שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/פב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה ראובן באנקונה סדר גט לאשה א' אשר היתה בשאלוניקי ובעל האשה היה משומד לע"ז ועשה שטר שליחות ומנה שליח לה"ר אברהם אלימלך אשר היה באישקופייא וכשהגיע הגט ושטר השליחות בשאלוניקי נמצא ששם המגרש היה פלוני ן' ראובן ובשטר השליחות היה כתוב בן שמעון גם השליח מאישקופיא כתב וטעה שהיה מעיד שקר ואומר בפני נכתב ובפני נחתם והוא היה באשקופיא והגט בעת ההיא נכתב באנוקנא וחזרו ושלחו למסדר הגט הגט בעצמו ושטר השליחות כדי שיראה הטעות שטעה בשם גם כי השליח לא היה יכול לומר ב"נ כו' ושעל כן שיחזור ויקיים הגט ויעשה שטר שליחות מחתימות ניכרות והוא קיים הגט ולא שלח שטר שליחות וכתב שמתחלה זכה הוא בגט לאשה ושלרווחא דמלתא עשה שיעשה המגרש שליח לפלו' ולדעתו שלא לצורך היה שהרי היתה האשה מגורשת משעת זכייתו בגט בעדה: ועתה נסתפק השואל אם יועיל עתה שיתן הגט השליח הראשון או שליח שלוחו כיון שזה המסדר מעיד שהוא היה שליח הגט מפלוני בן ראובן או דלמא כיון שבשטר השליחות היה בעדים חתומים מעידים שאותו פלוני היה שליח מפלו' בן שמעון נמצא שאינו שליח מפלוני בן ראובן ועתה שזה המסדר מעיד על פלו' ן' ראובן שעשה שליח לה"ר אברהם הנ"ל אינו מועיל דהגע עצמך שאין מכחשים אותו הוא יחיד ואין עדות פחות מב' וכ"ש עתה שכפי הנר' שטר העדים מכחישים אותו ושלחותו של פלוני בן ראובן:
תשובה
קודם כל דברי ראיתי להקדים ב' דברים א' מ"ש ריש גיטין על מתני' דתני המבי' גט ממ"ה צריך שיאמר ב"נ וב"נ ואמרי' בגמ' מאי טעמא רבה אמר לפי שאין בקיאין לשמה רבא אמר לפי שאין עדים מצויים לקיימו כו' עד ולרבה א' לבעי תרי מידי דהוה אכל עדיות שבתורה עד א' נאמן באיסורין ע"כ והקשו בתוספת מה תשובה היא זאת עיקר הגט יוכיח שצריך לחותמו בשנים ותירץ דהכי קאמר דעד א' נאמן באיסורין בכה"ג שעיקר הגט נעשה כבר ושוב אין צריך אלא גלוי מלתא לידע אם לשמה נכתב ע"כ הדר פריך אימור דאמרי' עד א' נאמן כו' עד אבל הכא דאתחזק איסורא דא"א הוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות מב' ומשני רוב בקיאין הן כו' עד ורבנן הוא דאצרוך והכא משום עיגונא הקלו וכן פרי' לרבא ומסיק נמי דאע"ג דהחמירו חכמים בקיום שטרו' דבעי תרי סהדי הכא משום עיגונא הקלו רבנן ע"כ שמעינן מהא דאית לן להפוכי לקולא משום עיגונא בכה"ג ולית לן למיזל לאחמורי כנ"ל: עוד צריך לידע דלדעת הרמב"ם אין צריך עדים לשליח הולכה דכתב פ"ו מה' גרושין ואין שליח הולכה והובאה צריך עדים והרב מ"מ כתב שזה יצא לרבינו ממה שלא הזכירו עדים בשליח הולכה כלל וכן מתבאר מן הסוגיות שבפ"ק שאין השליח צריך להביא עדים שהוא שליח ע"כ. ונר' בעיני שדבר זה פשוט הוא לכ"ע אלא שמה שנראה שיש בו מחלוקת הוא אם המשלח כשעושה השליח צריך שיעשוהו בפני עדים או מספיק ג"כ בינו לבין עצמו דלדעת הרמב"ם אפי' המשלח כשנותן הגט לשליח להוליכו אינו צריך שיהיה בפני עדים וכן נר' מלשונו ריש פ"ז וז"ל שליח שהביא גט ממקום למקום בא"י אע"פ שלא ראה כתיבת הגט ולא ידע מי הם עדיו אלא נתן לו הבעל אמר לו תן ג"ז לאשתי הרי זה נותנו לה בפני עדים מדקאמר ובנתינת האשה נותנו לה בפני עדים ובנתינת הבעל לשליח לא הזכיר עדים משמע ודאי שאין צריך עדים וכ"כ הטור א"ה סי' קמ"א ובשליח הובאה והולכה כתב הרמב"ם שאין צריך לעשותו בעדים שאין מקום לעדים אלא להודיע אמיתות הדבר לפיכך אם הודו השליח והמשלח א"צ עדים ומ"ש אם הודו היינו לאפוקי דלא מכחיש וק"ל אבל דעת הרא"ש אינו כן אלא אע"פי שהשליח אינו צריך להביא שטר ולא עדים שהוא שליח מ"מ כשעושה המגרש אותו שליח צריך שיהיה בפני עדים והשליח כשנותנו נאמן לומר שעשאו המגרש שליח בעדים מכל זה משמע שאין השליח צריך עדים שהוא שליח אלא נאמן בדבורו וכל זה משום דכיון שהגט מקויים כהלכתו השליחות אינו צריך עדים כי אין זה עיקר הגט כי דוקא בעיקר הגט יש לומר אין דבר שבערוה פחות משנים אבל דבר שאינו עיקר הגט א"צ כי אם גלוי מלתא לבד ואין לומר דדוקא השליח בעצמו שיוצא עתה מתחת ידו הגט הוא דהוי נאמן לומר שליח אני אבל עד א' שבא להעיד שפ' שליח לא יהיה נאמן נר' לע"ד שהדבר ברור שאין לחלק בענין ועוד שהרי כתב הרמב"ם וז"ל שלי' שהביא גט בחוצה לארץ ונתנו לה בינו לבינה או שנתנו לה בפני שנים ולא אמר לה ב"נ וב"נ אעפ"י שנשאת נוטל ממנה וחוזר כו' ואם לא נטלו ממנה הרי זה פסול עד שיתקיים בחותמיו הרי שאפי' בשעה שאינו בידו שכבר יצא מתחת ידו ומן הדין היה פסול ואם יתקיים אח"כ בחותמיו אנו מכשירין אותו ולמה אין אנו אומרים עתה שכבר יצא מתחת יד השליח ועד עתה היה פסול אפי' שיתקיים אח"כ נימא נהי שהג' מקוים ואינו מזוייף מ"מ נימא שזה לא היה שלי' אלא שאנו מאמינים אותו אפי' עתה שאינו בידו שהיה שליח כ"ש שזה העד נאמן שזה הפלוני שליח כיון שהגט מקויים. ועוד שאין הדעת נותן שיהיה נאמנת אשה א' המביאה גט יותר מעד כשר שאומר שפלוני הוא שליח ועוד נ"ל דעדות עד א' בענין כזה הוי כשני עדים שכתב הר"י בת"ה סי' רל"ח שליח גט להולכה ואינו יודע ומכיר שזאת האשה היא אשת המגרש וגם העדים כשרים אין כאן שיעידו לו שהיא אשת המגרש אבל יש כאן קרובים או נשים סגי בזה או לא:
תשובה
יר' דהדעת נוטה להחמיר דלא סגי בהכי כו' עד אמנם נר' דדוקא סומא שאינו יכול להכירה במראה כי אם בטביעות עין דקלא פסול פן יטעיהו אבל אדם אחר מותר ע"י עדים שיאמרו לו בשעת נתינה ונראה דכל היכא דמזכיר בסתם עדים ר"ל עדים כשרים דקרובים ונשי' לא חשיבי עדות כו' עד נהי נמי דעד א' כשר בכלל עדים כדאי' באשירי ריש פ"ק דבבא מציעא מ"מ קרוב או אשה לא אשכחן ע"כ. נר' א"כ שנוכל לומר התם דנשים וקרובים פסולים ולא חשיבי עדים כלל מ"מ עד אחד מועיל בנ"ד דקרוב ואשה כשרים לומר שליח אני שפלוני עשאני שליח כ"ש שיועיל עד אחד כשר ואפי' דאיכא למימר דשאני התם דהוי שליח והגט בידו מ"מ אע"ג דק"ו לא הרי יש לעשות ערכין דכיון דהתם עדות אשה לא מהני ועם כל זה מהני עד א' בנ"ד דמהני עד אשה או קרוב דין הוא שיועיל עד א' לומר שפלו' המגרש עשאו שליח ונר' בעיני שהדבר נכון וישר כ"ש במקום שאנו רואים כמה הקלו רבנן בשליחו' בין לרבה ובין לרבא כי כל אלו הדברים אינם עיקר הגט פשיטא דאלו היו עיקר הגט לא היתה אשה כשרה ולא אפי' עד א' כשר אינו אלא גלוי מלתא בעלמא וא"כ עד אחד די כל עוד דליכא הכחשה ונר' לי להביא עוד ראיה לדברי אלה מתשובת הרשב"א הביאה ב"י א"ה וז"ל שאלתם באשה שעשתה שליח קבלה והביא שטר חתום בב' עדים שבא הגט ליד שליח קבלה ושהשליח קבלה מסרו לזה להגיעו לידה אבל אין אנו מכירים עדי השטר אבל הגט נתקיים בפנינו ע"פי שליח זה ועד אחר שעמו שהעיד על חתימת עדי הגט תשובה מסתברא שהגט כשר ומותרת לינשא בו דשמא לא נתנו הבעל לגרושין לא חיישינן דכל שמסור בידה והוא אומר לגרושין נתן לי הוא נאמן לכ"ע ולא עוד אלא אפי' בא הבעל וערער ואמר לא מסרתיו אלא לפקדון זה שהגט בידו נאמן כו' עד ואלו הביאו שליח קבלה היה נאמן לומר לגרושין נתנו לו כמו שאמרה היא ואע"פ שלא הביאו השליח קבלה זה נאמן דלא גרע משליח הולכה שאלו רצה לומר שליח הולכה אני נאמן להתירה השתא נמי נאמן לומר השליח קבלה נתנו לי להביאו לידה עד כאן ה"נ בנ"ד שהגט שלחו זה מידו ואומר שהמגר' עשה שליח לפלוני אלו ר"ל שהמגרש עשה לו שליח ושהוא עושה שליח לזה היה נאמן השתא נמי נאמן לומר שהמגרש עשה לזה הפלו' שליח וזה נ"ל נכון וברור. וכ"ת מה מועיל כל זה שהרי עדי השטר מכחישים לזה שאומרים שפ' ן' ש' עשה שליח לפ' ן' ראובן לזה אני אומר דודאי משום הא ליכא למיחש מידי דודאי לא מכחיש שטר השליחות לעד הזה שכבר אפשר שהכל אמת שפלו' ן' ראובן עשה שליח לזה כדברי העד המעיד עתה ושפלו' בן ש' עשה ג"כ שליח לזה לגט א' וגט של זה נאבד ושטר שליחות של גט זה נאבד ואינם מכחישים זה את זה ולא עוד אלא שהיה ראוי לדון אותו בטעות סופר וקרוב לזה מצינו פ"ב דמציעא אבוה דרב פפא איתבד ליה חמרא ואשכחוה אתא לקמיה דרבה בר רב הונא אמר ליה זיל אייתי סהדי דלאו רמאי את אזיל ואייתי אמר ליה ידעתין בי' דרמאי הוא אמרו ליה אין אמר להו רמאי אנא אמרו ליה אנן לאו רמאי את קאמרינן אמר רבה בר רב הונא מסתברא לא מייתי אניש חובתיה לנפשיה ע"כ שמעינן מהא דאע"ג דק"ל דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ואלו כבר אמרו שהיה רמאי עם כל זה מכח הסברא אנו אומרים שטעו ולא שייך בזה כיון שהגיד כו' וכמ"ש הרי"ף והרא"ש בנ"ד נמי אין לך סברא גדולה מזו שהיו שולחין הגט והיו כותבין פ' ן' ר' ושטר השליחות משם פ' ן' שמעון אלא שניכרים דברי אמת שט"ס היה ואין כאן אלא גלוי מלתא בעלמא ובודאי דנאמן ותלי' בטעות הסופר וכיוצא בזה נמצא בתשו' להרא"ש על שטר שהיה כתוב בו קנינא מרבי יונה שנתן ד' אמות קרקע בחצרו לרבי שלמה ואגבן מינהו שליח להוליך גט לאשתו כו' אח"כ חוזר וכותב ויותר על כן רבי יונה מינה עוד שליח בעדים בגט הנז' לסופר הכותבו בענין שיתנהו בעדים לרבי שלמה ואמר רבי יונה לסופר תן בעדי הגט הנז' מידך ליד ר' שלמה ותיכף כשיגיע מידך לידו תהיה מגורשת ממנו ומותרת לכל אדם מי אמרינן בטל השליחות הראשון או לא. תשובה אע"ג דלכאורה משמע שבטל שליחות ההולכה ועשה שליח קבלה שהיה סבור שיש בידו למנות שליח קבלה יר' שאין לתלות בזה אלא ודאי תלינן הענין בטעות הסופר כו' עד לפי שמינה שלי' דשליח טעה כו' וכך היה לו לומר ומיד כשיגיע לידה כו' והשמיט הבעל זה או אמר והסופר השמיטו כו' יע"ש דאע"ג שצרף טעמים אחרים מ"מ למדנו מדבריו דהיכא דאיכא למימר ולתלות בטעות הסופר אע"פ שהלשון מוכיח הפך הכונה וכפי הלשון לא הוה מהני אותו גט מ"מ צרף טעם טעות הסופר ואגב הסופר טעו העדים ג"כ לחתום ולא דקדקו היטב במה שחתמו וא"כ בנ"ד נמי אנו יכולים לומר לאיש הזה כי טעות הסופר היה והשטר עומד בקיומו שפ' שליח וכמו שהוכחתי מההוא דרבה בר רב הונא כלל הדברים כי אני אומר כי לע"ד הדבר ברור דבגט מקויים או בא"י שאין השליח צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם עם כל זה השליח נאמן לומר הבעל עשאני שליח לגרושין להגיע גט זה לאשתו כך עד א' נאמן להעיד שפ' עשה שליח לפ' וכ"ש אם ידענו שגט זה היה ביד העד הזה דאיכא מגו כנ"ל עוד בנ"ד היינו יכולים לומר דכיון שאיש זה מעיד שכן היה שפ' המגרש עשה שליח לפ' ומה שנכתב בשטר טעות סופר ואנו רואים שכן הדעת מחייב דאית לן למתלי בטעות סופר כמו שהוכחנו על אחת כמה וכמה אם נצרף לזה שכפי דעת קצת גדולי הפוסקים אשה גרושה מאישה היא כיון שזכה האיש הזה בגט בעדה א"כ נראה בעיני שאין לעגן אשה זו בכדי רק שיכתוב לה"ר אברהם אלימלך או שיבוא הוא או יעשה שליח למסור הגט ביד אשה זו ואז בהגיע הגט לידה מיד ה"ר אברהם או מיד שלוחו תהיה מגורשת ומותרת להנשא למי שתרצה צור ישראל יצילני מכל שגיאות גדולה וקטנה נאום המעתיר פני החכמים יהיו עיני רחמי צדקת תורתם לעיין על הענין ואם יראה בעיניהם לרחם על זאת העגונה הנה מה טוב ואם לא תשב עד שתלבין ראשה כי אין רצוני להטיל עלי כל המשא אלא דנמטיי לן שובא מכשורא וכן דעתי באמונה הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |