אילת השחר/בבא בתרא/קעו/א

אילת השחר בבא בתרא קעו א

דף קע"ו ע"א

הוחזק כתב ידו בב"ד מאי. יש לעי' דמשמע דשייך להשתעבד גם בלי רצון הלוה, דהא בודאי אין הלוה רוצה להשתעבד כלל, דכל עיקר הקיום הוא משום שהלוה אינו רוצה לשלם וטוען מזוייף, וכן משמע לעיל דף קע"ה ע"ב דעמד בדין משתעבד אף שאינו רוצה להשתעבד, ולא מסתבר לומר דבנזקין דהוה מלוה הכתובה בתורה עדיף וחל שיעבוד בעמד בדין אף שלא מרצונו משא"כ בלוה, אמנם מכאן משמע יותר להדיא דגם הלואה משתעבדת אע"ג דמלוה ע"פ אינו משתעבד וצריך לזה שטר מ"מ משתעבד בלא רצונו, ולפי"ז כל שטר ישעבד אפילו אי אינו רוצה, ומה דיכול לעכב כתיבת השטר משום טעמים אחרים, אבל מצד שאינו רוצה להשתעבד אינו יכול למנוע, והנה למ"ד אחריות לאו ט"ס, וכ' הרא"ש (לעיל פ"ג סי' ל"ט) דכשנזדקק לשטר ולא פירש אחריות אימר היה תנאי ביניהם שלא ישתעבד, וכן הביא הש"ך (סי' רכ"ה) דרוב המפרשים מפרשים כן, ולפי"ז אפשר לומר דהמלוה מצד עצמה מחייבת שיעבוד, אלא דאם התנה הרי המלוה ויתר על השעבוד וזה אנו חוששים, והא דאין כותבים העדים שטר מעצמם אפי' שלא אמר הלוה לכתוב, אף דאין בזה הריעותא של שמא היה תנאי ביניהם, צ"ל משום דהלוה אז יצטרך להזהר לקבל את השטר בשעת תשלום שלא יגבה המלוה עוד פעם, אבל לפי מש"כ הש"ך בשם הרשב"ם (לעיל דף מ"ב) ובעל התרומות, דכ"ז שלא ידוע האחריות חיישינן משום דאין ראיה שרצה לשעבד, צ"ע מהא דחזינן כאן דלא צריך הסכם לשיעבוד וכל שלא התנה שאינו משתעבד משתעבד ממילא.

אמנם הרשב"ם לעיל (דף מ"ב) מיירי לענין להתחייב לשלם אם יגבו מהלוקח, ולזה יתכן דבלי שהסכים לא אמרינן דמסכים לקבל אחריות אם יגבו מהלוקח ועצם המכירה אינה מחייבת קבלת אחריות כזאת, אבל לענין שיעבוד נכסים על מה שהוא מחוייב מדינא לשלם כגון בהלואה, יתכן שגם הרשב"ם יודה שעצם ההלואה משעבדת אם יש קול, וכ"ז שלא התנה להדיא הר"ז משתעבד, ומה דחולק עם שאר הראשונים דהרא"ש הנ"ל ורבנו יונה ס"ל דכיון דלא שדי אינש בכדי בודאי דאינו מסכים הלוקח לקנות בלי אחריות שישלם לו אם יטרפו ממנו והוי כאילו המוכר קיבל עליו להדיא אחריות וע"ז פליג הרשב"ם, אבל שיעבוד נכסים דלוה גם הוא יודה דכ"ז שלא התנו ממילא משועבד, וכ"ז צ"ל גם למ"ד שעבודא לאו דאורייתא וצע"ק.

ובעיקר בעיית הגמ' בהוחזק כתב ידו בב"ד, פי' רשב"ם מי מהני דהוי כשטר שיש בו עדים ויגבה ממשעבדי דאחריות ט"ס, צ"ע איך ייעשה שטר של עדים הא הלוה לא מינה העדים הללו כלל, ולכל היותר יהיה כשטר שהעדים עצמם עשאוהו, וכן יש לעי' במש"כ דאחריות ט"ס דעי"ז יחול שיעבודו אע"ג דבשעתו לא חלה השתעבדות דלא היה אז עדים, מ"מ כיון דהשטר עדיין קיים יועיל השתעבדותו, ואין לומר דהוי כמסכים בשעה שמוסרו למלוה דכשיגיע ליד בית דין יקבל דין שטר ורוצה להשתעבד בזה, דא"כ אמאי לא יועיל באמת למסקנא, וע"כ דהוא עושה רק שטר לבני חרי כמו שהוא בזמן שמוציאו מידו, אלא דכיון שהוא מסכים לשיעבוד לכן אז כשיקיימוהו זה ייעשה שטר אז, אלא משום דאמדינן לדעתיה דהוא מסכים לשעיבוד לכן אז כשיקיימוהו זה ייעשה שטר מעצמו, ואולי גם לס"ד אין הכוונה דיהיה אז שטר ולכן יגבה משועבדים, אלא כיון דלמעשה יועיל לגבי משועבדים ממילא יהיה כשטר לענין משועבדים ודו"ק.

שאני התם דבשעת כתיבה הוא דשעבד נפשיה. ועי' ברשב"ם וכוונתו דבשעת מסירת השטר רוצה שבזה ישתעבד, משא"כ הכא דבשעת מסירת השטר לא היה בדעתו שיחול השיעבוד ע"י שיקיימוהו בב"ד.

רשב"ם ד"ה ה"ג שאני התם. שלא יוכל לחזור ולכפור בו ולומר פרעתי. מכאן הביאו הראשונים דס"ל להרשב"ם דגם בשטר בכתב ידו אינו נאמן לומר פרעתי, ויש לעי' להפוסקים דס"ל דבשטר שאין בו אחריות יכול לומר פרעתי, א"כ למ"ד אחריות לאו ט"ס אמאי אין כותבין שטר למלוה אלא א"כ לוה עמו, כיון שיוכל לטעון פרעתי, וכן למ"ד ט"ס אמאי אינו מותר לכתוב בפירוש שטר בלי אחריות, הא בין כך לא יגבה ממשעבדי, ויוכל לטעון פרעתי, ולכתוב עצם ההלואה הא לא הוי שום פסידא ללוה, וכמו שהק' תוס' ושאר הראשונים לעיל דף ע"ז, דהיכא דאין שום פסידא ללוה יכולים לכתוב שטר בלי הלוה, ואין לומר דאה"נ דבשטר בלי אחריות מותר לכתוב, דהא מבואר לעיל בדף קס"ח ע"ב דבטוען נאבד שטרי אין כותבין שטר חוב אלא שטר מכר בלי אחריות, ואמאי לא נכתוב לו נמי שט"ח בלי אחריות, דהא הלוה יוכל לטעון פרעתי, ולמאי ניחוש.

תושלב"ע < עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א