שו"ת מהר"ח אור זרוע/פ
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אחד מן הקהל שהפרידו הפקיד מן הקהל במס, השבתי וזה לשוני, אם לא שמעו מפי השלטון עצמו שהפרידו אך מפי הסרדיוט אין ממש בזה שכך השיב ר"י זצ"ל וז"ל ומכח תנאי שהתנה החדרץ אין לפוטרו כי אם החרדץ התנה המלך לא התנה, ואם שמעו מפי השלטון עצמו אם אחר ששאל המס בסתם אע"פ שעדיין לא פשרו נראה שכבר נתחייב שכך מנהג בכל הקהלות שאם אחר ששמע המס ויצא אחד מן העיר צריך ליתן עם הקהל וכן השיב ר"י זצ"ל שאפילו אם לא היה מנהג הקהלות שנראה לו דין תורה שכשאל המלך מס אפילו אם הפרידו שערי דברא משתעבדו עכ"ל. משמע מלשונו שבשאילת המס תלוי ולא בפשרה ומשם ואילך אפילו אם הפרידו השלטון בלא בקשתו אינו כלום שכך פי' רשב"ם זצ"ל וז"ל אבל אנדסקי ממונים של המלך הרגיל לגבות מכל בית ובית ומכל איש ואיש עד שיעלה החשבון למס הקצוב ושכחוהו לזה או לא רצו לשאול לו כלום לפי שהוא אדם בטל וסבורים היו שאין לו ממון וגבו כל המס מן השאר אעפ"י שהכביד עליהם כפי מה שהיה לזה ליתן פטור דסייעתא דשמיא הוא שמחלו לו עכ"ל. משמע דוקא לזה שלא מחמת חניפה לא שאלו לו אלא לפי שהיו סבורים שאין לו מחמת שהוא בטל אבל אדם שידוע להם שהוא עשיר ויש לו ורוצים להחניף לו אין זה סייעתא דשמיא וחייב ליתן עמהם וגם לשון שכחוהו שכתב נראה דוקא בזה שהוא בטל מהני שכחתן כי כיון שהוא אדם בטל ממלאכה ומתלמוד ומדרך ארץ ואינו עוסק בישובו של עולם נראה דסתם דעת המלך דדינא דמלכותא אין עליו אם לא ששאלוהו בפירוש אבל אדם אחר שעוסק בישובו של עולם ונושא ונותן דינא דמלכותא ודעת המלך שיתן שאל"כ למה הוו מסייעי איסטרטיגי לאכולי כשהמלך לא שאל כי אם מאכולי ומה שהזכיר רבינו שמחה זצ"ל לשון שותפות בתשובתו איני יודע פירושו מה הוא פי' שותפות אלא אם כן כשהמלך שאל מס תנו לי כך וכך הרי כבר כל אחד נתחייב ליתן מליטרא שלו כך וכך ואם אחר כך רצה המלך לשנות לפחות לזה ולהוסיף לזה אין זה דינא דמלכותא כי רשב"ם זצ"ל פירש פרק חזקת הבתים (נ"ד ב' ד"ה והאמר שמואל) וז"ל דינא דמלכותא דינא כל מסים וארנוניות ומנהגות של משפטי מלכים שרגילים להנהיג במלכותם דינא הוא שכל בני המלכות מקבלים עליהם מרצונם חוקי המלך ומשפטיו הלכך דין גמור הוא עכ"ל. וזה לא קבלו שיגבו המס לפי דעתו אלא שכל אחד יתנו לפי ממונו שכך הנהיג הוא ושלפניו כל הימים ואם בא עתה לומר קחו מפלוני כך וכך או תפטרוהו לגמרי אין זה דינא ומעתה איני סבור לחלק בין הדרים בעיר אחת לדרים בעיר אחרת כיון ששאילת המלך את המס גורמת השותפות. ורבינו שמחה זצ"ל כתב דאם אחד בקש מן המלך למחול לו שהציל לאמצע ולפי מה שהביא מן התוספות ר"ל שאם מעצמם מחלו בלא פיוס מה שמחלו מחלו לו, נראה לי לפי דבריו כגון שאינו נוטל מה שמחל לו מן האחרים אבל אם נוטל מן האחרים מה שמחל לזה לאו כל כמיניה וכ"כ בעצמו וז"ל ועוד אית לן למיזל בתר אומדנא כל מה שמיקל לזה מכביד על האחרים עכ"ל. ואני סבור לפי עוני דעתי שאין כאן דין שותף שהרי (ב"ק קט"ז ב') שיירה המהלכת במדבר ועמד עליהם גייס וטרפה הם שותפים בהפסד זה. כדתניא לעיל מינה כשנתפשרו קודם שטרפה מחשבין לפי ממון וא"כ מאי אמר רמי בר חמא הכא בשותפין עסקינן והלא לעולם הם שותפין לגבי גייס שבמדבר אלא ודאי אין הפסד השותפות כלום אלא הממון מקודם ועל כן הציל לאמצע כי דרך שותפין שאחד טורח בשביל חבירו אבל כאן כשמבקש מן המלך מחול לי חלקי ואל תכביד על האחרים בשביל כך כדרך שעשה דודו רבינו קלונימוס זצ"ל נראה לי דהציל לעצמו וכן אחר שנתפשרה השיירא עם הגייס שלא יטרפוה ודינם לחשב לפי ממון וביקש אחד מן הגייס למחול לו חלקו או אחר שנתנו לגייס כמו שנתפשרו עמו בקש שיחזירו לו חלקו וכי גם בזה הציל לאמצע אע"פ שאינם שותפין אינו סבור כלל אלא אפילו ביקש שימחול לו חלקו וידוע שבשביל כך לא יכביד על אחרים הציל לעצמו, ועוד נ"ל שאפילו אם לא ביקש מהמלך להפרידו והפרידו המלך אפילו קודם ששאל את המס אמר פלוני יתן לי כך ואתם תני לי כך ומתוך כך מיחל על זה יותר שאם היה להם ליתן את המס יחד כאשר בתחלה היה נופל לו יותר שאין כח ביד המלך להפרידו שאין זה דינא דמלכותא שלא קבלו עליהם בני המלכות חוקי המלך ומשפטיו אלא כמו שהנהיגם הוא ושלפניו אבל הוא שרוצה לשנות ומפרידם זה מזה וניכר הדבר שאינו מפריד אלא לשנות גבייתם והוא לעולם גובה המס שלו אין כח זה ביד המלך שאין זה דינא דמלכותא כיון שהוא רוצה לעולם המס שלו מהם אלא לשנות גבייתם הוא בא. ונ"ל ראיה מפ' הגוזל בתרא (קי"ג ב') דאמר התם שלוחא דמלכא כי מלכא ולא טרח וזה יודע המלך דשקלי מחד ואעפ"כ אי תבע להו בדינא שקיל דמי אכולהון דאין זה דין הגון שיתן זה יותר מזה אלא כולם בשוה וכן גם כאן, וכן משמע שאם הקילו האנדיסקי על אדם שאינו פרדכתא לא יועיל ועל כן דעת המלך כדעתם שאל"כ מה יועילו בפרדכתא ומה סייעתא דשמיא יש כאן.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |