כלי חמדה (לניאדו)/ויקרא/סו
|
< הקודם · הבא > |
| הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה | |||
| נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה | |||
סדר בחקותי שני
יבאר .
(במדבר רבה א, א) וידבר ה' אל משה במדבר סיני (במדבר א, א). זהו שאמר הכתוב משפטיך תהום רבה (תהלים לו, ז). אמר ר' מאיר משל את הצדיק בדירתן ואת הרשעים בדירתן, משל את הצדיקים בדירתן במרעה טוב ארעה אותם ובהרי מרום ישראל יהיה נויהם (יחזקאל לד, יד). ומשל את הרשעים בדירתן כה אמר ה' אלהים ביום רדתו שאולה האבלתי כסיתי עליו את תהום (יחזקאל לא, טו). במה רשעים מתכסי' כשהן יורדין לשאול בתהום. חזקיה ב"ר חייא אמר הגיגית הזו במה מכסין אותה בכלי חרס, ממהו בה, כשם שהוא של חרס כך מכסה אותה בכלי חרס, כך הן הרשעים מה כתיב בהם והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי רואינו ומי יודענו (ישעיה כט, יד). ולפי שהן חשוכין הקב"ה מורידן לשאול שהיא חשכה ומכסה עליהם את התהום שהוא חשך, שנאמר וחשך על פני תהום (בראשית א, ב). הוי צדקתך כהררי אל (תהלים לו, ז). צדקה שאתה מביא על העולם מפרסמם כהרים הללו, משפטיך תהום רבה, משפט שאת עושה בעולם הזה תהום רבה, מה התהום בסתר אף משפט שאת מביא בסתר, כיצד כיון שחרבה ירושלים בתשע באב חרבה וכשמראה ליחזקאל הוא מראה לו בעשרים בחדש, למה שלא לפרסם באי זה יום חרבה, אבל מי שהוא בא לגדל ישראל מפרסם אי זה יום, אי זה מקום, אי זה חדש, אי זו שנה, אי זו איפטיאה, לצאתם מארץ מצרים לאמר. מה אמר להם שאו את ראש כל עדת בני ישראל (במדבר א, ב) עכל״ה.
הנה היסורין יתחלקו לשני פנים, מהם אשר יבואו לעורר
האדם שיתן אל לבו לפשפש במעשיו, וכמ"ש חז"ל (ברכות ה.) אם רואה
אדם שיסורין באים עליו יפשפש במעשיו. והמין הזה יהיו מעטים, ומהם
שיבואו לכפרה על החטא, וע"ד משחז"ל (שם) יסורין ממרקין. והמין הזה
יהיו מרובין משיעור העונות, ואפשר שהמין הראשון יקרא תוכחת
על שם שהיא באה להוכיח האדם על פניו לעוררו להחזירו למוטב,
על כן נאמר טובה תוכחת מגולה (משלי כז, ה). לפי שהתוכחת הזו איננה באה
אלא מתוך אהבה עזה מסותרת, ז"ש מאהבה מסותרת (שם).ר"ל שמאהבה
מסותרת נמשכה התוכחת מגולה הזו, כי את אשר יאהב ה' יוכיח, והמין
השכי יקרא מוסר, ועליו נאמר מוסר ה' בני אל תמאס (משלי ג, יא). דהיינו המוסר
שמיסר כדי לכפר, עם היותן יסורין קשים אל נא תמאסם, והמוכחת הקל
אפילו לקוץ בו אין ראוי, ז"ש ואל תקוץ וכו'. וכ"ש שלא תמאסנו, כי דע
כי את אשר יאהב ה' יוכיח, שהשונא מייסרו תכף, אמנם אשר יאהב
יוכיחנו אלוה תחלה אולי ישוב ולא יצטרך ליסורין, וע"ד מה שאמר איוב
אשרי אנוש יוכיחנו אלוה (איוב ה, יז). שהוא התוכחת הקל, אשריו ודאי כי יתעורר
וישוב וימלט, ואם לא זכה שיהיה תוכחת קל אלא יסורין קשים עד
שהגיע למצב שצריך רחמי שדי שיאמר לצרותיו המרובים די. וכמשחז"ל (ב"ר צב, א)
בפסוק ואל שדי יתן לכם רחמים (בראשית מג, יד). מי שאמר לעולמו די יאמר לצרתיכם
די. ז"ש ומוסר שדי אל תמאס. ר"ל ומוסר מרובה כ"כ עד שצריך ששדי
יתן לך רחמים ויאמר די, עכ"ז שהוא בשיעור מרובה כ"כ אל נא תמאסהו
כי תועלתך הוא ולטובתך, כי הוא יכאיב הגוף ויחבש הנפש, שהיסורין
תמורת עונש הנפש בעתם שהוא גדול מאד, ומסכים לדרושנו מאד
הפסוקים שאמר לו שקול ישקל וכו' (איוב ו, ב). כדפרשית
בסדר בלק ראשון עיין עליהם. על זה אמר דהע"ה ה' אל באפך תוכיחני
וכו'. טעם הכפל והשינויים לומר שלא יתן רשות, ופטירת מים ראשית
מדון אפילו לאף שהוא קל מחימה, וכמו שאמרו חז"ל בפסוק חימה אין
לי (ישעיה כז, ד). ולזה אמר ה' אל באפך תוכיחני, ואפילו תוכחת הקל וכדפרשית, ובזה
אל בחמתך, חימה עזה תיסרני, שהמוסר הוא צער חזק יותר מתוכחת,
כי אם באפך תוכיחני חוששני פן בחמתך תייסרני, ועד"ז בעצמו הוא
מ"ש במזמור לדוד להזכיר ה' אל בקצפך תוכיחני (תהלים לח, ב). כי ירא אני פן
בחמתך תייסרני, והקדים ואמר לדוד להזכיר באחד משני פנים, הא'
על דרך איני כמזהיר אלא כמזכיר. זהו ממש לדוד להזכיר, כי ידעתי
רחמיך ה' ואין צורך להזהירך אלא להזכיר בעלמא שאל בקצפך וכו'.
או אמר להזכיר על העונות שהם הם הסיבה לצאת הקצף מלפני ה',
לכן סדר מזמור זה להזכיר לדוד כל מעשיו, ושיהיו נגדו תמיד כדי
לשוב בתשובה שלימה . ואמר כי חציך נחתו בי. המשיל צרותיו כאלו
הם חץ שנון שנשקע בו ובקרבו, כי כשאינו שקוע קל מהרה לאחוז בו
והוציאו וישימו מזור תחתיו לא כן כשנחתו בי, ולא די זה אלא כשהונח
היד על אותו החץ, ששומת היד עליו גורם והוא סבה לשישתקע יותר
ויותר ולא יהיה עוד תקוה לצאת מקרבו עד יפלח בחץ כבדו, כי
נעלם ראשו של החץ ואין מקום לאחוז אותו להוציאו, כ"ש כשיושמו השתי
ידים יחד. ז"ש כי חציך נחתו בי, כתרגום ירד נחת, ותנחת עלי ידיך.
שתיהם כאחד, והגיד גרימת חטאים החקוקים על העצמות, כדכתיב
ותהי