תועפות ראם/שא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) המוסגר הגהתי מעצמי דרבינו חשב כאן ג' לאוין כמו שכ' להלן ותולדות לאלו שלשה לאוין כו' ודלא כהרמב"ם בסה"מ מל"ת ר' שחשב לא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור ללאו אחד ועיין בס' מעה"ח בפ' בא בלאו דלא יראה שכ' טעם למה לא נחשוב לאו דלי"ר לך שאור שבמשנה תורה ללאו מיוחד עיי"ש, ובנדפס הוא בסי' ק"ה.
(ב) בנדפס הגי' לא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור, וברי"ף והרא"ש הגי' והלא כבר נאמר לא יראה לך שאור ולא יראה לך חמץ והנראה בעיני דכוונת הגמרא לפי גי' הרי"ף והרא"ש והלא כבר נאמר לא יראה לך שאור דברים ט"ז ד' ולא יראה לך חמץ ור"ל וגו' שמות י"ג ז' ובמתכוין הקדימו לא יראה לך שאור ללא יראה לך חמץ שאין זה פסוק אחד בשום מקום וע"כ דתרי קראי נינהו ומתחילה הביאו משאור לחודי' כמו שכתוב כאן שאור לא ימצא ואח"כ הובא ולא יראה לך חמץ וגו דהיינו ולא יראה לך שאור דכתיבי תרווייהו חמץ ושאור וחדשים מקרוב באו שהגיהו ברי"ף כמש"כ בפסוק שמות י"ג ז' ואינו כן, וז"ש מהרמ"ל בפסחים שם והלא כבר נאמר לא יראה לך שאור ולא יראה לך חמץ בכל גבולך כצ"ל עכ"ל דר"ל דצ"ל כגי' הרי"ף והרא"ש אך חסר תיבת וגו' בדברי מהר"ם וצ"ל בדבריו בזה"ל והלא כבר נאמר ל"י לך שאור ול"י לך חמץ וגו' בכל גבולך כצ"ל והגרש"ש כ' על הגהת מהר"ם נראה שיבוש כו' וכיון מדנפשי' לד' הפנ"י שכ' על דברי מהר"ם ולא ידעתי כוונתו בזה כו' ואני אומר דיש להגיה במהר"ם תיבת וגו' ודבריו מאירין.
(ג) לפי מה שכתוב כאן שאור שמחמץ אחרים בכזית הלשון מגומגם דא"כ נראה שרבינו מפרש טעמא דב"ש והוא דחוק ועוד דמה זה שסיים חמץ אין חימוצו קשה וראוי לאכילה ולא כ' בזה שיעורא ואין זה דבר והיפוכו ואולי דר"ל לאשמעינן טעמא דב"ה כמו שאמרו בביצה שם לב"ה וצריכא דיש חומר לכל אחד בשאור יש חומר שמחמץ אחרים והוה בכזית וה"נ בחמץ יש חומר דראוי לאכילה ורבינו ה"ק שאור שמחמץ אחרים בכזית חמץ אע"ג דאין חימוצו קשה דהיינו שאינו מחמץ אחרים מיהו וראוי לאכילה ובנדפס הגי' שאור חימוצו קשה שמחמיצין בו דבר אחר חמץ אין חימוצו קשה דראוי לאכילה וט"ס שם וצ"ל וראוי לאכילה וא"כ נראה דרבינו מילתא באפי נפשי' קאמר ועיין בסמ"ג לאוין ע"ז שהביא לשון התוספתא דביצה פ"א שאור מחמץ אחרים חמץ שנתחמץ מאחרים מאימתי קרוי שאור משיפסול מלאכול לכלב והרא"ם בביאוריו לסמ"ג כ' מתחלה דהתוספתא היא אליבא דב"ש דמפלגי בשיעורייהו וצריך להכיר בין זה לזה ואח"כ כ' דאתיא כב"ה לומר שהלכותיו של זה לאו כהלכותיו של זה וכמש"כ הראב"ד בהשגות ריש הל' חו"מ עיי"ש וא"כ יש לומר דרבינו כיון למ"ש בהתוספתא ותיבת בכזית מיותר.
(ד) עיין להלן סי' תל"ז בביאורי אות א'.
(ה) המוסגר הוספתי מס"י הנדפס והוא מוכרח וכן בסמוך דלג המעתיק ממקום למקום וחיסר בינתיים.
(ו) בישאן. אולי צ"ל אשיאן ולפנינו אר"י בר אשי.
(ז) בהגמי"י פ"ב מהל' חו"מ אות ת' הביא לשון הרא"ם זה והובא במג"א סי' תמ"ב סק"י וז"ל הרדב"ז בשו"ת ללשונות הרמב"ם ז"ל סי' קל"ט ולענין פחות מכזית והוא מטונף אם חייב לבער או לא כתבו בשם רא"ם ז"ל שא"צ לבער כיון דאית ביה תרתי לריעותא פחות מכזית והוא קצת מטונף וכן נראה מהא דאיבעיא לן חצי זית בבית וחצי זית בעלי' כו' טעמא דחזי לאצטרופי אבל כחצי זית לחודיה לא מחייב משמע דאע"ג דאינם דבוקים בכותלים אינו זקוק לבער משום דהוי מטונף אבל חצי זית נקי חייב לבער וכבר כתבתי ע"ז בתשובה אחרת עכ"ל ועיין בהרדב"ז ח"א סי' קל"ה וכ' עליו בביאור ווי העמודים ולא ידעתי אמאי לא הוכיח כן מדברי עולא שאמר לא אמרן אלא בעריבה אבל בבית חייב לבער מ"ט זימנין דכניש להו ונפלי גבי הדדי דמשמע דאי לאו ה"ט אינו חייב לבער עכצ"ל משום דמטונף הוא ומשמע לי' לרבינו הרא"ם ז"ל דה"נ עריבה דומיא דבית דלאו במקום העשוי לחזק הוא כמש"כ הראב"ד בס' ת"ד סי' רמ"ה וזש"ר בסמוך אהא דאר"נ וכגון שנמצא במקום מטונף מעט כו' עכ"ד הווי העמודים.
(ח) וכל תיקו דאיסורא לחומרא כלשון הזה כ' ר"ח בפי' לפסחים שם ועיין הגהמי"י פ"ב מהל' חו"מ הט"ז שכ' שם עמש"כ הרמב"ם בדין זה אינו חייב לבער אלא מבטל בלבו ודיו וז"ל וכן פסק גם ר"ח אמנם רא"ם ושאר גאונים נחלקו עליהם בזה ופסקו דכל תיקו דאיסורא לחומרא ואפי' בשל סופרים עכ"ל והוא תמוה דהר"ח והרא"ם שוין בדין זה וכלשון הר"ח כ"ה לשון הרא"ם ובביאור דבריהם י"ל כמש"כ הט"ז באו"ח סי' תמ"ב סק"ז דהיינו אם אירע שלא ביטל כלל חמץ שלו ונודע לו זה אחר זמן שא"י לבטל דחייב לבער דאז הוי ספיקא דאורייתא ועיין בהרא"ש פ"ב דפסחים סס"ב שכ' ואבי העזרי כתב דאזלינן לחומרא ול"נ עכ"ל ואם פי' דברי הראבי"ה כמו שכתבתי לבאר דברי הר"ח והרא"ם בחנם השיג עליו הרא"ש ועכצ"ל דבראבי"ה מפורש דביטול לא סגי אלא דצריך לבער ועיי"ש בק"נ וכן נראה לשון הר"ח והרא"ם שלפנינו ועכ"פ דברי ההגמי"י שחילק לנו את השווין תמוה ועיין לעיל ס"ס י"ב מש"ש בביאורי באורך ובסי' רע"ד כתב רבינו וכל תיקו דאיסורא אפי' בדרבנן לחומרא וכתבתי שם בביאורי אות קנ"א דכ"כ בפיר"ח שבאו"ז עיי"ש וא"כ ר"ח והרא"ם שוין דכל תיקו דאיסורא אפילו בדרבנן לחומרא וכ"ה דעת הראבי"ה והוא דלא כמש"כ בספר יראים כת"י לעיל ס"ס י"ב בדעת ר"ח אלא כמש"כ בנדפס שם.
(ט) והצריכו חכמים לבטלה בשעת בדיקה. ר"ל למ"ש בגמרא שם וניבטלי' בד' וניבטליה בחמש כיון דלאו זמן איסורא הוא ולאו זמן ביעורא הוא דילמא פשע ולא מבטל ליה וזש"ר דמש"ה הצריכו חכמים לבטלה בשעת בדיקה ולא בד' או בחמש כדי שלא ישכח. ובנדפס משובש הדברים שכתוב שם הבודק צריך שיבטל פי' בשעת בדיקה כדי שלא ישכח וטעמא אמר רבא גזירה כו' ודעתו עליה לבטל בשעת בדיקה ואינו מובן משכ"ש ודעתו כו' לבטל בשעת בדיקה ובביאור ווי העמודים כתב ודעתו עליה בשעת בדיקה כצ"ל והנכון כמש"כ כאן.
(י) אם יש בדעתו לחזור. בנדפס חסר תיבות אלו ונכתב תמורתן דזקוק לבער ואינו מובן ובביאור ווי העמודים כתב שם להגיה תחת דזקוק לבער צ"ל דדעתו לחזור ויפה כיון כמבואר כאן, ודעת רבינו כהרמב"ם ספ"ב מהל' חו"מ שפי' דעתו לחזור קודם לפסח ולא כפירש"י בימי הפסח.
(יא) פי' ר"נ כו' עד ואמר רבא חסר בנדפס.
(יב) פי' רשב"ג כו' הנה גם הרמב"ם בפיה"מ כ' אהא דרשב"ג וז"ל לא בא לחלוק אבל ביאר דין המפולת איך הוא עכ"ל והתוי"ט כ' ע"ד הרמב"ם האלו מכאן ראי' למש"כ במשנה ז' פ"ח דעירובין בענין כ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו כו' דלא קי"ל כההוא כללא דאי כללא הוא למ"ל להרמב"ם לכתוב שאינו חולק הא אפילו יחלוק הלכה כמותו עכ"ל אבל מה יענה לדברי רבינו הרא"ם שכ' להדיא ס"ס קמ"ב וסי' רי"ח דקי"ל כההוא כללא דכ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו ואפ"ה כ' כאן פי' רשב"ג אלא עכצ"ל דהאמת מפרשי דרשב"ג אינו חולק אלא מפרש כדמוכח בפסחים ח' א' והתנן חמץ שנפלה עליו מפולת ה"ה כמבוער התם שאין. הכלב כו' ותו לא מידי.
(יג) ועובר עליהן בב"י וב"י. באו"ז ח"ב סי' רנ"ו בד"ה תמימים שנו במשנה המהוללה כ' וז"ל ואפי' לפיר"ת שפי' דחמץ נוקשה ומעורב אינו בבל יראה מ"מ מדרבנן אסור גם יש לחוש פן ילוש בהן עיסה עכ"ל וא"כ הוא דלא כמשכ"ר כאן ועובר עליהן בב"י וב"י, והווי העמודים ה"ר לדברי רבינו מתוספתא פ"ג דפסחים שאמרו שם האשה שכנסה מי תשמישו של נחתום ללוש בהן למוצאי יו"ט הרי אלו אסורין משמע דהוי כחמץ גמור בעין שעבר עליו הפסח ואסור וא"כ עובר עליהם בבל יראה דאם אינו עובר מותר להשהותו עד אחר הפסח כדלקמן עכ"ל אולם בתוספת בכורים באור לתוספתא מה"ר מנחם מטשאווס פי' דברי התוספתא האשה שכנסה מי תשמישו של נחתום שמצנן בו ידיו. ללוש בהן למוצאי יו"ט ה"א אסורין דהוי כלש בפושרין עכ"ל ואזדא לה ראיית הווי העמודים.
(יד) בצדיא. לפנינו בצריא ברי"ש ופרש"י בסדק וכ"כ הר"ח פי' צריא כגון סדק.
(טו) רבא. לפנינו אמר אביי וע"ש ברש"י ד"ה ה"ג והדר ביה אביי נראה מדברי רש"י שלא היה בגירסת הראשונים כמש"כ לפנינו וכמבואר בדברי רבינו הרא"ם דאמר רבא כל אגב מיזלייהו לא מחמעי ומיושב קושיית הח"י לאו"ח ריש סי' תס"ג עיי"ש ובהגהות וביאורים לפיר"ח פסחים מהחכם וכו' מהר"י שטערן סג"ל הנדפס בפאריש תרכ"ח העיר בזה אך לא זכר דברי היראים אלא שכ"כ על פיר"ח ומדברי הר"ח אין הכרע כ"כ ובדברי היראים מבואר דאין לגרוס והדר בי' אביי.
(טז) עיין בהעיטור הל' מצה ומרור שכ' ואיכא מ"ד כי בעינן נתבקעו בלתיתה שמועטת אבל במקום שרוי שהיה מרובה שירדו גשמים ששרו במים אע"פ שלא נתבקעו אסורות ויהא אסור בב"י וב"י כי ההיא ארבא דחטי דטבעי בחישתא והמחמיר תבע"ב עכ"ל ור"ל לדעת רבינו היראים כמבואר כאן ודברי היראים אלו הובא בהגמ"י פ"ה מהל' חו"מ אות ו' ומש"כ שם ואין האוכלן בכרת ט"ס וצ"ל ואדם האוכלן בכרת וכ"כ הב"י סי' תס"ז בלשון ההגמ"י וכ"כ המרדכי בפ' כ"ש סי' תקס"ט ע"ש הרא"ם והפרי חדש סי' תס"ז ס"ב כתב דט"ס הוא בדברי הרא"ם ומש"ש חוששין להם לביקוע פי' לחימוץ כמש"כ הט"ז סי' תס"ז סק"ד לא נתבקעו פי' לא נתחמצו ועיי"ש בט"ז סק"ג שיטת הראשונים בזה. ובהגמ"י שם אות ז' כ' בשם ריב"א בזה"ל והיינו דוקא בשעורין כדעבד מעשה התם [פסחים מ' א'] אבל חטין או שיפון או ש"ש הנמצא בתרנגולת אפי' אם לא נתבקעו אם שהו זמן מרובה דחטין שהן קשין אפי' יושרו כל היום כולו לא יתבקעו וא"כ לעולם לא היינו אוסרין בחטין כו' ובב"ח או"ח סי' תס"ז ד"ה כתב ה"ר אפרים כו' הביא דברי הריב"א בזה"ל אבל חטין או שיפון או ש"ש אפי' לא נתבקעו אפי' אם שהו זמן מרובה אסור וביאור לשון הב"ח אפי' לא נתבקעו אע"ג דשהו זמן מרובה וא"כ רגלים לדבר שלא החמיצו מ"מ אסור מטעם דחטין שהם קשין לעולם לא יתבקעו. ופשוט דלהריב"א שמחלק בין חטין לשעורין לא ס"ל כחילוק רבינו שכ' לחלק בין שרייה מועטת לשרייה מרובה וכמש"כ הד"מ ריש סי' תס"ז לדברי הרא"ה והריצב"א דמחלקים בין חטין לשעורין וס"ל דבחטים אסור אפי' בשרייה מועטת כו' והאגור בסי' תש"ה הרכיב יחד שיטת הרא"ם והריב"א וז"ל שם ר"א ממיץ וריב"א החמירו ואמרו גבי חטין אם יש שם רבוי מים אפי' לא נתבקעו אסורין דבחטין א"צ ביקוע דאגב דשרירן אין מתבקעין עכ"ל והוא עירבוב ב' הדיעות דלהרא"ם אם יש שם ריבוי מים אפי' לא נתבקעו אסורים ל"ש חטים ל"ש שעורין משא"כ להריב"א יש חלוק בין חטין לשעורין ובחטין א"צ ביקוע דאגב דשרירן אין מתבקעין והרא"ה גם הוא ס"ל כהריב"א אלא שכ' טעם אחר להא דחטין א"צ ביקוע כיון דאית בהו ציריא כמאן דנתבקעו דמי כמש"כ הר"ן בפ' כ"ש בשם הרא"ה ורבינו ירוחם נתיב ה' ח"ה בשם השר מוקצי דאגב ציריא שלט בהו מיא ולכן כשהעתיק הב"י דברי האגור בסי' תס"ז לא העתיק משמו הנך תיבות "דאגב דשרירן אין מתבקעין" דאינן נוגעין להך דינא די"ל דבחטין א"צ בקוע כהרא"ה דאגב צריא שלט בהו מיא, ובביאור יצחק ירנן להל' פסחים של הרי"צ גיאות כ' שם בסופו וז"ל בהעתקת ב"י סי' תס"ז לדברי האגור בשם רא"ם יש קיצור שכ' דבחטים א"צ בקוע מזה משמע שהרא"ם כהרא"ה סובר ומדברי הב"י עצמו בריש סי' זה נראה היפך זה אמנם בס' האגור עצמו מתוקן הדבר שכ' שם אחר מש"כ דבחטים א"צ ביקוע וז"ל דאגב דשרירן אין מתבקעין עכ"ל ובזה עולה הכל כהוגן עכ"ל ואיני יודע מה יושיענו זה ס"ס בדברי האגור יש ערבוב שיטת הרא"ם עם הריב"א כנ"ל.
(יז) ומותר להשהותו כו'. הנה התוס' ריש פסחים כ' דאף לפיר"ת דליכא בל יראה מ"מ אסור להשהותו עיין בהגהת הרר"פ לסמ"ק סי' ל"ד ובהרא"ש ר"פ אלו עוברין ורבינו שכ' ומותר להשהותו ויליף לה מקדירות דפ' כל שעה הנה מסיק בסוף דגם קדירות כי משהינן להו צריך להטמינם במקום שלא יכשל להשתמש בהם וה"ה נמי כששוהה התערובות שא"ב כזית בכא"פ ישהנו במקום שלא יכשל לבוא לאוכלו. ועיין במ"מ פ"ד מהל' חו"מ ה"ח וכפי' בדעת הרמב"ם כ"ה דעת רבינו אבל דעת הרמ"ך שם אינו כן ועיי"ש בכ"מ שהסכים להרמ"ך דמאחר שיש שם כזית אף שאינו בכא"פ מ"מ עובר בב"י.
(יח) המוסגר הוספתי מיראים הנדפס והוא מוכרח להגיה והוא כפיר"ת בתוס' פסחים מ"ב א' ד"ה ואלו, והעיטור בהל' חמץ ח"ד הביא דעת רבינו יעקב כמשכ"ר פה וסיים ומסתברא ב"י עובר דקי"ל כב"ה דילפי ביעור מאכילה בפ"ק דביצה ועוד דאיתקש השבתת שאור לאכילת חמץ והאי דקאמרינן ולישהינו עד לאחר הפסח לאו ראי' היא דל"ד לשאר תערובות עכ"ל ורבינו היראים כ' ג"כ בסוף דההיא ראי' דקדירות יכול אדם לדחותה כו' מ"מ כו' ודחה הך דקי"ל כב"ה כו' וההיא דאיתקש כו'.
(יט) עיין תוס' ביצה ז' ב' סד"ה דאמר וא"ת כו' ומדברי רבינו נראה דס"ל דאצטריך לשיעורא. ווי העמודים.
(כ) דנפשיה. צ"ל דנפשין וכ"ה בנדפס. וכ"כ התוס' בשבת כ"ח א' סד"ה מה כתי' רבינו ועיין לקמן ס"ס של"ב כי"ב.
(כא) ומשיירין כו' אינו במשנה שם כ"א בד' י"ג א'.
(כב) שביעיות ואותן ב' שביעיות יחלק כו' כצ"ל וכ"כ המרדכי בפ"א דפסחים ע"ש רבינו ועיין במג"א ר"ס רצ"א ובמחה"ש שם.
(כג) ומותר כו' מכאן עס"ס הביא בשבלי הלקט השלם סי' רי"ג בשם היראים.
(כד) מתרומה טהורה הא דנקט תרומה טהורה יש לומר ה"ה לחולין כו' כ"ה בנדפס. והמרדכי ספ"א דפסחים כ' דהתוספתא משבשתא היא מדמסיים בה תרומה טמאה וטהורה מבערה במ"ש עכ"ל ור"ל דבדברי ר"מ שבתוספתא איתא תרומה טמאה וטהורה מבערה במ"ש והוא דבר שאינו דהא תרומה טמאה נשרפין מע"ש כדאיתא בפסחים י"ג א' וע"כ הי' נראה דצ"ל ברישא דואפה לו מצה במ"ש ותרומה טמאה וטהורה מבערה בע"ש אבל רבינו הרא"ם גריס בתוספתא תרומה טהורה וטמאה ולא טמאה וטהורה ומפרש דתרומה טהורה נמשך למעלה לאופה לו מצה וטמאה מבערה במ"ש ובתוספת בכורים להר"ר מנחם מטשאווס העתיק לשון המרדכי תוספתא זו משבשתא היא מדמסיים בה תרומה טמאה וטהורה מבערין בשבת ופי' דהיינו מש"כ בדברי חכמים דר"מ בתוספתא שם ובאמת ז"א ועיין לעיל ס"ס צ"א.
(כה) עד מו"ש. קשה דהא לכ"ע אם בטלו אסור לבערו ביו"ט אלא כופה עליו כלי וא"כ הכא הו"ל לבער בשבת בזמנו לפררו או לזרותו לרוח דמותר בשבת ואי ס"ל אין ביעור חמץ אלא שריפה הו"ל לבערו בע"ש כמש"כ הרז"ה בס"פ א"ע עיי"ש והיכי קתני מבערו במו"ש ביו"ט דאסור אפילו לטלטלו ועוד דבמתני' ס"פ א"ע משמע דס"ל לר"מ דמבערים הכל תרומה וחולין מלפני השבת אבל גירסתינו בתוספתא ואופה לו מצה בע"ש תרומה טהורה וטמאה מבערין אותן מלפני השבת דר"מ וחכ"א כו'. ווי העמודים:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |