צרור המור/ויקרא/ו

צרור המור ‏ ויקרא ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

צו את אהרן. קשר זאת הפרשה עם פרשה שלמעלה. פירשו במדרש השכם ואמרו שם. מה כתיב למעלה מן הענין והשיב את הגזלה אשר גזל. ואם עשית כן זאת תורת העולה. מה טעם כי אני השם שונא גזל בעולה. ד"א זאת תורת העולה. שהיא מעולה מכל הקרבנות. לפי שכל הקרבנות באין על חטא. והעולה אינה באה על חטא ועון. ולכן היא בראש הקרבנות דכתיב זאת התורה לעולה. דבר אחר זאת תורת העולה היא העולה על מוקדה על המזבח. כל המעלה עצמו סופו ליפול באש. וכן מצינו בדור המבול שאמר מה שדי כי נעבדנו ונידונו באש. שהרתיח עליהם את התהום לשרוף רגליהם שהיו מכסים בהם מעינות תהום. דכתיב בעת יזורבו נצמתו בחומו נדעכו ממקומם. וכן פרעה אמר מי השם וגו'. ונידון באש. דכתיב ואש מתלקחת וגו'. וכן סדומיים דכתיב בהו הלא זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת לחם. מה כתיב בהו וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש. וכן סנחריב נתגאה ואמר מי בכל אלהי הארצות. מה כתיב ביה ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור. ואמרו כמין שתי חוטי אש נכנסו בחוטמיהן ונשרפו מבפנים ונשארו בגדיהם. דכתיב ותחת כבודו יקד יקוד כיקוד אש. איזהו כבודו של אדם זה מלבושו. וזה בזכות אביהם דכתיב ויקח שם ויפת את השמלה. רמזו בזה שלא היה להם נפשות שנקראו כבוד. אלא כבוד המלבוש שהוא כבוד חיצוני ולא כבוד פנימי. וכן מלכות אדום על שנתגאו. עתידים ליפול באש דכתיב ושלחתי אש בבצרה. היינו דכתיב זאת תורת העולה היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה וכו'. רמזו בקשור הפ' שאין הקרבנות רצויין מצד עצמם. כי טוב לאדם שלא יחטא. משיחטא ויביא קרבן. כאומרו הנה שמוע מזבח טוב. ואמר וקרוב לשמוע מתת הכסילים זבח אשר אין יודעים לעשות רע. ואמרו בברכות בין טוב לרע אין מבחינין. קרבן מביאים לפני. לרמוז כי החוטא אלו ידע להבחין בין טוב לרע. לא היה חוטא צריך קרבן וזהו אשר אין יודעים לעשות רע. או יהיה כפי המפרשים שאמרו אשר אין יודעים לעשות רק רע. או יהיה פירושו אשר אין יודעים לעשות רע. לתקן הרע. כמו ובן הבקר אשר עשה. וכן לא עשה לרעהו רעה לא תקן בשביל רעהו הרע שעושה. או יהיה מן שם עשו דדי בתוליהן. וכן בכאן אין יודעין לעשות ולעכב ולכבוש הרע. ובפירוש קהלת הארכתי בו:

ולכן אמרו במדרש הזה כי זאת תורת העולה קשור למעלה מן הענין. שכתוב שם והשיב את הגזלה אשר גזל. ואם עשה כן זאת תורת העולה. כי זה עולה על כל הקרבנות. שאם האדם רוצה לילך בדרך ישר. ואינו הולך אחר הבצע והחמדה והעושר. אינו צריך קרבן. כי זאת היא תורת העולה שלא לגזול ושלא לגנוב ואם גנב או גזל והשיב את הגזילה. זהו רצון השי"ת וקרבנו ועולתו. וזהו שאמר מה טעם כי אני ה' שונא גזל בעולה. וכן הענין בעצמו בתעניות שהם במקום הקרבנות. טוב לו לאדם שלא יחטא. משיחטא ויתענה. וזהו מאמר הנביא כה אמר ה' צום הד' וצום הה' וצום הז' וצום הי' יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה. כלומר מה תועלת יש לי בתעניותיכם. כאומרו למען כי צמתם וספוד בחמיש ובשביעי הצום צמתוני אני ומה תועלת נמשך לי. וכי תאכלו וכי תשתו הלא אתם האוכלים ואתם השותים. והכל לעצמיכם. והתענית בעבור חטאתכם. ואם כן צום הרביעי וצום הה' יה"ר שיהיו לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים באכילה ובשתייה. בתנאי שהאמת והשלום אהבו. ורעת איש אחיו אל תחשבו בלבבכם. וכן הענין עצמו בקרבנות שאין רצון הש"י בהם לכוונה ראשונה. כי המעשים הטובים הם נבחרים מהקרבנות. וזהו מאמר הנביא בהפטרת השבוע כה אמר ה' צבאות אלהי ישראל עולותיכם וזבחיכם וגו'. לרמוז כי אינו צריך קרבנותיהם. כי הוא ה' צבאות. וכל צבאות מעלה ומטה שלו. וכן הוא אלהי ישראל. ולא נקרא שמו כן בעבור הקרבנות. אלא בעבור יושר מפעלותיו. וכדי להשרות שכינתו ביניהם. וזהו אלהי ישראל. ולא בעבור קרבנותיכם. ולכן עולותיכם שהיא כולה כליל לשמי. הוסיפו על זבחי שלמיכם. שהם נאכלים לבעלים ולכהנים. בענין שיהיה הכל זבחים שלמים. ואכלו אתם הבשר ולא תתנו לי חלק בהם. כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים על דברי עולה וזבח. כלומר לא דברתי בפרשת ויקרא שהיא פרשת הקרבנות שנאמר שם וידבר השם אליו. וכן לא צויתים בפרשת צו את אהרן על דברי עולה וזבח. אע"פ שהיא מליאה זבחים ועולות. אלא שתעשו הישר בעיני השם ולא תחטאו. כי אם את הדבר הזה צויתי אותם לאמר שמעו בקולי. שכן אמרתי שם ויאמר אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך. וזהו לאמר. וכל זה למען ייטב לכם. ולא שמעו ולא הטו את אזנם. באופן שעושין רע לעצמם. וזהו וילכו לאחור ולא לפנים. ואם תאמרו שלא התריתי בכם. זה שקר ואשלח אליכם את כל עבדי הנביאים. ועם כל זה ולא שמעו ולא הטו את אזנם. הרעו מאבותם שעשו העגל. ואבדו העשייה של נעשה (ונשמע). באומרם קום עשה לנו אלהים. ונשאר להם הכתר הב' של ונשמע. ואמרו חכמים ז"ל שמרו הכתר של ונשמע והרי הוא חשוב עלי כאלו שמרתם שניהם. משל למלך שנתן למטרונה ב' מרגליות או שני בדי הדס ואבדה האחת והיתה מצטערת. ואמר המלך שמרי זאת הנשארת. ויהיה דומה עלי כאלו שמרת שניהם. וזה להורות שהשמיעה היא דבר גדול. שהיא תלויה בקבלה ובידיעת השם יתברך. וכמו שאמר תלמוד גדול שמביא לידי מעשה. ולכן אמר שלא צוה להם אלא שמעו בקולי ודברת אליהם. ואם לא ישמעו אליך באופן שבזה אבדו גם כן השמיעה. וזהו ואמרת אליהם זה הגוי אשר לא שמעו בקול השם. שאמר להם אנכי השם אלהיך. שזה הדיבור תלוי בשמיעה ובקבלה ובאמונה. באופן שאבדה האמונה שהיא הכתר השני של ונשמע. ואם כן גזי נזרך והשליכי. כלומר כי כבר אחז"ל כי בשעה שאמרו נעשה ונשמע באו מלאכי השרת וקשרו להם ב' כתרים. אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע. וכשעשו ישראל העגל אבדו הכתר של נעשה. ונשאר להם הכתר השני של ונשמע. עד שבעונותינו אבדנו הכתר של ונשמע בימי ירמיהו. אחר שלא שמעו בקול השם. ולכן אמר נפלה עטרת ראשינו. אוי נא לנו כי חטאנו. היא הכתר של ונשמע שנשאר לך. ועתה שלא שמעת בקול ה' גזי נזרך והשליכי ותשאר ערות משניהם ושאי על שפיים קינה בקול מר. אחר אשר לא שמעת בקול ה'. ולא די זה אלא שעשו בני יהודה הרע בעיני ה'. באופן שבזה אבדו שני הכתרים של שמיעה ועשייה. הרי לך מפורש שהקרבנות לא נבחרו מצד עצמם. כי טוב לאדם שלא יחטא משיחטא ויביא קרבן. ולכן סמך זאת תורת העולה עם והשיב את הגזלה אשר גזל. וזאת היא העולה על כל הקרבנות. מהטעם כי אני ה' שונא גזל בעולה. ולהורות על זה אמר מיד במאמר. ד"א זאת תורת העולה שהעולה מעולה מכל הקרבנות. לפי שכל הקרבנות באין על חטא ואשמה. אבל העולה הנקרבת לשמה אינה באה לא על חטא ולא על עון אלא על הרהור הלב. ולכן צוה היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה. לפי שבלילה רעיוני האדם על משכבו סליקו. ולכן ראוי שתהיה נשרפת בלילה לכפר על הרהור הלב. ולפי שיצר לב האדם רע מנעוריו להוט אחר אש התאוה. עד שבזה מתגאה האדם. אמר עוד ד"א זאת תורת העולה כל המעלה עצמו ומתגאה לילך באש התאות. סופו ליפול באש של גהינם. כמו שביארו במאמר מדור המבול ומסדום וחברותיה. ולכן אמר היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה שהוא אש של גהינם הדומה ללילה:

ואמר צו את אהרן ואת בניו. לזרזו על תורת העולה בראשונה. לפי שהיא מעולה מכל הקרבנות. ויש בה סודות גדולים. ולכן בכאן הזכירו בראשונה. אבל בעריכת עצים וכיוצא בהם. אמר וערכו בני אהרן וכן רבים. ואמר היא העולה הנזכרת למעלה. או היא העולה הידועה שהקריבו הראשונים. ולפי שבכל יום ויום היו מעריכין מערכה גדולה ומערכה שנייה של קטורת. ומערכה שלישית של קיום האש. אמר על מוקדה על המזבח כל הלילה זו מערכה גדולה. ואש המזבח תוקד בו זו מערכה שנייה של קטורת. והאש על המזבח תוקד בו זו מערכה לקיום האש. וסיום הפרשה לעד. שאמר אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה:

ז

אח"כ אמר זאת תורת המנחה. כדי להשלים תורת הקרבנות וללמדם סודם. ובפרט המנחה שהיא מנחה שלוחה למלך המלכים שיש בה סודות גדולים. וצוה להדרה בשמן ולבונה. בענין שתעלה זכרונה לרצון. וכן צוה בה שלא תעשה חמץ. בענין שלא יהיה בה צד חימוץ מאותו מעול וחומץ. וגלה הטעם באומרו כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו. לפי שהשאור הוא מחמיץ העיסה ומפסידה. כאומרם ומי מעכב ע"י שאור שבעיסה. וכן הדבש הוא ללקיחת תענוג. והתענוגים הם סבת גאות יצר הרע. והקרבנות הם לשבר יצה"ר ולהרחיקו. כאומרו ואת הצפוני ארחיק מעליכם. ולכן שחיטתן בצפון. ומזה הטעם בעצמו צוה וכל קרבן מנחתך במלח תמלח. כי מתנאי המנחה ראוי שתהיה מהנבחר ושיהיה בה טעם וריח. וכן בכל הקרבנות ראוי שיתן בהם מלח. והטעם לפי שהמלח מעמדת כל הדברים ונותנת להם קיום בענין שלא יתעפשו. וכמו שצוה שלא יתנו שאור במנחה לפי שהוא מעפש בסבת יצר הרע. כן צוה שיתנו מלח במנחה ובכל הקרבנות. אחר שהקרבן הוא מעמיד את האדם ומכפר עליו. ראוי שיתן בו מלח. אחר שמעמיד כל הדברים. הפך מהצפוני ושאור שבעיסה. שהוא סבה להחריב העולם. ובמאמר פת במלח תאכל פירשתי. כי מלח נאמר על התורה שנותנת טעם לכל הדברים. והיא נקראת ברית מלח עולם שניתן לאהרן. שנאמר יורו משפטיך ליעקב. ולכן כל הדברים צריכין טעם התורה. כדכתיב טעמו וראו כי טוב ה'. ולכן אמר וכל קרבן מנחתך במלח תמלח. שהוא טעם התורה. וזהו ולא תשבית מלח ברית אלהיך מעל מנחתך. באופן שעל כל קרבנך תקריב מלח התורה. ובה תדע כל הדברים ותשיג אמתתם:

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.