שו"ת מהר"ח אור זרוע/כה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
הלנצח תריבון, ומצות תרבון, קרובי ר' שלום הנהרג וכשנגדם הלא יש ביניכם שבח לאל ב"ה חכמים ונבונים, מורי הר' שבתי בן הנ"ר שמואל ובית דינו ועל פיהם היה לכם לעשות ולהשקיט הריב ומה בצע לקרובי הנהרג אפילו אם היה כך שהיו יכולים להביא את הר' משה וחמיו לידי לעז וכי בזה יחיו את ר' שלום, ואף כי הוא התחיל לשלוף סכינו ואחיו וגיסיו שלפו חרבות עד שגרשו אנשים נכבדים מתוך הסעודה בריב ומצה, כעובדא דקמצא ובר קמצא, ועלתה נצה עד שבאו לידי שפיכות דם, ואם באותה שעה היו קובלים זה לגוים לא הייתי מפשיעם בכל מה שהיה בא הפסד מזה לר' שלום ואחיו וגיסיו שהאדם שהולך להכות את חבירו ואין המוכה מעמיד עצמו על גופו כ"ש מממונו כאשר כתב מורי רבינו מאיר זצוקלה"ה יש להסתפק אם מותר לכל אדם להציל את המוכה בגופו של המכה אם אי אפשר להצילו בענין אחר דהא רב כהנא שמטיה לקועיה דההיא דאמר מחוינא ומחוינא (ב"ק ד' קי"ז) ופירש בספר המצות משום דהוי כבא במחתרת ואע"ג דלפי הסברא לא היה שייך שם לומר אין אדם מעמיד עצמו על ממונו דכנגד המלכות שיקחו ממונו לא ילחם כ"ש כאן שאדם הולך להכות את חברו ואין אדם מעמיד עצמו על גופו ומתוך כך שמא יבא לידי שפיכת דמים שמותר לכל אדם לשמוטי לקועיה דגם בבא במחתרת וכי דבר ברור הוא אי בעל הבית קאי לאפיה דקטיל ליה, שמא יחבול בו, או יקצוץ ידו או רגלו ויקח ממונו וילך לו, אלא כיון ששמא יבא לידי שפיכות דם אמרה תורה אין לו דמים וכ"ש כאן ומעתה גופו הפקר ממונו לכ"ש למ"ד שממון מסור מותר לאבדו ביד ואפילו מאן דאסר כאן להציל את הנרדף פטור המפסידו בין של רודף בין שהיה רודף אחר רודף ושיבר כלים של כל אדם דפטור ולאו מדינא אלא שאם לא כן אין לך אדם שמציל את חבירו מיד הרודף וגם כאן כיון שזה הולך להכות ובוודאי יפה ומותר לכל אדם להגיד לשופט ולצוות לתופסו ואפילו אם יפסיד מחמת כן כל ממונו, וכן אני אומר שמטעם זה פטרו רבותינו הקובל בשעת הזעם כיון שעוז זעמו עליו ולא יכול להתאפק על צערו ובשתו שאם לא יקבול וינקם על ידי השופט אפילו אם היה לו להפסיד גופו ינקום בושתו ושמא יבא מתוך כך לידי שפיכות דמים מותר לקבול לשופט ואפילו לאחרים מותר כדפירשתי לעיל, וודאי אם אדם כשר הכה ואירע לו במקרה שהכה וידוע שלא יוסיף אלא יתחרט אסור להפסיד ממונו, ומ"מ בזה המעשה הרע אם אחר שביישום והוציאום מן הסעודה, וקמו מתוך העדה הנועדה, היו קובלים לגוים ובזה יתיישב דעתם שלא לנקום עוד, ועוד היה נראה לפוטרם על כל היזק שיבוא למביישיהם מזה, אכן כאן לפי כל העדיות באו הגוים להרוג או לעשות רושם ממה נפשך אותו שנודע שהביא הגוים ושלף חצי ארבו והכניסם לבית הנהרג הוא רוצח גמור, וכן יש להכריז עליו בכל הקהלות המכירים אותו, ותעל צחנתו ובושתו, וילכד ברשתו. אכן הר' משה וחמיו למה ילכדו ואפילו אם היה כך שאמרו לאותו רשע להביא גוים דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ואפילו שאול המלך כשאמר לאבנר ולעמשא לפגוע בנוב עיר הכהנים לא אבו, כ"ש זה הרשע הרוצח שאפילו אם היה כך שאמרו לו לעשות הדבר הרע הזה היה לו לירא את השם הנכבד והנורא ולא היה לו לעשות. ואעפ"י שיש להסתפק אם אדם אומר למשומד להרוג אם יתחייב המשלח, כיון שהשליח משומד ואין בו יראת הקב"ה בברור יעשה ולא ישמע דברי הרב, מ"מ זה הרוצח הרשע שמא לא הוחזק בכך מתחלה ועל כן אין צורך להאריך בזה וכל זה כתבתי אפילו אם היה כך שאמרו לו לעשות, אבל לא ראיתי שום עדות ברורה על כך כלל וראוי לגעור בכל האומרים להר' משה ולחמיו רוצחים על המעשה הרע הזה רובן לנקותם שלא יעצו כך לאותו הרשע לעשות גם על זה לא ראיתי עדות ברורה כי מי יודע מה לחשו יחד כשבאו לבית דין אחר שנתגרשו וחלילה וחס שלא לחשוד את הר' משה בדבר הרע הזה. ומ"מ להחרים ולנדות את הפוער פיו לבלי חק נגדם בדבר הזה אי אפשר משום לפני עור לא תתן הכשול כי בברור יעברו וכשם שמצוה לומר דבר הנשמע, כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע. אכן זה הוא גמר דברי שאין על הר' משה וחמיו שום דין רציחה על המעשה הרע הזה, וכן יכריזו בשמי בכל מקום שירצו ואודות הקבלות שקבלו קרובי הנרצח והפסידו להם ממונם כפי דבריהם נראה שאין לחייבם דדיני מסורות קנס הם כדאיתא בירושלמי וכתב בספר המצות בשם רבינו יצחק בר' אברהם שבכל מקום שיהא הדבר מצוי אם לא יקנסו יש לחייב דינא דגרמ' ובזה ה"נ (נ' שצ"ל א"נ והוא ר"ת אין נראה) שיהא מצוי ושבח לאל ב"ה תוך כמה שנים לא שמענו קבלה מרציחה עד עתה, ועוד יש טעמים ואין ראוי לכתוב הכל. ומה שכתבו שלא קבלו בשעת הזעם לא כיונו כי על דבר רציחה לעולם הוי שעת הזעם. דכתי' כי יחם לבבו ואם גואל הדם הרג את הרוצח אחר כמה שנים בפגעו בו קרינן ביה כי יחם, ומודה ועוזב ירוחם, ושלום העלוב חיים אליעזר בן רבינו יצחק נב"ה.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |