ערך/הקהל

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־12:31, 9 באוקטובר 2020 מאת סיני ועוקר הרים (שיחה | תרומות) (ערך חדש)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי TriangleArrow-Left.png הקהל

הקהל היא מצות עשה מן התורה להקהיל את העם כולו, אנשים נשים וטף, פעם בשבע שנים בשנה הראשונה לשמיטה בחג הסוכות, ולקרוא בפניהם פרשיות המזרזות את העם לקיום המצוות ולחיזוק הדת.

מקור

בדברים (דברים לא י-יג): וַיְצַו מֹשֶׁה אוֹתָם לֵאמֹר מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת: בְּבוֹא כָל־יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת־פְּנֵי ה' אֱלֹקיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר תִּקְרָא אֶת־הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל־יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם: הַקְהֵל אֶת־הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת־ה' אֱלֹֽקיכֶם וְשָֽׁמר֣וּ לַעֲשׂוֹת אֶת־כָּל־דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּֽאת: וּבְנֵיהֶם אֲשֶׁר לֹֽא־יָדְעוּ יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ לְיִרְאָה אֶת־ה' אֱלֹקיכֶם כָּל־הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל־הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת־הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:

זמן המצווה

בפסוק נכתב בפירוש שקיום המצווה פעם בשבע שנים בחג הסוכות, אלא שלא נתבאר בפסוק מתי בחג הסוכות יש להקהיל את העם.

במשנה בסוטה (מא.) איתא: פרשת המלך כיצד, מוצאי יום טוב הראשון של חג בשמיני במוצאי שביעית כו'. ובגמרא שם ילפינן לה מקראי דאי כתיב "בחג הסוכות" הוה אמינא אפילו יום טוב האחרון של חג, כתב רחמנא "בבוא כל ישראל" מאתחלתא דמועד.

ובטעם הדבר שאין מקהילים את העם ביום טוב הראשון שהוא יותר אתחלתא דמועד ממוצאי יום טוב, הביא רש"י (שם ד"ה מאימת) פירוש הירושלמי (מגילה פ"א ה"ד) שאין תיקון הבמה דוחה לא את השבת ולא את יום טוב, ומאתמול נמי לא עבדינן לה דדחקא לה עזרה.

תשלומין

דעת האדר"ת (זכר למקדש פ"ג אות ג) שאם לא קיימו המצווה במוצאי יום טוב, מכל מקום מדין תשלומין אפשר לקיים המצווה כל החג ואפילו בשמיני עצרת[1][2]




שולי הגליון


  1. כמבואר בגמרא שלולי דין "בבוא כל ישראל" שיש להקדים ההקהל, מדין "בחג הסוכות" היה מתקיים אף ביום טוב האחרון של חג שהוא (לדעת האדר"ת, ועיין ט"ז (או"ח סימן תרסח סק"א; יו"ד סימן רכ סקט"ו) ורש"ש (סוטה שם). ובמרומי שדה (שם) ובחידושי רבי מאיר שמחה (שם) ביארו כוונת הגמרא ליום האחרון בחול המועד, ובט"ז (או"ח שם) כתב דלא ניחא לפרש כן.
  2. ועי"ש בסוף דבריו שסייג דבריו שאולי מ"מ לא קרינן ביה "בבוא כל ישראל לראות" על שעת דיעבד.
מעבר לתחילת הדף