שו"ת הרמ"א/נג

שו"ת הרמ"א ‏ נג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ומה שכתב לי כ"ת מן השמן זית. על אמונתי נעלם ממני אם ספרתי הדברים באזני הגאון מהרש"ל ז"ל. אך האמת כן שספרתי הדברים בפני רבים כמה בני אדם במדינה זו ובמדינה אחרת כי קבלה גמורה יש לי מן אחד מן הגרים שהגיד לי איך שאביו היה עסק משאו ומתנו במכירת שמן זית ובעצמו הביא השמן ממדינת איטליא ולא היה יכול להוליכו כל כך למרחקים בחביות של עץ משום דמדייתי טובא אם לא שעירב בתוכו שומן חזיר עד שנקפה ונתעבה ושוב עמד בתוכו ולא הוציא שום טיפה. והאמת כן שהשמן מפעפע לפלוט לחוץ יותר מן שאר משקים ואיתא כמו כן בירושלמי דסוכה (פרק לולב וערבה) נקב שאינו מוציא מים מוציא יין ושאינו מוציא יין מוציא שמן וכו'. ועל פי הדברים הנ"ל הייתי פורש מן השמן זית במדינות הללו ולא הייתי רגיל בו ונעשיתי טיפש. ועכשיו כתב לי כ"ת שפשוט בעיניו להתירו אף אם האמת כן ומביא ראיה מן היורה שמושחין אותו בשומן חזיר ומן הדם שנותנין במלח בשעה שמרתיחין אותו כדאיתא במרדכי פרק א"מ. ובעיני אין הנדון דומה לראיה דגבי שומן אומר הספר בהדיא דנותן טעם לפגם ובטל בששים א"כ מאן יימר דשומן בשמן נותן טעם לפגם ואדרבה באיסור והיתר הארוך בסימן ל"ב מביא בשם המרדכי דפרק כל שעה דשמנונית בשמן נותנת טעם לשבח ואע"פ שאינו במרדכי הנדפס שלנו ודאי כן האמת רק חסורי מחסרא ועוד דגבי יורה כתב שהוא בטל בששים אבל בנדון דידן מי יאמר שהוא בטל בששים אם נותנין אותו לתוכו כדי שיהא נקפה קצת ויתעבה פשיטא שדבר קטן לא יועיל לזה ולכל הדעות ספיקא דאורייתא הוא. ומה שירצה כ"ת לחלק מאחר שהוא נמחה ביד כותי או ביד ישראל אין זה כדבר המעמיד, מה ענין זה לזה דגבי דבר המעמיד את החלב משום שמעמידו בקיבת נבילה שהריח והכח מהקיבה מעמיד את החלב ונדמה כממש לכן כשממחין אותו אזיל ליה ופשיטא שבטל בששים אבל דבר המקפה את השמן מפני רוב התערובות שמערבים בו היאך יתבטל מפני שממחה אותו הלא עדיין טעמו וממשו קיים וכן גבי מלח שנותנין בו דם כנ"ל הטעם מפורש בהדיא דנעשה כזורק מים לטיט שהוא מתייבש ואין בו אלא הנאה בעלמא שיתלבן בכך ואף אם אין בו איסור משום שומן חזיר מ"מ דבר מאום הוא כדאמרי אינשי מאוס כחזיר אע"ג דבטל בששים כמו עכברא וכמו קיבת נבילה שכתב כ"ת וז"ל מיהו לכתחילה להעמיד גבינה בקיבת נבילה היה אוסר ר"ת זצ"ל משום מיאוס ובדיעבד היה מתיר באכילה. מ"מ פה קדוש כמו מר ירחיק עצמו מזה וכדדרשינן (סוטה דף י"ב) לגבי משה את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה גמולי מחלב עתיקי משדים כו' אע"ג דלגבי תינוק חלב אדם היתר גמור מ"מ לגבי משה קראו טמא. וכדאמר הקב"ה (סוטה דף י"ב:) פה שעתיד לדבר עמי יינק דבר טמא כדאיתא בסוטה ויחזקאל נמי אמר ולא בא בפי בשר פגול ודרשינן (חולין פרק ב' דף ל"ח:) שלא אכל מבהמה שהורה בה חכם. ובדבר הנכנס לגוף אדם נזהר ביותר ואין הקב"ה מביא תקלה לידי צדיקים ואף אם רואה כ"ת אחרים אוכלים אותו וכבודו אינו אוכל עמהם אין בזה שום חשש מחלוקת דכמה גברי איכא בשוקא דלא אכלי שמן זית זך ונקי. ומה אדע ולא ידע מר הכל גלוי וידוע לפני כסא כבודך. בכן אשים קנצי למלין. והשם יסגא שלות כ"ת תלי תלין. בחדוה וגילין. כה עתירת נאמן אהבתך. הקטן והצעיר אהרן ב"ר גרשם ז"ל ה"ה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.