תוספות ישנים/יבמות/נב/ב

תוספות ישנים יבמות נב ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א) א"נ שאני הכא שלא רצה שיחול הגט עד לאחר שכנסה שהרי אמר לכשאכנסנה אגרשנה וא"כ לא הוי גט ישן שהרי כ"ע ידעי דלא חייל עד לבסוף אחרי שכנסה וליכא למימר גיטה קודם לבנה:

ב) וא"ת וכי גרע מגט שהיבם נותן קודם עשיית מאמר דאם נתן גט פסלה על האחין וה"ה לכהונה וי"ל אין שנא ושנא כיון שאינו נותן השתא כי אם לאחר שכנסה:

נתן גט לזיקתו ולא למאמרו או למאמרו [ולא לזיקתו] מהו שתפסל עליו בכך מאמר עילויה זיקה רמי פי' כשעשה מאמר נדבק עם הזיקה ונתוסף עליה ואין גט מועיל לזה בלא זה דכיון שכתב בתוך הגט שלא עשאו אלא לא' מהם הוי ליה כמגרש חצי אשה ולא כלום הוא ומותרת לו או דלמא האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי ומהני. א) והיכא דכתב גט לזיקתו ולא למאמרו אסורה עליו דפקעה זיקה וקיימא בלא יבנה. ואי (קמא) כתב למאמרו ולא לזיקתו אסורה לו ומותרת לאחיו דמאמר דעבד שקליה ופשה ליה זיקה כדמעיקרא אבל לו אסורה דמחלפא בבעלת הגט ולהכי קאמר הכא דהוי דומיא דרבא דקאמר נתן גט למאמרו הותרה צרתה דמאי דעבד שקליה אבל היא אסורה דמחלפא בבעלת הגט הכא נמי אמרינן מאי דעביד שקליה לגבי אחיו אבל לדידיה אסורה דמיחלפא בבעלת הגט. ולא נהירא דאדרבה דאם תאסרנה עליו כ"ש וכ"ש על האחין דהא לגבי דידיה אפילו נתן גט להפקיע זיקה ומאמר ליכא כי אם לאו כיון שלא בנה שוב לא יבנה ואפ"ה אסרתה לה עליה כ"ש לגבי אחין שהיא בכרת אליבא דר"ש בן (לקוניא) [לקיש] בפ"ק. ולא דמי לההיא דלעיל דצרת זיקת שני יבמין דהתם דין הוא שמותרת הצרה דהא לא נאסרה אלא מטעם האחרת שעשה בה בעלה מאמר וכשנתן גט פקע ליה למאמרו וזו שלא עשה בה מידי מותרת לאחין אבל היא אסורה על כולן דמחלפא בבעלת הגט. אבל הכא דליכא אלא חדא שקידש תחלה במאמרו ואח"כ נתן גט אי שרית לה באחיו משום דמאי דעבד שקליה כ"ש לדידיה ואי אסרי' לה עליה משום דמחלפא כ"ש על האחין. וא"כ צ"ל דכי אמרינן האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי כשכתב גט למאמרו ולא לזיקתו אסורה בין לו בין לאחיו ומייתי ראיה מסוף דברי [רבא] דאמר נתן גט למאמרו הותרה צרתה אבל היא אסורה משום דמחלפא בבעלת הגט ור"ל לאסרה על האחין:

מנין לנותן גט ליבמתו שנאסרה עליו עולמית שנאמר לא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה לו לאשה. ומוכח מדקאמר לא יוכל בעלה לשוב לקחתה אחרי אשר הוטמאה ויש לך אחרת אע"ג דלא הוטמאה אסורה ואיזו זו מגרש יבמתו דכיון ששלחה שוב אינה חוזרת:

וכסבור שלו הן דלא קני. וקשה דמשמע הכא דלקניה בעינן כוונה ובב"ק [כ"ט ע"ב] אמרינן לוקמה בלמעלה משלשה ובשלא מתכוין וי"ל דהתם בקנין מטלטלין א"צ כוונה דלא אלים חזקת הבעלים עליהם דהם נכסים שאין להם אחריות ונקנים בקל. אבל בקרקע [אלים] חזקת הבעלים וצריך כוונה לקנותה קודם שתצא מרשות הבעלים:

אלא אמר אביי הב"ע כגון דאמר לה התקדשי במאמר יבמין. והא דאביי קא מתמה לעיל שמן הדין היתה קנויה לו והשתא פשיטא ליה דאינה נקנית ההיא דלעיל היינו טעמא משום דלא אמר לה לשום מאמר יבמין בהדיא ודין הוא שיקנה להיות אשתו:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.