ילקוט שמעוני/א/תמג
< הקודם · הבא > |
מנא הא מילתא דאמור רבנן זיל בתר רובא מנלן דכתיב אחרי רבים להטות רובא דאיתא קמן כגון תשע חניות וכו' וסנהדרי לא קא מיבעיא לן כי קא מבעיא לן רובא דליתא קמן כגון קטן וקטנה מנלן. אמר ר' אלעזר אתיא מראשה של עולה דאמר קרא ונתח אותה לנתחיה ולא נתחיה לנתחים וניחוש שמא ניקב קרום שלמוח אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא. ממאי דילמא מפלי ליה ובדיק ליה ואי משום אותה לנתחיה ולא נתחיה לנתחים, הני מילי היכא דחתיךליה לגמרי אבל היכא דלא חתיך ליה לגמרי לית לן בה. מר בר רב אשי אמר אתיא משבירת עצם בפסח דאמר רחמנא ועצם לא תשברו בו וליחוש שמא ניקב קרום של מוח אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא, ממאי דילמא דמנח גומרתא עליה וקלי ובדיק ליה דתניא אבל המחתך בגידים והשורף בעצמות אין בו משום שבירת עצם, רב נחמן אמר אתיא מאליה דרחמנא אמר חלבו האליה תמימה וניחוש שמא נפסק חוט השדרה אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא. וכי תימא דתתא פסיק לה לעומת העצה אמר רחמנא מקום שהכליות יועצות. ממאי דילמא דפתח לה ובדיק לה ואי משום אליה תמימה הני מילי היכא דחתכה לגמרי אבל היכא דלייף לית לן בה. רב ששת בריה דרב אירי אמר אתיא מעגלה ערופה דאמר רחמנא ערופה כשהיא שלמה תהוי וליחוש דילמא טרפה היא אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא. וכי תימא מאי נפקא מינה דבי רבי ינאי כפרה כתיבוא בה כקדשים. רבה בר רב שילא אמר אתיא מפרה אדומה דאמר רחמנא ושחט ושרף מה שחיטתה כשהיא שלמה אף שרפתה כשהיא שלמה וליחוש דילמא טרפה היא אלא לאו משום דאמר רחמנא זיל בתר רובא, וכי תימא מאי נפקא מינה חטאת קרייה רחמנא. רב אחא בר יעקב אמר אתיא משעיר המשתלח דאמר רחמנא ולקח את שני השעירים שיהו שניהן שוין וליחוש דילמא חד מנייהו טרפה אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא וכי תימא מאי נפקא מינה הא אין גורל קובע אלא בדבר הראוי לשם. וכי תימא דבדקינן ליה התנן לא היה מגיע לחצי ההר עד שנעשה אברים אברים. רב דימי אמר אתיא ממכה אביו ואמו דאמר רחמנא קטליה וליחוש דילמא לאו אביו הוא אלא משום דאמר רחמנא זיל בתר רובא ורוב בעילות אחר הבעל, ממאי דילמא כגון שהיה אביו ואמו חבושין בבית האסורין, קסבר אין אפוטרופוס לעריות. רב כהנא אמר אתיא מהורג נפש דאמר רחמנא קטליה וליחוש דילמא טרפה הוה אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא, וכי תימא דבדקינן ליה, הא קא מינוול, וכי תימא משום אבוד נשמה דהאי נינוולי' ניחוש דילמא במקום סייף נקב הוה. רבינא אמר אתיא מעדים זוממין דרחמנא אמר ועשיתם לו כאשר זמם ודילמא הם דאסהידו ביה טרפה הואי אלא לאו משום דאמרינןו זיל בתר רובא. וכי תימא בדקינן ליה והא תניא ר' אלעזר הקפר אומר לא הרגו נהרגין הרגו אין נהרגין. רב אשי אמר אתיא משחיטה עצמה דאמר רחמנא שחוט ואכול וניחוש שמא במקום נקב שחט, אלא לאו משום דאמר רחמנא זיל בתר רובא. אמר רב אשי אמריתא לשמעתא קמיה דרב כהנא ודילמא היכא דאפשר אפשר היכא דלא אפשר לא אפשר דאי לא תימא הכי לרבי מאיר דחייש למעוטא הכי נמי דלא אכיל בשרא. וכי תימא הכי נמי, פסח וקדשים מאי איכא למימר, אלא היכא דאפשר אפשר היכא דלא אפשר לא אפשר: