שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/סד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראובן היה חייב ליהודה סכום מעות והי' ביד יהודה מראובן משכנות לבטחון מעותיו ובין כך באו לראובן מויניציא קצת בגדים מקאמבי ששלח אפרים לראובן וכתוב בפוליסה די קאמביו איך הבגדי' יהיו נמסרים לאליה כדי שיפרע המעות לר' ויקח הבגדים וקבל אליה הבגדים וקבל על עצמו לפרוע כל המעות הכתובים בפוליסה די קאמביו הבאה מויניציא לפורעם לזמן קצוב והגיע זמן הפרעון ולא היו לאלי' מעות מזומנים כדי לפרוע ולהיות שלא היו יכולת בידו לפרוע אמר לראובן שימסור בידו הבגדים ושיחתוך ר' הדיטה עליו אז הלך ראובן אצל יהודה וא"ל אני חייב לך מעות ויש לך משכונות שלי בידך אם תרצה לחתוך הדיט' על אלי' ואברה' בערבות ש' תהנה מדמי הדיטה ויהודה נתרצה לחתוך הדיטה וכראות ר' שכונתו לחתוך הדיטה כתב שטר של הקמביי עליו בבטחו על דברי יהודה והלך ומשר הבגדים וכתב בשטר הקמבייו לפרוע לו או לכל המוציא השטר ואפילו בלי הרשאה וכאשר הביא ראובן השטר חתום ליאודה נתחרט יאודה ואמר לראובן שאינו רוצה לחתוך הדיטה כי הוה בטוח ממנו במשכונו' שבידו ומי הכניסו לבקש ולהוציא מעותיו ממקום אחר ור' מחלה פניו יום יום שיתרצה לחתוך הדיטה וכראות ר' כי לא יכול לו ליהודה שיתרנה לחתוך הדיטה והוא היה רוצה לקחת משכנותיו מיד יהודא פרע ר' ליהודא כל מעותיו ולקח המשכונות מידו ואמר ר' ליאודה בפני עדים כשרים אחר שסוף אדם למות והש"י בידו נפש כל חי תודיע לאלו העדים כי פרעתי לך כל מה שהייתי חייב לך ואם נשאר לך שום זכות ושעבוד על השטר הזא' מהדיטה הזאת הכתובה על שמך ואמר יאודה תדעו ממני נאמנה שאני מודה בפניכם בלב שלם איך נתפרעתי מר' זה מכל מהשהיה חייב לי ואין לי שום זכות ושום שעבוד ע"ז השטר שביד ראובן הכתוב ע"ש כי כבר קבלתי כל זכותי מראובן מה שהייתי עתיד לקבל מכח זה השטר והנה זה השטר וכל שעבודה דאי' ביה כולו הוא של ר' אע"פ שהוא כתוב על שמי כי אני לא רציתי לחתוך הדיטה וקבלתי כל מעותי מראובן בשלמות ובין כך אחר כמה ימי' נפטר יהודה לב"ע וגר צדק היה ויהי כאשר בא ר' אצל אליה ואברהם והערב ש' עם השטר בידו לגבות מהם חוב השטר ואמרו לר' מה לך ולחו' שטר זה מעות אלו הם של גר ואנו זוכים בהם מן ההפקר מן הדין ואין גואל קרוב ממנו כי אנו מוחזקים בהם ובשאט ונפש רוצים לאכול ממונו של ראובן ור' צווח ככרוכי' מה לכם אצל הגר המעות הם שלי שאני פרעתי לו כל מה שהייתי חייב לו והוא לא רצה לחתוך הדיטה ואתם מחוייבים ומשועבדים אלי לכל חיוב ושעבוד השטר הזה כי הם ממוני וזכותי ויש ביד ראובן כתב ב"ד על העדויות עדותיו נאמנות מאד יורנו מורנו אי זה דרך ישכון אור:
תשובה נלע"ד שהדין עם ר' ואע"ג שכ' בעל התרומות וז"ל הורו המורים והסכימו שגר שיש מלוה על ישראל בשטר ומכר ש"ח לאחרים ומת כיון שאם חזר ומחלו מחל כיון דמת פקע ליה ונפטר הלוה ממנו דהו"ל דומיא דמשכונו של ישראל ביד גוי שלא זכה המחזיק בו עכ"ל מ"מ נ"ד לא דמי להאי כלל כי חוב זה מעולם לא הי' של יהודה ולא זכה בו כלל ודין זה מנ"ד עיקרו ושרשו בפ' מי שמת דאמרינן התם דאיסר הו"ל תריסור אלפי זוזי בי רבא רב מרי ברי' הורתו שלא בקדושה הוה ובי רב הוה אמר רבא היכא קני להו רב מרי להני זוזי אי בירושה לאו בר ירושה הוא כו' עד מתקיף לת רב איקא ברי' דר' אמי אמאי לא לודי איסור דהני זוזי דר' מרי נינהו ולקנינהו באודיתא נפק אודיתא מבי איסור איקפד רבא אמ' קא מגמרי טענתא לאנשי ומפסידי לי ע"כ הרי אליה וקוץ בה פי' מכאן נלמוד שיכול מי שירצה לזכות בנכסי הגר אעפ"י שיהיה לו בן שלידתו בקדושה ומכאן יצא לאלו שרוצים לזכו' לוי ואליה באלו הנכסי' באומר' שהם נכסי הגר וכל הקוד' לזכו' בהם זכה כמו שכן חשב רבא לזכות בנכסי איסור בנכסים שהיו בידו אבל מההוא טעמא דאמרינן התם שהפסידו רבא הפסידו ג"כ אלו ובטעם גדול יותר דאילו התם לא היה שו' תובע לאיסור ועוד שהיה בנו ואיכא טעמא לגריעותא יות' ליודעי' ועוד שלא הוחזקו אותם המעות שיהיו מרב מרי אלא הודא' בעלמ' ואדרבה רבא קבלם מאיסור ומסתמא בחזקת איסור היו עומדים ובנ"ד להפך שמעול' לא עמד חוב זה אלא בחזקת ר' ועוד דבנ"ד היה תובע ונתבע וע"י תביע' הודה יאודה ושטר החוב בידו של ר' ואפי' שהיה בריא לא היה צריך קנין כלל דבהודאה אין צריך קנין אלא במתנה וכ"כ הרמב"ם בה' זכיה ומתנה ש"מ שהודה שיש לפ' אצלו כו"כ תנוהו לו או שאמר כלי פ' של פ' הוא חוב שיש לי ביד פ' אינו שלי של פ' הוא בכל אלו הדברי' וכיוצא בהם הודאתו הודאה ואפי' הגר לבנו הרי נר' (בפי' שהודא' א"צ קנין ובנ"ד הרי) שהוד' יאודה לר' וכ"כ טור סי' רנ"ו וז"ל גר שנתן מתנ' ש"מ אינו קונ' כו' עד אבל אם הוד' שנכסיו לבנו הוי הרדא' ע"כ ומה שהי' אפשר לערער ולו' דמעש' דאיסור גיורא הוי אותו דבר שהוד' בעין והוי כפקדון אמנם במלוה אפשר דלא הוי דינא הכי וכמ"ש המרדכי בפ' מי שמת וז"ל כתב ר"מ צ"ע אי הודאה מהניא במלוה או לא דלכאורה משמע דלא מהניא אלא פקדון דומיא דעובדא דאיסור גיורא אבל במלוה לא אך אמנם בנ"ד מסיק התם מוהר"ם דדינא שוה במלוה כמו בפקדון וכ"כ שם שכן נר' דעת רב האי גאון ז"ל וכן נראה בפי' מלשון הרמב"ם כמו שנז' לעיל: ועוד נר' לע"ד דבר ברור דע"כ לא כתב מוהר"ם דצ"ע אלא במלוה ע"פ אבל מלוה בשטר הוה ליה כשאר מטלטלי כ"ש בנ"ד שהשטר ביד ראובן וליכא התם שום טענה וכי תימא הא לא אמרינן הכי אלא בשכיב מרע וכן איסור שכיב מרע הוה וא"כ מנא ליה דהאי דינא הוי בבריא. וזה אני אומר שהרי גלו רבותינו בעלי התוס' דבשכיב מרע א"א להעמיד מעשה דאיס' גיורא דהא קי"ל כל מאן דאיתיה בירוש' איתיה במתנה במתנת שכיב מרע וגר דליתי' בירו' ליתא במתנה אלא ודאי דבמתנת בריא על ידי הודאתו ומסתמא שהרי הפוסקי' שלא חילקו הכי סבירא להו ומה שהביאו דין זה בשכיב מרע היינו טעמא שאין זה חידוש בבריא רק החידוש בש"מ דאע"ג דבעלמא כל מתנת שכיב מרע אם עמד חוזר בכאן אפי' עמד אינו חוזר ולהכי הביאו דין זה בשכיב מרע לאשמועינן האי מלתא וזה ברור לע"ד הן אמת מצאתי הגהה באשרי וז"ל אבל אור זרוע כתב שאם המנה הוא בעין דאמ' זה המנה שהפקדתי ביד פ' של ראובן הוא זכה ראובן באותו מנה ודוקא בשכיב מרע מהניא הודאה ולא בבריא עכ"ל. משמע דלדעת א"ז לא זכה ראובן בנ"ד בדינו שהרי יהודה בריא היה כשהודה אך אמנם נראה לע"ד שאפי' היינו אומרים שא"ז חולק בנ"ד אין להניח התוס' ר"ח הרמב"ם הרא"ש ושאר הפוסקים שלא חלקו בין שכיב מרע לבריא גם המגיד משנה ז"ל כתב בשם הר"י ן' מיגש שהודאתו כהודאת בריא ואם עמד אינו חזור שאין זה מתנ' ואין צריך לומר אתם עדי שאין אדם משטה בשעת מיתה וכן כתב הראב"ד ז"ל וא"כ הדין ודאי עם ראובן. ולרוחא דמלתא אני אומר דבנ"ד אין ספק דכ"ע מודו שהדין עם ר' והטעם שיש לומר כן לקרב כל הסברות כל האפשר דע"כ לא קאמר א"ז דדוקא בשכיב מרע כו' אלא בהודאה כל דהיא מבלי שיאמר אתם עדי או כיוצא בזה דאז בבריא לא מהני דאיכא למימר טענת משטה הייתי בך אבל בהודאה גמורה כי האי דנ"ד פשיטא דמהני בבריא כמו בשכיב מרע שאי אפשר לומר שא"ז חולק על משנה וגמרא בפרק זה בורר דתנן אינו חייב עד שהודה שחייב לו מאתים זוז דאמר בגמ' מסייע ליה לרבי יהודה דאמר רבי יהודה אמר רב צריך שיאמ' אתם עדי וכתב הרי"ף בה' דהא דאמר רב יהודה אמר רב צריך שיאמר אתם עדי לא שנא כי אמר לוה ולא שנא כי אמר מלוה ושתיק לוה וכן כתב הריב"ה ח"מ סי' ל"ב וז"ל ואינם יכולים להעיד שחייב בשביל הודאתו אלא א"כ שאמ' הלוה הוו עלי עדים שאני מודה שאני חייב כו' או שאמר המלוה אתה עדי ואמר הלוה כן תהיו עדים או ששתק ודוקא בפני המלוה כו' והביא סברת הרמב"ם וסברת הרמ"ה ז"ל עיין שם ובנדון דידן איכא ואיכא כל מה שצריך לחייב ללוה לדעת כולי עלמא והדברים קל וחומר בן בנו של ק"ו אם היה מספיק הודאה כזאת אליבא דכ"ע להוציא ממון מיד הלוה ולא היה מקום ללוה להפטר בשום טענה בנ"ד שהשטר ביד ראובן ואינו אלא שכתוב בש' יהודה והודה יאודה שאע"ג שכתוב כו' פשיטא שלע"ד לא ימצא חולק רק מי שאין לו מוח בקדקדו וגדולה מזו כתב הרא"ש ז"ל בתשובה הביאה בנו הריב"ה ז"ל ח"מ סי' ס' על ראובן שהלוה מעותיו ללוי ובשעת ההלואה אמ' ללוי שיחייב עצמו בקנין לשמעון ובשטר על שם שמעון אך שיתנו השטר ביד ראובן כו' עד וכיון ששמעון מודה שלא נעשית ההלואה כופין ללוה שיפרע לראובן שהלוה לו ע"כ א"כ בנ"ד שיאוד' הודה והוא בעצמו נתן טעם למה נכתב השטר על שמו ושלא רצה לחתוך הדיטה הדבר פשוט מאד לכ"ע ואין בו ספק שטענת לוי ואליא אין בה ממש וראובן זכאי בדינו וכופין אותם שיפרעו לראובן שבתי וראה ליישב קצת סברת יש אומרים שהביא בעל התרומות אע"פי שאינו צריך כי כפי האמת גם כי יהיה האומר מי שיהיה הדין שאמרתי הוא ברור עם ראובן כמו שכתבתי והטעם שהרי כתב מהררי"ק ז"ל שרש קמ"ט וז"ל ופשיטא דבכי האי גוונא אפי' בענין ממון לא ה"מ למימר קים לי כדברי היחיד ודלא ככל חכמי ישראל ואפי' תפס הוה מפקינן מיניה וכאן בנ"ד אין ספק דקמאי ובתרא פליגי עליה וצרי' אני כדי להוכיח כן להבי' לשון היש אומרים כמו שהביאו ספ' ב"ה וז"ל דהיכ' דראובן מוציא מתחת ידו שטר חוב שיש ללוי על שמעון והלך ותבע שמעון ממנו מפני שטען כי לוי שהלוהו אותו ממון שלוחו היה ומממונו הלוה אותו ממון ולא הקפדתי עליו שכתבו על שמו בהא איכא מ"ד שאם לוי מודה לדבריו במעמד שלשתן בודאי נכוף לוה לפורעו לזה דודאי איקני הממון והחוב בדין מעמד ג' אך אם הודאה זו היתה שלא במעמד ג' אלא שהודה לו בפני עדים במה שהוא טוען בהא לא מהנה הודאה שנכוף ללוה לפרוע לזה בכך דכיון דשטרא לא כתיב בשמיה דמאן דמפיק ליה ואיהו לא טעין שאידך אקניה ניהליה בהקנאה הידועה אלא דטעין דממוניה הוא ושלוחא דידיה הוא אע"ג דאידך מודה ליה מ"מ השת' דקא מזכה ליה ההוא ממונא ומילי במילי לא מקנין עד שיכתוב וימסור ודייק לה מההי' דפ' מי שמת דקתני ש"מ שאמ' הלואתו לפ' כו' עד ולא מהני הודאה אלא בש"מ וכהודאה דאיסור גיורא עכ"ל נר' מדבריו דס"ל דאיסור בדרך ש"מ איקנה ואילו היה בריא לא הוה מהני הודאתו ואפי' שלא היה שם שטר כתוב על איסור גיורא וזה ברור שהוא נגד ס' התוס' כמו שכתבתי לעיל דריב"ה שדרכו להביא סברות בכאן לא חש להביא אפי' לדחותה כאילו אינה כלום ושהיא סברא משובשת ואין לומר דהרמב"ם והטור שהביאו דין זה בש"מ דדוק' בש"מ ס"ל דהוי דינא הכי דאינו כן כמו שאוכיח בע"ה שהרי כתב הרמב"ם פ"ד מה' זכיה ומתנה וז"ל מקבל מתנה טען ואמר זו שתחת ידי אינה מתנה בידי אלא שומר אני עליה כו עד או שאומר בטלה היתה מתחלתה לפי שלא קבלתיה או בעל כרחי או באונס או בטעות וכיוצא בדברים אלו דבריו קיימים ונשבע שבועת היסת ותחזור לבעליו וכתב הרב מ"מ אין דין זה דומה לדין הנז' בראש הפרק שכאן הוא אומר שמעול' לא בא לידו ופשוט הוא שהודאתו הודאה ע"כ הרי בפי' שהודאת בריא אפי' במתנה שמוחזקת לנו כפי הנראה שהיא שלו ואפי' היתה בשטר דהכי נראה כיון שכתב הרמב"ם באונס או בטעות שר"ל אע"פ שהיתה על שמי אנוס הייתי או בטעות היה ומ"ש ונשבע שבועת היסת כו' כבר השיג עליו הראב"ד וגם הר' מ"מ כ' שלא הבין ענין שבועה בכאן דאפשר שדעתו שאם יבואו בעלי חוב לומר אתה מערים להפקיעו מתחת ידינו נשבע על זה היסת וצ"ע וכן הריב"ה הביא לשון זה מהרמב"ם סי' רמ"ה וגם תמה עליו ואמר שאינו מבין מה ענין שבועה בכאן כשטוען המקבל שאינה מתנה יסתלק ממנה ע"כ והאמת כדברי המגיד חשבתי גם אני ותמהתי מהריב"ה מה הית' כונתו במה שאמר יסתלק ממנה שהרי צריכההיה לחזור לבעליה ואם יסתלק ממנה יקחוה הבעלי חוב יהיה מה שיהיה מ"מ למדנו שהרמב"ם והראב"ד בר פלוגתיה והטור שהוא אחרון כלם שוים בזה כמו שכתבתי שהודאת בריא הוי הודאה דהיינו כ"ד ממש וסברת היש אומרים שבשתא היא כמ"ש בעל התרומות ומ"מ לרוחא דמלתא אני אומר שהדין שאמרתי יתקיים אפי' לפי דברי היש אומרים שהרי אנו רואים דהתם לוי מידו נתן המעות לשמעון ולא הודיעו דבר והיה ביד לוי לומר ששלו היו המעות עד שמטעם זה כתבו היש אומרים מ"מ השתא הוא דמזכה משמע שעתה נתחדש אצלנו שמעות אלו הם של ראובן דהוי כאלו עתה מזכה אותה לוי לראובן אבל בנ"ד לוי ואליא מעולם לא קבלו מעות מיהודה ומעולם לא הגיע שטר ליהודה אדרבא ראובן הוא שנתן המעות או הסחורה לאליא ולוי והוא כתב השטר ומעולם לא הגיע שטר ליהודה כנז' ועוד שכתוב בשטר לכל מוציא שטר זה בעדו ואפי' בלי הרשאה הא ודאי בכי האי גוונא יודו היש אומרים שהדין עם ראובן וכופין אותם ללוי ואליא שיפרעו לראובן ויש לנו לומר כן כדי למעט המחלוקת כל האפשר ובפרט סברא זרה כזאת ועל האמת נראה בעיני יגיעת בשר להאריך בזה ולפיכך קצרתי וכתבתי וחתמתי שמי הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |