שו"ת מהר"ח אור זרוע/קי
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
פ"ק דב"ב (ז' ב') בעא מיניה ר' אלעזר מר' יוחנן כשהן גובין לפי שבח ממון, או לפי קירוב בתים הם גובים, ופסק ר"ת דלפי שניהם גובין כך כתב רבינו אבא מארי זצוק"ל ואין נראה הפ' שבית השוה מאתים ליתן כפל מבית השוה מנה כי פשיטא שהבתים אין החיילות לוקחין ובכרכום של אותה מלכות אין באים להשחית ולחבל את העיר אלא שומרה והיא למס עובד כדפי' הקונטריס פ"ב דכתובות (כ"ז א'), ונראה דקיימא לן כרבן שמעון בן גמליאל דלא כל העיירות ראוית לחומה וריגנשפורק אינה ראויה לחומה שכבר יש לה חומה ומגדליה מסוגרת סוגרה ואם העירונים תובעים מה שאין צורך הוא גזילה ולא רצה והוי כמו שיירא דפרק הגוזל בתרא (קט"ז ב'), ונראה לי דכאן אין שייך דין שיירא דשיירא שבמדבר אם לא פשרו עם הגוים ודאי יטרפנה ויפסדו הכל אבל כאן אם יאמרו לעירונים לא ניתן לא יקחו אשר להם לא ממון ולא בתים אלא מחמת שכפופים להם בעוונותינו שרבו, הם יריאים שישנאו אותם וירע להם בכמה דברי' מחמת כן צריכים לקיים צוים וליתן מה שאומרים אין בזה דין שיירא לחשב לפי ממון, וגם כאשר כתבתי שאין הפירוש לפי קירוב הבתים שיגבו משום הבתים אלא בעל הבית הדר קרוב לחומה יתן לפי ממונו כמו הרחוק אלא שהקרוב לחומה יתן יותר מליטרא שלו מן הרחוק לפי שבתחלת כניסתו לעיר שוללים בתים הקרובים ולוקחים כל אשר מוצאים ונראה שאם יש בתים על עצים הראוין לישרף אם יציתוה ויש בתים של אבנים שאין ראוין לכך שהראוין יתנו יותר לפי שדרך חיילות להצית העיר באש כשכובשים אותה וגם אם יש לבעל הבית הקרוב לחומה ממון חוץ לעיר ואפילו בעיר במקום שאין לו לירא מן החיילות הכובשים אין צריך בשביל כך להרבות לחומת העיר ואפילו הוא קרוב מעתה הא דאתינן עלה לפי הנראה שאין העיר צריכים לחומה וגם אפילו אם לא היו ממלאים רצון העירונים בנתינה זו, סבורני שלא היו לוקחים להם לא ממונם ולא בתיהם כי נראה לי שאין להם כח זה עליהם מחמת ממשלת הדוכוס אלא שהיו שונאים אותם ועושים להם חמסים, ואם כן הוא אז אין בעלי בתים חייבים להציל את ממונם של האחרים כדי שיתנו המס מן הבתים, ואם גם הבעלי בתים יריאים בעבור זה לא יתנו מבתיהם כי אם מממון שיריאים להפסיד, כמו שיירא שהיתה מהלכת במדבר שמחשבין לפי ממון שיש להם אצלהם ולא לפי ממון שיש להם בבתים אבל אם ח"ו שהיו יראים גם מן הנפשות מחמת שנאת העירונים אז מחשבין אף לפי הנפשות. ונראה שאפילו אין כאן סכנת נפשות אלא ספק דמחשבין כן כי שיירא המהלכת במדבר ולא שכרו תייר נראה שאין שם כי אם ספק סכנת נפשות. ועוד כתבתם כי העירונים צריכין ליתן למלך מאושטרייך בשביל סחורתם ובשביל יינם זה נראה דבר פשוט שגזילה גמורה הא והוי ממש כמו שיירא וכי הקהל או שאר אנשי העיר שאינם סוחרים ולא יין להם חייבים ליתן ממונם על כך בשביל הסוחרים ובשביל יינם, ורבינו אבא מארי זצ"ל כתב פ' הגוזל בתרא וז"ל ורבינו אליעזר בר' שמואל זצ"ל ממיין כתב פר' נדרים אמר ר' לא אמרינן דינא דמלכותא דינא אלא כשהמלך משוה מידותיו על כל בני מלכותו אבל אם משנה למדינה אחת לא הוי דיניה דינא כדתנן בגיטין (נ"ה ב'), לא היה סיקריקון ביהודה בהרוגי מלחמה ומפרש דין סיקריקון דאגב אונסא גמר ומקני ואי לאו משום דאניס לא קני אעפ"י שמצות המלך היתה ובמלכי ישראל לא אמרינן דיניה דינא כדאמר בסנהדרין (כ' ב') לא נאמר פרשת מלך בשמואל אלא ליראם ולבהלם אבל המלך אסור ככל שכתוב בפרשה ואפילו למ"ד מלך מותר בו היינו דוקא באמור בפרשה ולי נראה דלא אמור דיניה דינא אלא דוקא בקרקעות במשפטים שהם תלויים בקרקעות כגון מכס שאומר לא יעבור אדם בארצי אם לא יתן מכס וכדאמר בחזקת הבתים (נ"ה א') באריסת דפרסאי עד ארבעין שנין, ואמרינן נמי דיהיב טסקא ליכול ארעא וגם כרגא אקרקף דגברא שאומר לא יהא בארצי אם לא יתן כך וכך והיינו טעמא דדיניה דינא שהארץ שלו היא ואין רשאי אדם שיעמוד בארצו אם לא במצותו אבל אם קוצב על מלכות ושכבשו בגילה כי ההיא סיקריקון דגיטין או אדם שאינו חפץ בארצו לאו כל כמיניה למיגזליה למלכי ישראל אין דיניה דין שארץ ישראל אחד ואחד ואינה של מלך אבל באומות העולם כך דינם שכל הארץ למלך, וה"ה בכל הדיוטות שאם קצבו שאל יהנה אדם מארצם אלא בקצבתם שדינם דין ושמואל קמ"ל דבכל הארץ למלך היא והיינו דאמר בהגוזל בתרא, דקטלי דיקלי וגשרי גושרי שהדקלים והקרקעות שלהם עכ"ל רבינו אליעזר ממיין שכתב רבינו אבא מארי זצ"ל באור זרוע פרק הגוזל בתרא וכאן אין העיר של העירונים על כן אין דיניהם דין ולאו כל כמינייהו להטיל על היהודים ליתן מם להציל סחורתם ויינם וגריעי טפי הרבה ממלכי ישראל שאין דיניהם דין ואם היו היהודים צריכים ליתן למלך להציל סחורתם ויינם לא היו נותנים להם כלום נמנא שהם משנים ליהודים מלעצמם והואיל וכן אפילו לר"ת שאינו תולה בקרקעות אין דיניהם דין, ובפ' חזקת הבתים כתב רבינו אבא מארי זצ"ל דדינא דמלכותא דינא פי' רבינו שמואל לעיל כל מסים וארנונות ומנהגות של משפטי מלכים שרגילים להנהיג במלכותא, דינא הוא שכל בני המלכות מקבלים עליהם מרצונם חוקי המלך ומשפטיו הלכך דין גמור הוא עכ"ל ובהגוזל בתרא פירשתי עכ"ל רבינו אבא מארי זצוק"ל. וגם אין שייך כאן שאין שום אדם מקבל ברצון ליתן ממונו להציל סחורתם ויינם של העירונים ולבנות חומות ומגדלים לעיר שאינה צריכה כל כך וכ"ש שהיהודים לא קבלו כלום עליהם מרצונם לשנות מנהג אבותיהם הקדושים ומנהג כל ישראל שאנו יודעים ומכירים דהא קמן קודם שנכנסו הערונים למבוי של היהודים לשמור הבתים לא נתנו מן הבתים אם העירונים לא רצו להאמין היהודים בשבועה ובזה כפו אותם ליתן כרצונם אין זה דין, ועוד כי אני הייתי ברצונם כשיצאו מצרפת ונתוועדו כל הקהלות למגנצא ומורי הרב רבי מנחם מוירצבורק ומורי הרב ר' היילמון ומורי הר"ר אשר וכל הגדולים שהיו ברינום וראשי הקהלות כי הוצרכו ליתן מס גדול למלך ל' אלף ותבעו בעלי מטלטלין ליתומים מן הקרקעות כי ברצונם נהגו שאפילו יש לאדם כמה בתים שוים כמה אלפים אינו נותן מס מהם ושמעתי באותה שעה שמורינו ורבינו מאיר זצ"ל אמר אפילו אם היו חייבים ליתן מס מן הקרקעות לא היו חייבים ליתן כי אם רביע שווים מההיא דפיאה טבין חמשין דעברין מחמשין דלא עברין ומפי מורי לא שמעתי כי היה תפוס אבל מפי מורי הרב ר' שלמה זצ"ל שמעתי כן בהיותי בפרגא ועתה אומר [מלפיל] (צ"ל מפי קרובי) שיש בעירכם פסק של מורי רבינו זצ"ל שפסק לכם כשיתנו מן הבתים לחומת העיר ומגדלותיה שאין ליתן מכל בית כי אם שיכול ליהנות משכירותו אם ישכירנו לאחרים, ואם זה אמת תמהתי מאד שאתם כתבתם לי לפסוק לכם ופסק רבינו הקדוש בידכם, אמנם לפי דעתי העני נראה שמדינא אין ליתן מס כלל מן הבתים אפילו אם יש לאדם כמה בתים כמו שנוהגים ברינוס כדמסיק רב הונא בריה דרב יהושע פ' חזקת הבתים כשחל חיוב המס חל על כל ממונו של אדם והמלך מוחזק בו ולא האדם שהוא שלו ובידו, והוי ליה ראוי ואין הבכור נוטל פי שנים אע"ג דלית הלכתא כרב הונא בריה דרב יהושע כדמסיק מ"מ כן הוא האמת דהיכא דנתחייב הטסקא ומית ולא פרעיה ראוי הוא ואין הבכור נוטל בו פי שנים וכן כתב מורינו ורבינו אבא מארי וז"ל כתב רבינו ברוך ב"ר שמואל מארץ מו"ן ר"ח זצ"ל מהא סוגיא שמעינן דהיכא דהוי עליה עיסקא ומית ולא פרעיה ואישתארו נכסי משעבדי לטסקא או לזולתם אע"ג דפרקינוהו להני נכסי בתר דמית כראוי דמי ואין הבכור נוטל בהם עכ"ל. כתב רבינו שמשון בשם ר"ת ור"י וזה לשונו א"כ בטלת ירושת בנו הבכור דבשלמא גבי כתובת אשה וב"ח אע"ג דנכסי בעל משועבדים לה ונכסי לוה משועבדים למלוה מ"מ אין ירושת בנו הבכור מבוטלת משום דמלוה ואשה מחוסרי גוביינא וצריכ' אדרכת' ושומא דבי דינא אבל למס המלך קרקע שוה אלף זוז משועבדת למכר מועט והקרקעות עיקר הם של מלך וכבר הוא מוחזק ולא מיחסר גוביינא עכ"ל ונלע"ד דאפילו לא הגיע עדיין זמן הטסקא ליתן אלא שכבר הותחלה השנה שחייב ליתן בה טסקא מתחלת השנה כבר נשתעבד הקרקע למלך עד שיפדנה בטסקא, וכן משמע מדמשני דיהיב טסקא ומית ולא משני דמית קודם שהגיע זמן טסקא ש"מ דכיון שהותחלה השנה שחייב בה טסקא מתחלת השנה הוא משועבד למלך והוי ראוי לגבי בכור ושל מלך הוא ולא שלו וכי אם גוי יאמר ליהודי ביתי זה יהא שלך אם תתן לי טסקא ביום פלוני ועד אותו זמן הוא בחזקתי שלא יצא מחזקתו עד שתתן לי הטסקא או אפילו במטלטלי אם היה מתנה כה"ג וכי היה ליהודי ליתן מס מזה והלא שכירות הפועלים אין נתנים מהן לפי שאינה משתלמת אלא לבסוף אע"פ שאם היה רוצה הפועל היה חוזר בו מיד דפועל חוזר בו אפילו בחצי היום והיה המשכיר צריך ליתן לו שכירותו כי זה הוא סוף מלאכתו וכיון שחזר בו אעפ"כ כיון שלא עשה כן אינו חשוב שלו ליתן מס מזה ה"ה או כ"ש כאן ובמטלטלים אין שייך לומר כן דלאו בחזקת המלך וברשותו הם ויכול בעלם להצניעם ולהשמיטם ועל כן אע"פ שמלוה ראוי לגבי בכור כדפסיק רב פפא פ' יש נוחלין, דאין הבכור נוטל פי שנים במלוה מ"מ לאו בחזקת המלך היא אלא בחזקתו וחל חיוב המס עליו דשלו היא ולא של אחרים, ואין להשיב מכתובה דאשה גובה מן הקרקעות כי זה תלוי במה שסומכים הנשים עליו כמו משלי וחבלי וכל הני דפרק האשה שנפלו דכך תיקנו חכמים או משום חינא או מטעם אחר שהרי גם מן המלוה היא גובה אעפ"י שהיא ראויה לגבי בכור ומ"מ מן הקרקעות אין מס מטעם שכתבתי ואפילו היכא דיהיב טסקא ומית שמא קיימא לן כאמימר דלא היה מחלק, לפי שהקרקע לעולם עומדת ברשות המלך ושל המלך היא ואע"ג דלא הוי זביני דהדורי זביני וגם כל אדם מוכר כל קרקעותיו זהו כיון שאין המלך יכול מדינא לסלקו שהרי מזומן ליתן לו טסקא שלו כשיגיע זמנו והוי כמשכיר בית לחברו ומכרו או הקדישו דהשוכ' דר בו ואין כח ביד המשכיר למכור או להקדיש כחו של השוכר אעפ"י שעדיין לא הגיע זמן פרעון השכירות שאינה משתלמת אלא לבסוף. וז"ל ריב"ם מיהו כל זמן שלא עבר הזמן אסור לקנות קרקע חבירו מה שיש לו מן הגוי בטסקא אע"פ שאינו שלו ממש מ"מ כל זמן שמשלם לו הטסקא אין ביד הגוי לסלקו מן הדין ומשום הכי שלו הוא, ומכאן אנו דנין לבתים וקרקעות שלנו שיש לנו מן הגוים כאלו הם שלנו ממש כל זמן שאינו יכול להוציאו מן הגוי מן הדין עכ"ל, וזהו ממש כמו שכתבתי שדומה לגוי המשכיר בית לישראל ומ"מ הכל מודים שהבתים צריכים ליתן מהם טסקא למלך מה שקורין בלשון אשכנז גרונט רהט, יש בית שנותן ז' פ' או י' או ח' דהיינו כל בתים שלנו לא שלנו הם אלא בחזקת המלך וברשותו אעפ"כ יש לנו כח למוכרם כמו שלנו ממש אבל אין הבכור נוטל בהם פי שנים אפילו יהיב טסקא ומית אי קיימא לן כאמימר שאינו מחלק בין שנה זו לשנה הבאה ומדינא אין ליתן מס מהם אבל מן החובות וכתבים פסולים שיש לנו מן הגוים אעפ"י שאין הבכור נוטל בהם פי שנים כדפסק רב פפא פרק יש נוחלין. וזה אשר כתב רבינו אבא מארי זצוק"ל שפירש רבינו שמואל דכרב פפא קיימא לן דההוא בתראה דאין הבכור נוטל פי שנים במלוה ואפי' בשטר בין שגבו קרקע בין שגבו מעות ואי תפסי עליה משכון אפילו לרב פפא בכור שקיל פי שנים דקיימא לן ב"ח קונה משכון עכ"ל. וכיון שתלה הטעם בזה דב"ח קונה משכון נראה דבמשכונות שיש לנו מן הגוים אין הבכור נוטל פי שנים דסבור אני דקיימא לן כת"ק דר' מאיר פרק כל שעה (ל"א ב') דישראל מגוי לא קני משכון וכן כתב אבא מארי זצ"ל פ"ק דבבא מציעא בשם האלפסי דקיימא לן כל פלוגתא דלא איפסק בה הילכתא להדיא הילכתא כת"ק, וא"כ ישראל מגוי לא קני משכון ואין הבכור נוטל פי שנים לא בחובו ואפילו בשטר ולא במשכונות שיש לנו מן הגוים ולא בבתים כפי מה שכתבתי ומס מן המלך מן הדין אין ליתן מן הבתים אפילו יש לאדם כמה בתים, ומם העירונים שמשימים על העיר עבור שצריכים ליתן למלך להציל סחורתם ויינם או לבנות חומה לעיר שאין בה צורך כל כך שבלא זה יש לעיר חומה ומגדלים אין זה דינא, ואם היהודים הדרים צריכים ליתן מחמת שיריאים מן העירונים הדרים חוץ לעיר לא יתנו כלום שהרי אינם דרים ביניהם ואין יריאים מהם והדרים בעיר כיון שאם הערונים היו תובעים מס סתם לא היו נותנים מן הבתים מה שתבעו העירונים מן הבתים לא מעלה ולא מוריד דלא דינא אם לא שיש לירא שאם הקהל היו אומרים לעירונים מן הבתים לא ניתן לכם כלום אז העירונים היו לוקחים להם הבתים, או צריכים ליתן להציל בתיהם ואפילו הדר חוץ לעיר ויש לו בית בעיר אז יש לו לירא מהפסד ביתו יתן גם הוא. ורחמן מלא רחמים יצילנו מעונש הדין, ואשר עם לבבי כתבתי בעזרת שם קדשו לאמתו.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |