מעשה רקח/שגגות/ח
|
< הקודם · הבא > משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מפרשי הרמב"ם אור שמח
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ב[עריכה]
כיצד אכל חלב וכו'. לשון המשנה ספק יש בו כשיעור ספק אין בו כשיעור ופי' התוס' ז"ל דבשתי חתיכות קאמר ואף דאיכא ספק ספיקא עיי"ש אך רבינו ס"ל דאפילו בחתיכה אחת קאמר אלא דקצת קשה ממ"ש בגמרא לחייא בר רב דמתני' פרושי קא מפרש דספק אכל ספק לא אכל מביא אשם תלוי כיצד חלב ושומן לפניו וכו' ולפי' רבינו הו"ל להקדים ספק יש בו כשיעור וכו' לספק אכל חלב דהוי בב' חתיכות ולמה הפסיק ביניהם ולפי' התוס' ז"ל אתי שפיר דשניהם בב' חתיכות הן אמת דמציאותם דחוק ואפשר דמכח זה העתיק רבינו לשון המשנה ומה שנפרש במשנה נפרש בדבריו:
שבת וחול וכו'. התוס' ז"ל הכריחו דבבין השמשות קרוב למוצאי שבת קאמר דהוי איקבע איסורא כל יום שבת והו"ל נמי כשתי חתיכות עיין עליהם ואפשר שגם רבינו מודה לזה דהא נקט שבת ברישא אף שהרב לח"מ ז"ל לא הבין כן וכבר כתבתי הנראה לענ"ד בפיסקא הקודמת:
או שעשה מלאכה בשבת וכו'. משמעות רבינו בכל דין זה הוא דחדא התירא וחדא דאיסורא וכיון שכן בהכרח צ"ל דהא דלא ידע מעין איזהו מלאכה עשה הכוונה אם היא של איסור או של היתר דהרי באיסור והיתר קא עסיק ועוד דלקמן הל' ה' כתב להדיא דאינו מביא אשם תליו שהרי ידע בודאי שחטא וכן מצאתי להרב לח"מ ז"ל ומתרצה שפיר תמיהת מרן ז"ל ותדע עוד דחלוקה זו הוזכרה במתני' דתני אשתו נדה ואחותו ורבינו כאן כתב סתם משמע דטהורה היא ומ"ש בספרי רבינו שהרי אין כאן איסור צ"ל איסור קבוע וכן הוא בדפוס מגדל עוז:
והנושא את יבמתו וכו'. מרן ז"ל תמה על זה מסתם מתני' בפרק החולץ ותירץ דההיא ר' אליעזר היא ע"כ ולא ידעתי מהו דבההיא סוגיא שהזכיר מרן גופיה דרוב מנין ורוב בנין וכו' הקשו מהך מתני' לרבא דבעי שתי חתיכות ודריש אם למקרא מהך רבוי והא דבן תשעה ונמצא על שלה ומתרץ ר' אליעזר היא וקושיות אלו עצמן הקשו שם לרב נחמן דבעי איקבע איסורא ותירצו ר' אליעזר היא מעתה לא זכיתי לכוונתו ז"ל וכבר ראיתי להרב לח"מ והמל"מ ז"ל שעמדו בזה:
ג[עריכה]
האוכל חתיכה וכו'. הראב"ד ז"ל השיג דאיך נקבע האיסור אם לא שנאמר שהיו שם שני חתיכות ומרן ז"ל כתב דאפשר שכן היא כוונת רבינו ויותר נראה לומר דשפיר מיירי איקבע איסורא על פי עד אחד אע"פ שאין שם אלא חתיכה ע"כ ושני התירוצים מגומגמים התירוץ הראשון משום דמדברי רבינו מבואר דבחתיכה אחת לבדה מיקרי איקבע איסורא ממ"ש לעיל הל' ב' דאם אכל חלב דספק אם היה כזית או פחות מכזית חייב באשם תלוי וכיון שכן גם בעד אחד מיקרי איקבע איסורא ותירוץ שני ג"כ שכתב ויותר נראה וכו' לקמן הקשה הוא ז"ל עליו והניחו בצ"ע ולקמן יתבאר בעזר ה':
ד[עריכה]
מי שהיו לפניו וכו'. כאן חייב רבינו באכל ישראל השנייה אף אם אין שם אלא חתיכה אחת משום דקרי ליה איקבע איסורא מאחר שמתחילתם היו שנים ומרן ז"ל הקשה דהיכי שביק רבא ורבי זירא דקיימי כרבנן ופטרי בהנהו ופסק כרב נחמן וכרבי דיחידאה הוא והניחו בצ"ע. וצריך אני לבאר עיקר מחלוקתם ואחר כך נבוא לישוב דברי רבינו וזה כשהקשו בגמרא מאי איכא בין טעמא דרבא לטעמא דרבי זירא ותירצו אכל כזית ומחצה לרבא ליכא מצוות ופטור לרבי זירא אפשר לברר איסוריה ע"כ ומנא לן דר"ז פליג ארבא כלל הלוא רבא לא בא אלא לתת טעם לרב יהודה אמר רב דחייב בשני חתיכות ופטר בחתיכה אחת וקאמר דטעמו משום דיש אם למקרא ור"ז דיהיב טעמא משום דאפשר לברר איסוריה בהכרח סבירא ליה ג"כ דיש אם למקרא כרבא דאל"כ עיקר הדין מנא ליה הא בעי קרא בהכרח ואי דריש המקרא כדברי רבא אף בכזית ומחצה לפטור כיון דליכא מצוות וכן קשה כי בעי התם מאי איכא בין איקבע איסורא לשאי אפשר לברר איסוריה איכא בינייהו וכו' אכל ישראל את השנייה לרבא ליכא מצוות לר"ז א"א לברר לרב נחמן איקבע איסורא ע"כ וכיון דליכא מצוות שהיא עיקר הילפותא גם לר"ז נימא דליכא מצוות כאמור אף דלזו יש לומר דבהא גם ר"ן מודה דיש אם למקרא ומצוות קרינן כיון דמתחילה היו שנים ואיקבע איסורא אמנם לר"ז צ"ל בחדא מתרתי או דס"ל דיש אם למסורת ומ"מ עיקרו של אשם תלוי אינו בא אלא להגן עד שיודע לו ואז יביא חטאת ודאי זה לא יתכן אלא בב' חתיכות דאפשר לברר האיסור א"נ דס"ל דיש אם למקרא ועיקר טעם הפסוק משום בירור ונפק"מ כזית ומחצה ורבינו כר"נ מכח סתם מתני' דתני התם ואפילו אכל ספק יש בו כשיעור ספק אין בו כשיעור דסתמא בחתיכה אחת קאמר ותו תנן בפ"ה חתיכה של חולין וחתיכה של קודש אכל אחד את הראשונה ובא אחר ואכל את השנייה שניהם מביאים אשם תלוי דברי ר' עקיבא ר' שמעון אומר שניהם מביאים אשם אחד ר' יוסי אומר אין שניהם מביאים אשם אחד ע"כ ומדפליגי ר"י אר' שמעון משמע דמודה לר"ע ופסקו רבינו בסוף הפרק הרי ראייה גמורה לפסקו של רבינו דפסק כר"נ ויתורץ הצ"ע של מרן ז"ל וכ"כ התוס' יו"ט והרב לח"מ ז"ל. אך בס' צרור החיים הוסיף להקשות על רבינו שבפרק ט' דקרבן פסח פסק כר' יהודה דס"ל יש אם למסורת וכמ"ש מרן ז"ל שם עיי"ש והאמת נראה דהכא לא נחית רב נחמן לאשמועינן דיש אם למקרא דרבא הוא דס"ל הכי להדיא אלא נחית לאשכוחי טעמא לחיובא ולא קפיד לזה ופשוט הוא:
ו[עריכה]
שחייב עליה ח' חטאות. על דרך שביארם רבינו פ"ד הל' ב' עיי"ש:
ז[עריכה]
האוכל חתיכה וכו'. דין זה מבואר יוצא ממ"ש בדין הקודם כל דבר שחייבים על ודאו חטאות הרבה וכו' אם לא שנאמר דהו"א דוקא באיסורין מחולפין כגון חלב ודם נותר ופגול שכתב לעיל אבל חלב ושומן ששנה בהם הו"א דלא קמ"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |