שו"ת רדב"ז/א'תקיז
|
< הקודם · הבא > |
[סימן אלף וחמש מאות ושבעה עשר - חלק ה ללשונות הרמב"ם סימן קמד]
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(קמד) עוד שאלת על ענין מש"כ באותו פרק שעה חמישית אין אוכלין חמץ גזרה משום יום המעונן שמא יטעה בין חמישית וששית ע"כ. וקשיא לך דבשעה אחת לא צריכים לטעמא דיום המעונן ולא אמרינן הכי בגמרא אלא שלא יטעה בין חמישית לשביעית. ותו דהוא כעין גזרה לגזרה דשעה ששית אינה אסורה אלא משום שביעית ואנן ניקום ונגזור חמישית אטו ששית ואמרת שראית תשובה על זה לרבינו בעצמו ולא נתיישבת בה:
תשובה אני לא ראיתי תשובה זו אבל למדתי מדבריך שאין הלשון מוטעה ומה שאני סובר בדעת הרב דקשיא ליה ז"ל דקי"ל לענין עדות דבתרי שעי לא טעו אינשי וכ"ש בין חמישית לשביעית דבחמישית חמה במזרח ובשביעית חמה במערב ולא ראינו שחלקו לענין עדות בין יום המעונן לשאינו מעונן ולפיכך אמר הרב דלעולם לא יטעו ב' שעות גמורות אלא שעה ומשהו וזהו בין חמישית כלו' סוף חמישית וששית כלו' סוף ששית דהיינו שביעית כלו' אין הטעות אלא בין סוף שעה חמישית לסוף שעה ששית. וכי היכי דלגבי עדות אין אדם טועה שתי שעות אלא שעה ומשהו לגבי חמץ בפסח נמי אין טועה יותר מזה וכיון שיש מקום לטעות בין סוף חמישית לתחלת שביעית שהוא שעה ומשהו החמירו ואסרו כל שעה חמישית דביום המעונן לא יוכל להבחין אם הוא בתחלת השעה או בסופה ועשו רבנן הרחקה יתירה. אבל לגבי עדות אם אמר אחד בשלש ואחד בחמש בטלה עדותם דאי תלית טעותא כולי האי ותצרף עדות נמצאו הורגין את הנפש שלא כדין אבל לגבי חמץ כל מאי דמרחקי להו עדיף טפי שלא יבואו לידי איסור חמץ. ולפי שיטה זו אתי שפיר דפסיק כר' יהודה בין לענין עדות בין לענין חמץ בפסח וכלישנא בתרא דאביי דפ"ק דפסחים דלר' יהודה אדם טועה שעה ומשהו ואע"ג דפליג עליה רבא וקי"ל אביי ורבא הלכתא כרבא הנ"מ היכא דפליגי אליבא דנפשייהו אבל הכא בפירושא דמתניתין פליגי ומסתבר טעמיה דאביי ולא כרבא דאמר דלר' יהודה אדם טועה ג' שעות חסר משהו ואמר רב נחמן הלכה כר' יהודה הילכך מה שכתב בפי' המשניות אין הלכה כר' יהודה אין זה נכון ושמא טעות סופר הוא וסובר רבינו דהא דפריך רבא אלו דייקינן בהני סהדי וכולי ללישנא קמא פריך אבל ללישנא בתרא ליכא פרכא כולי האי א"נ דלא חיישינן לה כיון דמסתבר טעמיה דאביי. כללא דמילתא דלעולם לא טעו אינשי טפי משעה ומשהו ולגבי עדות אזלינן לקולא ולא מצטרפי בטפי מהכי ולגבי חמץ אזלינן לחומרא ואסרינן כל שעה חמישית כנ"ל ליישב דברי הרב עד שאראה לשון תשובתו ז"ל. ולענין מה ששאלת למה כתב הרב בפ"ה ה' מיני דגן בלבד והם שני מיני חטים שהם החטה והכסמת וג' מיני השעורים השעורה שבולת שועל ושיפון וכו' וכיון ששלשתם חמץ ומצטרפין זה עם זה לשיעור שמעתי בזה דאגב דלענין כלאים נקט לה הכא ואינו נכון אלא משום מה שכתב בזה הפרק בעצמו אין בוללין את השעורים במים בפסח וכו' וה"ה לשבולת שועל ושיפון החטים מותר לבלול אותם וה"ה לכסמת שהוא מין חטים ומש"ה נקיט לה וברור הוא. ולענין מה שכתב שלא יראה חמץ כל שבעה ומשמע דמחצות ולמעלה אינו עובר בבל יראה ובל ימצא ואלו בפרק שלישי משמע דעובר שכתב לפיכך אם לא ביטל וכו' הרי זה עובר על בל יראה וכו' כבר תירצוה דהא דכתב עבר על יראה וכו' בתוך המועד קאמר וכן כתב המגיד ז"ל ומה שכתב בזה בעל מ"ע אינו נכון שהרי הרב כתב בהדיא במנין המצות שלא יראה חמץ כל שבעה משמע דמחצות אינו עובר עליו עד שיגיע הפסח ודבר ברור הוא שזה דעתו ז"ל. ולענין מה שכתב ואחד הממחה ושותה אם יש בו כזית בכדי ג' ביצים חייב כרת וקשיא לך מאי שנא מכותח הבבלי וחבריו דיש בהם כזית בכדי אכילת פרס. וכתב הרב שאיי חייבים עליהם כרת כיון שהוא מעורב לא קשיא כלל דהתם איירי שעירב החמץ בדברים אחרים אבל הכא איירי שהמחה את החמץ במים ולא נקרא זה עירוב והוי חמץ בעיניה דחמץ מחוי במים לא מקרי תערובת ולפיכך חייבים עליו כרת כיון שיש בו כזית בכדי אכילת שלש ביצים ופשוט הוא. ולענין מה שכתב הרב המפרש בים וכו' זקוק לבדוק וכו' ושינה לשון רב דאמר זקוק לבער הטעם הוא משום דכיון דעדיין לא הגיע ליל י"ד אינו יכול לבערו לפי שהוא מפסיד האוכלין אלא בודקו ומוציאו מרשותו ונותנו לאחרים ויאכלוהו ואם ישאר ממנו בזמן הביעור יבערוהו וזהו שכתב ז"ל ואם רצה לבערו בליל י"ד מבערו משמע דקודם זמן אין ראוי לבערו אלא נותנו לאחרים שיאכלוהו ולא חלק הרב בין יש לו חמץ ידוע לאין לו ומשמע לי מדבריו דאפי' יש לו חמץ ידוע אין זקוק לו קודם שלשים יום אלא כשיגיע זמן איסורו מבטלו בלבו ודיו כיון שעדיין לא חל עליו חובת הביעור שהרי הביטול מועיל מן התורה ובתוך שלשים הצריכוהו לבדוק אבל קודם ל' יום לא הצריכוהו. וכן יש לדקדק ממה שכתוב שמא יחזור ערב הפסח בין השמשות ולא יהיה פנאי לבער ולשון לבער משמע חמץ הידוע ומדפתח בבדיקה וסיים בביעור איכא לדיוקי הכי וטעמא דמסתבר הוא כיון דאכתי לא הגיע זמן חיוב דמצוה ותו דאית ליה תקנתא ע"י ביטול לא מטרחינן ליה ואם הוא מסופק אם יחזור קודם הפסח אם לאו ראוי להחמיר וצריך לבדוק וכן נראה ממה שכתב הרב ואם אין דעתו לחזור אבל אם הדבר ספק צריך לבדוק שעיקר הבדיקה מטעם ספק היא. ולענין הא דאמרינן צריך לשרוף טמאה לעצמה וטהורה לעצמה ותלויה לעצמה וטעמא לפי שאמר ר' יוסי בגמרא היאך נשרוף תלויה עם טמאה שמאיבא אליהו ויטהרנה וקשיא לך בתלויה בעצמה [נמי] איכא האי חששא שמא ככר זה טהור וככר זה טמא ונמצא מטמא את הטהורה וכתב דהכא עסקינן בשנטמאו כל הככרות בספק אחד ליתא דא"כ הוה להו לפרושי כדאמרינן לגבי ספק ממזר דספקן בספקן אסור וי"ל בשלמא גבי ספק ממזרות איכא למיחש להכי אבל ככרות תלויות כיון שכולם הולכים לשריפה לא חיישינן להכי דבשלמא גבי טהורות עם הטמאות או עם התלויות אע"פ שהכל הולך לשריפה איכא למיחש שמא יבואו לטמא את הטהורה אפי' בזמן שאינם הולכים לשריפה אבל גבי תלויה עם תלויה אחרת כיון ששם אחד להם לא חששו שמא יבוא בעלמא לחבר שני מיני תלויות כיון שהם הולכים לשריפה והבו דלא לוסיף עלה דאיכא כמה רבוותא דפסקו הלכה כר' אליעזר וכר' יהודה דאמרו שתיהן כאחת כלומר התלויה עם הטמאה והטעם הוא מפני שהם הולכים לשריפה לא חיישינן אפי' שמטמאים אותה בידים ואע"ג דהרב ז"ל פסק כר' יהושע הנ"מ לגבי טמאה עם התלויה אבל לגבי שני מיני תלויות מודה הוא דשורפין כולם מיני התלויות ביחד. ותו דהתם משום דרבנן עשו מעלה ביוחסין ואסרו גם הספקות לבא זה בזה אבל הכא ליכא טעמא ומותר ספקן בספקן ודוקא טמאה עם הטהורה או עם התלויה אסרו אבל ספק זה עם ספק לא החמירו. ולענין למה תקנו ברכת הבדיקה בעל כבר האריכו הראשונים בזה והרב בעצמו נתן טעם בהלכות ברכות ע"ש אבל מה שאני סובר אחר שנקשה קושיא אחרת למה לא תקנו לברך על בדיקת חמץ שהרי בדיקה הוא עושה ולא ביעור ותירוץ דבר זה כי הבדיקה היא הכנת המצוה ואין מברכין אלא על תכלית המצוה דהרי אם בדק החמץ ולא ביערו לא עשה ולא כלום ועדיין הוא עובר עליו לפיכך תיקנו נוסח הברכה על תכלית המצות וזמן הברכה בתחלת עשיית המצוה שהוא הבדיקה והשתא ניחא ממה ששאלת שאם היו מתקנים לבער את החמץ הוה מחזי כשקרא שהרי אינו מבער אותו עתה לפיכך תקנו בעל דלא מחזי כשקרא דמשמע על ענין ביעור חמץ שהבדיקה היא התחלתו והרי זה נכון והטעם שכתב הרב בסוף הלכות ברכות וז"ל וכך הוא מברך על ביעור חמץ בין שבדק לעצמו בין שבדק לאחרים שמשעה שגמר בלבו לבטל נעשית מצות הביעור קודם שיבדוק ע"כ. ואני לא הבנתי שהרי בדיקה סגי מן התורה בלא ביטול כלל ולמה יברך בעל ואם יאמר איני רוצה לבטל אלא לבדוק תשתנה סגנון הברכה וטעמו ז"ל צל"ע:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |