נודע ביהודה/קמא/חושן משפט/לג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
תשובה להרב הגדול מו"ה ליב המבורגר אב"ד דק"ק צילם יצ"ו: מכתבו קבלתי. וע"ד עובדא שבא לפניו באחד שפסק לבתו בתנאים ראשונים נדן ושטר חצי זכר בקנס וחרם כנהוג בכל תנאים ראשונים וקודם שהגיעו ימי אפריון שבק האב חיים לכ"י, ופסקתם כיון שהוא קנין אתן ואין כאן חיוב רק מצד החרם והקנס עתה שמת האב פטורים הבנים מלקיים ההתחייבות כמבואר בסמ"ע בסי' רמ"ה ס"ק ה' ובסי' רפ"ו סעיף ג' בהג"ה וכן באה"ע סי' נ' וסי' נ"א בהגהת רמ"א ובדברי האחרונים הח"מ והב"ש וב"ח. והוסיף מעלתו להביא דברי הר"ש דמודינא והאריך בזה והביא ג"כ דברי תשובת שארית יוסף סי' ב' עובדא דא ממש ופסק לפטור היורשים מטעם שהוא קנין אתן ושורש הדברים נובעים מדברי מהרי"ו. וכתב מעלתו שיש שם מהדיינים מהנדזים בדבר וסמכו עצמם על דברי עבודת הגרשוני בתשובה סי' קכ"ד שנשען על דברי מהרמ"מ ודחה דברי הש"י מטעם כיון שלא הביא דברי מהרמ"מ מסתמא לא ראה אותם ואילו ראה לא נחלק עליו. ומעלתו נר"ו תמה על בעל עה"ג איך גם הוא לא שם לבו שבעל ש"י לאו יחידאה הוא ואיך לא שם עבודת הגרשוני לבו לדברי רמ"א וסמ"ע וב"ח ולא הביא רק דברי הש"י א"כ מדויל ידיה משתלם ומליצתו אל חיקו תשוב שאם הוא היה שם לבו שרמ"א והאחרונים עומדים בשיטת השארית יוסף לא היה סומך על מהרמ"מ לחודיה לחלוק על כל הגדולים הנ"ל. זה שורש שאלתכם. ובקש מעלתו להודיע לו שורש כוונת עבודת הגרשוני: הנה אהובי ידע שדברי בעל עה"ג אינם סותרים לא לדברי רמ"א ולא לדברי הסמ"ע ולא לדברי שום אחד מהאחרונים וגם מהרמ"מ ובעל עה"ג מודים לדינא דמהרי"ו דקנין אתן לא מהני וגם מודים שהחרם וקנס לא חל על היורשים אבל מהר"מ מינץ מחייב היורשים מצד אחר דהלכה לפרנסה שמין לפי אומדן דעת האב ואפילו הרא"ש שהכריע שאין להוציא מהיורשים ע"פ אומדנא יותר על עישור נכסי כיון שיש חולקים וס"ל דלא אזלינן בתר אומדנא רק לגרוע מעישור אבל לא להוסיף כתב מהרמ"מ זה באומדן שהוא מדעתנו והאב לא גילה דעתו ואפילו השיא כבר בת אחת בחייו מ"מ אין זה גילוי דעת כל כך נגד הבת הזאת ואולי אהב את הראשונה יותר או החתן הראשון מצא חן בעיניו והרבה לו מוהר אבל היכא שגילה דעתו בפירוש נגד הבת הזאת ונגד החתן הזה סובר מהרמ"מ ועה"ג דבזה כ"ע מודו דאזלינן בתר אומדנא גם להוסיף על עישור וא"כ כיון שהתחייב עצמו בתנאים ליתן להבת הזאת בשידוך הזה כך וכך ואף שהקנין לא מהני מטעם קנין אתן וגם החרם והקנס אינם חלים על היורשיה מ"מ חל על היורשים חיוב חכמי המשנה שתיקנו פרנסה להבת מנכסי האב אומדן דעת האב ונמצא שדברי מהר"מ מינץ ודברי עבודת הגרשוני אינם נוגעים לסתור דברי רמ"א וסמ"ע וב"ח וח"מ וב"ש כלל רק לסתור דברי תשובת שארית יוסף שגם בעובדא דידיה הוא פרנסת הבת. ולא עוד אלא שאני תמה על מה הוצרכו בזה לדברי עה"ג והלא הדבר מפורש בב"ש סי' נ' ס"ק י"ט וז"ל הב"ש שם ובנ"ש הניח בצ"ע על הרב שהביא בסי' קי"ג דעת הראב"ד דאומדין דעת האב ליתן יותר מעישור נכסי אפילו אין כאן אלא מה שנתן לראשונה נותנים הכל לשניה מכ"ש הכא שהוא בעצמו פסק לזו סך זה למה אין היורשים חייבים ליתן לה הסך שפסק ולק"מ דאיירי כאן שירד מנכסיו אחר הפסיקה וכו' ע"ש בב"ש. הרי מפורש בב"ש שמצד חיוב אומדן דעת האב באמת היו היורשים חייבים רק דמיירי שירד מנכסיו בין הפסיקה להמיתה ואז בטלה האומדנא ואין כאן חיוב רק מצד הקנין והקנין מהני מטעם שהוא קנין אתן. ולא עוד אלא שאני אומר שדברי הב"ש עדיפי מדברי העה"ג שהעה"ג עכ"פ סובר שהשארית יוסף חולק בדבר ולפי דברי הב"ש אולי גם השארית יוסף מודה בדבר זה כי יוכל להיות שעובדא דש"י היה ג"כ שהאב ירד מנכסיו אחר הפסיקה קודם המיתה: ואמנם מה שיש לי לעיין בדבר זה הוא כיון שמסתמא כבר בגרה בתולה זו בחיי האב ודעת הר"ר יונה הביא הרא"ש שאם בגרה בחיי האב אין לה פרנסה וא"כ נשאר רק חיוב התנאים ואין חיוב זה חל על היורשים: והנה הט"ז הביאו הב"ש בסי' קי"ג ס"ק י"ט כתב שבזמן הזה שאנחנו מתי מעט הכל מודים דלא איבדה פרנסתה דאין ראיה במה שלא השיאה דיש לומר דלא אזדמן ליה זיווג הגון עכ"ל. ובעיני דברים הללו אינם נכונים דאטו אמר הר"ר יונה שבוגרת איבדה פרנסתה והלא זה לשון הרא"ש מצאתי כתוב בשם הר"ר יונה הא דאמרינן דבוגרת לא הפסידה עישור נכסי ה"מ היכא דבגרה אחר מיתת האב אבל בגרה בחיי האב אין האחין חייבים להשיאה שלא תיקנו עישור נכסי אלא למי שמת והניח בנות קטנות דלישנא דהבנות קטנות משמע ותיקנו להם מפני שאמדו חכמים דעת האב שאין רוצה להשהות בביתו בתו בוגרת וזו כיון שבגרה בחיי האב כיון דאשתהי אישתהי עכ"ל. הרי שכתב שחכמים לא תיקנו רק להקטנות דהבנות קטנות משמע אלא שהר' יונה נתן טעם על מה תיקנו חכמים לקטנות ולא תיקנו לבוגרת אבל מכל מקום כיון שמתחלה לא תיקנו חכמים לבוגרת במה תזכה בזמנינו ומי תיקן מה שלא תיקנו חכמי המשנה בשלמא אם היה כותב רבינו יונה שבוגרת איבדה פרנסתה יפה היה הט"ז ממציא שבזמנינו לא איבדה, אבל רבינו יונה כתב שלא תיקנו לבוגרת. וראיתי בעה"ג סימן ט' כתב ג"כ כסברת הט"ז דהאידנא דכ"ע משיאין בנותיהם אחר שבגרו גם בוגרת יש לה פרנסה והביא ראי' מדברי התוס' בפרק אע"פ דף נ"א ע"א בד"ה ממקרקעי שכתבו בסוף הדבור דהאידנא דאנן סהדי שהכל רגילים להשיא בנותיהם ממטלטלים גביא ממטלטלי דחשיב כמו אומדנא עיין שם. ולענ"ד אין מזה ראי' דאומדנא מבואר בגמ' והוא תקנת חכמים ליתן לבת פרנסה ע"פ אומד וכיון שאצלנו הכל רגילים כן הרי הוא אומד ידוע ושוב גביא מתקנת חכמים אבל בוגרת שלא תיקנו חכמים לה כלל פרנסה מה מועיל מה שהכל רגילים מכל מקום במה נתחייבו האחים במה שלא תיקנו חז"ל. ולכן עלה על דעתי שלדעת הר' יונה והרא"ש קשה מאוד להוציא מהיורשים פרנסה לבוגרת בסברות חלושות וקלושות. אבל מה אעשה והרמב"ם פסק להדיא שבגרה בחיי האב יש לה פרנסה והמחבר בשלחנו הטהור ג"כ סתם כמותו רק רמ"א הביא דעת החולקים ועל דברי רמ"א הביא הב"ש דברי הט"ז הנ"ל וכבר פשט המנהג כדברי הט"ז קשה עלי לפסוק נגד המנהג ובפרט שעל פרט זה לא נשאלתי: ואמנם זאת יש למעלתו לדעת שגם שהעה"ג בסי' קכ"ד פסק שאפילו השטר חצי זכר שנתחייב האב בתנאים ראשונים מחוייבים היורשים ליתן להבת. בזה אין אני מסכים עמו כיון שכל עיקר זכות הבת הוא מצד אומדנא והמציא העה"ג שאפילו החולקים ס"ל דאומדנא לא מהני להוסיף מ"מ באומדנא כזו שהאב כבר גילה דעתו נגד הבת הזו כ"ע מודו. ומעתה אומר אני על סך הנדן גילה האב דעתו שרוצה ליתן לבת הזאת אבל על השטר חצי זכר אין כאן גילוי דעת רק שרוצה לעשות לה שטר אבל אין כאן ראיה שרוצה שישולם לה השטר והרי כמה טצדקי יכול למיעבד להפקיע זכות השטר חצי זכר ואולי היה בדעתו ליתן שטר מתנה לאשתו או ליורשיו ואף שמקבל עליו בשטר חצי זכר שלא לעשות שום ערמה והיינו אם אינו נותן מתנה רק בערמה אבל אם רוצה ליתן מתנה באמת אין כאן ערמה וגם אולי היה בדעתו שעה אחת קודם שיתן השטר חצי זכר יקדים ליתן שטר מתנה לבניו ובשטר חצי זכר מחייב עצמו על העתיד שלא יתן מתנה אבל לא מה שכבר נתן. וגם הלא יכול לקנות קרקעות וספרים בעד הון רב שאין הבת נוטלת שטר חצי זכר מזה וכה"ג טצדקי טובא ולכן אין כאן גילוי דעת על השטר חצי זכר כלל והיא גופא חידוש הוא להפקיע מהיורשים ע"פ גילוי דעת והבו דלא לוסיף עלה ולכן זה פשוט אצלי שאין היורשים חייבים ליתן לה חצי חלק זכר כלל רק מחוייבים ליתן הנדן ושאר התחייבות התנאים ודלא כבעל עבודת הגרשוני. והנראה לפי עניות דעתי כתבתי:
< הקודם · הבא >
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |