רב פעלים/ג/אורח חיים/טז

רב פעלים ‏ ג אורח חיים

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. מי שנתלכלכה מטפחתו בשבת באיזה לכלוך וכבסה בשבת במזיד אם נאסרה לו המטפחת לעולם כדין המבשל בשבת דאסור לו לעולם, ואת"ל דנאסרה לו אם יש לה תיקון להשתמש בה או לאו יורינו ושכמ"ה:

תשובה. אע"ג דמרן ז"ל בסי' שי"ח נקיט דין זה גבי בישול ה"ה לשאר מלאכות אם עשה במזיד אסור לו לעולם, וכן מפורש בדברי הרמב"ם ז"ל בהלכות שבת דנקיט שם מלאכה בסתם ע"ש, והכי איתא בתרומות פ"ב משנה ג' המטביל כלים בשבת שוגג ישתמש בהם מזיד לא ישתמש בהם. המעשר והמבשל בשבת שוגג יאכל מזיד לא יאכל. הנוטע בשבת שוגג יקיים מזיד יעקור ומפורש הטעם בספר משנה ראשנה וז"ל מזיד יעקור ולעיל במעשר בשבת לא גזרו לעקור שם מעשר ממנו וליהדר לטיבלא כדאשכחן בריש פרקין גבי תורם מן הטמא על הטהור דאם תרם במזיד לא עשה כלום, דכוליה מילתא משום קנסא הוא ובכל חד במאי דעבד קנסוהו, ומעשר בשבת אדעתא למיכל בו ביום עבד, להכי קנסוהו שלא יאכל, ונוטע דעתו שיגדל הנטיעה קנסוהו שלא תגדל, ובתורם מן הטמא דעתו למפטר טבלו בטמא שאינו ראוי קנסוהו דלא מפטר בהא עכ"ל, ועל כן מטפחת שנתלכלכה וכבסה בשבת במזיד דעתו להסיר ממנה הלכלוך לעולם כדי להשתמש בה לעולם לכך הא דמייא לנוטע שיגדל הנטיעה לעולם וקנסוהו לעקור ולא תגדל, כן ה"ה במטפחת שכבסה שדעתו להסיר ממנה אותו לכלוך לעולם כדי להשתמש בה לעולם ראוי לקנסו שלא ישתמש בה אחר כבוס כי הכבוס אהני ליה להשתמש בה, לכן לא ישתמש בה:

ואע"ג דתנן המטביל בשבת במזיד לא ישתמש בהם והיינו ר"ל לא ישתמש באותו שבת, אבל אחר שבת מותר, וכמפורש בהרמב"ם ז"ל בהלכות שבת פרק כ"ג ה"ח ע"ש, הנה איסור שבת שאני דקנסו יתיה טפי ואסור לו לעולם, וכמ"ש בביצה דף י"ז ע"ב איסור שבת שאני ע"ש:

ומה ששאלתם אם יש לזה תיקון. נראה אע"ג דאפשר שיחזור וילכלך אותה ויכבסנה בחול דנמצא לא נהנה ממעשה שבת, הנה בסה"ק בן יהוידע ח"א סי' י"ג, נשאלתי שאלה כזאת בדין הבורר והעלתי דאפילו אם חזר וערב הפסולת לא יכול לברור כדרכו דאסרינן ליה הכל מדין קנס, וכמ"ש הרשב"א ז"ל ע"ש, וכן הענין כאן, דאסרינן לה לעולם מדין קנס בשביל שעשה במטפחת זו מלאכה בשבת, ואע"ג דבנוטע בשבת תנן יעקר, ומשמע דאח"כ יחזור לנטעה מחדש ולא אסרינן עליה גוף הנטיעה התם שאני, דאם נטע אותה אחר שעקרה פנים חדשות באו לכאן, יען כי קודם שנטעה באיסור היה החלק הזה תלוש וגלוי, ומעשה האיסור שלו היה שהטמינו ותחבו בארץ וכסהו בעפר ואחר שעקרו חזר להיות תלוש וזה החלק שנעשה בו האיסור נשתנה, שבעת האסור היה טמון בקרקע שזו היא מעשה האיסור שלו, ואח"כ כשעקרו נעשה תלוש וגלוי, נמצא דעתה אחר שעקרו פנים תדשות באו לכאן, אך המטפחת בעת שכבסה היתה גלויה ועומדת, ואחר שנתלכלכה ג"כ היא גלויה ועומדת, ואין כאן שינוי גמור בגופה שנאמר עליו פנים חדשות באו לכאן, ולכן כיון שקנסו אותו שלא ישתמש נשאר קנס זה לעולם, כן נ"ל לחלק בס"ד:

והנה נסתפקתי במי שבירר אופנים פסולת מתוך אוכל דאסור לו לעולם משום שעשה בזה איסור תורה אם זה חזר ונתערב בשוגג על אחר שערבו בכלי גדול מלא אופנים באופן שיש כנגד זה הנאסר ששים אי בטל בששים ושרי לאכול הכל, או"ד כיון דזה יש לו מתירים במוצאי שבת דשרי לאחרים, לכן אפילו באלף לא בטיל ובהשקפה הראשנה אמרתי כי דין זה הוא דין שכתב רמ"א ביו"ד סי' ק"ב דהמבשל בשבת דאסור לו לעולם ולאחרים מותר למ"ש, שאם נתערב ונתבטל שרי לאכלו בו ביום דלא אמרינן כל שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל מחמת שזה מותר לאחרים כמ"ש יען דלא מקרי דבר שיש לו מתירין אא"כ הותר למי שנאסר, אבל אם נשאר לאחד באיסורו לעולם אע"ג שמותר לאחרים אח"כ לא חשיב זה דבר שיש לו מתירין ע"ש, וכ"כ הגאון כו"ף וחו"ד, וכן נוטה דעת הגאון שפ"ד ודלא כהמג"א ז"ל בסי' שי"ח וכנז' בדבריהם ע"ש, וא"כ לכאורה נראה בנ"ד שזה בירר באיסור תורה במזיד דאסור לו לעולם ורק לאחרים מותר כמ"ש הדין הוא אם נתערב בשוגג ה"ז מתבטל ושרי בו ביום:

ואחר הישוב נ"ל בס"ד דזה הדין תלוי בדין אחר והוא דאם אמרינן בכה"ג שבירר באיסור דנאסר לו לעולם כדין המבשל בשבת אם חזר ועירב האוכל עם הפסולת הותר לאכלו משום דלא אהנו מעשיו, נמצא חשיב זה דבר שיש לו מתירין כי דבר זה אפשר להיות בנקל שיתערב האוכל עם הפסולת ויהיה ניתר, אבל אם הדין בכה"ג כפי שהעלתי בסה"ק רב פעלים ח"א אורח חיים סי' י"ג דאע"ג דחזר ונתערב זה בזה ובטלו מעשיו אפ"ה אסור לו לעולם משום קנס, ששם הבאתי דברי הרשב"א ז"ל שהביאו מרן ז"ל בב"י סי' רנ"ג במי שבישל תבשילו בע"ש כל צרכו ונצטנן בשבת ואמר לגוי להדליק אש ולחממו דאע"ג דלא עשה מלאכת איסור בגוף התבשיל דהא כבר נתבשל מע"ש אפ"ה אסור לאכלו בו ביום אע"פ שחזר ונצטנן, משום קנס, וכתבתי הא דלא אסר הרשב"א אלא רק בו ביום מפני דהתם לא חממו הישראל בעצמו אלא אמר לגוי לחממו ולהכי לא קנסינן ליה. אלא בו ביום דוקא אבל אם הישראל עשה בתבשיל המלאכה של חמוס באש קנסינן ליה לעולם ע"ש, ולפ"ז ה"ה בכה"ג דספיקא דידן אסורים אופנים אלו שעשה בהם מלאכה לעולם ונמצא אין להם מתירין ולא בטלו ועדיין צ"ע בזה:

והנה דרך אגב ראיתי להרב עדות ביעקב בלקוטים סי' ק"ו שהקשה על דברי הרשב"א ז"ל הנז' שאסר לאכול דבר שחמם הגוי בשביל ישראל בשבת אף אחר שיצטנן ממ"ש בע"ז פרק ג' משנה ט' נטל ממנה עצים אסורים בהנאה הסיק בהם את התנור אם חדש יותץ ואם ישן יוצן ע"כ, הרי דאינו אסור אחר שהצטנן, ונוראות נפלאתי על הרב ז"ל מאי קא מקשי, הלא התם אין האיסור בהדלקה, דאדרבה מאבדה, אלא האיסור הוא בהנאה, וכיון דלא נהנה שכבר נצטנן מאי קנסינן ליה, מאחר דלא עבד איסורא כלל, משא"כ במאכל שחמס הגוי בשביל ישראל איסור המלאכה הוא בחמוס, וכיון דעבד איסור קנסינן ליה שלא יאכל, והוא פשוט לתלמידי דבי רב, ושו"ר באחרונים שהעירו עליו בזה:

ודע, דחקרתי בס"ד בהיכא דנשרו כליו במים דאסור לשטחן בשבת מפני מראית העין, אם עבר ושטחם במזיד אי שרי ללבשם באותו שבת אחר שנתייבשו, כיון דאין האיסור בזה אלא משום מראית העין, אפשר דלא קנסינן ליה בכך, או כיון דעבר על ד"ח שאסרו מפני מראית העין נאסרו אותה שבת אליו, ומסברא נראה דלא שנא, וכן ראיתי להגאון שואל ומשיב תניינא ח"ב סי' י"ב דף י"ב ע"ד וז"ל, אין נ"מ בין מה שאסור איסור גמור בין מה שאסרו חז"ל משום מראית העין, דסוף סוף הוי שבות דרבנן עכ"ל, וזה ברור ופשוט ע"ש, ועדיין יש לדבר בענין זה, והשי"ת ברחמיו יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.