פלתי/יורה דעה/מז

פלתי ‏ יורה דעה מז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

		דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
		אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. תוכלו להגיה את הדף מול דף הדפוס המקורי	עריכה

(א) בהמה שנמצא וכו' אמרינן בדף נ"ח ע"ב שני מעים היוצאים מן הבהמה כאחד שהיא טריפה וכנגדן בעוף כשר בד"א שיוצאין בשני מקומות אבל יוצאין במקום א' וכלין עד כאצבע כשירה ופירש"י כנגדן בעוף דעוף זמנין דהוי הכי ואע"ג דלא משתכח לי' הכי קים להו. ויש מפרשין דכל עוף דרכו כן וכו' עכ"ל. והביא רשב"א ב' אלו פירושים וכתב דנ"מ אם נמצא יתר מעים בעוף אי כשר או טריפה והסכים הוא לפי' ראשון של רש"י דכשר דקים לי' לחז"ל דכך הוא. אבל הרמב"ם דכתב והרי הוא מובדל בין בבהמה ובין בעוף דטריפה ש"מ דס"ל כפי' השני דרש"י וזהו פשוט. #א) והנה הש"ע בסעיף א' העתיק לשון הרמב"ם כמ"ש ואלו בסעיף ב' כתב דבעוף כשרה היינו לשון ראשון דרש"י וכרשב"א והדברים סותרים. #ב) והרב הש"ך בס"ק ב' תי' דהא דמכשי' הש"ע בס"ב היינו שחוזרים ומתערבי' והא דאוסר בס"א היינו דנשארים מובדלי' ולא מתערבים ולא הבנתי דבריו דממ"נ אם אתה מפרש כפי' ראשון מרש"י וא"כ הא בגמ' אמרו וכנגדן בעוף כשר בד"א שיוצאין בשני מקומות הרי אפי' שני מקומות בעוף כשר ובחוזרים ומתערבים הא לדיעה ראשונה אף בבהמה כשר ומה רבותא דעוף ואי אינה חוזרים ומתערבים ומ"מ בעוף כשר הא זה דלא כש"ך שביקש לומר דבזה אף הרמב"ם מודה והב"ח ביקש לצדד דהגמ' מיירי דהמה מובדלים באופן שאינם כלים כאצבע אבל מ"מ אינם נפרדים כ"כ והדבר דחוק בעצמו א"צ לפלפל עליו ואם אתה מפרש כפי' השני מנלן לחלק כלל בין עוף לבהמה והרב הט"ז בס"ק ב' משמע דשני דיעות בש"ע הם לשונות של רש"י הדיעה ראשונה ברמב"ם מעתיק לשון שני של רש"י ובדיעה שנים הוא הדעת החולקים שהביא אח"כ דיעה שני' לשון ראשון של רש"י והדבר צריך תלמוד מה ענין הך ב' פירושים של רש"י בכנגדן בעוף על שתלאן הש"ע זה בזה: ולכן נראה דודאי רש"י פי' על וכנגדן בעוף שני פירושים ומי יכריע להקל בלי ראי' בספק אסור של תורה אמנם יש להבין דקאמר בד"א שיוצאין בשני מקומות אבל במקום אחד וכלין עד אצבע כשירה ופי' החולקים על הרי"ף דפי' וכלין עד כאצבע דתחילתן צריך להיות מחוברים ברוחב אצבע ואח"כ יתפצלו קשה אדמחלק בין שני מקומות למקום אחד לפלוג בדידי' אפי' במקום אחד אם מחוברים כאצבע ואח"ג מתפצלים כשר ואם אין מתחברים כאצבע טריפה ויהי' כ"ש כשאינן מחוברים כלל דטריפה. וצ"ל כפי' הראשון ברש"י דבעוף כשר וא"כ אלו הוי קתני באינם מחוברים כאצבע טריפה ה"א בזו דעוף כשר אבל ביוצאין בב' מקומות אף בעוף טריפה קמ"ל אפי' בב' מקומות דוקא בהמה טריפה הא כנגדו בעוף כשר. וא"כ לשון ראשון ברש"י מוכרח אבל לפי' הרי"ף היא היא היינו ב' מקומות היינו מקום אחד דהכל תלוי אם יוצאי' מהשרש א' כאצבע והיינו שני מקומות דלא יוצאין משרש א' כאצבע וא"כ אין כלל הכרח לפי' ראשון של רש"י. וא"כ צדקו דברי הש"ע דבדינו של רמב"ם דהוא כפי' הרי"ף א"כ אין הוכח' לאיזה פי' של רש"י ולכך פסק להחמיר דאף בעוף טריפה אבל לי"א דצריך להיות מחובר כאצבע מוכח כפי' ראשון של רש"י קשה קושי' הנ"ל לפלוג וליתני בדידי' וצ"ל עוף אצטריך לי' וא"כ מוכרח דינו של רש"י דעוף כשר ופסק כן ודוק לכך כ' בד"א בבהמה וכו'. #ג) וא"ש ודברי הט"ז נכונים:

(ב) והרי שניהם מובדלים באמצע יפה פי' הפר"ח לשיטה זו דברי הגמ' בשלמא למ"ד דהדרי ערבי היינו כלים עד כאצבע פי' שחוזרים ונעשים המעים כאצבע כאחד אבל למ"ד אע"ג דלא הדרי וערבי מה עד כאצבע ומשני כאצבע ולמעלה פי' כמו אצבע שמתפצל מהיד ואינו חוזר מתערב להיות שני אצבעות כאחד כן פיצול בבני מעים וכתב דלא כר"ן דדחק ובאמת עיקר דוחק הר"ן כי נמשך אחר רוב גי' שנאמר בהן אצבע למטה אבל באמת אף לגי' מלמטה ישר דברי פר"ח דאין פירוש מלמטה סוף פצולים סמוך לבית הרעי רק מטה קרוי' מקום פצולים לגבי השרש שלהם מקום אשר באים ומתפצלים זהו נקרא למטה בשרשן וסימן לדבר לעיל סי' ל"ט ס"ו מיהו אם הורדא נדבקת למטה בשרש שלה וכו' הרי מקום השרש נקרא למטה וכן בזה פצולים המעי' מקום יציאתן משרש נקרא למטה וא"ש דברי הגמ' כפי' הפר"ח:

(ג) בד"א בבהמה כבר כתבתי דלפי מ"ש הרמ"א וכן עיקר על וי"א גם דין זה עיקר לחלק בין עוף לבהמה והב"ח רוצה להחמיר אם הם נפרדים מתחלתו דטריפה ולא ידעתי מאין החכם מצא פשר דבר דאם כפי' שני מרש"י בכ"מ טריפה מ"ש עוף ומ"ש בהמה ואי כפי' ראשון מרש"י הא על הך וכנגדן בעוף כשרה דקתני תנא בד"א שיוצאין בשני מקומות וכו' הרי דכנגדן בעוף עלי' דשני מקומות מתני ופשוט:

(ד) הדרא דכנתא וכו' באורך אצבע כשר. #ד) היש"ש תמה דהוא נגד ס"א לכל הדיעות דבעי אפילו להדיעה ראשונה בלי מובדל כלל רק הדרי ערבי בתחילתו ובסופו ע"ש ותי' הש"ך בס"ק ז' דבס"א איירי דיוצא שנים מקיבה אבל הכא יוצא רק מעי א' ואח"כ עוד מעי כשר וכו' עכ"ל ודבריו לכאורה תמוהים הא בס"א אמרינן דעד רוחב אצבע הם יחד ואח"כ חוזרים להתפצל וכו' וא"כ הרי יצא מן מעי דכבר עבר אצבע והיה כאחד והרי מובדל מן מעי ולא מן קיבה ומ"מ בעינן הדרא ערבי ובלא"ה פסול. ודוחק לומר דאף דהם בחבור אחד אצבע מ"מ ניכר בסדק וכיוצא בו שהם שני מעיים רק נתחברו מתחלה לאחד והדברים דחוקים למאוד. #ה) ונראה גברא רבה אמר מילתא אין מדיחין אותו דהרא"ש בגי' בה"ג בשלמא למ"ד אע"פ דלא הדר ערבי היינו דקתני עד אצבע אלא למ"ד הדרי ערבי מאי וכלין עד אצבע ומשני אצבע מלמטה ופי' הרא"ש כך דודאי במקום חבורם ויציאתם הי' מחוברי' תחלה כאחד ברוחב אצבע ואח"כ נתפצלה ונפרדו והיו לשנים ופריך הגמ' בשלמא דלא הדרא ערבי היינו דקתני וכלין עד אצבע כדפי' מתחלה מחוברים ברוחב אצבע ואח"כ נפרדו והן לגמרי שני בני מעיים שאינו מחוברים כלל אלא למ"ד והוא דהדרי ערבי מה וכלין עד אצבע הלא צריכין להתחבר יחד ומשני מה כלין כלין למטה פירש דהדרי וערבי כרוחב אצבע סמוך לבית ריעי עכ"ל. #ו) ויש להבין קושי' הגמ' דכיון דמפרשינן כלה עד אצבע אפי' למ"ד דלא הדרי היינו בתחלת שרשן וחבורן היה כאצבע ואח"כ נפרדו כן י"ל דהדרי וערבי ג"כ פירושו דעכ"פ בעינן בתחלת חבורן שיהי' ביחד אצבע וזהו וכלין עד אצבע ומ"מ צריך להיות חוזרים ומתערבי' ובזו אין גבול יהי' באיזה מקום בגוף שיהי' כן ברוחב אצבע או יתר עכ"פ צריך להיותן חוזרין ונעשו לאחדים ותרתי בעינן מתחלת פרידתן צריכים להיות כאחד ברחב אצבע וגם צריך להיות פצולין חוזר ולבוא כאחד ועיין ס"א וא"כ מאי פריך הגמ' וצ"ע לכאור'. #ז) ונראה דזה ידע גמ' דמן מעיים שכיחה להתפצל ענפים ופצולים הרבה והיינו רבות' של בהמה אך כל הפצולים ממעים ולא מקיבה גם כל פצולים אין להם פה בסופן להריק הריע רק סתומים מבלי פה והליחה הבא לתוכו שם היא שבה ללכת בתוך מעים כי סגר עלי' המבוא. וא"כ דברי הגמ' שפיר בשלמא למ"ד דהא הדר ערבי שפיר י"ל דכלין עד כאצבע למעלה בתחלת פרידתן המעי רוחב אצבע. והטעם דאז אין זה יוצא מקיבה רק ממעים וכך אורחיי' בכמה פצולים ואי דכל הפצולים אין להם פה כלל כי אם חוזרים למקום שבאו גם בכאן איירי באופן כך שאינו להם פה ולא הדרי ערבי רק להמעי שב ללכת. ולכך בעינן דיהי' בתחלתו כאצבע ביחד ואח"כ יתפצל וא"כ אין זה יתרת רק אורחי' בכך שהמעי יתפשטו ענפים אלא למ"ד דהדר ערבי א"כ ל"ל דאורחיי' דהא אדרבה שם אינו חוזרים להתערבה ואין להם פה כלל וא"כ דלא מדמינן לי' להא א"כ מאי צריך בתחילתו להיות כאחד כאצבע ואי דצריך להיות ענף מן מעי ולא מקרבה אף ענף מהמעי יחשב כיותרת דלאו אורחיה דכולם אין להם פה וזה יש לו פה ומשני הגמ' דבאמת למעלה אין נ"מ אם הם כאחד או לא דאף אם הוא יוצא מקיבה כשר הואיל למטה מתערב כרוחב אצבע לא כיותרת דנין ליה בשום פנים וא"ש. א"כ יוצא לנו מזה כשהם יוצאים מהמעים ולא מקיבה ואין להם פה כלל כי סתום הוא דכשר וכפסק הרא"ש ואזיל לשיטתו ודו"ק: והנה #ח) עוד י"ל דמחב' בירר דרך לעצמו בהבנת הגמ' לגי' בה"ג בשלמא למ"ד לא הדרי ערבי היינו דקתני וכלין אלא למ"ד הדרי וערבי מה וכלין ומשני כלין למטה והדבר תמו' ונראה דודאי מחבר ס"ל כאשר הנסיון מעיד שנמצא לפעמים מן המעי' יוצא ענף וסעיפים רק אינן גדולים יותר מאצבע כי לכך נתנו חז"ל פה הכל שיעור אצבע כי דרך הענף להיות אצב'. וא"כ קושי' הגמ' שפיר בשלמא למ"ד לא הדרי ערבי רק כשר הואיל וכך הסדר ענף יוצא א"כ צריך להיות רק אצבע וזהו וכלין עד אצב' ואין לו משך יותר כאורחי' הענפים המתפצלים אלא למאן דאמר הדרי וערבי א"כ אין שיורת' מחמת אורחי' דענפים רק הואיל ומתערבים אחד הוא ואם כן מה צורך משך אצבע ומשני באמת פי' כאצבע למטה קודם עירוב לצאת צריך להיות אצבע שיתערבו יחד וא"ש והן דברי הש"ע ואף כי באמת בתחילת דברי הרא"ש משמע אצבע לאו דוקא אבל בסופו כ' ועמדו דברי רבותינו שהכשירו למעי אחד כאצבע היוצא הרי אצבע דוקא ולק"מ דהא דהכשיר למטה היינו דוקא מצומצם כאצבע שהוא דרך הענפים ובס"א איירי שהם גדולים מאצבע וכן ראוי להורות דוקא אצבע דבטל ולא יותר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.