פני יהושע/כתובות/עב/ב

פני יהושע כתובות עב ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

במשנה המקדש את האשה ע"מ שאין עליה נדרים כו' המקדש ע"מ שאין בה מומין כו'. וקשיא לי אמאי איצטריך למיתני תרתי דנהי דחדא בחברתה לא שייכא מ"מ הא משמע מכולה סוגיא דשמעתין דבכל תנאי שבעולם הדין כן וא"כ תרתי ל"ל בשלמא לשמואל איכא למימר דקתני רישא משום סיפא דאיירי בקדשה סתם וכנסה סתם דבהנך ודאי דוקא קתני דבנדרים ומומין לחוד הדין כן דכתובה הוא דלא בעיא הא גיטא בעיא דבשאר תנאים כתובה נמי בעי למיתב. משא"כ לרב דסיפא ארישא קאי בקדשה ע" תבנית:תקלה "כ הדרא קושיא לדוכתא. ונהי דבבא דמומין איצטריך לאשמעינן דכל המומין הפוסלים בכהנים פוסלים בנשים ולא שאר מומין אע"ג דאתני סתם ואיצטריך למיתני נמי משום סיפא דהיו בה מומין ועודה בבית אביה דקאי נמי ארישא כמ"ש התוספות שם. אבל האי בבא דנדרים מאי קמ"ל כיון דשייך בכל התנאים. לכך נלע"ד דאפי' לרב נהי דאיכא לפרושי סיפא דמתניתין בקדשה ע"ת וכנסה סתם ומפסדת כתובתה משום דבתנאיה קאי. אפ"ה ע"כ איירי נמי בקדשה סתם וכנסה סתם דהא בהא תליין ודוקא במומין ונדרים דהוי סימפון וכמו שאבאר בסוגיא דשמעתין:

בתוספות בד"ה ע"מ שאין עליה נדרים כו' תימא לר"י מאי איריא ע"מ אפילו בסתם נמי כו' גזירה משום סימפון עכ"ל. עיקר מילתא דסימפון היינו מומין כדאמרינן התם סימפון בעבדים ליכא אי מומין דבראי כו' ומקשו הכא בפשיטות אבבא דסיפא במומין אלא דמשמע להו דשייך סימפון נמי בנמצאו עליה נדרים מהא דמסקו בתירוצם מההיא דא"א באשה נדרנית ועיין בסמוך ומש"ה לא ניחא להו לפרש ההיא דסמפון דפ' אע"פ בסמפון דאיילונית משום דלשון סימפון משמע כל דבר המבטל המקח כההיא דעבדים מיהו בעיקר קושייתם לא ידענא מאי קשיא להו דרישא דמתני' לא איצטריך משום האי דסימפון דהא בלא"ה נמי רישא דמתניתין מילתא דפשיטא היא דהמקדש על תנאי ולא נתקיים אינה מקודשת וע"כ צ"ל כתירוץ התוספות דאיצטריך לרב משום סיפא ולשמואל לאשמעינן דאפילו כנסה סתם ויש ליישב:

בא"ד ועי"ל דנהי דשייך בה סימפון כו' מ"מ צריכה גט מדבריהם או מדאורייתא מספק. משמע דלשינוייא קמא דשמעתין לא בעי גט כלל בקידש סתם אפילו בנדרים ואע"ג דלקמן מסקינן בהדיא בקידשה סתם וכנסה סתם דספיקא הוי אי אמרינן דא"א באשה נדרנית או לא לרבא. ולרבה צריכה גט מדבריהם. מ"מ בשינויא קמא סברי התוספות דדוקא בכנס אמרינן הכי דמספקא לן דכיון שכנס סתם איכא למימר דסבר וקיבל משא"כ בקדש סתם גרידא לעולם מצינן למימר דא"צ גט כלל דהו"ל סימפון ואע"ג דרש"י מפרש לקמן בהדיא דמספקא לן על סתם בני אדם אם אפשר באשה נדרנית או לא אפשר דרש"י ס"ל כתירוץ השני שכתבו התוס' כאן אבל לתירוץ הראשון ע"כ צ"ל כדפרישית ולקמן יבואר עוד דלרש"י נמי יש לפרש כן ודו"ק:

בא"ד ומיהו כתובה לית לה לכ"ע כו' כדתניא לעיל ואם אמר אי אפשי כו' עכ"ל. ולכאורה אין ראייתם מוכרחת דאיכא למימר שאני התם שנדרה כשהיא תחתיו ומש"ה קפיד טפי ואין לה כתובה כמ"ש הרא"ש והר"ן ז"ל בשמעתין ויותר יש לתמוה על לשון הרא"ש ז"ל דבתחילה כתב לשון התוספות כאן והסכים עמהם דאין לה כתובה לכ"ע והביא ראייה מההיא דא"א ותכף בסמוך לענין נדרים שאין בהן עינוי נפש כגון קליות ואגוזים כתב דאין ראייה מהאי דא"א דאיירי כשהיא תחתיו וא"כ קשיא מדידיה אדידיה. והנלע"ד דודאי עיקר ראיית התוספות והרא"ש ז"ל לרווחא דמילתא הוא דבלא"ה כיון דמסקינן להדיא אליבא דשמואל דקידשה סתם וכנסה סתם ספיקא הוא ולית לה כתובה ה"ה לרב דהא לא אשכחן דפליגי ואפושי פלוגתא לא מפשינן. אלא משום דלכאורה היה באפשר לומר דודאי מסברא לית לן למימר כלל דמשום קפידא דנדרים יוציאה בלא כתובה דמהיכי תיתי ודוקא לשמואל דע"כ היינו סיפא דמתניתין מסיק דמספקא לן משא"כ לרב אין לנו לבדות ספק מלב כיון דמתני' לא איירי אלא בקידשה על תנאי וכנסה סתם והאי טעמא לחוד דלענין כתובה בתנאיה קאי ולאו דוקא תנאי דנדרים אלא ה"ה לכל תנאי דעלמא וכנסה סתם נמי אין לה כתובה לכך הביא ראייה מההיא דא"א דהיכא דקפיד ואמר א"א מהימן להוציאה בלא כתובה ולפ"ז ממילא דבנדרים דקודם אירוסין נמי מודה רב לשמואל דספיקא הוי אי קפיד או לאו ומש"ה אין לה כתובה ולפ"ז אדרבא מסברא אית לן למימר דטעמא דרב במתניתין בקידשה ע"ת וכנסה סתם דאין לה כתובה לאו בכל תנאים דעלמא איירי אלא דוקא בנדרים ומומין דבסתמא נמי לית לה כתובה כנ"ל נכון ובסמוך אבאר יותר ובשיטת הגמרא והרי"ף ז"ל ודו"ק:

קונטרס אחרון

משנה המקדש את האשה ע"מ שאין עליה נדרים ומומין כו' ומספקא להו להתוספת בקידש סתם ולא כנס אי בעי גיטא או לא ואף את"ל דבעי גיטא אפ"ה לכ"ע לית לה כתובה והביאו ראיה מדתניא לעיל ואם אמר אי אפשי באשה נדרנית כו' וכתבתי דאין ראייתם מוכרחת אלא שמצאתי להדיא בירושלמי דפירקין דפלוגתא דרבי יוחנן ור"ל היא ולר"י לית לה כתובה ומשמע דכתובה הוא דלית לה הא גיטא בעי והכי משמע להדיא בירושלמי ועיין מה שכתבתי בפ' השולח דף מ"ה:

ובעיקר דברי התוספות שכתבו בקידשה סתם וכנסה סתם דלכ"ע לית לה כתובה יש לי לדקדק אמאי לא נימא חזקה אין אדם שותה בכוס אא"כ בודקו והאי ראה ונתפייס וע"כ לשיטת התוס' שייך נמי חזקה לענין נדרים דאל"כ אמאי אוכלת בתרומה בכניסה לחופה לכ"ע ולא חיישינן לסמפון כמו בארוסה לפמ"ש התוספות דנדרים נמי מיקרי סמפון אע"כ דאיכא חזקה דבודקה ואפשר דה"נ איכא חזקה אחרת דאין אדם מתפייס במומין וה"ה לנדרים ואע"ג דאמרי' לקמן דהא דא"א באשה נדרנית ספיקא הוי בסתם בני אדם וע"כ דה"ה למומין אפ"ה י"ל דהיינו מה"ט גופא דאיכא חזקה לגבי חזקה והיינו ספיקא ומש"ה דיינינן המוציא מחבירו עליו הראיה כמ"ש התוספות לקמן דף ע"ו בד"ה וחדא. ולקמן אבאר יותר בעזה"י כל זה כתבתי בשיטת התוספות מיהו בירושלמי איתא דהא מילתא דקידשה וכנסה סתם אי אית לה כתובה או לא וכן לענין קידש גרידא סתם אי צריכה גט או לא תרוייהו פלוגתא דרבי יוחנן ור"ל נינהו ע"ש:

בא"ד וא"ת לפי מאי דפרישית כו' מ"ש דבנמצאת איילונית א"צ גט כו' עד סוף הדיבור. כבר הארכתי בזה בפרק השולח דמלשון רש"י שם משמע להדיא דאיילונית בעי גט וכתבתי שם ליישב שיטת כל א' ולקמן סוף הסוגיא במימרא דרבי ישמעאל אבאר קצת:

גמרא אמר ר' יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק כו' הוי בה רב פפא אהייא כו' אלא אסיפא. וקשיא לי אגופא דמתניתין נמי הו"מ לדקדק כך בהא דקתני כל המומין הפוסלים בכהנים פוסלין בנשים אהייא אקאי אי ארישא כיון דקפיד אפי' כל מילי נמי וליכא למימר דלענין מומין לאו בקפידא תליא מילתא אלא במידי דמיקרי מום וכל מום שאין פוסל בכהנים לא מיקרי מום כלל הא ליתא דהא קתני לקמן הוסיפו עליהם זיעה ושומא וריח הפה אלמא דאע"ג דלא פסיל בכהנים אפ"ה לענין אשה בקפידא תליא מילתא. ויש ליישב דאפ"ה פשיטא לן דבמידי דלא קפדי אינשי לא הוי כלל בלשון התנאי דע"מ שאין בה מומין משא"כ לענין נדרים ס"ד דבכל מידי דמיקרי נדר הוי בכלל התנאי וק"ל:

תוספות בד"ה אלא אסיפא וסבר רב פפא כשמואל כו' עכ"ל. ולכאורה אין זה מוכרח דלרב נמי מצינן למימר דסיפא דמתני' איירי בכל גווני ל"ש מקדש ע"ת וכנסה סתם ל"ש קידשה וכנסה סתם וכ"ש לפי מה שפירשתי לעיל בלשון התוספות דלמסקנא אפילו לאביי כולה חד טעמא הוא דבקידשה ע"ת וכנסה סתם דאין לה כתובה נמי לאו בכל תנאים איירי מטעמא דלענין כתובה בתנאיה קאי אלא דוקא בנדרים ומומין קאי בתנאיה לענין כתובה כיון דבשבילן מפסדת הכתובה אפילו בסתם. ולפ"ז שפיר מיתוקמא מילתא דרב פפא אפילו לרב ואפילו בקידשה ע"ת וכנסה סתם לא אמרינן תצא בלא כתובה אלא דוקא באלו נדרים שדינם אפילו בסתם דתצא בלא כתובה דהיינו לשיטת הרי"ף והרמב"ם ז"ל דוקא בהנך תלת ולשיטת התוס' לעיל דף ע"א בד"ה ואם אמר ה"ה לכל נדרי עינוי נפש. משא"כ באינך דבסתם יש לה כתובה ה"ה למקדש ע"ת וכנסה סתם נמי אמרינן דבהנך דלא קפדי אינשי ראה ונתפייס משא"כ בהנך דקפדי אמרינן חזקה אין אדם מתפייס בנדרים כאלו כמו במומין וכדפרישית ואפשר דסברת התוספות דכיון שהתנה מתחלה על כל הנדרים תו לית לן למימר במה שכנסה סתם מחל במקצת ובקצתן נשאר בתנאיה כן נ"ל בכוונת התוספות אבל שיטת הרי"ף ז"ל היא כמו שכתבתי ובזה נתיישב מה שהיפך הסוגיא והרגיש הר"ן ז"ל בזה ולמאי דפרישית א"ש דבכוונה מיוחדת כתב הרי"ף ז"ל תחלה אוקימתא דרבה ורב חסדא דהא דתצא בלא כתובה דסיפא הא גיטא בעיא אפילו למאי דקי"ל כרב אחא נמי מהאי טעמא דמספקא לן אי אפשי באשה נדרנית אפילו בקידשה ע"ת וכנסה סתם וא"כ אכולה מילתא קאי מימרא דר"ש בן יהוצדק דדוקא באלו נדרים ברישא אינה מקודשת ובסיפא תצא בלא כתובה אבל בשאר נדרים אפילו קדשה ע"ת וכנסה סתם לא מספקא לן וצריכה גט ודאי כמ"ש הרי"ף ז"ל בקידושין וכאן כתב לענין כתובה דבעי למיתב לה וכל זה אסברא לן הרי"ף ז"ל במה שהקדים מימרא דרבה ור"ח דאל"כ הייתי אומר דאליבא דרב לא שייך מימרא דרבה ור"ח כלל בקידשה ע"ת וכנסה סתם דאיירי מתניתין דהתם לאו מספיקא דא"א פטור מכתובה אלא משום דקאי בתנאיה לגמרי אפילו בשאר נדרים וא"כ היה מקום לומר דאפילו בשאר נדרים דלא קפדי אינשי טובא אכתי מידי ספיקא לא נפקי דכיון שהקפיד עליהם מעיקרא איכא למימר דברישא בעיא גט מספק ובסיפא בקדשה ע"ת וכנסה סתם נמי פטור מכתובה משום ספיקא משא"כ לאחר שהקדים הרי"ף ז"ל דאפילו בהנך נדרים דקפדי אינשי אפ"ה לא מיפטר מכתובה בסיפא אלא משום ספיקא דא"א אם כן ע"כ בשאר נדרים חייב בכתובה כן נ"ל ואע"ג דדברי הרי"ף ז"ל הם אליבא דרב אשי ראיתי לפרש כן בלשון התוספות במימרא דרב פפא כיון דבהדי הדדי שייכא לסברא דפרישית ודוק היטב:

מיהו בלא"ה אין דברי התוספות מוכרחים דמימרא דר"פ כשמואל דוקא דאיכא למימר דרב פפא ס"ל כרבה לקמן דאמר מחלוקת בשתי נשים ולפ"ז נראה דלרב נמי מיתוקמא סיפא בקדשה סתם וכנסה סתם כמו שיבואר שם וכדמשמע מלשון הר"ן ז"ל שם אלא דאפ"ה יש ליישב לשון התוס' דלאוקימתא דרב לא שייך רישא וסיפא בהא מילתא כיון דלא קתני רישא אלא משום האי בבא דסיפא:

קונטרס אחרון

אמר רבי יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק באלו נדרים אמרו כו' כתבתי ליישב שיטת הרי"ף ז"ל ששינה סדר לשון הגמרא והביא תחילה אוקימתא דרבה ור"ח לקמן ובתר הכי מימרא דר"י משום ר"ש בן יהוצדק ודינא אתי לאשמעינן דלא כשיטת התוספות כמה שכתבתי בפנים בטוב טעם:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.