שו"ת הריב"ש/תס
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
עוד שאלת הסכימו הנבררים שכל איש ואשה מבני קהלינו שישתדל עם הגבירה יר"ה או עם שום שר קצין שוטר ומושל לפטור ולהוציא עצמו מכלל ההודאות או להקל מעליו שום דין וחזוק והנהגה הכתובים בתקנתם הן דרך פטור הן דרך צווי על הקהל או דרך פיוס בין בכתב בין בעל פה יהיה האיש ההוא מוחרם ומנודה שנה תמימה וכן הדין אם יוציאו לו אוהביו אפי' בלא ידיעתו מאת הנבירה יר"ה או מאת מי שיש יכולת בידו לעשות שום כתב וצווי ויחזיק בהם אם צוה הגזבר בקנס ידוע לכל הקהל [שלא] לתת ההודאות אם חייבים להשתדל עם הגבירה או עם מי שיש יכולת בידו בכל מאמצי כחם להסיר הצווי הנזכר כי אם אינם משתדלים בהסרתו יראה שהם מחזיקים בו ורוצים בקיומו:
תשובה נראה שאין ענין פרק זה אלא על יחיד שיוציא או יוציאו לו כתב או צווי שיהיה לו איזה פטור או היקל על שאר יחידי הקהל שאז אותו היחיד מחוייב שלא להעזר מאותו צווי ושיסתלק ממנו אבל הצווי הנעשה לכלל הקהל יחד ואין לאחד יתרון על אחר לא נכנס כלל בזה הפ'. אמנם אחר שהקהל היו מחוייבים לתת ההודאות לזמן הקבוע בכח החרם אע"פ שמחמת צווי הגזבר היו רשאין למנוע מלתתם מחמת הקנס דהוה להו נדרי אונסין דומיא דחלה הוא או חלה בנו או שעכבו נהר ואין צריך לומר בצווי שלטון או ממונה שלו שיש גם סכנת נפש כדדרשינן בפרק הגוזל בתרא (קי"ז.) בעובדא דרב כהנא מקרא דכתיב בניך עולפו שכבו בראש כל חוצות כתוא מכמר מה הוא כיון שנפל למכמר אין מרחמין עליו אף ממונן של ישראל כיון שנפל ביד עובדי כוכבים שוב אין מרחמין עליו. וכבר נשאל הרשב"א ז"ל במי שהיה חייב לפרוע מנה לחברו בשבועה לזמן פלוני והמלוה היה חייב לאחר מנה ואדני הארץ התפיס ביד אותו לוה מנה זה עד יפרע המלוה לזה שחייב לו אם הוא נפטר מן השבועה והשיב שאנוס הוא זה שאינו רשאי לעבור על צואת האדון[1] ואע"פ שידוע שאין בכאן קנס גוף אלא שהיה חייב לפרוע מנה אחר אעפ"כ לא על דעת כן נשבע שיפרע מאתים בעד מנה ובאומדנא דמוכח בזה דברים שבלב הוו דברים[2]. ועוד מן הטעם שכתבתי שבכל צווי שלטון ליהודי אפילו הוא קנס ממון יש פקוח נפש ולכן הקהל בנדון זה היו אנוסין מחמת הצווי וגם לא היו מחויבים לפזר ממון ולמיהב תרקבא דדינרי כדי לבטל הצווי ההוא דהא אמרינן בגטין פ' כל הגט (ל'.) גבי ההוא דאמר אי לא מפייסנא עד תלתין יומין להוי גיטא דלמאן דאמר יש אונס בגטין לא איבעי ליה למיהב תרקבא דדינרי. מ"מ אם בנקלה היו יכולין לבטל צווי הגזבר היה להם להשתדל בזה דאל"כ אין כאן אונס ואם לא עשו כן הואי כשגגה שיוצא והשם יכפר בעד[3]:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |