שו"ת רדב"ז/תתקסז
|
< הקודם · הבא > |
[חלק ג סימן תקלב]
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלת ממני אודיעך דעתי שיש מקצת חכמים שבטלו מלומר קדושות ביוה"כ מה שסדרו הראשונים בסדר קדושה באמרם כי שלש ראשונות אין להוסיף בהם דבר ולא מצינו שהוסיפו כלום זולת זכרנו ומי כמוך וכ"ש בקדושה שאין לנו להוסיף. ואתה רע עליך לשנות מנהג אבותיך שהיו אומרים אלו הקדושות בכוונה גדולה ובניגון יפה ובנעימה קדושה ורצית לדעת דעתי:
תשובה לא יפה עשו אותם שביטלו דבר קדוש כזה ואין שומעין להם דהא קרובץ ופיוטין שהם צרכי רבים התירו לומר אפילו בשלש ראשונות וכ"כ רבינו יעקב בשם בה"ג ור"י ור"ת ז"ל וכ"כ ר"ח ורבינו האיי גאון והראב"ד ז"ל וכן הסכימו רבינו יוסף טוב עלם ורבינו אליהו הזקן והקליר שהיה מקרית ספר והיה תנא ועליו יש לסמוך וכן נהגו כל הגאונים וכן יש בידי קצת שאלות ששאל אחד מן הראשונים מן השמים ע"י התבודדות ותפלה והזכרת שמות והיו משיבין לו על שאלותיו ושאל על זה ג"כ והשיבו לו שמותר. כללא דמלתא כי רוב גאוני עולם הסכימו דהא דאמרינן לא ישאל אדם צרכיו לא בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות הנ"מ צרכי יחיד אבל צרכי צבור כגון שבת וכבוד היום מותר והכי דייק לישנא דלא ישאל אדם צרכיו. וכן משמע נמי מדהוי דומיא דרישא דמי שהיה לו חולה בתוך ביתו וכו'. וגדולה מזו אני אומר כי אפי' לדעת החולקים ע"כ לא פליגי אלא בקרובץ ושבחים ופיוטים וכיוצא בהם שאעפ"י שהם שבח הבורא או כבוד היום אינם מסגנון הברכה לפיכך הויא ספיקא דהפסקה ותוספת אבל הקדושות שחברו הראשונים לא חלק עליהם אדם. תדע דאיכא קדושה אריכתא ואיכא קצרה שהרי נקדש את שמך בעולמך היא קצרה ונעריצך ונקדישך היא יותר ארוכה ממנה וכתר יתנו לך ארוכה ממנה והקדושה שאומרים המסתערב היא ארוכה מכולם וכן הנוסח שכתב הרב ז"ל בחבורו הוא נוסח ארוך ולא שמענו מעולם מי שערער על זה שהרי הכל הוא ענין קדושה ומה לי קצרה ומה לי ארוכה תדע שהרי קצת מברכין ברכנו שהיא קצרה וקצת מברכין ברך עלינו שהיא ארוכה ולא ראינו מי שמיחה בהם. אף בנ"ד נמי כיון שכל מה שסדרו לומר בקדושות יוה"כ הוא מענין סדר שמקדשים עליונים ותחתונים וגדולת וקדושת שמו יתברך אין כאן הפסק ותוספת אלא קדושה אריכתא והלא מחבריהם היו אנשים גדולים בחכמה כמו הר"ר אברהם ן' עזרא וכהר"ר שלמה בן גבירול וכה"ר יהודה הלוי זק"ל והם היו אנדולסיים ובזמנו של הר"ר יוסף הלוי ן' מגאש וכמה *גאוני עולם באו אחריהם ושמעו הקדושות ולא מיחו בידם מפני שהיו חכמי אמת ודברים קדושים כאלה אין ראוי לבטל אותם כלל. וז"ל התוספות פ' אין דורשין ורגלי החיות וכו' יש מגיהין בקדושה שיסד הקליר וחיות אשר הנה מרובעות לכסא כף רגל חמש מאות וחמש עשרה ומוחקים הוא"ו ואומרים כי כן עולה לפי חשבון שבכאן למנין שבעה רקיעים וח' אוירים וכו' הרי לך שהיו מדקדקים בקדושה שיסד הקליר בוא"ו אחד יתירה משמע דעיקר גדול הוא להם אלו הקדושות אעפ"י שאינם מנוסח הברכות והקדושות שסדרו אנשי כנסת הגדולה ובאותו הדבור אמרו שהיה ר' אליעזר ברבי שמעון דקרי עליה מכל אבקת רוכל תנא קרא קרובץ מיום אחד ולי הדיוט אין נראה ראיה דירושלמאה היה כמו שכתבו שהיה מניח שיטות התלמוד שלנו ותופס שיטות הירושלמי ובירושלים תוב"ב וא"י אין עושין רק יום אחד זולת ר"ה ור"ה יומא אריכתא. ומ"מ אדם גדול היה וקדמון וכל דבריו מיוסדים על דרך החכמה למתבונן בהם. ומי יתן וידעתי למה לא בטלו ובכן תן פחדך ובכן תן כבוד וכו' שהרי אינם מענין הברכה כמו שאלו הם מענין הקדושה וכי תימא שהם תיקון ראשונים כגון אמוראים או תנאים ליתא שהרי הרמב"ם ז"ל כתב בזכרנו ומי כמוך שהוא תלוי במנהג ויש מי שאוסר לאומרם אלא מאי אית לך למימר כיון שהם צרכי רבים ונהגו לאמרם אין לנו לבטל אותם ממנהגם וכ"ש הקדושות שהם מן הענין ממש ועוד שאינם בתוך הברכה ממש ואין משנה ממטבע שטבעו חכמים ולא מוסיף בהם. ונ"ל שיש רמז לאלו הקדושות דגרסינן בר"ה פ' יום טוב ומנין שאומרים אבות וכו' ומנין שאומרים גבורות וכו' ומנין שאומרים קדושות שנאמר הבו לה' כבוד שמו וכו' הרי שאמר מנין שאומרים קדושות בלשון רבים ואע"ג דאיכא לפרושי על קדושת דמיושב ומעומד מ"מ יגיד עליו רעו אבות וגבורות שהוא ענין התפלה וכל עוד שמוסיף האדם בכבוד שמו של הקב"ה זהו קדושתו. עוד אני אומר שאפי' לדעת אלו החכמים שהם סוברים שיש איסור בדבר לא עדיף איסורא מאיסורא דברכה לבטלה ואינהו נמי לא עדיפי מרב דאיקלע לבבל חזנוהו דקא קרו הלילא בר"ח וכו' אמר מנהג אבותיהם בידיהם. ולדעת הגאונים ור"ת ורוב הפוסקים ז"ל שהיו מברכין על קריאותיהם ולדעת רב יש בזה ברכה שאינה צריכה ואפ"ה לא מיחה בידם והרי רב רבן של כל בני הגולה היה ומטעם זה מקשינן ממנו לכל האמוראים ואפ"ה לא רצה לבטל מנהגם ופשיטא שהיה בידו למחות ואפילו כנגד ההלכה אזלינן בתר המנהג היכא דהמנהג הוקבע עפ"י חכמים של המקום כמו שכתוב במרדכי פ' הפועלין ועיין בתשובות הרר"י קולון ז"ל סימן ט' ותמצא כמה ראיות שאין לשנות שום מנהג וכ"ש מנהג כזה שהוא לתת כבוד לשמו להקדישו ולהעריצו ולדעת סדר מחנות שכינה והיאך מקדשים ומשלשים וחכמים גדולים היו והוקבע זה המנהג על פיהם זה קרוב לת"ק שנה שחברום מחבריהם וקצת יש להר"ר יצחק ן' גיאות ז"ל שהיה משורר גדול. עוד יש בזה משום לא תתגודדו לא תעשו אגודות שהרי שאר קהלות נוהגים כמו שכתוב במחזורים בלא גרעון ותוספת. כללא דמלתא דמנהג כזה אין לבטלו כלל אלא הולכים אחריו ואם בטלוהו אינו מבוטל וזכרו תמיד מה שאמרו בירושלמי במקום שההלכה רופפת בידך הלך אחר המנהג וכ"ש שאין במנהג הזה שום רפיון כי אפילו החולקים יודו בזה וכדכתיבנא. והנראה לע"ד כתבתי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |