שו"ת חתם סופר/ה/קכג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
קהל א' הוזקו בשטף מים רבים הרבה בעלי בתים מהם ובה"כ וס"ת נפסלו ויש אשר לא הגיעו עליהם המים ולא הוזקו כלל ומחוק ונימוס המדינה שכל תקלה והיזק ידוע ומבואר שנעשה לא' מהעיירות יותן להם מאת שרי מנהיגי המדינה עשריות היזקם והם יוציאו המעות ותבעו מהשרים יותר מכפלי כפלים אשר הוזחו עד אשר הי' קשה להאמין ולא אבו שמוע והשתדלו הקהל בענין זה כמה שנים עד שלבסוף הזה על כל בני מדינה והנה עשו גם המה בערמה אנשי קהלה הנ"ל התפשרו השרים להאמין להם קצת יותר מחצי הזיקם והמעשר מזה הוא אלף זהו' ופטרם עי"ז מחוב ישן שהתחייבו מנת המלך סך אלף זהובים ועתה צעקו היחידים שהוזקו איך אותם שלא הוזקו ולא הגיע עליהם שטף מים רבים יפטרו ממס כמונו ואפשר יותר ממנו כי יש בהם עשירי עם שהי' צריכי' לשלם הרבה לחוב המלך יותר ממנו ואנחנו הניזקי' נפסיד:
תשובה נקטה נפשי בקצרה נראה אעפ"י שאין בני הקהלה משותפי' אלא בעניני מסים והדומה להם משא"כ אופן הנ"ל אין עסק לשותפות אלא הניזקי' לא זולת מ"מ הכא שאירע היזק בבה"כ וס"ת ורחוב היהודים פשוט שלענין זה הכל בשיתוף לא מיבעי' פורעי המס אלא אפי' מי שאינו פורע במס הקהלה כלל וגדולה מזה אחז"ל במס' מגלה ר"פ בני העיר אר"ש ב"נ אר"י לא שנו אלא בה"כ של כפרים אבל בה"כ של כרכים כיון דמעלמא אתי לי' לא מצי מזבני לי' דה"ל דרבים וכ' תוס' נראה לפרש הכי כיון דרוב בני אדם רגילי' ללכת שם להתפלל אעפ"י שאין נותני' כלום בבנינו מ"מ כיון דלדעת אותם רבים נעשה חמורה קדושתו עכ"ל וזה הפי' עיקור שהסכימו עליו הרמב"ם פי"א מה' תפלה הל' ט"ז וז"ל אבל בה"כ של כרכי' הואיל וע"ד כל אנשי העולם נעשה שיבואו ויתפלל בו כל הבא אל המדינה אין מוכרי' אותו לעולם עכ"ל, וכ' הכ"מ שדעתו כפי' התוס' הנ"ל וזהו ג"כ דעת הרא"ש במגלה שם ע"ש אעפ"י שמסיימי התוס' בדבריהם כיון שלדעת אותם רבים נעשה חמירא קדושתי' עכ"ל משמע דוקא לענין חומר קדושה משום שרבים מתפללי' בו אבל לא שיהי' נהם דין שותפי' ז"א דהמעיי' שם בסוגי' יראה דהטעם משום דהבונאים הפקירו לדעת רבים ורבים זכו בו והוה שלהם ממש דאלת"ה תקשי לך מה דקאמר התם רב אשי האי כנישתא דמתא מחסי' אע"ג דמעלמא אתו לי' כיון דאדעתא דידי קאתו אי בעינא מזבנינא לי' ואי ס"ד משום חומר קדושת רבים הוא מה מועיל זה שכולם באים לדעתו קדושתו להיכן אזלא אע"כ חומר הקדושה היא שהופקר לרבים ואי ימחלו הרבים חלקם מזבנינן לי' וכיון שכולם מסכימים לדעת רב אשי מזדבן וכן נראה מלשון הרא"ש להדי' וכ"כ בהדי' בט"ז א"ח סי' קי"ג ס"ק ו' וז"ל אפי' בנו אותו משלהם דבנאוה אדעתא דכ"ע וזכו בו כל העולם הרי להדי' כמ"ש וא"כ נהי דהשתא ליכא בי כנשתא דרבי' ממש שיזכה בו כל העולם לפמ"ש מג"א שם ס"ס קי"ז בשם מ"ב ונפל פיתא בבירא דלא שכיחא השתא הני תנאים שהתנה הרב בעל משאת בנימין ואין כאן מקום לפלפל בדבריו כי איננו מעניננו מ"מ פשיטא דלפי הנ"ל כל הדרים בקביעות בעיר הזאת אעפ"י שאינם מפורעי המס פשיטא שיש להם שותפות בבה"כ וס"ת וההפסד שנעשה בזה נעשה גם להם ועוד ראי' ברורה מש"ס דב"ב מ"ג ע"א בני עיר שנגנב ס"ת שלהם אין דנין בדייני אותה העיר ואין מביאי' ראי' מאנשי אותה העיר ופריך ואם איתא לסלקו בי תרי מינייהו ולדייני ומשני שאני ס"ת דלשמיעה עבידא וע"ש בכל הראשונים ומבואר בטח"מ סי' ז' וסי' ל"ז ובש"ע שם דה"ה לבה"כ והדומה משמע אפי' פיטור ממס לא מהני ואפי' מי שאיננו מפורעי המס יש לו חלק ושותפות בכל הנ"ל וזה ברור לפע"ד:
והנה כי כן ברור שבעיר הלזה כולם שותפי' בהיזק הנ"ל ומכ"ש לפי מנהג העיר שעיקר הכנסת הקהל איננו ממס הקצוב לפי ממון ונפשות כ"א מחכירת מיני מאכלים ומשקי' א"כ כל אפים שוים ולית דין צריך בשש:
וכיון שזכינו לדין פשוט שכל אותו הסכום העולה יותר מן עשיריות ההיזק שאירע להם באמת אלא שהטעו השרים כל אותו הסכום הוא לאמצע לא מיבעי' לדעת הגה"ה מרדכי פ' חזקת סי' תר"ס שכת' וז"ל ירושלמי דב"ב איתא ור"ח הביאו בפירושיו האחין שיצא א' מהם ללסטיות או לגנוב בלא דעת חבירו חולקי' מכאן יש לפסוק על שני אנשים שיצאו לשוק וראה א' מהם ארנקי מונח בבית הגוי וגנבו שיש לו לחלוק עם חבירו עכ"ל וכוונתו שני אנשים שיצאו לשוק לישא וליתן בשותפות דאל"ה האיך הוציא דין זה מהירושלמי דהוא מיירי מאחין שותפים בתפוסת הבית ושרשו בנוי על סוגי' דב"ב קמ"ד ע"ב אחין השותפי' שנפל א' מהן לאומנות ומה ענין לדר"ח לכאן ועוד אי בסתמא מיירי א"כ הוא נגד ש"ס דילן ריש ב"מ דקי"ל אפי' מהפקירא לא קנה בראי' בעלמא והמגביה קנה מכ"ש בלסטיות דהכא דלא מהפקירא זכה ודוחק לומר אדרבא דוקא לסטיות שכיון שהולכי' יחד ואם המצא תמצא הגניבה יהי' שניהם בסכנה לכן גם הריווח צריך לחלוק עמו זהו דוחק, חדא מ"מ דין זה לא נלמד מהירושלמי ועוד גם הסברא אינה נכונה דאטו בשיפולי גלימא נקט לי' שלא יזיז ממנה וה"ל לפרוש ממנו שלא יסתכן עמו אלא ע"כ הדברים ברורים דבשותפי' מיירי ומשו"ה גם הריווח הזה לאמצע וכן הוא בש"ע ח"מ סי' קע"ו ס"ב בהגה' וכן אם גנב או גזל השותף צריך לחלוק עם חבירו עכ"ל. שוב מצאתי הגה' מיימוני פ"ה מה' שותפות אות ד' וז"ל שני בני אדם שהי' שותפים ויצאו בעיר וראה א' מהם ארנקי וכו' ואמר לחבירו כי אין לו חלק בו כי לגנוב לא הי' שותפי' לפי הירושלמי שמביא ר"ח דאחין שיצא א' מהם ללסטיות או לגנוב בלא דעת חבירו דחולקי' מצאתי לשון רבינו שמשון עכ"ל הרי מבואר לפניך כמ"ש דמיירי בשותפי' וא"כ ה"נ הואיל שהי' שותפין כמו שנתבאר, והטעו את הגוים השכר לאמצע אלא אפי' לדעת בעל העיטור שהבי' במרדכי פ' חזקת הנ"ל דס"ל דלא כר"ח הנ"ל וס"ל דהירושלמי בלשון תימה קאמר כך אומרים אדם שמצא מציאה אחיו חולקי' עמו ואדם שיצא ללסטיות אחיו חולקים עמו בתמי' ולזה הסכים בית יוסף סימן קע"ו מחודש ל"ה וכ"ה דעת הט"ז וגם דעת הש"ך נוטה כן בס"ק כ"ז ובסי' ס"ב סקי"ב מ"מ הא כ"ע מודים דאם עשה כן מדעת המשותף ורצונו ושליחותו דהכל לאמצע וזה ברור, ולולי דמסתפינא הייתי אומר דבהכי מיירי ר"ח והוא גם הוא מפרש הירושלמי בלשון תימה ומ"מ הוציא כן מדיוקא דדוקא בכעין עובדא דירושלמי שכשעשה א' מהם ספר מה שלא יכלו אחרים לעשות וע"ז תמה הירושלמי אטו שם מצאו מציאה או גנב א' מהם יהי' השבח לאמצע בתמי' והיינו גניבה ומציאה שאינו מכלל שותפות אבל כל שהוא מכלל השותפות שלהם השבח לאמצע וא"כ הה"נ בנדון דידן שהי' זה מעניני השותפות שלהם שרובם או כלם הטעו לשרים בסכום היזקו ומי שלא הי' בכלל זה מ"מ הרי ממוני הקהלה הטעו בסכום היזק בה"כ וס"ת שלהם בידיעת כולם ובזה כ"ע שותפים כהנ"ל א"כ פשיטא שהשכר לאמצע וגדולה מזה קי"ל בשו"ע ח"מ סי' קפ"ג ס"ז ע"ש בסמ"ע סק"ד ועתיס' כתובות צ"ח ע"ב ד"ה אמר ר"פ ובראשונים שם:
ואין נראה לומר נהי שהם שותפים מ"מ ישום הדבר לפי ממון היזקם באמת מי שהי' היזקו מרובה יקח הרבה מהריווח יותר ממי שהוזק מעט ומכ"ש ממי שלא הוזק כ"א מחמת שיתוף ס"ת ובה"כ גם זה לא נ"ל כלל דהרי גרסי' כתובות צ"ג ע"א אמר שמואל שנים שהטילו לכיס זה מנה וזה מאתים השכר לאמצע וע"ש ופי' הרי"ף והרמב"ם דוקא בסחורה שאינו עשוי' לחלוק אך תוס' והרא"ש פליגי וס"ל לעולם השכר לאמצע ומייתי ירושלמי שכ' הדין יהיב מאה והדין יהיב חמשין ואת אמרת הכין חבריי' אמרין יכיל הוא למימר ע"י עשרה דנרין שלי סלקית פרגמטי' וכו' ומסיים הרא"ש וכן דעת רוב מפרשי' ז"ל שבכל מיני שיתוף סחורות אם נשתתפו בסתם נוטל המועט כמרובה בשכר ובהפסד והטעם כמפורש בירושלמי או בשום אומדנא דמוכח כדפרישית עכ"ל הרא"ש שם ודעת הט"ז וש"ך סי' קע"ו סק"י נוטה לזה וכן בארתי במקום אחר באריכות שאין לנו להוציא ממון בזה נגד הר"י והרא"ש מ"מ הכא בנ"ד לפע"ד לכ"ע השכר לאמצע שוה בשוה שהרי השתתפותם הי' ע"י שטף מים רבים וההיזק הוא הביאם בשיתוף הלזה ולא הי' אפשר להם לפרד א' מחבירו בענין וגם אח"כ בענין השתדלות אצל השרים ידוע כי כח הציבור יפה וחבורם נאה להם וההיזק שהי' לציבור בס"ת ובה"כ הי' עושה עין אצל השרים יותר ממה שהוזק כל יחיד בפ"ע ולולי שהי' הממוני' מכניסי' עצמם בעסק זה בהשתדלות רב לא הי' נגמר שום דבר והם שלוחי הציבור בשוה א"כ אומדן הדעת נותן שאינו מעלה לבעל ההיזק מרובה למי שלא הוזק כ"א חלקו בס"ת:
וגם אין נראה כלל לומר שכיון שניכה להם מחוב המס שלהם א"כ יהי' הריווח לפי סכום המס שלהם ויקח העשיר הרבה ויש לזה פנים ממ"ש מהרי"ק הביאו רמ"א בהגה' ש"ע ח"מ סי' קס"ג ס"ג בהגה' שני' וז"ל קהל שהלוו לשר ואמר להם לנכות להם בעניני מסים ואח"כ לא רצה ונתיאשו מן החוב ואח"כ קם בנו תחתיו וניכה להם הקהל הוו כזוכי' מן ההפקר ואינן צריכי' לשלם חלק לאותן שהי' עשירים בזמן ההלואה וירדו מנכסיהם עט"ז והגה"ה הגאון ח"ץ ע"ז מ"מ לפי אותה תשובה הי' נראה שאותן שהם עשירים עתה נוטלי' יותר מהעני' דהשתא וא"כ אמור מעתה ק"ו השתא ומה התם דבא להם ע"י חוב שהלוו העשירים אז מ"מ כיון שכבר נתיאשו וזכו מן ההפקר והוטל הריווח אל המס מרוויח העשיר עתה אע"פ שהי' עני אז מכ"ש הכא שהריווח הזה מעלמא אתא ולא ע"י חוב שהלוו מתחלה ע"מ לנכות מהמס מכ"ש די"ל שיהי' הריווח לפי הסכום כן הי' נראה לפום ריהטא אבל כד מעיינת שפיר לא דמו להדדי כי עוכלא לדנא דהתם הי' השר מוחל להם מס הקצוב עליהם ובאומרו שמוחל להם אלף זהובים מהמס ממילא מרוויח העשיר לפי עשרו ומשמיא חסו עליו ונהי דכוונת השר הי' לפרוע חובו ובענין פרעון החוב אין ענין לעשירי' של עכשיו שהי' עני' בשעת הלואה מ"מ מה לנו ולמחשבות השר כיון שכבר נתיאשו מהחוב כהפקר דיינינן לי' וכמחילת מס דאתא מעלמא הוא וגם על זה הא צווחו כי כרוכי' הט"ז והח"ץ הנ"ל ומחו לי' מאה עוכלא בעוכלא משא"כ בנדון שלפנינו אין כאן שום מחילת החוב שהרי אותן אלף זהו' יוגבו מהמדינה ויבואו לידי השר לתנם ליהודים האומללים הניזקי' אלא שהוא טורף מהם ומעכבם בשביל חוב שחייבים לו במסים וכיון שהדין נותן שהמעות הנגבי' שייך לאמצע שוה בשוה כבר זכו בשוה וכי טורף השר מעותן של אלו בשביל חוב העשירים אנן מי שתקינן ע"כ המחוור בענין זה שהריווח שוה בשוה ואעפ"י שדעת השר הי' שאותן שהי' ניזקי' הם יפטרו ממס ע"י פרעון אלף זהו' מה לנו ולדעתו בזה וגדולה מזה עיין ברא"ש פ' הגוזל ומאכיל סי' כ"ה ע"ש ר' קלונימוס זקינו של ר' שמחה שהי' השר מוחל לו חלקו במס והי' נותנו לקהל הביאו ב"י בח"מ סימן קע"ה ועמ"ש סמ"ע סי' קס"ג סקל"ו וק"ל:
אך כל זה בריווח שמגיע יותר על עישור שלהם אך גוף עישור היזק שלהם נ"ל דיותן לבעלי ההיזק אעפ"י שיש קצת סברא לומר שהי' כלאחר יאוש ודומה להא דאי' בפ' הגוזל ומאכיל קט"ז ע"ב שיירא ההולכת במדבר ועמד עלי' גייס ועמד א' והציל דהציל לאמצע וע"ש מסקנת הפוסקים בשהי' מציל ע"י הדחק הרי הוא לאמצע וכ"פ בש"ע סי' קפ"א וע"ש ס"ב ובסמ"ע סק"א ויובנו דברינו אלו מ"מ לא נ"ל לדמו' להתם דמדרכם של שרי המדינה לסייע להניזקי' ולא שייך בהם יאוש ובשגם שהקהל בעצמם לא נחתו לכך לא רציתי לתקוע עצמי בדבר הלכה בענין זה:
היוצא ממ"ש שכל א' יברר הזקו כמה הי' ואם לא יאמינו לו צריך לשבע ולפטר אותו הסכום מפרעון המס שלו ואם הוא איש שאינו פורע נמצא שהוא נוטל אפ"ה ישבע ע"ז ויטול ודבר זה מתורת ר"ח למדנו שכ' כל האי ידע והאי לא ידע ישבע האי דידע ושקיל ועיי' הגה' רמ"א סי' צ"א ס"ג וגם הקהל יקחו לקופת הקהל עישור הפסד ס"ת ובה"כ וכדומה וכל ההוצאו' שעלו ע"ז יקחו כולו ולא רק העשיריות והמותר אח"כ יחלקו שוה בשוה ויותן מזה גם למי שאינו מפורעי המס רק שהי' דר אז בקהלה נמצא שנפסד גם חלקו בס"ת אזי יותן גם לו חלק בריווח הנ"ל כשהוא תובע אבל מי שאינו תובע אינם מחויבי' ליתן לו כלום כיון שהי' בעיר ולא בא לתבוע אימר אחולי אחיל כל זה כתבתי הנלפע"ד. פה מ"ד יום ה' וארא תקנ"ט לפ"ק וחתמתי שמי. משה"ק סופר מפפד"מ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |