קצות החושן/חושן משפט/מב
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
שטר אקנייתא כשר.כ"כ תוספות בפ"ב דגיטין בהא דאמרינן לא הכשיר ר"א אלא בגיטין אבל בשאר שטרות לא והקשו מהא דתני כתב לו על הנייר או על החרם שדי מכורה נתונה לך ה"ז מכורה ונתונה כו' וי"ל דהא דקאמר אבל בשטרות לא היינו בשטרות העומדים לראי' עיין שם וכתב הב"ח בסימן קצ"א על דברי הסמ"ע שכתב שם ז"ל אף על גב דחרם ועלה הוי דבר שיכול לזייף דשטר קנין לא בעינין שיהא ראוי לעמוד ימים רבים אלא לפי שעה וכתב שם הב"ח ומדברי מוהרו"ך נראה דאפילו אינו כת"י דמוכר וגם ליכא עדי מסירה אלא ע"ח כשר בשטר קנין כיון דאינו עומד לימים רבים אלא לפי שעה ולא ידעתי מניין לו זה החילוק ומדברי התוספות בשם רבינו תם מבואר היפך פירושו כדאמרן עד כאן לשונו ובש"ך בס"ק ב' השיג עליו ז"ל ומכאן קשה על ל' ב"ח בסימן קצ"א שהשיג על הסמ"ע שמחלק בכך וכו' והרי דברי הסמ"ע שם הן הן דברי הר"ן ודברי הרב אלו וכן משמע בתוספות קידושין דף ט' ומ"ש התוספות שם דאתי כר"א דאמר ע"מ כרתי היינו דלא בעי מוכח מתוכו ונהי דבגיטין וקידושין קיימא לן דבעינן ע"מ היינו משום דאין דבר שבערוה פחות משנים מה שאין כן במכר ומתנה דהודאות הנותן או המוכר כמאה עדים דמי וכמ"ש התוספות פרק קמא דגיטין דף ד' ואם כן אם מודה שמסרו לו נקנה לו השדה בשטר זה בלא ע"מ וז"ב עיין שם גם בטורי זהב סימן קצ"א כתב שם על דברי הסמ"ע שכן מבואר להדיא סימן מ"ב בהגה בשם הר"ן ובתנם תמה עליו מו"ח ז"ל בספ' ב"ח בזה עיין שם ואחר העיון דברי הבית חדש נכונים והוא דודאי לר' מאיר לא מהני ע"ח בשטרות אפילו בשטר קנין וגיטין וקידושין אם הוא בדבר שיכול להזדייף ומשום דאינו מוכח מתוכו ואפילו ידוע שאין בו שום זיוף עפ"י העדאת נותן ועפ"י העדאת עדים מכל מקום כיון דלר"מ ע"ח כרתי וכל שאינו מוכח מתוך ע"ח הרי הוא כמו שטר שאין בו ע"ח דלאו כלום הוא לר"מ אם אין בו ע"ח וגם אינו כת"י הנותן ומשום הכי אוקמא בפ"ב דגיטין דברי חכמי' דמכשירין בשטר שיוכל לזייף כר"א דאמר ע"מ כרתי אלא דגבי שטר העומד לראי' אפילו לר"א מהני שטר שיוכל להזדייף כיון דיכול לזייף אינו מועיל כי אם עפ"י עדי מסירה שיעידו בע"פ שאין בו זיוף ובשטר ראי' בעינן למען יעמדו ימים רבים אבל בשטר קנין דהוא לשעתו מהני דבר שיוכל לזייף עפ"י ע"מ וכ"ז נתבאר שם מתוך הסוגי' ואם כן ממילא נשמע לר"א היכי דליכא ע"מ אלא ע"ח בלבד ידאי לא מהני ומדר"מ נשמע לר"א היכא דליכא ע"מ כיון דאין בו ע"מ אין זה שטר כלל דהא ע"מ לא מהני לי' כיון דיכול לזייף אינו מוכח מתוכו וע"מ לא הי' שם ואי משום הודאת נותן שיהי' במקום ע"מ זה ודאי ליתי' דאם כן אף אנו נאמ' שטר שכ' בכת"י אחר ואין בו ע"ת ונתנו לו בינו לבינו זה הנייר אע"פ שמוד' שנתנו ודאי ל"מ דמה זו הודאה שנתן לו נייר כתוב כת"י אחר וכיון דזה ודאי אא"ל לר"א דאם נתן נייר וכתוב עליו שטר בכת"י אחר בלי ע"ח וע"מ דמהני בזה וכמבואר בש"ס ופוסקים הרבה פעמים דכה"ג ודאי ל"מ ואם כן הוא הדין זה שחתם עליו ע"ח אם הוא דבר שיכול לזייף הני ע"ח כמאן דליתא ואם כן ודאי ל"מ ומ"ש התוספות בפרק קמא דגיטין דף ד' דהודאות הנותן או המוכר סגי היינו דל"ב ע"מ לר"א אבל ע"ח ודאי בעי וז"ל התוספות וכן שטר מתנת קרקע או שטר מכר שהוא לקנין קרקע ואינו לראי' אינו מועיל כלום לר"א אם ידוע שלא נתנו בפני עדים מיהו יש לחלק דלענין ממון דמהני הודאת בעל דין כמאה עדים סגי בעל חוב במקום הודאת בעל דין אבל בגיטין וקידושין לא מהני הודאת בעל דין משום דמחייב לאחריני עיין שם ומבואר דע"ת הוא במקום הודאת נותן אבל היכא דליכא ע"ח ונתנו לו שטר בכת"י אחר בינו לבינו אפילו מודה לפנינו שנתן לו זה לא מהני ולא כלום וכמו שכתב הרב המגיד בפי"א מהל' מלוה ואם הי' כת"י אחר ונתנו בינו לבינו ודאי לאו כלום הוא עד כאן לשונו ואם כן היכא שיוכל לזייף דע"ח לא מהני גם הודאת נותן ליכא דהודאת נותן ליכא אלא היכא דאיכא ע"ת וכ"כ תוספות פרק קמא דגיטין דף י' ד"ה חספא בעלמא ז"ל ה"נ פסליק בשטרי מתנה ולא תיקנו חכמים להאמינם אלא בשטרי מלוה ומכר שהן לראי' ואין נעשה עפ"י עדותן שום קנין אבל שטר מתנה אין כשר לקנות בו מדאורייתא אלא אם כן יש עדים כשרים בשעת מסירה אפילו אם נאמר שטר מתנה שחתמו בו ישראל כשר לתנות בו בלא ע"מ היינו משום שידוע ע"י ע"ח שהן כשרין מן התורה שבא השטר מיד הנותן ליד המקבל וכן כשר בהודאות נותן שהוא כמאה עדים אבל בשטר שחתומין בו נכרים שאין בו לא ע"ח ולא ע"מ שכשרין להעיד ולא הודאת בעל דין לא חשיב שטר לקנות על ידו עד כאן לשונו ומבואר להדיא דלא שייך הודא' נותן כי אם בעל חוב והיינו משום דגם ר"א מודה דנגמר הדבר בעידי חתימה והא דמצריך בגיטין וקידושין עידי מסיר' היינו משום דאין דבר שבערוה פחות משני' וכמ"ש רש"י בפ"ב דגיטין דף כ"ב ד"ה ר"א היא וז"ל דאמר חתימת הגט אינו מן התורה ולא סגי למיתבי' בלא ע"מ דאינהו הוא דעבדי כריתות דע"כ בעינן עדים דילפינן לקמן דף צ' דבר דבר מממון והלכך לא חיישינן דלמא מזייפא דהא אמרן צריך למיקרי' עד כאן לשונו ומשום הכי גבי קנין מכר ומתנה דסגי בינו לבינו ומשום הודאת נותן ולא איברי סהדי אלא לשקרי גם לר"א סגי בעל חוב אבל היכא דליכא ע"ח או פסולין משום דיכול לזייף ל"ש הודאות נותן דנהי דמודה שנתן לו שטר זה בלא ע"ח ל"מ מידי הודאות נותן כו' היינו מה דהוי הקנין בינו לבינו דאינו מועיל בגיטין וקידושין משום דאין דבר שבערוה פתות משנים ובממונות סגי בינו לבינו דהודאות נותן הוא במקום עדים וה"ל עפ"י שנים עדים יקום דבר דהנותן עומד במקום עדים כיון דהודאת בעל דין כמאה עדים ומשום הכי סגי בעל חוב כמו דסגי קנין כסף בינו לבינו אבל גיטין וקדושין דלא שייך הודאת נותן צריך ע"מ לר"א משום דאין דבר שבערוה פחות משנים דאף על גב דשטר הוי בעל חוב מכל מקום כסף או ביאה דהוי נמי קנין ואפילו הכי צריך דוקא עדים אבל בממון סגי בינו לבינו ומהני שטר בעל חוב כמו כסף וחזקה בינו לבינו אבל אם ע"ח נמי ליכא מאיזו הודא' שייך ולא עדיף שטר בלא ע"ת משטר שחתומין בו נכרים אף על גב דמיהני לראי' מכל מקום קנין ליכא הארכתי בפשוטות ולפי שראיתי רבים מגמגמים בפי' תוספות שכתבו הודאות ולכן פרשתי ועוד כתבנו מזה בסימן קפ"א עיין שם וממילא יצא הדין כדברי הבית חדש בלי שום ספק דאם יכיל לזייף וליכא ע"מ ודאי לאו כלום הוא ומהתימא על התומים דגם הוא כתב דמדברי תוספות פרק קמא דגיטין דף ד' משמע כדברי הש"ך וליתי' דהתוספות לא כתבו אלא היכא דאיכא ע"ת בדבר שאינו יכול לזייף ולא עדיף לר"א מלר' מאיר אלא היכא דאי' ע"מ דלר"מ ל"מ ולר"א אפילו בדבר שיכול לזייף מהני לי' ע"מ אבל בלא ע"מ לא עדיף מלר"מ דאינו מועיל וכן עיקר: ☜ודע כי הר"ן יש לו שיטה אחרת בהא דסגי במכר ומתנה ע"ח בלא ע"מ והוא דר"א מודה דע"ח נמי כרתי ואפילו בגיטין וקידושין אף על גב דליכא ע"מ והוא שיטת הרי"ף והרמב"ם וז"ל ומיהו מה דמודה ר"א דע"ח מהני היינו משום דס"ל שהמסירה כורתת כל שיש עדי' בדבר בין שהם מעידים על המסירה עצמה או על גוף הדבר ומעתה מה שמודה ר"א דגט החתוספות בעדים כורת אע"פ שלא נתן בע"מ כמו שמוכיחות כלאותן הראיות לאו משום דס"ל דע"ת כרתי אלא שהמסיר' כורתת כיון שיש עדים על עיקר הדבר דה"ל ע"ת כע"מ שהרי הגט יוצא מת"י בעדי' הללו ובידוע שהבעל מסר' לו ונמצא כאלו הן עצמן מעידי'על המסיר' עיין שם בפ' המגרש ואם כן לפ"ז כיון דאתינן עלה מתורת עדי מסירה דאין סהדי שמסר לו הבעל דין אם כן אם יוכל לזייף נמי כיון שידוע המסירה אע"פ שאין ידוע לנו מה כתב בו כיוו דיכול לזייף משום זה לא מיפסל דאע"פ שאמר ע"מ צריכי למקריי' היינו לכתחלה אבל בדיעבד אפילו לא קראוהו כשר כל שראו המסירה מידו ליד' וכמבואר בתוספות פרק המביא דף י"ט ד"ה צריכי למקדיי' ועיין שם באשר"י ובר"ן ואם כן ה"נ ביכול להזדייף אם ידוע לנו המסירה אף על פי שאינו ידוע מה כתוב בו כשר אלא דכיון דיכול לזייף גם המסירה אינו ידוע לנו שבא מיד הנותן למקבל דהא אפשר הי' כתוב שם איזה דבר מאיש אחר וזייף וכתב מה דכתוב ואם כן ודאי לא מהני אלא דאם חתום בחתם יד הנותן דאז ודאי ידוע שבא הדבר מיד הנותן ליד המקבל אלא שאינו ידוע לנו מה כתוב בו מכל מקום כשר בשטר כיון דידוע לנו המסירה וה"ל כמו מסר לה בפני עדים ולא קראוהו דכשר וכמ"ש ואפשר דכיון דכשר לשטר קנין וכמ"ש אם כן אפילו בעל דין מכחישו וטען שהי' כתוב בו דבר אחר וזייף וכתב לא הוי טענה דלא גרע מחתימה חלקה דכתב בסמ"ע סימן מ"ז דגובה בו משום דהאמין ואם כן במסר לו חרס וחתם עליו אפילו הי' שם כתוב דבר אחר האמינו כיון דיכול למוחקו ולעשות שטר עליו אבל לר"מ דס"ל ע"ח כרתי ואם כן לעולם פסול משום דאינו מוכח מתוכו לא שייך האמינו כיון דכל מה שיכתוב אינו מוכח מתוכו אבל לר"א דס"ל ע"מ כרתי ומועיל בו ע"ח משום תורת ע"מ כיון דאנן סהדי שמידו בא לידה ואם כן בכת"י שחתם עליו דידוע המסירה כשר אפילו אין יודעין מה כתוב בו אם כן מהני נמי לראי' ואין הבעל דין נאמן לומר דבר אחר הי' שם כתוב משום דהאמינו וכמ"ש. וניחא בזה ליישב דברי התוספות שכתבו בפ"ב דכתובות דהך שמעתא דליכא למיחש אתספא לא אתי' כר"א ועיין בש"ך שתמהו בזה כל האחרונים הא אפילו לר"א מצי אמר דבר אחר הי' שם וזייף וכתב שטר קנין ולפי מ"ש ניחא דאינו נאמן בכך והמוציא הוא דנאמן ומשום דלא גרע מחתימה חלקה ודו"ק ואולי התוספות בפרק ב' דכתובות ס"ל טעמא דמהני ע"ח משום דאנן במקום ע"מ כיון שידוע שמסר לה וכמו שכתב הר"ן ואם כן כת"י כשר אבל לפי מ"ש תוספות בפרק קמא דגיטין טעמא דמהני ע"ת בשערות לר"א היינו משום הודאת נותן וכבר כתבנו דהודאת נותן לא הוי אלא היכא דיש ע"ח ואם כן ביכול לזייף דליכא ע"ח לא מהני כלל כל שמוסרו בינו לבינו ואפילו חתם ידו נמי ל"מ בינו לבינו כל שיכול לזייף כיון דאינו מוכח מתוכו ליכא ני"ח וליכא הודאת נותן ולא מהני אלא שיכתוב בכתב ידו ממש כל השטר דאז ליכא זיוף והב"ח שכתב בסימן קצ"א דבכת"י כשר אינו חתם ידו אלא כ"י ממש ואפשר דאפילו לפי' תוספות בפרק קמא דגיטין דף ד' נמי חתס ידו כשר בדבר שיכול לזייף ומטעמא שכתבנו דכיון דזה ודאי ידוע שבא השטר מיד הנותן ליד המקבל אם כן האמין לו על כל זה שכתוב בו והמעיין בלשון התוספות פרק קמא דגיטין דף י' ד"ה חספא בעלמא העתקנו דבריהם לעיל משמע דהיכ' דידוע ע"י ע"ת שבא מיד הנותן מהני ובחת"י נמי ידוע שבא מיד הנותן אל המקבל והאמין לו על כל דיכתוב עליו וכמו חתימה חלקה אבל בעל חוב בדבר שיכול לזייף ודאי אינו ידוע כלל שבא מיד הנותן ליד המקבל דאפשר הי' שם איזה כתב מאיש אחר ובזה לא שייך הודאת נותן דאינו מודה כלל כיון דאינו ידוע לט מה היה שם ולהכי אפילו מודה עכשיו שלא היה שם זיוף כיון דאינו מוכח מתוכו וכיון דשטרא ליכא איו זה אלא כמודה שמסר לו חספא והבן היטב: ועיין פ"י שהק' בהא דכ' הרא"ש דהלכ' כר"א בגיטין אבל לא בשטרות מהא דאמרו לענין הוצאת שבת דיפתרא כדי לכתוב עליו את הגט ומשמע דשטרות פסולי והק' דהא אכתי מצי למימר דיפתרא לכתוב עליו שטרי מקנה ועיין שם ולק"מ דכי היכא דאמרינן דשטרי מקנה נכלל בגיטין וכמה שכתבו תוספות גיטין ודדמי לי' שטרי מקנה אבל שטרי ראיה לא ה"ה בזה שאמרו דיפתרא כדי לכתוב עליו הגט היינו גט ודדמי ליה שטרי מקנה אלא הוכחת הרא"ש מדלא אמר סתמא דיפתר' לכתוב עליו שטרות ומשמע דבעי' לאפוקי על כל פנים שטרי ראי' וז"ב:
ב[עריכה]
שהשטר בטל. עיין מל"מ פט"ו מטוען שמביא בשם מהראנ"ח דכל מלתא דלחזר' קאי אפילו במטלטלין דמוחזק בהן המחזיק וכל ספק דאיתיילד מוקמינן ליה בחזקת בעלים וזה שכתב על ראובן שהוציא שטר על שמעון בסך מה לפרוע בזמרם ידועים ונפל הספק בלשון השטר אם חיוב הלוה לסוף שלשה חדשי' או שלשה שנים ואסיק דכל שהלשון בעצמו מסופק אי איכא תרי לישני דמספקא לן אי תפוס לשון אחרון דיינינן לזכות המלוה דומיא די"ב דינרין לשנה דינר לתדש נתעברה השנה נתעברה למשכיר דקרקע בחזקת בעלים עומדת וה"נ ממון בחזקת בעלים עומד והלו' בא להחזיק מכח תנאו שהאריך לו הזמן עליו הראיה וכתב הרמב"ם הדין מפורש פי"ג ממלוה אמר המלוה היום הגיע הזמן והלוה אומר עדיין יש לי ה' ימים כו' המלוה נאמן מן הטעם ההוא והרב המ"ל השיג עליו דבהדיא כתבו תוספות נגד דברי הרב בפ' השואל גבי מימרא דרבא דקאמר התם האי מאן דאמר לחברי' אושלן מרא למירפק פרדיסא דאי אמר למירפק פרדסי רפיק ואזיל כל פרדיסא דאי"ל והקשו בתוספות דבפ' המוכר אמרינן ארעתא תרי משמע ותירצו דהתם מוכר מוחזק ויד הלוקח על התחתינה והכא יד המשאיל על התתתונה שהשואל מוחזק וכ"ת לא מקרי שואל מוחזק כיון שסופו להחזיר כדאמרינן לעיל גבי קרקע דאפילו בא בסוף החדש כולו למשכיר לא דמי דהתם הוא קרקע שאינו יכול לשומטו ואזלינן בתר מרא קמא אבל במטלטלין אזלינן בתר מאן דתפס השתא היכא דליכא חזקת קרקע כנגדה הרי בהדיא כתבו תוספות נגד דברי הראנ"ח ע"ש. אמנם אני אומר אם דברי החו' בפ' השואל המה נגדו אכתי יש עמוד וסיוע לדברי הראנ"ת מדברי תוספות פ' המוכר דף ס"א ד"ה ארעתא תרתי וז"ל הא דאמר בהשואל האי מאן דמשאיל מרא לחברי' למירפק בי' פרדיסי רפיק בי' כל פרדיסי דאית לי' ולא אמר פרדיסי תרתי משמע התם דרך הוא כו' ויש מפרשים דהתם יד המשאיל על התתתונ' דשואל מוחזק כו' ואין נראה לר"י דהתם נמי הואיל וסופו לחזור לבעלים הוי משאיל מוחזק כדאמר ר"נ קרקע בחזקת בעלי' עומדת הואיל וסופו לחזור לבעלים ואין לומר דיש לחלק בין קרקע למטלטלין דאין חזקת השוכר חשובה בקרקע כמו במטלטלין וכו' דאין נראה לחלק דהא מיירי התם ר"נ אפילו בא בסוף החודש שנגמרה חזקתו שדר בה אפילו הכי מוקמינין בחזקת בעלים וכן בהמקבל דף ק"י מלוה אומר חמש ולוה אומר שלש פירות בחזקת אוכליהן ואמאי לא מוקמינן בחזקת בעלים הראשונים אע"פ שהפירות כבר אכלו המלוה אם כן לא הוי טעמא משום דחז"ק גרוע אלא משום דסופו לחזור עד כאן לשונו והרי לפניך ממש כדברי הראנ"ח מדברי ר"י שרוב תוספות הוא ממנו ודברי התוספות שבפ' השואל הוא מבעל תוספות אחר אמנם בעיקר הדין שהעלה הראנ"ח לבבי לא כן ידמה דהא כמה כרכורים כרכרו בזה הפוסקים בשטר שכתב עד הפסח אם מחויב לשלם בפסח ראשון ברשב"א ובאשר"י באו בטענה דאם כן יתבטל השטר לגמרי ובזה לא אמרינן יד בעה"ש על התחתונה ותיפוק לי' דבעל השטר הוי מוחזק כיון דסופו לחזור. ועוד קשה לדברי הראנ"ח דכיון דסופו לחזור הוי המלוה מוחזק אם כן אפילו במלוה על פה נמי אם מחולקים הלוה והמלוה בזמן הפרעון הלוה אומר אחר עשרה ימים והמלוה אומר היום יהיה המלוה נאמן ומדברי הרמב"ם מבואר פי"ג ממלוה דדוקא מלוה בשטר וכן פסק בשלחן ערוך סימן ע"ג במלוה על פה דמחולקין בזמן הפרעון נשבע הלוה היסת ולדברי הראנ"ח צ"ל טעמא דנאמן הלוה במלוה על פה הוי משום מגו דפרעתי או להד"מ אבל לענ"ד נראה דבמלוה על פה אפילו הלוה בעדים וא"ל אל תחזיר אלא בפני פו"פ והספק בזמן הפרעון נמי ישבע הלוה היסת ואפילו לדעת התוספות דהיכא דלחזרה קאי לא הוי מוחזק היינו דוקא בחפץ שהוא דבר ידוע ואמרינן כיון דזה החפץ ודאי סופו לחזור הרי הוא החפץ בחזקת בעלים הראשונים אבל מלוה להוצאה ניתנה אלא דמוטל על הלוה לפרוע מנכסים ואם כן ודאי הלוה מוחזק בנכסיו ומצי אמר אכתי לא הגיע זמנך ליפרע דבע"ח מכאן ולהבא הוא גובה ואין המלוה מוחזק בנכסי הלוה ואין לו בהם שום תפיסת יד מה שאין כן בחפץ וקרקע שסופו לחזו' לבעלים בעינא ומשום הכי הוכרחו הראשונים לבא בטענה בשטר שכתוב בו עד הפסח דהוי פסח ראשון דלא הוי המלו' מוחזק בנכסי הלוה אף על גב דיצטריך סוף סוף לפרוע וכמ"ש והא דכתב הרמב"ם במלוה בשטר זה אומר היום וזה אומר עדיין יש לי ה' ימים דהמלו' נאמן היינו משום דהכי דינא דמלוה בשטר כאין מפורש בו זמן פרעון דסתמו משמע היום אבל היכא דאיכא ספק בלה"ש ואין השט' מתבטל בכך וכעובדא דהראנ"ח דהא לסוף ג' שנים ודאי מועיל השטר בזה אמרינן יד בעה"ש על התתתונה אף על גב דסופו לחזרה וכדמוכח מכל הני פוסקים שכתבו הטעם דאם כן יתבטל השטר וכמ"ש אלמא בענין דאינו מתבטל יד בעה"ש על התחתונה ומשום דהבדל יש בין חפץ דהדרא להלואה דלא הדרא בעינא וכמ"ש וז"ב:
< הקודם · הבא >
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |