רב פעלים/ב/יורה דעה/ח

רב פעלים ‏ ב יורה דעה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. ראובן תושב סנגפור יע"א, כתב לשמעון תושב בגדאד יע"א, שיקנה לו חמאה של גוים לסחורה, שימכרנה בעיר סנגפור לגוים, ושמעון קנה לי חמאה מעורב בה חֵלב בהמה שנתבשלו ביחד, כדי שיתערבו יפה, והניחה בכלים ושלחה לסנגפור ליד ראובן, וכשבאה ליד ראובן הרגיש והבין שזו החמאה מעורב בה חֵלב , והרי יש כאן תערובת בשר בחלב דאסור בהנאה, ושאל על זאת לחכם אחד עובר אורח שנמצא שם, וא"ל שמותר למכרה לגוים, מפני שזאת התערובת נפגם, וכיון שהוא נותן טעם לפגם מותר בהנאה, ועל פיו של זה מכר ראובן מקצת ממנה, ונשאר אצלו הרוב ממנה שלא נמכר, ומחמת שנתישנו אצלו רצה ראובן לחזור ולבשלה פעם שנית, כדי שיוסיף עליה עוד חמאה טובה ונקיה, ועי"כ תמכר בטוב, והורה לו אותו חכם שמותר לו לבשלה ע"י גוי, וכן עשה, ובשלה ע"י גוי פעם שנית עם תוספת החמאה שהוסיף עליה. ומה דבני ובני בא חכם אחר עובר אורח לעיר סנגפור, ויספר ראובן לפניו דבר זה, וא"ל החכם שאסור למכרה, כי אסורה בהנאה משום בב"ח, וצריך לקבור אותה, ועתה ראובן שואל איך יעשה, אם האמת כדברי זה החכם השני שאומר אסורה בהנאה, והנה יש בזה הפסד גדול, כי זה הנשאר שלא נמכר עולה סך גדול ומרובה. יורינו המורה ושכמ"ה:

תשובה. מה שאמר החכם הראשון לראובן דמותר למכרה לגוים ואינה אסורה בהנאה, מפני שזו התערובת נפגם, טעה בזה הטעם של ההיתר, כי באמת תערובת זו אינה פגומה, כי בכאן ובכ"מ אלו המוכרים מערבים עם החמאה חֵלב בהמה בשבול הרווחתם, כי החֵלב הוא בזול הרבה מן החמאה, והרי תערובת זו נאכלת היטב אצל הגוים, ורק אחר שתתיישן תערובת זו כמה ימים נרגש בה פגם קצת, מצד ישון החלב של בהמה המעורב שם, כי החלב טבעו להפגם אחר ישון, וזה הפגם הוא מחמת ישון גופו עצמו, ולא מצד תערובת החמאה, ולכן אחר שנאסרה תערובת זו בהנאה כשנתבשלה, אין הפגם הזה הנעשה מחמת ישון חלק החֵלב מציל אותה מאיסור הנאה שהיה בה, ע"י הבישול שנתבשלה ביחד:

והנה נודע, דהגאון פליתי סי' פ"ז ס"ק ט"ו ס"ל טעם פגום בב"ח אסור, וחלקו עליו הגאון שפ"ד והגאון חו"ד, וס"ל דאפילו בב"ח ג"כ טעם פגום מותר, וכן הגאון חק"ל יו"ד סי' ע"ג חקר נטל"פ בכלאי הכרם ובב"ח מותר או אסור, והעלה דמותר, וכתב דאשתמיט מהרב פלתי דברי הרמב"ם בפרק ט"ו מה' מ"א שכתב להדיה נטל"פ בב"ח וכלאי הכרם שרי ע"ש, מיהו כל זה הוא אם נתערב בב"ח פגום בדבר אחר, דאמרינן כיון שהוא פגום אינו אוסר את דבר זה שנתערב עמו, אבל תערובת בשר בחלב עצמו, אפילו אם נפגם לא הותר מאיסור שלו, וכן מפורש להדיה בתשובת מהרלב"ח ז"ל סי' פ"ח, דדוקא אם נתערב בב"ח בדבר אחר שפוגם אותו, אמרינן נטל"פ מותר ואינו אוסר לאותו דבר, אך בשר בחלב עצמו אין לו תקנה בפגם שאם עירב בו דבר מר וכיוצא שפוגמו איני מותר בזה, ונשאר באיסורו הקדום באכילה ובהנאה. וכן ראיתי להגאון יעב"ץ ז"ל בשאלת יעב"ץ ח"א, בתוך התשובה דסי' קנ"ו, שהביא דברי הט"ז בסי' צ"ה ס"ק ט"ו, מה שנתקשה מדברי רמ"א ז"ל דסי' פ"ז, גבי בורית, וכתב ע"ד וז"ל לק"מ דבב"ח ודאי שאני, שהוא מן הנקברים דאפילו אפרן אסור אע"פ שאין כאן לא ממש ולא טעם וריח כל עיקר, כ"ש שלא הלך איסורו ע"י שקבל טעם פגום מדבר אחר, אחר שכבר נאסר, ואע"ג דנטל"פ בבב"ח נמי שרי, היינו בנפגם קודם שנאסר, אבל משנאסר אין לו תקנה בפגם כלל, כדמוכח מהנז"ל, והו"ל כחרכו לאחר זמנו עכ"ל ע"ש, ועל כן בנ"ד דבתחלת תערובת החמאה שבשלה עם חֵלב לא היה שם פגם, וכבר נאסרו בהנאה בתערובתן ע"י בישול, הנה אע"ג דנפגם קצת מחמת ישון חלק החֵלב אין זה הפגם מתירו מאיסור שהיה בו, ולכן אין בטעם זה של אותו חכם ממש להתירו בהנאה:

ברם יש פתח להתיר בהנאה בנ"ד למכרה לגוים מטועם אחר, והוא, כי בנ"ד אין כאן תערובת בשר בחלב, אלא הוא תערובת חֵלב בחָלב , וכיון דאיכא הפסד גדול מרובה כמ"ש בשאלה, דהסחורה הנשארת אצל ראובן שלא מכרה עדיין עולה סך גדול, על כן יש להתיר למכרה, והוא כי מצינו להרב פרי מגדים בפתיחה להלכות בב"ח, שהעלה המבשל חֵלב בחָלב אסור בהנאה מן התורה, ודקדק זה מדברי הרמב"ם פ"ט מהמ"א, וכתב כן משמע מן מנחת יעקב, וכן מפורש בס' בית הלל, ואע"ג שמדברי הרמב"ם בפירוש המשניות בפ"ג דכריתות משמע דמותר מן התורה, לא סמכינן עמ"ש בפירוש המשניות ע"ש. והנה כמה אחרונים ז"ל השוו דברי' שבספר היד, עם דבריו בפירוש המשניות להתיר בהנאה, והגאון דגול מרבבה כתב מדברי הרמב"ם בספר היד אינו מפורש דאסור בהנאה, אבל בדבריו בפירוש המשנה מפורש דאינו אסור בהנאה, על כן הסומך על דבריו בפירוש המשנה במקום הפסד לא יפסיד. גם הגאון פלתי בסי' פ"ז ס"ק י"ג הביא דברי הרמב"ם בפירוש המשנה, ועיין בשו"ת בן יאודה סי' כ"ה שהבוא דברי הגאון פלתי הנז', וביאר דבריו וכונתו, והעלה שהגאון פלתי סובר לדינא' דחֵלב בחָלב מותר בהנאה ע"ש. גם הרב אהל יוסף בתשובה סי' כ"ד העלה כדעת הרמב"ם, דס"ל חלב בחלב מותר בהנאה מן התורה, גם הרב נחפה בכסף ח"ב ביו"ד סי' א' העלה כן כדעת הרמב"ם דמותר בהנאה, אך הוא כתב מסברה דנפשיה שיש לאסור מדרבנן, ושוב הביא מדברי התוספות משמע דאסור בהנאה ועשה בזה ספק פלוגתא דרבוותא, וצרפו עם ספק אחר לעשות מזה ס"ס ע"ש, והגאון חתם סופר ביו"ד סי' צ"ב, הביא מהגאון כנפי יונה לאסור בהנאה, וגם הוא ס"ל כדעת הרמב"ם להתיר בהנאה, ושוב הביא דברי הגאון דגול מרבבה שכתב המיקל לא הפסיד, וכתב דהמורה ובא כדברי הגאון דגול מרבבה אין מזחיחין אותו, ע"ש, ועיין קהל יאודה ובס' דינא דחיי, והרדב"ז ח"ב סי' רמ"ה ע"ש:

והנה הגאון מחב"ר סי' פ"ז ס"ק ט"ו כתב שבחזרת הרה"ג מהר"י הכהן לעה"ק תוב"ב, המתיק סוד עם הרב בעל נחפה בכסף ושאר רבני עה"ק, וא"ל שהיה מסתפק בנרות חלב שמערבין בם הגוים חמאה, ויש מקום פתוח להתיר מפירוש המשנה להרמב"ם, וכמדומה שהרבנים הנז' לא עשו עיקר מפירוש המשנה הנז'. וכתב עוד ששמע מאדם גדול שהרב מהרח"א ז"ל אסר הנירות שהיו מעורבות חלב וחמאה וצוה לקוברם, והרב מהר"א חאקו ז"ל נתווכח בדבר זה עם הרה"ג מהר"י הכהן ז"ל והסכימו לאסור, ועל כן כתב הגאון חיד"א שם תורת העולה הנירות הללו שערבו הגוים חמאה וחלב, וקני ישראל אסור להדליקם וטעונים קבורה כהוראת מהרח"א ז"ל ע"ש. ועיין להרב שמן המר ביו"ד סי' ב' שגם הוא עמד על דין זה של נרות חלב וחמאה, ופסק לאסור, וכן הרב מהר"א ישראל בכסא אליהו דעתו לאסור כסברת הגאון חיד"א ז"ל, אך מדברי הרב משה ידבר בנו של הרב מהר"א ישראל ידענו כי הרה"ג מהר"י הכהן ז"ל בסוף ימיו חזר בו, ונעשה מכת המתירים, ועוד ראיתי להגאון חיד"א בספרו יוסף אומץ סי' פ"ג דף נ"ז ע"ב, שציין על ספרו מחב"ר הנז', ושוב הביא דברי רבו בנחפה בכסף ח"ב הנז"ל, שעשה ד"ז ספק פלוגתא דרבוותא, ולא טען כאן כאשר טען בספרו מחב"ר הנז' על תשובת אהל יוסף, ונראה דמודה הוא שדין זה הוי ספק פלוגתא דרבוותא:

איך שיהיה, הנה בתערובת דנ"ד שהיא חֵלב בחָלב , יש מתירים בהנאה, ויש אוסרים בהנאה, ומאחר דיש בנ"ד הפסד גדול לפי דברי השואל, אית לן למנקט כפי הכריעת גאון אחרון, הוא מהר"י לנדא ז"ל בדגול מרבבה, שכתב במקום הפסד הסומך להתיר לא הפסיד, וכבר גם הגאון ח"ס בסי' צ"ב כתב דהמורה ובא כהגאון דגול מרבבה, אין מזחיחין אותו, ואע"ג שכתב ואי קמאי דידי אתי אני אוסר, עכ"ז נראה כהאי גוונא דנ"ד שיש הפסד גדול מאד, שיש לשואל מזה הסחורה בסך עצום כנז' בשאלה, ודאי גם הח"ס היה מתיר בפה מלא, אבל אי ליכא הפסד, אע"פ שנקרא הפסד מרובה לפי דין המפורש בדיני הפ"מ, אין לבי נוטה להתיר, ונ"ד שאני כאמור:

ודע, כי אותו חכם שהתיר לו לבשלו ע"י גוי פעם שנית, בשביל תוספת חמאה שרוצה להוסיף בו, ודאי טעה בכך, דהא לכ"ע גם חֵלב בחָלב לוקה בבישולו מן התורה, ואיך יבשלנו ע"י גוי, והלא קי"ל כל דבר שאסור לישראל לעשותו אסור לומר לגוי לעשותו, ואפילו בשאר איסורי לאוין, וכאשר כתבתי בס"ד בזה בתשובה אחרת. ואין להתיר ג"כ מטעם דכיון שזו החמאה נתבשלה בתערובת החלב פעם ראשונה בעיר בגדאד ע"י שמעון, ולכן מותר לראובן לבשלה פעם שנית, דזה אינו, חדא הא קי"ל בא"ח סי' שי"ח יש בישול אחר בישול, ואפילו לסברה שהבוא' מור"ם בסי' שי"ח דס"ל אם אינו מצטמק ויפה לו אין בישול אחר בישול, הנה הכא הוא יפה לו בודאי, כמ"ש בשאלה שבשלה פעם שנית כדי להטיב אותה, ועוד הלא זה בבישול שני הוסיף בה חמאה, והרי היא מתבשלת עתה בזה החלב המעורב בה, ועיין במחב"ר ס"ק טו"ב בד"ה והרב אליה רבא ע"ש. עוד מצינו להרב שבות יעקב ז"ל ח"א סי' ל"ח שכתב אף למ"ד לענין שבת אין בישול אחר בישול, מודה לענין בב"ח דאסור ע"ש, וגדולה מזו מצינו בתוחב כף חולבת בן יומו תוך בשר, דאוסרין הכל בהנאה, אף דחלב הבלוע בכף נתבשל כבר וכו' ע"ש, הנה כי כן ודאי אסור לבשלו פעם שנית, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.