אדמת קדש/ד
|
< הקודם · הבא > |
| הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה | |||
| נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה | |||
בתוך ארץ ישראל המערבית (בגבולים שכבש יהושע בן נון) ובפנים עבר הירדן המזרחי אין נהר מצוין בגדלו ואין ים אחד אפילו קטן שבקטנים.
הימים המיוחסים לארץ ישראל שטוחים אצל גבול הארץ או על הגבול בין החלקים שלה. וכן הנהרות הגדולים אשר ברוב מימיהם יש להם שם בארץ, נמשכים והולכים אצל גבול הארץ או על הגבול שבין חלקיה. וזה שדייק ר' יוחנן באמרו: אלו ז' ימים וד' נהרות שמקיפין את ארץ ישראל (בבא בתרא עד:).
א: ים הגדול
א). ים הגדול(א)78. - לפי תחומי ארץ ישראל שבכתובים, הים הגדול מגביל את ארצנו לפאת מערב ממקום שפך נהר מצרים (עַרִיש מַצַר) הַיָמָה עד מקום נפילת נהר בֶּעירוּתּ אל מפרץ הים שבקפלוריא. וכל אורך שפת הים מנהר מצרים עד נהר בעירותּ שלש מאות חמשים וחמשה קילומיטר. אולם מזמן יהושע בן נון עד סוף ימי חזקיהו מלך יהודה(ב)78 כל אורך חוף הים שהספיקו לכבוש בירושה וישיבה נמשך רק מאשקלון עד חומות עכו (היינו עד כיפתא דעכו) מרחק 156 קילומיטר שהוא 0.44 מאורך חוף ים הגדול הקבוע בגבול ארץ ישראל על פי התורה. והנביאים האחרונים בעלותם עם הגולה ג"כ החזיקו בחוף הים רק מאשקלון עד עכו.
מן הערים היושבות בחוף הים הגדול ובקרבתו, ראוי להזכיר המצוינות שבהן: עיר עזה היא הקיצונה על שפת הים בצד דרום ומקומה לא אצל מי הים, הרחק מעט, כשלשה קילומיטר ממי הים. בכבוש ראשון מזמן יהושע בן נון עד גלות בבל לא נכבשה עזה בכבוש גמור(ג)78, בשביל זה גם עולי בבל לא החזיקו בה(ד)78.
צפונה לעזה ½18 קילומיטר על שפת הים יושבת עיר אשקלון אשר גם היום נקראת Askalan, ובימי רבי נודע הדבר שהמלך חזקיהו כבש אותה כיבוש גמור בירושה וישיבה, לכן רבי ובית דינו הוציאוה מכלל ארץ העמים וטהרו אותה. גם נודע לרבי כי עולי בבל לא החזיקו בה בשביל תקנת עניים בשביעית(א)מ.
צפונה לאשקלון 900 מיטר יושבת עיר גוב אשר לפלשתים והערביים קורין לה דזשוּרא שהוראתו בערבי גוב או בור(ב)מ. השטח הקטן אשר מחומת אשקלון צפונה על שפת הים עד גוב כלו משקה וגנים עליו נטועים והם גנייא דאשקלון הנזכרים בתחום ארץ ישראל שהחזיקו עולי בבל.
ואצל חומת אשקלון במרחק 100 מיטר מקיר החומה מזרחה יש מקום אחד מוגבל, 120 מיטר ארכו ותשעים מיטר רחבו. בתוך המקום הזה עומד אילן גדול עתיק. הערביים קורין להמקום הזה וֻולי Wuli שהוראתו קבר של אחד קדוש, ואני אומר כי זה מקום קבורת שמונה עשר אלף יהודים שנפלו במלחמה (שנים אחדות לפני חורבן בית שני) בהצותם על אשקלון עם שרי הצבאות ניגיר הגלעדי, סילאס הבבלי ויוחנן הנזיר. שם מקום קבורתם שחכמי המשנה קראו לו קבר גדול(ג)מ.
למזרחית צפונית מאשקלון ½3 קילומיטר - הכפר ביצידיל שהזכירו יוסיפוס והיום נקרא מֶדשדֶיל, בו היה מגדל מבצר ואליו נמלטו היהודים בהלחמם (אצל חומת אשקלון) עם הרומים שהציתו את המגדל ונשרפו היהודים שנחבאו בתוכו, ורק ניגיר הגלעדי נמלט באורח פלא, כמסופר במלחמות היהודים שחבר יוסיפוס.
צפונית מזרחית לאשקלון 15 קילומיטר יושבת העיר אשדוד הנקראת היום אֶישדוּד (Eschdud) והיא יושבת בין החולות שעל שפת הים, אבל מימי הים היא רחוקה ½4 קילומיטר.
צפונית מזרחית לאשדור ½14 קילומיטר אצל הדרך ההולכת ליפו יושבת העיר יבנה מקום הסנהדרין אחר חורבן הבית השני בעת שישב בה הנשיא רבן גמליאל דיבנה. שם היתה הישיבה הגדולה, לשָם הלכו אבות העולם התנאים הראשונים ומשם יצאה אורה לכל ישראל להיושבים על אדמת הקודש ולהנדחים בקצוי ארץ: בבבל בעסיא(א)80 רומא גליא ואספמיא. העיר יבנה יושבת אצל החול שעל שפת הים והיא למזרח ממי הים 6 קילומיטר (א)מא.
צפונה ליבנה ½4 קילומיטר - (מהלך שעה קלה) סמוך להדרך ההולכת מיבנה ללוד יושבת העיר פקיעין מקום ישיבת רבי יהושע בן חנניה והיום היא נקראת אֶל קוּבֶּיבֶּי (el Kubebe)(ב)מא והיא למזרח ממי הים 7 קילומיטר.
צפונה לפקיעין 7 קילומיטר - המקום שהערביים קוראין לו עַיון־קארא הוא עין הקורא שבו נושע בן מנוח והמקום הזה נמצא למערבית צפונית (במרחק 9 קילומיטר) מעיר רמלה היא רמת לחי לפנים. ובימינו בשנת התרמ״ב בעין הקורא נוסדה המושבה ראשון לציון ת"ו. מן המושבה הזאת לשפת הים ½5 קילומיטר. צפונה להמושבה ראשון לציון (7 קילומיטר), הכפר זגדור (הנזכר במסכת עבודה זרה ל"א ע"ב)(ג)מא. הכפר הזה נקרא היום ייאזור. ואצל כפר ייאזור למערבו נוסדה מושבה ע"י אנשי חברת אלליאנס הפאריזי שבנו שם בית ספר ללמד לנערי ישראל עבודת אדמה, חשבון ולשונות צרפתית וערבית, ולהמושבה הזו קראו בשם מקוה ישראל. מהמושבה הזאת עד חוף הים 4 קילומיטר.
מערבית צפונית ½5 קילומיטר לכפר זגדור (ייאזור) על שפת ים הגדול יושבת העיר יפו, ואניות קיטור ואניות תֹרן אליה ממרחק יבואו, כי מסחרה רב; מספר יושביה 46 אלפים נפש ובתוכם יהודים כחמשת אלפים איש. קורות העיר הזאת בימי ישובה ובימי חורבנותיה ידועים לכל.
צפונה ליפו 20 קילומיטר יש המקום אשר לפנים הי' נקרא פיטרוס (שוק של פיטרוס) הנזכר בתוספתא דמאי פ"א, והערביים קוראין לו טַבְּסוּר Tabsur, כי הערביים אינם יכולים לבטא אות פ' דגושה וממירים אותה באות בּ. והכפר הזה הוא למזרח משפת הים ⅔6 קילומיטר. ובמרחק שני קילומיטר למזרח משוק של פיטרוס, יש המקום שהי' נקרא לפנים כיפת היישוב (הנזכר שם בתוספתא יחד עם שוק של פיטרוס) והיום הוא חרב והערביים קורין לו חורבת סַאבִּיֶיא. ולפי שר' יהודה הזכירם יחד עם כיפת אנטיפרס הידוע שזה כפר סבא. והמקומות כיפת היישוב ושוק של פיטרוס כבר נשכחו, לכן לא למותר יהי' אם נצייין אותם בציון גיאוגראפי נאמן, להודיע כי שלשת המקומות האלה נמצאים על קו ישר המתוח מכפר סבא-אנטיפרס לצפונית מערבית (Nw : 75° 45°) עד שוק של פיטרוס (טַבְּסוּר). מן כפר סבא עד כיפת היישוב (חורבת סַאבִּיֶיא) ⅓3 קילומיטר ומכיפת היישוב עד שוק של פיטרוס 2 קילומיטר כנ"ל.
צפונה ליפו 32 קילומיטר (וצפונה משוק של פיטרוס 15 קילומיטר) על שפת הים יש מעין אחד הנקרא היום עין־טובה Ain Tube ואצלו במרחק חצי תחום שבת (היינו 750 מיטר) ממנו, יש עיר שהיום נקיאת מוחַאלֶיט Muchalet.
נִכָּרִין הדברים שהיא עיר עין־טב שביהודה אשר שם היו מקדשין לירחא ועברו השנים (א)82 ולפנים העיר מוחאליט הגיעה עד שפת הים עד העין ובשביל העין היתה נקראת עין־טב. ואח"כ כאשר נחרב רובה של העיר מצד מערב ונשאר ממנה החלק המזרחי קראו לו הערביים בשם מוחַאלֶיט, כלומר המדור או החלק המיושב של עיר עין טב, כי שאר חלקי העיר כבר נחרבו.
צפונה לעין־טב 18 קילומיטר, מהלך 4 שעות, על שפת הים יושבת העיר קיסרין שהיונים קראו לה סְטרַטוֹן, ואצל חכמי המשנה (בספרי סוף פ' עקב ובתוספתא שביעית פ"ד) נקראה בשם מגדל שרשן. ויכול להיות שכך היתה נקראת גם בימי הבית הראשון בעת שהיתה בחלקו של מנשה. עולי בבל החזיקו רק בחומת קיסרין ולא בקיסרין עצמה בשביל זה תקן ר"י הנשיא שתהי' לענין תו"מ ושביעית כמו הערים אשר מכזיב ולהלן (א)מב. ובפרק שיבוא אודות תחום א"י שהחזיקו עולי בבל עוד ידֻבר אודות קיסרין.
כמעט באמצע המרחק שבין עין טב ובין קיסרין במרחק ½2 קילומיטר למערבה של החורבה הנקראת תל דרור היא עיר דאר שבחלק מנשה (ב)מב נוסדה (בשנת התרנ"א) מושבה של יהודים שקראו לה חֶידֶירָה ואולם גדרה שמה לראשונה כי המושבה הזאת נבנתה במקום אשר לפנים היתה עיר גדרה של קיסרין הנזכרת בתוספתא שביעית פ"ז: ושאר כל ארצות אוכלין עד שיכלו מבית אל ומגדרה של קיסרין.
בזמננו מהמושבה גדרה ת"ו עד קיסרין המצערה והחרבה יש מרחק ½9 קילומיטר. אולם בימי חכמי התלמוד בעת אשר עיר קיסרין היתה ד' מילין (ירושלמי חלה פ"ב) ובלא ספק בארבע רוחותיה והעיר גדרה היתה גדולה אז המרחק בין שני המקומות האלה היה עוד מצער מזה.
בגדרה של קיסרין יושבים כעת ארבעים בעלי בתים ולהם שדות וכרמים ובתים טובים. כל שטח אדמתם עולה בערך שלשים אלף דולאם.
צפונה לקיסרין, אחד עשר קילומיטר, על גבעה גבוהה 163 מיטר בשנת התרמ"ג נוסדה המושבה זכרון יעקב ע"ש הבארון יעקב נ"ע אבי הבארון אֶיְדמונד די רוטהשילד נ"י. הוא הבארון אדמונד שפזר ממון רב למטעי כרמים ולבנין בתים טובים במושבה זאת. וזה שלשים שנה שמכלכל כל משפחות אכרי זכרון יעקב כמו אב רחמן המפרנס את בניו שכבר הגדילו. עיקר עבודת האיכרים בכרמי ענבים כי כרמים רבים להם. וזה שנים אחדות שהבארון אדמונד, ברצונו שיהיו להם גם שדי תבואות, קנה את כל השדות של כפר אחד הסמוך לזכרון־יעקב, היינו השדות שהיו לכפר מארא ולחורבת בורדש. מן המושבה הזאת עד שפת הים חמשה קילומיטר.
צפונה לזכרון־יעקב תחום שבת אחד (½1 קילומיטר) בפקודת הבארון אדמונד נוסדה מושבה קטנה בשם שֶפֶיַיה הסמוכה לעיר שֶפֶיַיה Schefeja, בימי חכמי המשנה במקום הזה בשפייה היו אילני זית מצוינים במינם. ובכל מקום שנמצא עץ זית מהמין ההוא היו קורין לו שפכוני על שם עיר שפייה(א)84.
המושבה הגדולה זכרון יעקב יושבת למערבו של כפר סאבּארין אשר בימי קדם נקרא אבי העזרי ע"ש אביעזר בן מנשה. ולקמן בפרק שביעי יבואר אודות כפר עֶפְרֶין Kefren, שמקומו 9 קילומיטר למזרחו של כפר סאבּארין, שזאת עָפְרָה עיר של גדעון ושם קבורתו.
צפונה לקיסרין 12 קילומיטר וצפונית מערבית לזכרון־יעקב ½5 קילומיטר, על רצועת היבשה הנכנסת לים כמראה הַשֵן יושבת העיר נָפַת דאר. חכמי המשנה קראו לה שינא דדור, והיונים והרומים קראו לה דוּרא אשר בפיניקיא. והערביים קורין לה טאן־טורא (א)מג. ומאד יכול להיות אשר גם היונים לשינא דדוֹר קראו טַאן דוּרא נמו שקראו לשרשן - סטְרַטוֹן.
צפונה לשינא דרור 7 קילומיטר יושבת עיר גבע שהזכירה יוסיפוס באמרו כי הורדוס בנה אותה עבור חיל הרכב שהושיב בה. העיר הזאת שהערביים קורין לה דזשיבּא יושבת למזרחו של הים במרחק 3 קילומיטר.
צפונה לגבע 3 קילומיטר וצפונה לשינא דדור (טאנטורא) 10 קילומיטר יש מפרץ הים הנכנס לתוך היבשה, ובצד המפרץ, רצועת יבשה (כחצי אי) חוסמת אותו מצפון, תבניתו ומצבו של המקום הזה, בימי קדם, נתנו לו תכונת מבצר חזק, ועד היום הזה, נשאר לו השם אַתּלִיט שהוראתו (בלשון יוני) גבור־ענק. הרומים קראו לו Castellium peregnorum והיהודים קראו לו קסטרא (ב)מג שהוראתו (בלשון רומי) מבצר או מצודה. וכן פירשו חז"ל (במדרש רבה): ומצודתי־קצטרא דידי. וזה קרוב לעשרים שנה אשר הבארון אדמונד די רוטהשילד קנה את חוף אתּליט־קסטרא עם 820 היקטאר שדה תבואות שאצלו.
צפונה לקסטרא־אתּליט 13 קילומיטר, במקום אשר קרן צפונית מערבית של הר הכרמל שופע ויורד הימה שם על שפת הים יש מקום חרב שהערביים קורין לו תל־סֶיטאק. פה היתה עיר שהיונים והרומים קראו לה סיקאמינום-Sycaminum, ובמשנתנו נקראת שקמונה והרימין שגדלו אצלה היו מצוינים במינם (דמאי פ"א מ"א). תלמי לאטהורס מלך אי קיפרוס בבואו עם אניותיו לאדמת ישראל העלה את חילו בנמל שקמונה (ג)מג. מזרחה לשקמונה וסמוך לה על שפת הים הנכנס מעט לתוך הארץ פנימה, יושבת העיר חיפה אשר לפני זמן חבור המשנה לא בא זכרונה. בימי ממשלת הרומים מה מך ערכה לעומת צוד וקיסרין. ועתה כאשר צור מֻצעָרה מאד וקיסרין חרבה, העיר חיפה מתרחבת ומתגדלת, ובפרט משנת התרס"ה מעת שנגמר בנין מסה"ב ההולכת מחיפה דרך בית שאן לאדרעי ומשם תפנה צפונה עד דמשק ונגבה עד מֶיכּכֶּי אשר בקצה ארץ תֵּימָא (ד)מד. בזמן הזה בעיר חיפה יש קהלות נכבדות מאחב"י ספרדים ואשכנזים.
צפונה לחיפה ½14 קילומיטר על שפת הים הגדול יושבת עיר עכו הבצורה העתיקה, ובגלל החוף המהולל שלה היתה רוכלת העמים מימי קדם עד המאה האחרונה כי מעת שחרבה צור, כל אניות סוחר שבאו ממצרים, עסיא, איטליה, יון גליא ואספמיא, היו נכנסות ללמינה של עכו, בשביל זה בכל פעם אשר עמים עריצים רבו ע"ד השלטון בא"י היתה עכו לסלע המחלוקת כידוע לכל מי שקרא בספרי המלחמות שבא"י, אולם במאה האחרונה, מעת אשר מסחר הים פנה לביירותּ (Beirut) מספר האניות הבאות לעכו מצער הוא, ובכל זאת אליה יבואו אניות לקחת חטים וקטניות ושמן זית מא"י להובילם לחו"ל, ואניות יבואו מחו"ל ומביאות לעכו נפט, עצים וקרשים לבנין. עכו מצוינת בציד דגים רבים, בכל ערי החוף שבא"י וסוריא ציד דגים מן הים מזער מאד, ברם בעכו צדים הרבה, ובדבר הזה היתד, מצוינת גם בימי חכמי התלמוד (א)86. עולי מצרים היינו בני אשר שעכו היתה בחלקם כבשו רק החלק הדרומי מהעיר הזאת היא העיר התחתונה, אולם העיר העליונה אשר בתלמוד נזכרת בשם כיפתא, הוא החלק הצפוני מעכו, בני אשר לא כבשו, בשביל זה מכיפתא ולעיל לארץ העמים תחשב; ומכיפתא זאת צפונה אצל שפת הים נמשכת רצועה טמאה מארץ העמים עד שתגיע לתחום צור שכֻּלו לא נכבש וזה שאמר אביי רצועה נפקא, היינו מכיפתא דעכו שלא נכבשה יוצאת צפונה רצועה טמאה שלא נכבשה וכמו שיבואר לקמן.
צפונה לעכו ½13 קילומיטר על שפת הים יושבת העיר כזיב שמקומה בקצה הגבול הצפוני (ב)86 של כיבוש עולי בבל. ובימי חכמי המשנה הישוב של יהודים אצל הדרך אשר מן עכו לכזיב היה מצער ורוב העוברים בדרך ההיא היו נכרים (ג)86. בימים ההם היתה כזיב אחת מערי החוף ותבואות הגליל היו נשלחות לחו"ל גם דרך העיר הזאת (ד)86, היונים והרומים קראו לה אֶיכּדִיבַא או אֶיכּדִיפַּא. נכָּרין הדברים שהיונים לקחו את השם הזה מן הארמים שבטאו את אות ז' כמו אות ד' כזיב-כדיב. והערביים קוראין לה זיבּ.
מדברי חכמי התלמוד למדנו אשר מכזיב עד סולמא דצור ג' מילין וזה אנו רואים בחוש ע"י מדידה בשפלה קרוב לשפת הים לאורך הדרך שבין כזיב ובין סולמא דצור (א)מד, ארכה של הדרך הזאת 4560 מיטר שהם ג' מילין (ב)מד.
השטח אשר למזרחה של הדרך ההיא, במרחק ½11 קילומיטר משפת הים קדמה. השטח הזה, בשביל קרבתו לארץ צור, יקרא בשם תחום צור, ואלמלא לא בא זכרונו בתוספתא לא היינו יודעים מה היו שמות הערים החרבות הנשמות אשר בשטח הזה.
שמונה שמות מהערים האלה נזכרו בתוספתא וגם בתלמוד ירושלמי (דמאי פ"ב) ובחמש מהן יש שנוי גרסאות. וע"י ידיעת השמות שקורין להן הערביים בזמן הזה נוכל לדעת להבדיל הגרסא הנכונה מן המשובשת.
תנינן (תוספתא שביעית פ"ג) עיירות האסורות בתחום צור: אשנץ. ובצת ופי מצובא. וחנותא עוליתא. וחנותא ארעית. וריש מנא. ובית כריא. ועמק־מזון. נפרש שמות העיירות הללו כפי שהערביים קוראין אותן היום:
א). אשנץ. היא החורבה הנקראת היום סוּאוּאַנֶי Suuane ומקומה אצל נחל ואדי קֶירְקֶירא מנגב להנחל. והיא למזרחית צפונית של כזיב ½8 קילומיטר. מחרבותיה כמעט לא נשאר מאומה כי שדה נחרשה רק נשארו בה עצי זית עתיקים גם עצי תאנים וחרובים, ובירושלמי הגרסא שצת והיא משובשת ע"י מעתיק טועה (ג)מד.
ב). בצת. הוא כפר באקא Baca (בתחום צור) שמזכירו יוסיפוס באמרו שהכפר הזה על הגבול בין הגליל העליון ובין ארץ צור (ד)מד, וכעת נקרא אֶל בּאצא el Bassa כי הערביים מבטאים אות צ כמו ס. כפר גדול הוא גם בזמן הזה, בו כמאתים בתים.
רק מעט מיושביו בעלי דת איסלאם ורובם נצרים משלש כתות. האדמה פוריה מאד עצי זית ותאנה ירביון שמה. כפר בצת הוא למערבית צפונית מחורבת אשנץ 4 קילומיטר. מכפר בצת עד שפת הים ¾3 קילומיטר.
ג). פי מצובה. כגרסת הירושלמי. והגרסא הזאת בכל פרטי מבטאה שוותה להשם שקורין לה היום מַצוּבַּה Massuba. נראה לכל שגרסת התוספתא שלנו פומא־ציבא (באשמת אחד המעתיקים) אינה מסודרת יפה. העיר מצובה חרבה היום וקורין לה חורבת מצובה. והיא בתוך אחוזת יושבי כפר בצת. מקום מצובה למזרח בצת ¼1 קילומיטר. כל השטח של החורבה הזאת נטוע עצי תאנה.
ד). חנותה עוליתה. העיר הזאת חרבה, וכעת נקראת חורבת חַנוּתָּה Chanuta והיא צפונה (ומעט מזרחה) למצובה מרחק שני קילומיטר. מקומה בראש תל גבוה השופע ויורד הנגבה לנחל ואדי קירקירא (א)88.
ה). חנותה ארעית. מקומה לדרומה של חנותה עוליתה. ההולך ממצובה לאלמא־שאב, בעברו שני קילומיטר, שם משמאלו לצפון הדרך (אצל הדרך) מקום חנותה עוליתה שזכרנו. ומימינו לדרום הדרך במוֹרָד אשר מחנותה-עליונה הנגבה בערך קילומיטר אחד יש חורבה עתיקה עם עין מים אשר היום יקרא עֵין־בֶּידא Ein Beda.
נראין הדברים אשר בזמן חכמי המשנה החורבה התחתונה היתה נקראת חַנוּתַּה והמעין שלה נקרא עין חנותה וברבות הימים נשתנה שם המעין להקרא עין־בֶּיתּא. ובדורות האחרונים נשתנה עוד יותר ונקרא עין־בֶידא.
זה פרי של כמה יגיעות שיגעתי אצל חורבת חנותה עוליתה למצוא חנותה השנית, חנותה ארעית הסמוכה לה.
ו). ריש־מנא. כפי הגרסא אשר בירושלמי. זאת החורבה הנקראת היום אַרַאיֶיס־בֶּיננא (א)מה Araies Benna אשר בתוך הנחל ואדי קֶירְקֶירא. ומקום החורבה אַרַאיֶיס בֶּיננא צפונה לחורבת אשנץ-Suuane וסמוכה לה כאלף מיטר ביניהן.
ובתוספתא שלפנינו הגרסא ריש־מיא. צריך להעיר כי גם הגרסא ריש מיא אינה משובשת ונכתבה ביד מעתיק אחר אשר גם הוא ידע היטב את המקומות שבתחום צור. ולפי קבלתו ריש מיא היא עיר עם עין מים גדול שהיתה בראש ואדי קֶירקירא (למזרחה של ריש-מנא בערך שני קילומיטר). וספרו לי הערביים יושבי המקום שהלכו אתי בין החרבות האלה, כי הזקנים מכפר אלמא־שַאבּ ומכפר בצת זוכרים את זרם המים מהמקום ראס אל מיא Ras el Moje ששטף לתוך תעלת הנחל ואדי קֶירקירא, וזה יותר משבעים שנה אשר מי המעין ההוא פתאום (יתכן בעת הרעש) עזבו את תעלת ואדי קירקירא ופנו דרך מחילה מתחת לארץ ושוטפים באפיק נחל אחר (ב)מה.
ז). בית כּריא. כגרסת הירושלמי, זאת העיר הנקראת אלאת־כורין Kallat-Kuren אשר בתוך הנחל ואדי כּוֶרין, (ג)מה והיא למזרחה של כזיב ½11 קילומיטר.
ח). עמק-מזון או עמק-מזיל. שתי נוסחאות כאחת (בתוספתא שלנו) ואות ל בתיבת מזיל באה תמורת אות ן שבתיבת מזון (ד)מה. זאת העיר החרבה הנקראת היום הַמְזִין Hamsin. ואם נזכור סגולת שפת ערבית על דבר אות ק הנקודה בשוא לבטא אותה כמו א נחה, אז נראה כי השם עמק־מזין במבטא ערבית צריך להשמע עַמְא־מְזִין.
הגרסא הירושלמית אמון־ומזי אינה מסודרת כ"כ יפה, אבל באמת גם אמון־ומזי מראים לנו את חורבת הַמְזִין Hamsin אשר על שפת נחל ואדי כּורֶין (מצפון לַנַחַל) והיא למזרחה של כזיב ¾4 קילומיטר (א)90.
צפונה לכזיב 8 קילומיטר, בראש הר סולמא דצור וקרוב לשפת הים יושבת עיר לבלב או לבלבו אשר לפי דברי ר' יוסי היא העיר הקיצונה (בקרבת ים הגדול) בתחום א"י שהחזיקו עולי בבל. והערביים קורין לה לֶבּוּנֶי Lebune (ב)90, ולהלן בתחום א"י שהחזיקו עולי בבל יבואר אודות העיר הזאת.
מזרחית צפונית לעיר לבלב 14 קילומיטר, אצל הנחל הנקרא היום ואדי עיון, הרחק 8 קילומיטר למזרח מהמקום שהנחל הזה נופל הימה, שם בימי קדם ישבה עיר אַכְזִיב (ג)90 ובזמן פולמוס ביתר כבר נשתנה מעט שמה ותקרא כוזיבא (ד)90 וכעת, אחד שעברו מחורבן ביתר 1792 שנים הערביים קורין לה זוּבְּכּין. זאת אכזיב העיר האחרונה מהערים הקרובות לשפת הים שנפלו בגורל אָשֵר. והֶבֶל הים מאכזיב צפונה עד קפלוריא לא הספיק יהושע לכבוש. חוף הים עם הערים הקרובות אליו נשארו ביד הצידונים (ה)90. ולקמן בפ"ו יבואר אשר גבול כיבוש יהושע, מעיר צידון רבה (דשֶיזין) שהיא בקצהו הצפוני שָב הנגבה לרָמה ואל מבצר צור, ומשם, שב הגבול לעיר חוֹסה (אֱסֶיבֶּי Ksebe) אשר בעבר נהר מרום־קרמיון (הוא קאסמיא) וסמוכה לנהר זה. ומן חֹסה הלך הגבול לעיר חֵבל הנקראת היום דִיבְּל Dibl(ו)90. ומחֵבֶל אַכְזִיבָה, היינו מן חבל Dibl אשר בראש נחל ואדי עַיון נסב הגבול ועוקם באלכסון כמראה רבע העגול לצד צפונו של עולם ומגיע לתחום צפון של עיר ביתר אשר היום תקרא יתר Jater. ותאר עוד הגבול כרבע העגול למערב ובא לאכזיב (היא כוזבא היא זובכּין) אשר גם היא יושבת אצל ואדי עַיון, 11 קילומיטר למערב ולמטה מחֵבֶל(א)מו.
צפונית מערבית לאכזיב ½3 קילומיטר אצל הנחל ואדי עַיוּן העובר על פני אכזיב, בזמן מלחמת ביתר היתה עיר בשם ידים, ועל שם העיר הזאת שפלתו של הנחל (ואדי עיון) מן עיר ידים עד הים נקראה אז בקעת ידים (ב)מו וכעת עיר ידים חרבה והערביים קורין לה חורבת אֵיזִיֶא (ג)מו ולנחל העובר על פני אכזיב ועל פני חורבת ידים עד הים הערביים קורין ואדי אָיזִיא. ובלי ספק צוה יהושע לשבט אָשר למשוך את גבולו מעיר אכזיב (זובכּין) הלאה בבקעת ידים עד הים (ד)מו.
מזרחית צפונית לאכזיב 4 קילומיטר (ה)מו, אצל הדרך ההולכת מן יַתָּיר אל קאנא, הרחק משפת הים 10 קילומיטר יושבת העיר בוטנא הנזכרת בירושלמי ע"ז פ"א היא בוטנן הנזכרת בב"ר (פרק מ"ז), אשר היריד שהי' בה הי' מחוור מהירידים שהיו בעזה ובעכו, והיום היא נקראת אל בּוטֶין el Buten (א)92.
צפונה לסולמא דצור 19 קילומיטר על רצועת יבשה הנכנסת לתוך הים יושבת העיר צור המעטירה, וכעת מצער היא, מספר יושביה ששת אלפים נפש וכל מרכולתה ומסחרה שהיה לה בימי קרם נעתק לעיר בְּעֶירותּ. קורות העתים של צור בשלותה ובחורבנותיה ידועות לכל. ברם ראוי להזכיר כי יהושע בן נון לא כבש את צור, ודוד כבש אותה ואת ארצה רק למס כמו שכבש את סוריא (ב)92.
מזרחית צפונית לצור ½8 קילומיטר יושבת עיר ביישן הנזכרת בגמרא (ג)92 כי בני ביישן נהוג דלא הוי אזלין מצור לצידון במעלי שבתא אתו בנייהו קמיה דר' יוחנן שאלו אם גם הם צריכין לנהוג כאבותיהם. ור' יוחנן הורה להם לאסור, כמו שהורה רבי לבני מישא. עוד נזכרת העיר ביישן בגמרא (ד)92 רב ביבי שלחיה ר' זעירא דיזבון ליה עזיל קטן מן סטרנלייה דביישן, נראה מזה אשר בכל שנה ביום אידם סטרנלייה, הי' בה שוק מפורסם. העיר הזאת נקראת היום אבאסיא Abassie.
צפונה לצור 25 קילומיטר על שפת הים יושבת העיר צרפת אשר לצידון (ה)92 הידועה ע"י הַנִּסים שנעשו שָם ע"י אליהו הנביא. הערביים קורין לה סאראפַאנד.
צפונה לעיר צרפת ½10 קילומיטר על שפת הים יושבת צידון עיר המלוכה (א)מז. קורות ימיה ידועים לכל מי שקרא בדברי הימים של היהודים ובמלחמות היונים והרומים, ברם ראוי להעיר על דבר החלק הצפוני של העיר צידון אשר לפני אלף ושמונה מאות שנים היו שָמָה כל בתי בורסקי של העיר הזאת, וגם היום נשארו שם בתי בורסקי אחדים וזה בורסקי שבצידון הנזכר בתוספתא אהלות פי"ח, והנהר הנקרא היום נהר אֶל עַמְלֶי העובר בצד צפון של צידון היה עובר ברחוב של הבורסקי (ב)מז.
צפונה לצידון 23 קילומיטר, על שפת הים הגדול יושבת העיר כּוֹתּניֵים הנזכרת בתרגום יב"ע (הפסוק ויהי גבול הכנעני מצידון בואכה גררה וכו' תרגום יונתן והוה תחום כנענאי מן כותניים מעלך לגרר). נוכל להבין שהי' קבלה בידם שגבול הכנעני מצד צפון התחיל לא מעיר צידון רק מתהום צידון וצפונה לה. העיר הזאת נזכרת ג"כ בתלמוד ירושלמי (מעשר שני ריש פ"ד): כהדא, רבי הוין ליה פירין הכא ופירין בכותניין והוה קבע מעשרא דהכא (שבגליל) תמן, ומפרק לון בשערא דתמן, וברבות השנים נתחלפה אות נ לאות ל, והחלק האחרון של השֵם הושם בראשונה וכעת קורין לה מַאאַלַאכַּתּ (Maallakat). והנצרים בָנו שָם בית תפלה שלהם (כנראה בזמן מלחמותיהם בא"י), והשאירו בה החלק האחרון מהשם כּוֹתּניֵים העתיק וקורין לה (דֶיר) נַאאַמֵי.
צפונה לכותניים 10 קילומיטר, סמוך לשפת הים (¼1 קילומיטר) על שפת נהר עַדִיר (Nahr Ghadir) נשארה העיר בורסקי שבעדירות (ג)מז אשר כעת קורין לה בּוּרדזש־אל־בַארַאדזשִינֶי.
צפונה לבורסקי שבעדירות (½4 קילומיטר) תתנוסס העיר הגדולה בְּעֶירוּתּ (א)94 הבנויה על התל הארוך הנמשך מטור אמנון (הוא הר ההר) ונכנס לתוך הים כתבנית קרן או ראש (קאפ). וחוף של בְּעֶירוּתּ המָפנה צפונה לצד טראבלוס היה נקרא קַפלוריא, כלומר: קַאפ־ליוריא. ובמקום הזה, מנקודה שנהר בֵּירוּתּ נופל הימה חדל הים להיות גבול הארץ, שפת הים אשר מנקודה ההיא והלאה צפונה, לסוריא יֵחָשֵב כמבואר לעיל בגבולים במקצוע מערבית צפונית של א"י.
ב: ימא דטבריא
ב). ימא דטבריא. בספר יהושע נקרא ים כנרת, ע"ש עיר כנרת אשר בהר מצפון לטבריא מהלך שעה אחת כמו שיבואר בסמוך. אורך הים הזה מצפון לדרום 21 קילומיטר, ורחבו היותר גדול (היינו ממקום שנופל בו נחל ואדי סאמאק במזרחו עד שפת כפר מגדלא במערבו) ½11 קילומיטר. מקומו על הגבול בין א"י המערבית שנתחייבו ישראל לכבוש ובין א"י המזרחית.
לתאר את המקומות שאצל ים כנרת מסביב נתחיל מקצה הנגב שלו ממקום שהירדן יוצא ממנו ומגמת פנינו צפונה לאורך החוף המערבי. שם בקצה הנגב של הים הזה גם היום נמצאות (בחורבנן) שתי אבטוניות בית ירח וצינבריס שהן מגדלות כנרים (ב)94. לצינבריס בא אספסינוס עם חילו בלכתו מבית שאן להחריב את טבריא ושם בצינבריס נתפייס ע"י אגריפוס (ג)94 השם צינבריס נשאר עד היום, אולם השם בית ירח נשתנה, והיום נקראת חורבת אֶל קֶיראק.
לצפון מן צינבריס עד טבריא והלאה עד מגדלא את ים כנרת ממערבו מגביל הר ארוך גבוה ותלול ומדרונו יורד ויגיע בשפת הים. על ראש ההר הזה מול ים כנרת וצפוגה לצינבריס ½4 קילומיטר יש חורבת קדשין (א)מח הנקראת היום חורבת קדיש וזה כשתים עשרה שנה אשר קדשין העתיקה עם שדותיה מסביב קמה ליהודים למקנה מאת הערביים הנקראים עַרַבּ דַאלֶייקֶי (ב)מח.
צפונה לקדשין Kdisch, ¼2 קילומיטר, על ראש ההר בתחילת שפועו המזרחי נשארה שארית עיר מנרי הנזכרת במשנה ובגמרא (ג)מח, והיום נקראת חורבת מְנַרֶי.
צפונית מזרחית לחורבת מְנַרֶי במרחק שני קילומיטר נשארו המעיינות הרותחין של עיר חמת הנזכרת ביהושע יחד עם עיר רקת (זו טבריא). ובגמרא ירושלמי נזכרת כמה פעמים בשם חמתה דטיבריא, ואמרו כי היא סמוכה לכרך (לטבריא) ונראית עמו (עם הכרך), וכן היום מכל גנות הבתים ומכל המקומות שאצל חוף הים בטבריא רואים היטב את בית המדרש שנבנה לפני ארבעים שנה (ד) אצל המקום שאומרים כי שם קבורת התנא הקדוש ר' מאיר, וגם רואים היטב ובנין של המרחץ אשר אצל המעינות החמים, ומכל החוף המזרחי, הדרומי והצפוני של ים כנרת, מכל המקומות אשר משם רואים את טבריא תֵרָאֶה גם חמת (חמתה דטבריא). ובימי יהושע בן נון גם היא היתה מוקפת חומה כטבריא היינו רק משלש רוחותיה, ומצד מזרח-הים חומתה.
כאלף ושמונה מאות מיטר צפונה לחמת על שפת ים כנרת יושבת עיר רקת העתיקה אשר בזמן קיסר טיביראוס הוסב שמה ותקרא בשם טבריא (א)96 וכאשר ידו פרש צר להציק להישיבות שביהודה והתורה יצאה הגלילה, החלה טבריא (הקרובה לאושא ולצפורי) להפיץ תורה בישראל. ובין חכמיה התנוססו ר' שמעון בן עזאי ור' מאיר ור' חייה רובה ובניו. ואחריהם הגדיל ר' יוחנן להאדיר תורה בטבריא ולהפיצה בישראל. ותלמידיו הגדולים ידועים לכל לומדי הגמרא: וגם ר' יהושע בן לוי לעת זקנתו עזב את לוד ובא לטבריא לדור במקום תורה (ב)96 ואח"כ בזמן הגאונים ישבו בה אדירי התורה וחכמי המסורה (ג)96.
למערבה של טבריא וסמוך לה המקום איצטדין (ד)96 והיום הוא כפר קטן שהערביים קוראין לו נַאסַארדִין. ומן איצטדין לצד צפונית מערבית וקרוב לו המקום הנקרא לפנים הקצרין (ה)96 וכעת נקרא אָם האַרוּן, וסמוך לו העיר החרבה אשר לפנים נקראה בית מעון (א)מט וכעת יקרא תל מעון. והמקום נפשא דסריקין היינו קבר של ערבים (וכעת מקום הקבר נקרא חאזשאר נאסארא) היה סמוך לה מאד (ב)מט.
המקומות האלה: איצטדין, הקצרין, בית מעון ונפשא דסריקין, ארבעתם נמצאים על קו ישר המתוח (מאיצטדין לנפשא דסריקין) למערבית צפונית 63 מעלות (Nw :63°). היינו הקצרין ואיצטדין מצד מזרחית דרומית לבית מעון ונפשא דסריקי בצד מערבית צפונית לבית מעון.
צפונה לטבריא מדת תחום שבת אחד ( 1520 מיטר) על שפת הים אצל הנחל ואדי אבּוּ־אֶל־אַמִיס ואצל עין מים פושרין שהיהודים יושבי טבריא קורין לו עין חמתן (ג)מט, שם היתה עיר קטנה שנקראה חמתן (ובתלמוד ירושלמי חמתה) על שם המעין החם. מדברי התלמוד (ירושלמי עירובין פ"ד) נראה כי חמתן היתה בין מגדלא ובין טבריא, במדה כזאת, אשר מן מגדלא עד נגב חמתן היה מרחק אלפים אמה חסר שתים, ומנגב חמתן עד טבריא ג"כ אלפים אמה חסר שתים. לפי שאמרו בתוספתא ובירושלמי עירובין פ"ה, בראשונה היו בני טיבריא מהלכין את כל חמתה ובני חמתה אינן מגיעין אלא עד הכיפה וכו'. והתיר רבי (ע"פ עדותו של רועה אחד זקן) שיהיו בני מגדל עולין לחמתה ומהלכין את כל המתה ומגיעין לחצר החיצונה עד הגשר. ועוד התיר רבי שיהיו בני גדר יורדין לחמתה ועולין לגדר ובני חמתה אינן עולין לגדר. סיפא דמתניתא הובאה גם בבבלי מסכתא עירובין (ס"א ע"א).
אף מי שלא ראה מימיו את ים כנרת וגדותיו יכול ללמוד מדברי חז"ל כי עיר חמתן מקומה על שפת ים כנרת המערבי באמצע המרחק שבין טבריא ובין מגדלא מיל מטבריא ומיל ממגדלא. וגם בלי עיון רב יכול להבין כי עיר גדר שהיא למעלה מחמתן ובמרחק מיל אחד ממנה לא יכולה להיות לדרומה של חמתן רק על הגבעה, ויותר נכון לומר, על המדרון ההולך ומתרומם למערבית צפונית של חמתן. ובתחילת חקירותי במקום ההוא ראיתי כי דברי חז"ל בכל פרטיהם מסכימים עם המציאות: העיר חמתן (שהיתה באמצע המרחק שבין טבריא ובין מגדלא) כעת חרבה לגמרי. ובהיותה לפנים עיר קטנה ודלה גם יסודות מבנינים לא השאירה לנו וישאר אך המעין של מים חמין - פושרין הנקרא חמתן עד היום. אולם בספרי התלמוד תֵרָאֶה עיר חמתן כמו שהיתה בשלותה היא וגם גדר העיר הגדולה הסמוכה לה שהיתה על ההר ועל מדרונו, במערבית צפונית של חמתן במרחק מיל אחד.
גם העיר גדר חרבה היום והערביים קורין לה חורבת ג׳די דזשידי Dschede בחסרון אות ר. וכן מצינו במשנה תקרא ג"כ בשם גדי בחסרון אות ר (תוספתא טהרות סוף פ"ז) כגון חצר בית גדי וחמתה (א)98. עוד נודע לנו מדבריהם כי הגשר הנזכר שם (בתוספתא ובירושלמי פ"ד) היה סמוך להקצה הצפוני מעיר חמתן, בשביל זה ממגדלא להגשר היה המרחק יותר מאשר לכל הבתים שבחמתן. וכל מי שיבוא ויביט על מקום המתן יבין מדעתו כי הגשר הי' בנוי על נחל ואדי אַבּוּ אֶל אַמִיס לעבור בו את הנחל בעת אשר מטר וגשם רב יורד על הארץ וע"י שטף המים הבאים ממדרון של גדר הנחל הזה יהיה לנהר שוטף מבלי לעברו.
ומשגה גדולה כתב הרב בעל כפתור ופרח ז"ל שהחליט כי הערים גדר וחמתן הנזכרות בתוספתא ובגמרא עירובין, מקומן בעבר הירדן המזרחי (ב)98. ותחילת טעותו היתה באמרו כי המעינות הרותחים שהערביים קורין להם אל חימי שזאת חמתן הנזכרת בתוספתא ובגמרא. וכאשר בסביבות אל חמי לא ראה ולא שמע שתהיה עיר בשם גדר, סמך על השערתו ואמר שהחורבה אימחייז הנפלאה הרחוקה מן אל חימי שני מילין (ג)98 כי היא גדר. ונעלם ממנו ומכל חוקרי הארץ שבאו אחריו כי החורבה אשר בימיו ובימינו נקראת אימחייז, בזמן חכמי המשנה נקראה המחוז ושם ישב ר' שמעון המחוזי. והערבה הרחבה המשתרעת מן המחוז עד ים כנרת ועד הירדן, במשנתנו (א)נ נקראת חולת המחוז.
צפונה לחמתן מיל אחד על שפת ים כנרת יושבת העיר מגדלא הנזכרת בהרבה מקומות בתלמוד. ואחר שידענו כי גם בימי חכמי המשנה והתלמוד היתה רחוקה מטבריא שני מילין לכן לא נטעה לומר שהיא מגדל נוניא הנזכרת במסכת פסחים מ"ו אשר בפירוש אמרו שם הא קמ"ל דשיעורא דמיל כממגדל נוניא ועד טבריא, ואת המקום מגדל נוניא מצאתי שהוא צפונית מערבית לטבריא וכעת הוא חרב ושמם, והערביים קורין לו קַלעאַתּ־אִבְּן־מַאַן. (ב)נ גם לא נטעה לומר (ג)נ שזאת העיר מגדלא דצבעיא שהיתה עיר גדולה עם חנויות רבות וגם היתה מצוינת בעצי שטים עתיקים כי מגדלא-דצבעיא ההיא מקומה ביהודה וסמוכה להמושבה פתח תקוה (ד)נ, ברם זאת מגדלא הטיבריאנית והיא נזכרת בירושלמי מעשרות (פ"ג) היו לו ב' חצרות אחת במגדלא ואחת בטבריא וכו'. במגדלא זאת קרה המעשה בספרא חד שנענש ע"י רשב"י. ובגמרא יש אומרים כי לעיר זאת ברח רשב"ל מחמת הנשיא שפגע בכבודו (א)100. העיר הזאת יושבת אצל ים כנרת על שפתו המערבי בקצה הדרומי של בקעת גינוסר. ובשביל שהיא סמוכה לגדר (של חמתן) לכן היא נקראת גם בשם מגדל גדר. והתנא רשב"א למד שם בבית רבו ובלכתו לאורך שפת ים כנרת ולאורך הירדן ממגדל גדר עד עירו בית שאן קרה לו הענין הידוע עם האיש שגופו היה מכוער (ב)100.
ההר שבין חמתן ובין מגדלא בזמן חכמי התלמוד היה נקרא הר גדר ע"ש העיר גדר שהיתה בנויה עליו. מצפון ומים ומדרום ההר הזה מוקף מנחלים (נחל אבו אל אמיס ונחל חאמאס) ולפאת קדמה מזרחה ים כנרת גבולו. צדו המזרחי הנשקף על פני הים יורד במדרון חד כמעט זקוף ככותל המגיע בתחתיתו למי הים. המדרון הזקוף הזה נקרא אצל חכמי התלמוד בשם מחתנא דגדר (ג)100.
למערבה של מגדלא וסמוכה לה וצפונה לגדר וסמוכה לה, בראש הר גדר בקצהו הצפוני הנשקף על בקעת גינוסר נשארה שארית עיר כנרת העתיקה אשר מזמן בית שני היהודים היו קורין לה גינוסר (א)נא וכעת היא חרבה והערבים קורין לה חורבת גאסאר. ואולם כנרת שם העיר לראשונה. והיא העיר האחרונה (החמישית) מערי מבצר של נפתלי היושבות בשורה אחת (על חוף הירדן וים כנרת) מדרום לצפון: הצידים (כפר חיטיאה), צר, חמת, רקת וכנרת (ב)נא.
הערה (א)78 מסדרי התלמוד הירושלמי בכלאים (פ"ט ה"ה) ובכתובות (פי"ב ה"ג) סדרו אותם כך: ימא רבא, ימא דטבריא, ימא דסמכו, ימא דמלחא, ימא דחילתא, ימא דשליית, ימא דאפמיא. ובבבלי (ב"ב ע"ד ע"ב) מסודרים באופן אחר.
הערה (ב)78 רק עוזיהו וחזקיהו מלכי יהודה כבשו רובה של ארץ פלשתים בירושה וישיבה. בעוזיהו כתיב (דבה"י ב' כ"ו) ויצא וילחם בפלשתים וכו' ויבנה ערים באשדוד ובפלשתים. ובחזקיה כתיב (מלכים ב' י"ח) הוא הכה את פלשתים עד עזה ואת גבולה ממגדל נוצרים עד עיר מבצר. ולהלן בענין חלוקת הארץ למדרגות קדושתה ידובר אודות כיבוש ארץ פלשתים.
הערה (ג)78 ולהלן בענין כיבוש עולי מצרים יבואר כי עזה מעולם לא נכבשה בכיבוש גמור, וכל המקומות מא"י שלא נכבשו בכבוש גמור מזמן יהושע בן נון עד גלות בבל דינם כסוריא.
הערה (ד)78 כי בדרום א"י החזיקו עולי בבל מה שהחזיקו עולי מצרים כדאיתא בתוספתא שביעית (פ"ד מ"ד) סמוך לעמון ומואב ולארץ מצרים שתי ארצות הן או נאכל ונעבד או לא נאכל ולא נעבד. ותמהני על אחדים מגאוני ישראל אריותא דאורייתא שאמרו כי עזה מכיבוש עולי מצרים ולא מכיבוש עולי בבל איך יפרשו דברי התוספתא. ומבלעדי התוספתא הזאת אי אפשר להבין דברי חז"ל בירושלמי שביעית (פ"ו ה"?]]) בחשבם תחום ארץ ישראל שהחזיקו עולי בבל, ובבואם למסקנא כי אשקלון עצמה כלחוץ, אמרו ר' אבהו ור' סימון הוון יתיבון אמרי הא כתיב וילכוד יהודה את עזה ואת גבולה - ליתי עזה, את אשקלון ואת גבולה - ליתי אשקלון וכו'. ולכאורה הקושיא של ר' סימון ור' אבהו בלתי מובנת כלל, כי מאי פריך הא כתיב וילכוד יהודה את עזה ואת אשקלון. הלא גם תינוק של בית רבו יודע כי האי קרא משתעי בכיבוש עולי מצרים, ותנא דידן קאי בתחום א"י שהחזיקו עולי בבל, א"כ נוכל לומר כי עולי מצרים כבשו את אשקלון ועולי בבל לא כבשו אותה, בשביל זה אשקלון כלחוץ. אולם ר' סימון ור' אבהו ידעו מן התוספתא אשר בדרום ארץ ישראל עולי בבל החזיקו בכל מה שכבשו עולי מצרים ולא הניחו מאומה, א"כ שפיר הקשו הא כתיב וילכוד יהודה את עזה ואת גבולה את אשקלון ואת גבולה ובודאי החזיקו בהן גם עולי בבל, ואיך אמרת אשקלון עצמה כלחוץ. וכונת תירוצם ליתי עזה ליתי אשקלון יבואר להלן בענין חלוקת הארץ למדרגות קדושתה אחר עלותם מבבל.
הערה (א)מ ודינה כמו בית שאן, קיסרין, בית גוברין וסיסית שהן לענין תרומות ומעשרות ושביעית כמו הארץ אשר מכזיב ולהלן, כמו שיבואר במקומן.
הערה (ב)מ וגרסת הגר"א בתוספתא (אהלות פי"ח) עד גוב ועד יגור ועד תרעין היא גרסא אמתית.
הערה (ג)מ וזה הנזכר בתוספתא אהלות פי"ח בראשונה היו אומרים מקבר גדול ועד גוב ועד יגור ועד תרעין וכו'.
הערה (א)80 בכולא תלמודא בשם עסיא או אסיא תכונה ארץ אַנַאטוֹלִיָא המשתרעת מיַם של איזמיר וקוֹנסטַאנטִינוֹפּוֹל למזרח עד מדינת אַרְמֶיניעֶן וקורדיסטאן, ומים השחור אשר מצפון לה עד ים התיכון הוא ים הגדול המגביל אותה לארכה מצד דרום; וקבלה היתה בידם של חז"ל כי בני אשכנז בן גֹמֶר בן יפת ראשונה התישבו בארץ הזאת, לכן את השמות אשכנז וריפת ותוגרמה פירשו אסייא והדייף וגרמניא או גירמניקייא (ב"ר פל"ז).
מדברי יוסיפוס (קדמוניות ספר ד' פ"י) אנו יודעים אשר בימי מלכי החשמונאים כבר בארץ ההיא ישבו יהודים רבים והיונים שביניהם הציקו להם עבור חזקתם במעוז תורתם. ומדברי חז"ל נראה אשר בימי רבן גמליאל דיבנה היהודים בני עסיא שקדו על דלתות התורה ובאניות דרך רוחב ים הגדול היו עולים ליבנה לשאול הלכות. ושלשה רגלים עלו בני עסיא לשאול הדין אם התליעה הכבד שלה. ועוד עלו על דבר שאיבת המים בשביל מי חטאת. (הליכה מחו"ל לארץ ישראל ובפרט דרך הים תקרא עליה).
כמעט בטבור ארץ עסיא ההיא אצל אמצע הדרך ההולכת מן Konia אל Kaisarie היינו 24 קילומיטר למערבית צפונית מעיר אַקּסֶירַאיי יש יאור של מים מלוחים ובצדו המערבי משתרעת בצה מלחית. היאור ההוא יקרא אצל הטורקים טוז-טשילי Tuz Tschölü ושטחו גדול משטח של ים המלח, בו רוחצים משום רפואה וגם להתקרר. היאור המלחי הזה נקרא בדחז"ל (שבת ק"ט ע"א) בשם מי עסיא שמותר לרחוץ בהם בשבת.
להִסָתר בתוך עדת ישראל שבעסיא ערק ר"י ב"ר חלפתא (כנזכר בב"מ דף פ"ד ע"א). בימי השמד הלך ר' מאיר לעבר שנה בעסיא. כמאה וארבעים שנה אחרי כן (מפני עקת המלכות הרשעה) הלכו ר' חייא ב"ר זרנוקי ור"ש בן יהוצדק לעבר שנה בעסיא.
ור' מאיר אידמיך בעסיא, ולפני מותו צוה אשר עד שיבואו בני א"י לשאת אותו לא"י יתנו את מטתו על חוף ים הגדול; ונראה לי כי המקום הזה במחוז קיליקיה Cilicie על שפת ים הגדול נכַח ראש-קאַפ קוֹרמַאחִיטִי C. Kormachiti (אשר באי קפריסין). והעיר שאצל מקום קבורתו הראשונה, עד היום נקראת מַאמורִיָא על שמו. ואצל עיר מאמוריא יש ראש של הר הנכנס לים ונקרא קאפ אַנַאמִיר Cap Anamir ג"כ על שם אדוננו מאיר אשר זמן פטירתו היה בימי הקיסר אנטונינוס החסיד אוהבו של רבי ובשביל זה נתן הרשיון לקרוא את חוף הים במקום ההוא על שם ר' מאיר.