משנה למלך/מעשה הקרבנות/ה
|
< הקודם · הבא > משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מפרשי הרמב"ם אבן האזל
|
ד[עריכה]
ד] אבל אם שחטם בגגו של היכל פסולים כו'. מ"ש מרן י"ל דשאני עליות שהוזכרו בכתוב אבל גג כו'. חילוק זה מוכרח שם באותה סוגיא וכן פירש"י יע"ש וכ"כ התוס' פ"ב דשבועות דף י"ז ד"ה וטמא:
ה[עריכה]
ה] שלמים ששחטן קודם שיפתחו דלתות העזרה כו'. כתבו התוספות בפ"ג דיומא דף כ"ט דה"ה לכל הקרבנות אבל מליקה וקמיצה אינן נפסלין קודם שיפתחו דלתות ההיכל וכ"כ בפ' התכלת דף מ"ט ועיין במ"ש רש"י בפרק קדשי קדשים דף ס"א ובתוס' בפ' שתי הלחם דף צ"ה ד"ה ר' ישמעאל ובפ"ו דיומא דף ס"ג ד"ה שלמים ועיין במ"ש רש"י פ"ו דנזיר דף מ"ה עלה דההיא דוגלח הנזיר בשלמים הכתוב מדבר ודוק:
ט[עריכה]
ט] וצריך שיהיה שם כדי טבילה. דין זה הובא בפרק דם חטאת דף צ"ג ובפ"ק דמנחות דף ז' אלא שאני תמיה שמדברי רבינו נראה דליכא קפידא אלא שיהיה בדם בשעת הטבילה או ההזייה כדי שיעור אך אם קבל פחות מכדי הזייה בכלי אחד ופחות מכדי הזייה בכלי אחר וחזר ועירבן ליכא הקפדה כיון דבשעת הזייה איכא שיעור הזייה בכלי ואלו מסוגיית הגמרא מוכח בהדיא דבשעת קבלה בעינן שיקבל בכלי אחד שיעור הזייה וכן פרש"י שם ולא ידעתי למה לא ביאר דין זה רבינו. שוב ראיתי שכתב בפ"ד דין ח' וכל הזבחים שקבל מדמם פחות מכדי הזייה לא נתקדש הדם ע"כ. והנה אין ספק שאין כוונת רבינו שלא קבל כי אם פחות מכדי הזייה ולא יותר דהא מלתא דפשיטא היא דלא מהני לשום דבר אלא כונתו היא שקבל שיעור הזייה אלא שקבל בכלים נפרדים ובכל כלי יש בו פחות מכדי הזייה והוא הדין המוזכר בגמרא: ולפי זה באו כל דברי רבינו על נכון דבפ"ד דמיירי בשחיטה ובקבלה כתב שצריך שיקבל שיעור הזייה ובפ"ה כתב דבעינן דבשעת הזייה נמי יהיה בכלי שיעור הזאה דסד"א שאם קבל בכלי אחד שיעור הזייה ואח"כ חלקו בב' כלים ואין בכל כלי שיעור הזייה שיועיל קמ"ל דלא. ולפי זה מתיישב מה שהקשה מרן דמדברי רבינו נראה דהטעם שצריך שיהיה שם כדי טבילה הוא כדי שלא יספג ומן הסוגיא מוכח דתרתי מילי נינהו דאיצטריך וטבל ובדם ונדחק הרבה בתירוץ קושיא זו וכמו שיע"ש. ולפי מה שכתבנו ניחא שדין הגמ' דבעינן שיהיה שיעור הזיה בשעת קבלה ונפקא לן מדכתיב בדם כבר הביא רבינו דין זה בפ"ד והכא דין אחר הוא דבעינן דבשעת הזייה נמי יהיה בכלי אחד שיעור הזייה ודין זה לא הוזכר שם ולית לן קרא למעט זה אלא דס"ל לרבינו דמדממעטינן ולא מספג נתמעט גם כן היכא שאין בכלי שיעור הזייה לפי שהוא מספג ובפ"ט מה' פרה דין ג' כתב רבינו דאם קדש פחות מכדי הזאה בכלי אחד ופחות מכדי הזאה בכלי אחר לא נתקדשו ע"כ. ובספ"י כתב מי חטאת כו' ובלבד שלא יספג ולא ביאר אי בעינן שיהיה בכלי אחד שיעור הזייה והטעם שכיון שכתב שלא יספג ממילא שמעינן דבעינן שיהיה בכלי שיעור הזייה דאל"כ הרי הוא מספג וכמו שכתב בפרקין וסמך על מ"ש כאן. ודע דפסוק זה דוטבל אצבעו בדם לא נאמר אלא בחטאות הפנימיות אבל בחטאת הנאכלת לא נאמר וטבל אלא ולקח הכהן מדמה באצבעו ומ"מ צריך טבילת אצבע דולקח אאצבע דכתיב בתריה קאי ונפקא מינה בין וטבל לולקח דהיכא דכתיב וטבל המחשבה פוסלת בו בשעת טבילת אצבע אבל היכא דכתיב ולקח אף שצריך טבילה אין המחשבה פוסלת בשעת טבילת אצבע וכדאיתא בפ"ק דזבחים דף י"ד והביאו רבינו בפי"ז מהלכות פסולי המוקדשין יע"ש:
יב[עריכה]
יב] והיכן מזין מדמן כו'. אי בעינן שיגע הדם בפרוכת או בבין הבדים עיין בתוספות ספ"ק דזבחים. (◦א"ה ועיין במ"ש הרב המחבר לקמן פ"ג מעבודת י"ה):
יג[עריכה]
יג] פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים זורק דם מכל א' מהם ז' הזייות על הפרכת המבדלת בין הקדש ובין קדש הקדשים. ע"כ. ודע שהזאות אלו שיהיו על הפרוכת צריכים שיהיו כנגד המקום המכוון כנגד בדי הארון והכי אמרינן בת"כ בפרק פר כהן משיח אל פני הפרוכת יכול אל פני הפרוכת כולה ת"ל הקדש מלמד שהוא מכוון כנגד בין הבדים ע"כ. וסבור הייתי לומר שדין זה אינו נוהג אלא בבית ראשון שהיה שם ארון אבל בבית שני שלא היה שם ארון בכל מקום שיזה מהפרוכת מהני ומ"ה לא הביא רבינו דין זה כיון שלא היה נוהג בבית שני. אך ראיתי בפ"ד מה' עבודת יוה"כ דין ב' שכתב ומזה ממנו על הפרוכת כנגד הארון ע"כ. ולא ידעתי למה לא ביאר לנו רבינו דין זה כאן דעיקר קרא בפרים הנשרפים כתיב ומשם למדנו לכל ההזאות ונ"ל דאף בבית שני צריך שיזה כנגד אותו מקום שהיה מכוון כנגד הארון וכההיא דתנינן בפ"ה דיומא דף נ"ב מהלך לשמאלו וכו' עד שהוא מגיע לארון הגיע לארון נותן את המחתה בין שני הבדים ואמרינן בגמרא דמתני' בבית ב' מיירי ומאי הגיע לארון מקום ארון והא קתני נתן את המחתה לבין שני הבדים אימא כבין שני הבדים ע"כ. והכונה שקדושה ראשונה לא זזה ממקומה וא"כ גבי הזאת הפרוכת צריך להזות נגד מקום ארון ונראה דממקומו מוכרח דהא כוליה פרקין דהוציאו לו בסדר בית שני מיירי וכמבואר ותנן בדף נ"ג והזה ממנו על הפרוכת שכנגד הארון מבחוץ:
ודע שהזאות אלו של פרים הנשרפים לא בעינן שיהיו זו למטה מזו דומיא דהזאת פר ושעיר של יום הכפורים דתנן בדף נ"ג ולא היה מתכוין להזות כו' אלא כמצליף ופירש רש"י זו תחת זו וראיה לדבר מההיא דאמרינן בדף (נ"ו) [נ"ז] א"ר אלעזר בר יוסף אני ראיתיה ברומי והיו עליה כמה טיפי דמים של פר העלם דבר של צבור ופריך ודלמא דפר ושעיר של י"ה נינהו ומשני דחזינהו דעבידי שלא כסדרן ע"כ. הרי מבואר בהדיא דיש חילוק בין הזאות דיום הכפורים לשאר הזאות ונראה דטעמא דמלתא הוא משום דגבי הזאות דיום הכפורים כתיב על פני הכפורת ולפני הכפורת וכן גבי שעיר כתיב על הכפורת ולפני הכפורת הרי שחלקן הכתוב להזאות הללו שיש מהם על הכפורת ויש מהם לפני הכפורת וכבר הכריחו חכמים דעל הכפורת לאו דוקא וכדתנן לא היה מתכוין להזות לא למעלה ולא למטה וכדאיתא בדף כ"ה. וכיון דליכא מעלה ומטה בהזאות אלו א"כ למאי הלכתא פלגינהו רחמנא להני הזאות וכתב דהאחת תהיה על הכפורת והז' אל פני הכפורת אלא ודאי משום דבעינן שיהיו זו למטה (זו) [מזו] כשורה ותהיה אחת למעלה מכולם שעליה רמז הכתוב על פני הכפורת וגבי שעיר על הכפורת והז' האחרות זו למטה מזו ואי הוה כתיב יזה ח' פעמים הוה אמינא דליכא קפידא בסדרן השתא דכתיב אחת ושבע להכי פלגינהו שיהיו כסדרן אבל גבי פרים ושעירים הנשרפים דלא פלגינהו קרא להזאות דהא כתיב יזה ז' פעמים לא בעינן כסדרן:
טו[עריכה]
טו] פר כהן משיח הבא על כל המצות כהן המשיח עצמו מקבל דמו ומזה מבפנים ואם קבל והזה כהן הדיוט כשר. דין זה הוא בת"כ ולקח המשיח אין לי אלא בשמן המשחה המרובה בגדים מנין ת"ל הכהן ואם סופנו לרבות כהן אחר מה ת"ל ולקח הכהן המשיח אלא מצוה שיקבל כהן המשיח ואם קבל כהן אחר עבודתו כשרה ע"כ וסובר דאע"ג דגבי הזייה לא כתיב משיח כי אם וטבל הכהן ונתן הכהן מ"מ ילפינן מקבלה דכי היכי דגבי קבלה בעינן למצוה כהן משיח הכי נמי להזאה.
אך אני תמיה דגבי פר העלם דבר של צבור כתיב והביא הכהן המשיח מדם הפר וחפשתי בת"כ ולא מצאתי שידרשו שם שיהיה מצוה בכהן משיח ולא ידעתי למה. וראיתי להתוס' בפ"ה דיומא דף נ"ז ד"ה אני שכתבו אבל פר העלם דבר של ציבור אפי' כהן הדיוט מצי לאקרוביה כדאיתא בת"כ ע"כ וכיוצא בזה כתבו בפ"ק דמגילה דף ט' ד"ה אין ולא מצאתי דרשא זו גבי פר העלם דבר של צבור.
וסבור אני לומר דלעולם דרשא זו היא גבי פר כהן משיח דהתם נמי אם הקריבה כהן הדיוט כשרה והתוספות כונתם היא לסתור סברת ריב"א דאית ליה דמאי דאמרינן בפ"ק דמגילה אין בין כהן משיח למרובה בגדים אלא פר הבא על כל המצות דהכונה היא אף על פר העלם דבר של צבור ור"י ס"ל דהתם לא מיירי אלא בהוראת כהן משיח לעצמו ולא בפר העלם משום דבפר העלם מרובה בגדים יכול להקריבו אף דכתיב והביא הכהן המשיח דהא גבי פר כהן משיח דכתיב ולקח הכהן המשיח קי"ל שאם הביא כהן הדיוט כשר וה"ה לגבי פר העלם אף דכתיב והביא הכהן המשיח אם הביא הדיוט כשר.
וא"כ ע"כ דההיא דפ"ק דמגילה לא מיירי אלא בפר כהן משיח ולא בפר העלם משום דגבי הקרבה בין בפר כהן משיח ובין בפר העלם אם הקריב ההדיוט עבודתו כשרה. וראיתי לתוס' בפ"ק דמגילה שכתבו אבל לא מיירי בפר העלם דבר של ציבור דכתיב ביה אם הכהן המשיח יחטא וכו' ופסוק זה לא נאמר אלא בפר כהן משיח שחטא והנראה אצלי שעיקר הגירסא כך היא אבל לא מיירי בפר העלם דבר של צבור דהא פר כהן משיח דכתיב ביה אם הכהן המשיח יחטא מרבינן בת"כ דאפילו כהן הדיוט יכול להביאו וכ"ש מרובה בגדים ע"כ.
שוב ראיתי שהדין דין אמת דגם בפר העלם דבר של ציבור בעינן כהן משיח לכתחלה מההיא דפ"ק דקדושין דף ל"ו הזאה דהיכא אי דפנים משיח כתיב ביה ע"כ ופרש"י הזאת הפרוכת ומזבח הזהב האמורים בפר כהן משיח ופר העלם דבר ע"כ. ומדברי התוס' שם נר' דגבי פר העלם אצטריך רבויא לכהן הדיוט דעבודתו כשרה ולפי זה יש לתמוה על רבינו שכתב פר כהן משיח כו' דמשמע דבפר העלם ליכא קפידא ומסוגיא זו דקדושין מוכח בהדיא דגם גבי פר העלם בעינן משיח מדלא מוקי למתני' דהזאות בפר העלם וצ"ע.
עוד נ"ל דשעירים הנשרפים נמי בעינן לכתחלה כהן משיח להקרבה מדלא מוקי למתני' דהזאות בשעירים הנשרפים ואע"ג דגבי שעירי ע"ז לא כתיב כהן משיח מ"מ כיון דהזאות דשעירי ע"ז ילפינן לה מפר העלם וכדאיתא פ"ד דזבחים דף ט"ל החטאת אלו שעירי ע"ז ופירש רש"י להביאן כדין פר העלם דבר ליטעון הזייה על הפרוכת ועל מזבח הזהב כו' וכיון דילפינן מפר העלם ילפינן נמי דניבעי כהן משיח לכתחלה דומיא דפר העלם.
ואני מסתפק לפי מה שכתבנו דגם בפר העלם דבר של ציבור בעינן לכתחלה כהן משיח אבל בדיעבד אף כהן הדיוט כשר לעבודה היכא דליכא כהן משיח כי אם מרובה בגדים אי אמרינן דלכתחלה יקריב הכהן הגדול אף שהוא מרובה בגדים או דילמא כיון דליכא משיח אין הפרש בדין זה בין כהן הדיוט לכהן גדול המרובה בגדים ונראה דכיון דליכא כהן משיח אף לכתחלה יקריב כהן הדיוט. ועיין במ"ש התוס' רפ"ז דנזיר דף מ"ז:
כא[עריכה]
כא] אחד עולת איש או אשה או כותי כו'. כתב מרן דלגירסת גמרא דידן קשה מאי קמ"ל כו' ועיין בס' ברכת הזבח דף ס"ט ע"ב ודוק: