תוספות רבי עקיבא איגר/אהלות/ב

תוספות רבי עקיבא איגר ‏ אהלות ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[אות ב] תי"ט ד"ה המת וכזית. משום דבריש פ"ז דחולין. והר"ש הקשה דאמאי לא משני הש"ס דמיירי במת שנשרף ושלדו קיימת דטמא כדאיתא בנדה (דף כח.) וזה דוקא במת שלם עיי"ש:

[אות א] במשנה ומלא תרווד רקב. והא דלא חשיב ג"כ גולל ודופק דמיטמאים באהל כדאיתא במתני' ד' היינו דחשיב מה דשוה לאחריני דמטמא במגע ובמשא ובאהל ותרווד רקב דחשיב אתיא כרבי יוסי דס"ל דמטמא גם במגע הר"ש. וקשה לי הא אמרי' בחולין (דף קכה) דגם ר"י ס"ל דתרווד רקב אינו מטמא במגע ומה דקאמר במגע היינו אהל וקרי ליה מגע ומה דקאמר ובאהל היינו אהל המשכה. וצ"ע. (*ואפשר דגם הר"ש לא פסיק' בתירוצו. במה שסיים ופריך התם כו' יעו"ש):

[אות ג] תוי"ט סד"ה מלא תרווד. טומאת משא. זהו לישנא קייטא היא הא הכא חשיב תרווד רקב דמטמא באהל. אלא במגע דוקא לא מטמא דאין נוגע וחוזר ונוגע. וכן באהל אם האהיל רק על מקצתו אבל האהיל על כולו מטמא:

ב

[אות ד] הרע"ב ד"ה אינו חבור. וכן לענין מגע. ובנדה (דף נו א' ברש"י ד"ה טומאת רקב) מלא תרווד ממנו מטמא במגע ובמשא ואהל. וצ"ע. וע' בהרע"ב (מ"ג ד"ה וארץ העמים) ובמס' טהרות (פ"ד מ"ה) ומ"ש שם:

ג

[אות ה] הרע"ב ד"ה וארץ העמים. שהוא מטמא במגע ובמשא. ואם מביא כ"ח מחו"ל לארץ עד שלא הוסק מטמא משום ארץ העמים ואינו מטמא משום כ"ח. משהוסק מטמא משום כ"ח ואינו מטמא משום ארץ העמים. תוספתא הובא בר"ש:

ו

[אות ז] הרע"ב ד"ה ואבר מן החי. חצי אבר נתלש מחי זה. ק"ל הא י"ל דבזה גם ר"ע מטהר כיון דמעולם לא היה עליה שם אמ"ה דהא אפי' מאדם אחד כה"ג טהור לכ"ע כדתנן בסוף פרקין. אלא דמיירי בניטל אבר שלם מחי זה וכן אבר שלם מחי זה ונחלקו וצירף חצי מזה וחצי מזה דאילו מאדם א' כה"ג טמא לר' יוסי לקמן. בזה י"ל לר"ע דגם משני בני אדם טמא:

[אות ו] במשנה וחכמים מטהרים. אבל כזית בשר משני מתים וכזית נצל משני מתים ומלא תרווד רקב מב' מתים שכל א' מהן יש לו רקב מצטרפים. הרמב"ם:

ז

[אות ט] תי"ט ד"ה ר"ע מטמא. דבמגע לא. דאין נוגע. ומה"ט נראה דכן ברובע עצמות שנדקדקו ואין בכל אחת כשעורה שלא מטמא במגע. וכן משמע מלשון הרמב"ם שכתב עצם כשעורה שנחלק לב' מטמא במשא. וכן רובע עצמות שנדקדקו ואין בכל א' מהן עצם כשעורה מטמא באהל כאילו לא נדקדקו. נראה דברובע הוסיף טומאת אהל. אבל לא למגע. ומ"ש כאילו לא נדקדקו היינו כמו דבעצם שנחלק לענין משא הוי כלא נחלק. ה"נ ברובע לענין אהל הוי כלא נדקדק. ומ"ש התוספות חדשים בדעת הרמב"ם דברובע אין מטמאין במגע ובמשא רק באהל. לענ"ד אינו דהרמב"ם הוסיף דברו שמטמא גם באהל. ולענין משא ממילא לא גרע מעצם כשעורה שנחלק ולמה יגרע בזה רובע. אבל הר"ש והרא"ש כתבו דחכמים מטמאים בשלשתן. והתי"ט הביא דבריהם. וצל"ע:

[אות ח] במשנה רבי יוסי מטמא. במשא ובאהל אבל לא במגע. תוספתא הובא בר"ש:

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.