מעשה רקח/פרה אדומה/ד
|
< הקודם · הבא > משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מפרשי הרמב"ם
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ב[עריכה]
לא רצתה פרה לצאת וכו'. משנה פ"ג ומסיים בה רבי יוסי אומר לא משום זה אלא משום שנאמר והוציא אותה לבדה ע"כ ותמה התוס' יו"ט ז"ל על רבינו שפסק כת"ק דהרי ביומא דף מ"ב אמרינן דהך ת"ק ר' שמעון הוא דדריש טעמיה דקרא ואמרינן דאיכא בינייהו דאפיק חמור בהדה דלת"ק שרי דליכא שמא יאמרו ולר' יוסי אסור ורבינו דרכו לפסוק דלא כר"ש ואיך כאן פסק כוותיה ואי משום דסתם לן תנא כוותיה אכתי יקשה דהו"ל לסתום כוותיה גם במקומות אחרים ע"כ והרב חיים אבועלפיה ז"ל פרשת חקת תירץ דהכא מבואר טעמיה דקרא ושחט אותה ולא את חברתה כמ"ש פרק כהן גדול ר' יהודה בעלמא לא דריש טעמא דקרא ושאני הכא דקרא מפרש טעמיה ולא ירבה לו נשים מאי טעמא משום לא יסור לבבו ע"כ ודבריו מגומגמים דכאן לא דמי ללא יסור לבבו דהתם הטעם הוא מבואר משא"כ הכא דהוי גזרת הכתוב והיכי נימא דמודה בה ר"י ולענ"ד נראה דהכא אין נפקותא לענין דינא דאי משום שמא יוציאו חמור עמה הא ודאי מילתא דלא שכיחא היא ולכך סתם רבינו הקדוש כוותיה ע"ד מ"ש התוס' ז"ל.
ודע שראיתי להמבי"ט ז"ל בקרית ספר שכתב דמתני' היא ומייתי לה פרק טרף ומשמע דלת"ק הוי מדרבנן ע"כ והדבר תמוה דאיך כתב דלת"ק הוי מדרבנן הלא שם בפרק טרף אמרו בפי' דת"ק הוי ר"ש דדריש טעמיה דקרא הן אמת דעיקרא דמילתא דכדי שלא יאמרו שתים שחטו הך אמורה אין בה שום איסור אם לא נעשה מעשה ולאו דמי ללא ירבה לו נשים וכו' דאף אם יבטל הטעם מ"מ עבר אפשטיה דקרא משא"כ הכא דבגוף ההוצאה אין כאן שום איסור דאורייתא לדעת הת"ק דאינו אלא מפני הרואים:
ג[עריכה]
לפי שלא נאמר בה לריח ניחח. לשון זה קשה להולמו דתחילה פסל שלא לשמו וכו' היינו בהכרח משום דחטאת קרייה רחמנא ודינה כחטאת כמ"ש הרע"ב ז"ל ובחטאת אף שנאמר בה ריח ניחח בחשב לאכול בשרה או לשתות דמה כשר כמ"ש שם במשנה לדעת ת"ק ולגירסת רבינו וא"כ איך כתב שטעם הכשרות משום שלא נאמר בה ריח ניחח, ועוד הקשה המל"מ ז"ל דמשמע דבקרבנות שנאמר בהם ריח ניחח פסולין וזה א"א ממאי דאמרינן בפרק כל הפסולין דף ל"ה ופסקו רבינו פי"ד דפסולי המוקדשין הל' ח' דבכולן הקרבן כשר אף דנאמר בהם ריח ניחח והניחה בצ"ע. גם התוס' יו"ט פ"ד דפרה הקשה כן לפי' המשנה של רבינו בשם מהר"ר וואלף וורמייזא ז"ל והוא ז"ל תירץ דה"ק דבפרה אין שום צד לסברא לפסול במחשבה לאכול ואפילו לחכמים דשאר מחשבות פוסלות בה שאני מידי דמיכל דבדידיה לא נאמר ריח ניחח וכו' ע"כ והם דברים מגומגמים הרבה דדם לאו מידי דמיכל הוא ובעלמא נאמר בו ריח ניחח ואפ"ה כשר ולפי האמת הכי קרי להו מידי דמיכל כיון דלשריפה קיימי והמבי"ט ז"ל בקרית ספר השמיט חלוקה זו כולה עיי"ש:
ד[עריכה]
קבל דמה בכלי וכו'. ידוע דהראב"ד ז"ל השיג על רבינו יעו"ש וכבר כתבתי הנראה לענ"ד בפ"ג הל' ב':
י[עריכה]
שחטה חוץ למקום שריפתה וכו'. עיין מה שכתבתי לעיל פ"א הל' ט':
יב[עריכה]
הפשיטה ונתחה וכו'. משנה פ"ד דפרה ופי' הרע"ב ז"ל דאת עורה ואת בשרה כתוב בין בהפשט וניתוח בין במחובר ע"כ וכן פירש הר"ש ז"ל רצה בהפשט וניתוח רצה במחובר ע"כ וכן פירש המבי"ט ז"ל בקרית ספר ומשמע דאפילו לכתחילה קאמר והקשה המל"מ ז"ל דבפ"ק דחולין דף י"א מייתי ושחט ושרף מה שחיטתה כשהיא שלימה אף שריפתה כשהיא שלימה ואולי קרא אתא שלא ינתח נתחיה לנתחים דומיא דעולה ובזה נתקיימו ב' הכתובים אך מדברי רבינו נראה דלא אתא קרא אלא לבדיעבד ע"כ ועוד נראה דלשון רצה שאמרו ז"ל לאו דוקא עד שמכח זה נתיר אפילו לכתחילה ותדע דהא אמתני' קיימי ומתני' ודאי דבדיעבד משמע ולשון רצה אכשרות קאי כלומר דכך כשרה היא בניתוח כמו בשלימה ובהכי רבינו עם הגאונים הנ"ל שוין הם ובסגנון אחד נתנבאו שוב ראיתי ומצאתי כיוצא בזה ממ"ש בסוטה דף ט"ז דר' שמעון דריש תרי קראי ומפרש רצה זה וכו' ותני בברייתא לישנא דדיעבד יעו"ש:
טו[עריכה]
והיכן מקדש וכו' עד אפילו במקדה של חרס. הקשה התוס' יו"ט ז"ל דלא ידע טעמא למה התיר מקדה של חרס דאמאי יגרע כלי זה שלא יהיה מכלי אבנים כשאר כל הכלים וכו' ע"כ. ולכאורה הוא נראה לענ"ד דתקנת כלי אבנים אינו אלא משום מעלה יתירה כמ"ש רבינו בפ"ב ואינו מן הדין ובקידוש ידים ורגלים שהוא כשר בחוץ ובכלי חול דבשאר קדושין פסול כמ"ש רבינו פ"ה דביאת מקדש דהכא הכל כשר ולכך בא ר' יוחנן לגזם הענין דאפילו במקדה של חרס אם קדש כשר לא שלכתחילה יש לו לקדש כך ושוב ראיתי להרב חיים אבועלפיה ז"ל פרשת חקת דף צ"א שתירץ דבקידוש בעינן כלי וכלי חרס נקרא כלי בפסוק משא"כ כלי אבנים דאינו נקרא כלי לענין טומאה ושפתים ישק:
יז[עריכה]
כל מעשה הפרה וכו'. בס' צרור החיים ז"ל כתב שנשאל מהרב יצחק כ"ץ ז"ל דביומא דף מ"ב אמרינן לרב דהיסח הדעת פוסל בה מדכתיב ושחט ושרף וצריכא וכו' ובעי תלמודא למעוטי מאי אילימא למעוטי אסיפת אפרה ומילוי מים לקדוש למשמרת למי נדה כתוב ע"כ הרי מבואר דגם באסיפת האפר פוסל היסח הדעת ורבינו התיר אפילו המלאכה עיי"ש. ולענ"ד אין קושיא זו נופלת על רבינו כלל דדברי רבינו מבוארים מהברייתא שהביא הר"ש ז"ל ספ"ד דפרה דקתני התם כל מעשיה מלאכה פוסלת בהם חוץ מאסיפת אפרה והזיית מימיה ע"כ ומתני' נמי קתני התם המלאכה פוסלת בה עד שתעשה אפר ע"כ. ובתחילת העיון הייתי רוצה לומר דכי מתרץ ליה מלמשמרת למי נדה דהיינו מילוי המים לקידוש מינה דאסיפת האפר נתמעטה וכמ"ש הרב שם אך אכתי קשה חדא להמקשן גופיה דכיון דמתני' וברייתא אמרו להדיא דבאסיפת האפר אין המלאכה פוסלת מאן שם עליה טעים להקשות מעיקרא מאסיפת האפר שיפסול בו הסח הדעת ועוד דאין דרך התלמוד שיקשה משתים ויביא ראיה לאחת לבד ועוד דמדברי רש"י והתוס' ז"ל שם משמע דאתרוייהו קאי דרש"י ז"ל כתב למשמרת למי נדה משמע דצריכי שימור עד שיזה מהם ע"כ וכן נראה מדברי התוס' שם להדיא גם בתוס' ישנים שם ד"ה למשמרת כתיב בהו דמילוי המים וקידוש נפקא מלמשמרת למי נדה ואסיפת אפרה נפק"ל מואסף איש טהור וכו' ע"כ הרי שרש"י והתוס' הבינו דגם לפי האמת היסח הדעת פוסל באסיפת אפרה ואיך שיהיה רבינו נמלט מקושי זו כמבואר:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |