תוספות רי"ד/נדרים/לג/א
תוספות רי"ד 
נדרים לג א
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אמר רב פפא שק להביא בו פירות כו' פי' דלא תימא דוקא כלים המיוחדין לאוכל נפש כגן נפה וכברה רחיים ותנור הן אסורין אבל שאר כלים לא אלא אפיילו שאר כלים נמי דוקא לשאר תשמישין הן מורתין אבל לצורך א"נ אסירין הן:
בעי ר"פ סוס לרכב עליו וטבעת ליראות בה מיפסק ואזיל בארעא בהו הפרשנים פירשו כל אלה לצורך המשתה ואינו נ"ל שאם דוקא לבית המשתה קא מבעיא לי' הו"ל לפרושי מלתא הכי אלא ודאי בלא בית המשתה נמי קא מבעיא לי' וה"פ כלים שאין עושין בהן אוכל נפש ואין משכירין כיוצא בה דריסת הרגל שהיא מותרת מפני שאין נוטלין עליהן שכר אבל סוס לרכוב עליו ולהתכבד בו ואין שואלו לצורך תשמיש אחר כ"א לרכוב עליו וטבעת נמי לא שאלת שנתקשט בה בתו לפי שעה אלא להיראות כי הוא עשיור ויש לבתו תכשיטין ודריסת הרגל נמי כיון שצריך לו לקצר בתוך שדדה חבירו לילך בשדהו או בשום מקום שאם לא הי' עושה קפנדריאה בתוך שדה חבירו הי' צריך להקיף הרבה ואנן סהדי שבאלה הענינים הוא משתכר וחשובה הנאתן אצלו הנאה מרובה מי אמרי' בתר נהנה אזלי' והנאה שיש בה שכר האי ואסורה לו או דלמא בתר מהנה אזלי' והוא לא הי' מקבל עלי' שכר שאם ישאילו לו סוסו מה לי אם ישתמש בו תשמיש בעלמא מה לי אם ירכוב עליו ויתפאר בו במדינה וכן כשמשאיל לו נזמים וטבעת לבתו וכן נמי כשדורס בשדהו כיון שלכ"א הוא עושה כן למה יקחור במחשבתו על זה שהוא בעיניו הנאה מרובה וכיון שלגבי מהנה אינה חשובה הנאה מותרת היא לו:
פיסקא המודר הנאה מחבירו אמר רב הושעיא הא מני תנן הוא מהכא מוכח דאע"ג דמטי לי' מיני' הנאה גדולה דהא מפני לי' מבעל חובי' אפ"ה כיון דשלא ממדעתי' עבר שרי וכיון נמי דלא בעי למיתבע בדינא בדינא לא מצי תבע לי' של דודאי אי הוה מצי תבע לי' בדינ א ולא קתבע לא הו"ל כאלו יהיב לי' מתנה אלא כאן דלא מצי תבע לי' בדינא שרי וה"נ בעינ ן למימר דמקריב עליו קיני זבין וזן את אשתו ואת בניו אע"פ שהוא חייב במזנותיהן דאכ"ג דמטי לי' הנאה מיני' כיון דשלא מדעתו קעביד ולא מצי תבע לי' לו למדינת הים תנן התם המודר הנאה מחבירו כו' בשלמא שוקל לו את שקלו דתנן תורמין על האבוד ועל הגבוי ועל העתיד לגבות מחזיר לו אבידתו מצוה קא עביד אלא פורע לו את חובו הא קא משתרשי לי' ופי' המורה מצוה בעלמא קא עביד ואינו מהנהו לזה אם לא שקל עליו לא הפסיד כלים שיש לו חלק בקרבנות דתנן חורמין את הלשכה בשלש קופות על האבוד אע"פ ששלח את שקלו ואבד את הגבוי שעדיין לא הגיע כאן ועל העתיד לגבות ואפילו לו נגבה לאחר מיכן יש לו חלק בתרומה ובקרבנ ות שלא שחוסר מצוה ונמצאת שכר המצוה על הנותן וכאן פירשו המפרשים כגןו ששלח שקלו ואבד ולא מבעיא לאלה שמפרשים כגון ששלח שקלו ואבד אלא גם למורה דמפרש דלא שלח שקלו קשיא דמאי אריא דתורמין על מי שעתיד לגבות שנמצא שיש לו חלק בקרבנות בלא לי אע"פ שזה זיכהו על ידי שקלו בקרבנות ונמצא שההנאתו מה בכך מי אלים מפורע לי את חובו אליבא דתנן שההנתו הבאה מרובה ואפ"ה כיון דשלא לדעתו עשה וגם אינו יכולה לתובעו בדין מותר והכא נמי אין יכול לתבעו בדין אפילו לרבנ ן משום דמצי למימר לי' מי הזקיקך לשקול בעבורי אלא נתכונתה לשם מצוה וכיון שאינו יכול לתבעו בדין אע"פ שע"י שקלו יש לו חלק בקרבנות מישרי שרי וה"נ אמרי' לקמן במקריב עליו קיני זבי, דאע"ג דקא מהנה לי' שע"י אוכל בקדשים כון דשלא מדעתו קעביד ולא מצי תבע לי' בדינא שרי ויש לומר דלרווחא דמילתא היא דקאמר הכי אבל אבל כיון דמוקי לה דלתנ ן פורע לו את חובו ואע"ג דקא משתרשי לי' כיון דלא מצי תבע לי' בדינא הם ה"נ הבשוקל את שקלו אפילו לרבנן שרי כיון דלא מצי תבע לי' משום דמצוה קעביד ואין אנו צריכין לטעם תורמין על מי שעתיד לגבות:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |