שו"ת רדב"ז/א'תכה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־09:05, 20 ביולי 2020 מאת מושך בשבט (שיחה | תרומות) (←‏top: סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט))
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שו"ת רדב"זTriangleArrow-Left.png א'תכה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שו"ת   סימן א'תכה   רדב"ז
 [סימן אלף וארבע מאות ועשרים וחמישה - חלק ה ללשונות הרמב"ם סימן נב]

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


(נב) שאלת ממני אודיעך דעתי במה שכתב הרמב"ם ז"ל פי"ח מהלכות שבת וז"ל לולבי זרדין והחרובין עד שלא ימתיקו כגרוגרת ומשימתיקו כמלא פי גדי אבל הלוף והחרדל וכו' ובפ"ז מהל' מעשר שני כתב לולבי זרדין והחרובין עד שלא ימתיקו אין נלקחין אחר שימתיקו נלקחין אבל הלוף והחרדל וכו' ומשמע דפליג דידיה אדידיה:

תשובה הנה בדקנו בתוספתא וכתוב בה בשני המקומות כלשון רבינו ממש ולפיכך אין לתלות טעות בספר וכד מעיינת בה שפיר תשכח דלא פליגי דבשבת איירי במוציא סתם וסתם חבילי לולבי זרדין והחרובין אין עומדין למאכל אדם אלא ע"י כבישה הילכך הלולבין עד שלא ימתיקו טובים לכבישה והרי הם מאכל אדם ושיעורן כגרוגרת אבל משימתיקו אינם ראויים לכבישה ולפיכך סתמם עומדים למאכל בהמה ולפיכך שיעורן כמלא פי גדי אבל הלוף והחרדל לעולם סתמם למאכל אדם ושיעורן כגרוגרת אבל גבי מעשר ילפינן בכלל פרט וכלל פרי מפרי וגדולי קרקע ולפיכך לולבי זרדין והחרובין אף על גב דראוי לכבוש אותן ולאוכלן מ"מ לאו פרי הוא כיון שאינם ראויים לאכילה כמות שהם אחר שימתיקו נלקחין דהא פרי הוא כיון דחזי לאכילה כמות שהוא ואע"ג דסתמן למאכל בהמה כיון שזה רוצה לאוכלן נלקחין בכסף מעשר שני דאכילה על ידי הדחק שמה אכילה וזה ברור אצלי. וכן מה שכתב פרק א' מהלכות טומאת אוכלין וז"ל לולבי זרדין והחרובין ושל ערלה ועלי הלוף השוטה אינם מקבלות טומאה עד שיתמתקו החרדל והתורמסים ושאר כל הנכבשים מטמאין טומאת אוכלין בין משהמתיקו בין עד שלא המתיקו ע"כ הרי לך כי לולבי זרדין והחרובין עד שלא ימתיקו אינם חשובין אוכל אעפ"י שראויין לכבישה השתא מיהא לאו אוכלין נינהו אבל משימתיקו הוו אוכל ע"י הדחק אבל לענין שבת כיון שעד שלא ימתיקו ראויין למאכל אדם ע"י כבישה וסתמן להכי קיימי שיעורן כגרוגרת אבל משימתיקו סתמן למאכל בהמה ואם חשב עליהם לאוכלן מסתברא דשיעור הוצאתן כגרוגרת. ולענין מעשר וטומאה אעפ"י שחשב על הלולבין לאכול אותם ע"י כבישה לאו אוכל הוא דאין המחשבה מועלת בדבר שלא נגמרה מלאכתו לשווייה ליה אוכלא. והנלע"ד כתבתי:


< הקודם ·
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון