא דרבנן לקולא זה אינו דא"כ היה לו לומר הילכך אסורים בהנאה כלומר דלדידי דאינם ספק אסורים אך להר"מ דהויא ספק מותרים ומדכתב הילכך אם קידש כו' משמע דהנפקותא דאיכא בין סברתו לסברת רבינו אינו אלא לענין אם קידש אבל לענין איסור לכ"ע אסירי וא"כ הדרא קושיין לדוכתה דגם לרבינו אם קדש צריך לחזור ולקדש. והנראה אצלי בכוונת דברי הראב"ד דלעולם דס"ל דהמקדש בגדולין דהיא מקודשת גמורה ולא תפסי בה קדושי שני וזהו שלא כתב דאם קידש בגדולין דתפסי בה קדושי שני שזהו הלשון המורגל בכל קדושין דרבנן משום דס"ל דהכא היא מקודשת גמורה כיון דלדידה שרו לפי שהמקדש הוא הנאסר ולא אזלינן בתר דידיה אלא בתר דידה ומ"ש דצריך לחזור ולקדש הוא משום דס"ל דכיון דהגידולין אסורים נמצאת דזאת האשה המתקדשת היא חליפי איסורי הנאה ואסור ליהנות ממנה אם לא שיחזור ויקדשנה ונמצא שאינו נהנה מחליפי האיסור והא דתנן מכרן וקידש בדמיהן מקודשת אפשר דס"ל דחליפי איסורי הנאה מותרים אף למחליף אף מדרבנן וכסברת רבינו אבל הכא גבי נדרי איסר דהחליפין הם אסורים מספק כפי סברתו דהגידולין הם ודאי אסורים נמצא דהמתקדשת היא אסורה מספק לפי שהיא חליפי נדרי איסר. א"נ דאפשר דס"ל דההיא דקתני מכרן וקידש בדמיהן דמקודשת הכי נמי דצריך לחזור ולקדשה אלא דמתני' לא אתא ללמדנו אלא אם היא מקודשת או לא א"נ דאפשר דס"ל כהרא"ש דחליפי חליפין שרו לכתחלה ומש"ה במכרן וקידש בדמיהן אינו צריך לחזור ולקדש משום דהמתקדשת היא חליפי חליפין אבל במקדש בגידולין שהם ודאי אסורין ולא נסתפקו בגמ' כי אם בחליפין אבל בגידולין פשיטא להו דאסירי דומיא דפירות עצמן נמצא דהאשה היא חליפי נדרי איסר ואסורה מספק. וכל זה הוא לדעת הראב"ד דס"ל דהגדולין הם ודאי אסורין אבל לרבינו דגם הגידולין הם אסורים מספק אם קידש בגדולין אינו צריך לחזור ולקדש משום דגדולין עצמם אינם אסורים כי אם מספק וחליפי האיסור עצמו אינו אסור כי אם מספק א"כ אפשר דחליפי גידולין שרו לכתחלה. א"נ דכיון דלרבינו חליפין וגידולין חד דינא אית להו וכולם אסורים מספק נמצא דהאשה היא חליפי גידולין ודינה כמו חליפי חליפין וס"ל דחליפי חליפין מותרים וכסברת הרא"ש. ולפי זה אפשר ליישב מה שסיים רבינו וכתב ואם עבר ונהנה נהנה ע"כ. ולא ידעתי כוונתו בדברים אלו ומהראוי היה שיסיים ואם עבר ונהנה אינו לוקה שכן דרכו לומר בכל הספיקות אך לפי דרכנו אפשר לומר דכונתו היא דאם עבר ונהנה כלומר שהחליף בדבר אחר הגידולין או החליפין נהנה מהם לכתחלה מהטעמים שכתבנו למעלה והראב"ד השיגו בזה דבגידולין אם החליפן אינו נהנה מהחליפין:
ודע שיש לדקדק אם הראב"ד ס"ל דהגידולין אינם אסורים כי אם מדרבנן ע"כ כי מספקא לן בחליפין הוא אם אסורים מדרבנן וא"כ קשה דאמאי לא השיגו במה שפסק לחומרא ולפי סברתו הוה ליה ספיקא דרבנן ולקולא. ואולי דאף דס"ל דלא אסירי כי אם מדרבנן אין הכרח לזה מהגמרא ומש"ה לא השיגו כי אם בגידולין דהסוגיא מוכחת דהם ודאי אסורים. וכל זה לדעת מרן שכתב דלהראב"ד הגידולין לא אסירי כי אם מדרבנן אך כפי דרכנו הראב"ד ס"ל דאסירי מדאורייתא והדברים הם כפשטן: עוד יש לדקדק כפי דרכנו דאמאי לא הוליד הראב"ד נפקותא כפי סברתו והיא אם האשה היא הנאסרת וקדשה בגידולין דכפי סברתו אינה מקודשת וכפי סברת רבינו תפסי בה קדושי שני ואם היינו אומרים דהראב"ד ס"ל דגידולין אינם אסורים כי אם מדרבנן ניחא דאפשר דס"ל דהמקדש באיסורי הנאה דרבנן תפסי בה קדושי שני וא"כ ליכא נפקותא כלל בין רבינו להראב"ד. ולפי דרכנו שכתבנו דהראב"ד אית ליה דגידולין אסורים מן התורה אפשר דנקט נפקותא זו משום דבא להשיג על רבינו במה שכתב ואם עבר ונהנה נהנה א"נ משום דבגמ' בעו למיפשט בעיא דחליפין מההיא דמכרן וקידש בדמיהן דמקודשת ודחו דילמא לכתחלה הוא דלא ואי עבד עבד. ונראה דהראב"ד ס"ל דהפשטן הוה ס"ל דאם חליפין אסורים אף חליפי חליפין אסורים ומש"ה הוה בעי למפשט דע"כ חליפין מותרים מדקתני מקודשת ולא קאמר שיחזור ויקדשנה משום דנמצא נהנה מדמי איסורי הנאה וכמו שכתבו התוס' שם ודחו דאף דחליפין אסורים חליפי חליפין מותרים וזהו שאמרו דילמא לכתחלה הוא דלא וכו' וכמו שפירש הר"ן ולפי זה הראב"ד נקט הנפקותא כפי סגנון הגמ' דדבר שאסור ליהנות אם קידש בהם אסור ליהנות הימנה אם לא שיחזור ויקדשנה ולרבינו שרי משום דהוו חליפי חליפין ושרו לכתחלה וכמו שדחו בגמ' וכמו שכתבנו למעלה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף