שו"ת רדב"ז/א'תקמז
|
< הקודם · הבא > |
[סימן אלף וחמש מאות וארבעים ושבעה - חלק ה ללשונות הרמב"ם סימן קעג]
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(קעג) שאלת ממני אודיעך דעתי במה שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ט מהלכות טוען ונטען וז"ל כל אחד משניהם נשבע בנקיטת חפץ שאין לו בזה הדבר פחות מחציו וכן כתב הריא"ף ז"ל וקשה דהא בריש מציעא אמר רב הונא דאמר שבועה שיש לי בה ואין לי בה פחות מחציה והכי הוי מסקנא דתלמודא וליכא מאן דפליג:
תשובה כבר תמהו הראשונים נ"נ על זה וכבר ראיתי מי שכתב שלא היה בגרסתם לא הקושיא ולא התירוץ ואני קשה עלי מאד להגיה ספרים ולשבש לשונות ולפיכך צריך לפרש דהא דפריך תלמודא על דאית ליה משתבע או על דלית ליה משתבע הכי פריך מה נפשך אי על דאית ליה משתבע קשיא לישנא דמתניתין דקתני זה ישבע שאין לו בה פחות מחציה וכו' דמשמע דעל דלית ליה משתבע ואי על דלית ליה משתבע כדמשמע ממתני' קשה נמי דאיכא למיחש לרמאות. ומתרץ רב הונא לעולם על דלית ליה משתבע כדמשמע ממתני' ומיהו הלשון בעצמו משמע שיש לי בה ואין לי בה פחות מחציה ולשון הנשבע נמי הכי משמע וליכא רמאות דהא על דעת ב"ד משביעין ליה. וטעמא דמלתא דכיון דאיהו טעין כולה שלי ומשביעין אותו שאין לו בה פחות מחציה אין כאן רמאות כיון שהשבועה באה על טענתו ואיהו טעין כולה שלי הרי הוא אומר שיש לו בה ואין צריך להזכיר זה בשבועה דפשוט הוא ואין אדם טועה בזה. קצרו של דבר רב הונא ה"ק דבכלל שבועה דמתני' הוי שיש לו בה אע"פ שאין שבועתו אלא שאין לי בה פחות מחציה מתרי טעמי חדא שעל טענתו הראשונה משביעין אותו. ותו דעל דעת ב"ד משביעין אותו. ולגבי הדין אם הדיין רואה שהנשבע יש צד רמאות בדבריו או שהוא עם הארץ צריך שיפרש לו בשבועה שיש לי בה ואין לי בה פחות מחציה ואם אין רואה בדבריו צד רמאות ואינו עם הארץ די שישבע שאין לי בה פחות מחציה כאשר כתבו הריא"ף והרמב"ם ז"ל. הנראה לע"ד כתבתי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |