מחצית השקל/אורח חיים/רנט

מחצית השקל ‏ אורח חיים רנט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(ב) (ס"ק ב) ייחדן כו'. עמ"ש סי' ש"ח סעיף כ"ב. שכתב שאסור לכסות פי החביות באבן אא"כ ייחדו לכך לעולם אבל אבן לפצוע בו אגוזים ס"ל להר"ן דדי ביחוד לשבת א' (ובסי' ש"ח הביא ב' דעות באגוזים) וכתב הר"ן דלכיסוי החביות כיון דאין הדרך לייחד האבן לכך לכן בעינן ייחוד לעולם אבל לפצוע אגוזים דאורחיה בהכי סגי בשבת א' וכ' הר"י פה דה"ה באבנים שמייחדן להטמנ' בעינן ייחוד לעול' דאין דרך האבנים ליתנם סביב הקדרה יותר ממה שדרך האבנים לכיסוי חביות ודינייהו כמו באבן ע"פ חביו' שצריך ייחוד לעולם וא"כ ה"ה במוכין כיון שאין דרכן להטמין צריך ייחוד לעולם לכ"ע אפי' לדעת הר"ן והב"ח כתב הא דבעינן ייחוד דוקא כשלא טמן בהם כ"א שבת א' אבל כשטמן בהם שתי שבתות גלי דעתיה שייחדן להטמנה ושוב א"צ ייחוד ודייק כן מלשון הטור וש"ע שכתב וטמן בהם דרך מקרה משמע פ"א גם הביא קצת ראיה מלשון הש"ס ע"ש ומ"א השמיטו לא ידעתי אם חולק על ב"ח או לא:

(ד) (ס"ק ד) לאוצר לסחורה ודוקא כשמקפיד עליהם כמ"ש סי' ש"ח ס"א ובס' אבן העוזר חלק מסברא דוקא בסי' ש"ח בכלים המיוחדים לסחורה בעינן שיקפד משום דקי"ל כר"ש דל"ל מוקצה ואפי' תמרי דעיסקי כמבואר בסי' ש"י סעיף ב' וכשמואל בשבת דף י"ט ע"ב לכן בעינן שיקפיד ועי"ז הוא מוקצה משא"כ גיזי צמר שהן עצמן מוקצים כיון שאין ראוין לשום דבר והוי כמו צרורות ואבנים דמודה ר"ש דהן מוקצים אלא שע"י הטמנ' אמרינן שייחדן לכך ומותרים לטלטל משא"כ בעומדים לסחורה הם מוקצים מצד עצמן ולא בעינן שיקפיד ולא מהני להו ההטמנ' ע"ש:

(ה) (ס"ק ה) שניטל כו' במ"ש סי' שי"א ס"ט שכתב פירות הטמונים בתבן שהוא מוקצה תוחבן בכוש ונוטלן והתבן לנער מאיליו דמיקרי טילטול מן הצד דקי"ל דשרי:

(ו) (ס"ק ו) דלא כו' וע"ס ש"ט סעיף ד' ר"ל די"א דאם היה דעתו ליטול בשבת ולא הניחו שם כל השבת יש לו דין שוכח ולדעת זה אין צריך לסברת מ"א דבלא"ה אין הכיסוי נעשה בסיס כיון דדין שוכח י"ל:

(ח) (ס"ק ח) לא יחזירנה כו' דהכא צריך לטלטל כו' והרא"ש נתן טעם וז"ל אסור להחזירה. דודאי יטלטל הגיזין בידו וע"י הקדרה לא יטלטל פן ישפך התבשיל אם ינענע הצמר ע"י הקדרה עכ"ל:

(י) (ס"ק י) ויש מתירים דמשום כבוד שבת כו' ד"ל דבנין ואהל עראי כזה אין בו רק איסור דרבנן שגזרו אטו אהל קבע דאסור מן התורה ומשום כבוד שבת לא גזרו:

וכמ"ש ס"ס שי"ב דמותר לצדד ולסדר אבנים לצורך ב"ה דמשום כבוד הבריות לא גזרו על בנין עראי כזה והוא הדין לכבוד שבת ולכן כתב מ"א ואם אפשר להטמין בע"א דליכא בזה משום כבוד שבת לא הותר בזה:

(יא) (ס"ק י"א) מותר דהוי פ"ר. ר"ל דבישראל אסור לסתמו כשיש גחלים משום מכבה ומבעיר אע"ג שאינו מתכוין לכך מ"מ אסור דהוי פ"ר אבל בגוי אע"ג דהוי פ"ר שרי כמ"ש לעיל סי' רנ"ג ס"ק מ"א:

ומשמע בת"ה דה"ה לפותחו. ר"ל דבש"ע לא דיבר כ"א מאיסור הסתימה ובת"ה אוסר גם הפתיחה (כ"מ ממ"ש ת"ה סי' נ"ט) וכמ"ש סי' רע"ז ס"ב דאסור לפתוח דלת כנגד המדורה מחשש כיבוי ע"ש:

וכ' בת"ה בסי' נ"ט כיש אוסרים כו'. וצ"ל מ"ש האגור ומהרי"ל כו' ר"ל דהם אוסרים אם סתמו לגמרי ואע"פ כן כתבו דאם אינו סותמו לגמרי אפשר דשרי אדרב' אם אינו סותמו לגמרי איכא איסורא טפי כמ"ש בת"ה דדומה למפוח:

ואסור לדעתם. ר"ל שהם אוסרים הסתימה. הוא הדין אם סתם ומניח קצת פתוח אסור דלא כת"ה שנטה להתיר בזה:

ול"ד לסי' רע"ז ס"ב. דמותר לנעול הדלת כנגד המדורה:

יש אויר הרבה ואינו מכבה ומבעיר ע"י הנעילה:

(יב) (ס"ק יב) דגורם כו' ואפי' בדיעבד ואסור כתב שם בתשוב' דאפי' נסתפק שמא בשעת סתימ' עדיין לא נתבשל כ"צ ואפשר דכבר נתבשל כ"צ מ"מ אסור:

וכתב בשל"ה כו' דמדינא מותר כו' משום לא פלוג. ר"ל בקיץ שיוצאים מבה"כ בעוד היום גדול א"כ כשלוקחים המאכל מתוך התנור עדיין יום הוא וכן בשעת סתימה אף שהוא כבר קיבל עליו שבת מ"מ אינו אסור במלאכ' כי אם מדרבנן (אע"ג דתוספות שבת דאורייתא מ"מ הלא אין לו שיעור ובמעט סגי כמ"ש סי' רס"א) א"כ ע"י גוי ה"ל שבות דשבו' רשרי במקום צורך אבל בחורף שיוצאים מבה"כ סמוך לחשכה וטרם שיטול ידיו ויקדש הוי לילה קודם שיקח המאכל מתוך התנור ואיכא איסור דאוריי' גבי ישראל וע"י גוי הוי רק שבות אחד ולא הותר כה"ג ומשום לא פלוג ראוי לאסור גם בקיץ כ"ה שם בשל"ה:

ועמ"ש סי' רס"א סס"א. ר"ל דנראה מדברי דמ"א קצת שחולק ומתי' בע"ש ומי שקבל עליו שבת כו' ע"ש במ"א ס"ק ז':

כללא דמלתא כו' כיון שמגולה למעל' אע"ג דיש להתנור שמטמינים בו מעזיבה למעל' מ"מ כיון דאין הקדרה נוגעת במעזיבה נקרא מגולה למעל' דעכ"פ הקדרה מגולה. ואם נוגעת הקדרה בדופני התנור ע' לעיל סי' רנ"ז ס"ק ו' בט"ז:

אך להרב"י כו' אולם רמ"א בסי' רצ"ג סס"א חולק עליו וס"ל דכה"ג ל"מ הטמנה וכ' שכן המנהג להקל:

וא"כ ה"ל שהי'. דקיל מהטמנה:

סמוך לחשכה אבל הרבה קודם חשכה אסור. דקודם שחשיכה יהיה נצלה קצת ושוב אין לו דין בשר חי דאיכא למיחש שמא יחתה וצריך שיצל' כמב"ד קודם חשכה כדין שהי' וכמ"ש לעיל סי' רנ"ג:

וצלי ועוגה ופשטיד"א ל"מ חי אולם אין שוין. דבצלי ע"ג האש דוקא ל"מ חי. אבל צלי קדר מהני חי כמ"ש מ"א סי' רמ"ד ס"ק א' ובעוגה ופשטיד"א גם בקדרה ל"מ חי כמבוא' שם בסי' רנ"ד:

ובעי' כדי שיתבשל כמב"ד כו' כדעת הי"א שכ' הרב ב"י בסי' רנ"ג סעיף א' וכ' רמ"א שם ונהגו להקל כי"א הללו:

ובתנור טוח כו' שרי היינו לדעת רמ"א בסי' רנ"ד אבל להרב"י שם ל"מ טיחה:

ע"ג הגחלים והיינו דוקא שאין סביבה גחלים. כמ"ש מ"א סי' רנ"ג ס"ק ח"י:

תבשיל חם אצל התנור כו' דכיון דחם הוא אין בו משום בישול דאין בישול אחר בישול ואין בו כי אם סמיכה ותנורים שלנו דין כירה י"ל ובכירה מותר סמיכה אפי' אינה גרופה וקטומ' וכמבואר סוף סי' רנ"ג. ועל התנור כו' דכיון דמעזיבה מפסקת יש לה דין גרוף וקטום מ"מ בעי' ג"כ דבר להכירא וכמ"ש מ"א סי' רנ"ג ס"ק ל"א לכן דוקא קודם שהוסק נהגו היתר אבל אחר שהוסק בעי' דוקא לבנה או ד"א להפסיק משום הכירא:

ובתבשיל קר ר"ל שנצטנן לגמרי דיש בו משום בישול אחר בישול:

כ"א ע"י גוי. דהגוי אינו מתכוין כ"א לחמם החדר ואע"ג דמ"מ הוי פ"ר לגבי תבשיל מ"מ בגוי ל"ח לפ"ר כמ"ש לעיל סי' רנ"ג וע' מה שפקפק הט"ז על היתר זה ע"י גוי בסוף סי' רנ"ו:

או קטן שיש לו דין חולה כמ"ש בסי' שכ"ח סעיף י"ז בהג"ה:

ודבר שאין בו רוטב כו' דביבש אפי' קר אין בו משום בישול אחר בישול ואע"ג שכ' מ"א בסי' רנ"ג ס"ק ל"ו דבנצטנן לגמרי אפי' יבש שאין בו מרק דליכא משום בישול מ"מ אסור רהוי כמניח לכתחלה ולא הותר רק חזרה צ"ל דוקא תוך התנור החמיר לעיל אבל הכא דמיירי על גבו הקיל בזה. ואם כו' עד שהיס"ב מותר לסמוך כו' כיון שאין בזה חשש בישול וכמ"ש לקמן סי' שי"ח סעיף י"ד דמותר ליתן משקים נגד המדורה במקום שאין יכול להתחמם עד שתהיה היס"ב רק חשש חיתוי ובסמיכה בתנורים דידן שיש להם דין כירה מותר אפי' אין גרוף וקטום ול"ח לחיתוי:

וה"ה לתוך הקכלי"ן והוא מה שאנו קורין רע"ר אע"ג שהרע"ר יש לה גם כיסוי למעלה מ"מ אין הקדירה נוגעת באותו כיסוי ואין לו דין הטמנה כדלעיל וכיון שיש הפסק ברע"ר למטה ויש לו דין מעזיבה דהוי הפסק ומיקרי גו"ק. אך להכירא בעי' שיתן לבנה או דבר אחר תוך הרע"ר:

וע"ג קדרה הקבוע בתנור נמי דינא הכי ר"ל דינו כקאכלין כ"כ בספר ת"ש ע"ש והיינו דהא קדרה הקבוע בתנור יש לו דין קדרה העומדת ע"ג האש ודינו מבואר במ"א סי' רנ"ח:

אבל לתת לתוכה קנקן עם מים פשיטא דאסור הט"ז סי' רנ"ח וכן לקמן סי' שי"ח ס"ק י"ט כ' דליתן משקים להחם תוך כלי חמין אם נתנו כולו תוך החמים שהחמים צפים למעלה מן הכלי שבו הצוננים אסור משום הטמנה אבל אי הצוננים מגולים למעלה אין בו איסור הטמנה. אולם היינו דוק' כשהכלי שבו החמין הוא כלי שני דאין בו משום בישול אבל מ"א פה הלא מיירי שנותנים כלי עם הצוננים תוך הקדירה הקבוע בתנור וזה יש לו דין כ"ר ואסור משום בישול אפי' הצוננים מגולים למעלה:

אך אם נתנן נכרי כו' נקט לשון דיעבד וכן לעיל ס"ס רנ"ג ושם כתבתי דמוכח דאפי' לכתחלה מותר וישבתי למה נקט שם ל' דיעבד אבל מה שנקט פה ל' דיעבד לא ידעתי:

סמוך לחשכה ר"ל עד שלא היה אפשר להתחמם קודם חשכה וסמוך לברכו שהוא קבלת שבת לדירן כ' מ"א לעיל סי' רנ"ג ס"ק כ"ו דשרי. אסור לכרוך דהיינו שמכוסה כולה גם למעלה. אם פינן כו' וה"ה אם החזירן אח"כ לכלי ראשון שרי כ"כ מ"א שם:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.