רש"י/עירובין/צו/ב

דר' יוסי. לקמן:

נשים סומכות רשות. ואע"ג דכתיב (ויקרא א) דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אדם כי יקריב מכם וסמיך ליה וסמך ידו בני ישראל סומכים ולא בנות ישראל סומכות:

אוסר בחדשות. לחלל עליהן שבת דילמא קמיע בעלמא נינהו:

נשים סומכות רשות. דאין כאן בל תוסיף ומשום איסורא נמי ליכא דקסבר תכשיט נינהו:

אין מעכבין. אין ב"ד מוזהרין למונען מלתקוע ביום טוב של ר"ה דבעו לחנוכינהו במצות:

הא נשים מעכבין. אע"ג דלא חלול י"ט הוא כדתנא דבי שמואל (ר"ה דף כט:) יצאה תקיעת שופר ורדיית הפת שהיא חכמה ואינה מלאכה מיהו נראות כמוסיפות:

סתם סיפרא. תורת כהנים:

לשונות. צמר סרוק וצבוע:

פסולות. שמא לא צבע לשם ציצית ואנן עשייה לשמן בעינן:

דגלימא טוואתיה. לארוג מהן טלית ולא לעשות מהן ציצית:

שזרנהו. טוואם:

בשזורים. שאין דרך לארגם:

דשיפתא דגלימא. שכן דרך להסך שזורים בשפתו שהוא גדיל ונקרא בלע"ז צימוש"י והחוטים נקראים אורי"ל:

במופסקין דכולי האי לא טרח. לחזור ולקשרם ולהסך אותן:

וכי אדם טורח לעשות קמיע כעין תפילין. ואפ"ה חיישינן לה במתני' דקתני חדשות פטור דילמא קמיע נינהו ולא מחללין שבתא עלייהו:

פוק תני להו. להנך רבנן דבי מדרשא דקשי להו בדר' אלעזר צא ושנה להם שיש בידי ברייתא דמסייע ליה ומפרשת טעמא בהדיא לפי שאין אדם טורח:

^[1]כיפי. מרגליות ל"א נזמים וכן עיקר:

שולי הגליון

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

תפריט ניווט