פרי מגדים - משבצות זהב/יורה דעה/צד

פרי מגדים - משבצות זהב ‏ יורה דעה צד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

בכלי ראשון. עט"ז ולשונו צריך קצת תיקון וכוונתו דשם באות י"ב פסק כיש"ש דלא כהר"ב וא"כ כ"ש כשעירה מים שאין של בשר וחלב על כלי מלוכלך בשר דבלע הכלי ע"י עירוי (ואפשר הר"ב לקמן יודה בזה וכ"נ) וכן נמי עירה בשר ממש על כף וכ"ש הוא ומיהו אף בעירה מים של בשר או של חלב על הכף נמי הוה כשימש בו באין ה"מ עיין סימן צ"ה ס"ג בהג"ה וט"ז אות י"ג ובש"ך אות ה' ו' יע"ש. אמנם צ"ע דע"י עירוי לא בלע רק כ"ק וכן מבואר באו"ה כלל ל"ז ד"א וא"כ וודאי יש ס' בקדירה נגד קליפת הכף השתא נגד קליפת כל הקדירה יש בתבשיל ס' לבד קערה רחבה עס"י ס"ט בש"ך אות ס"ד וקל"ד וקל"ז וכ"ת דבאין ה"מ מיירי א"כ מה איריא עירוי כ"ש נמי עיין ק"ה בט"ז אות ד' וש"ך אות ה' גם אין ברור אף ליש"ש אי כ"ש אוסר כולו עס"י ס"ח הארכנו בדיני עירוי וכ"ש ולקמן ק"ה אבאר עוד. ועש"ך אות ב' וסיים הט"ז דאף אצל האש כל שאין יס"ב שרי. ובאות ד' בסימן ק"ה כתב דמ"ש רמ"א כאן כ"ר לדינא אף כ"ש כן אם לא בה"מ יע"ש דבאין ה"מ אוסר כולו. ושם אבאר:

כתב או"ה שם ד"א בשם סמ"ק אפילו מספק רתיחה ואפילו ספק אם נתחב כולו או מקצתו צריך נגד הכל דטעם כעיקר ד"ת עכ"ל הנה בספק רתיחה ר"ל שא"י אם היה חם יס"ב בשעת תחיבה ל"מ אם עתה חם דאוקי אחזקה דהשתא ואף מעיקרא היה צונן מ"מ חזקה דהשתא אלימא כה"ג דחזקה א' עשויה להשתנות בכל רגע שעומד אצל האש עיין פ"י בקו"א לקדושין בהא דקידשה אביה בבוקר (והדברים ארוכים ואי"ה בס' שושנת העמקים כלל י"ב אבאר באורך. משא"כ בעלמא חזקה דמעיקרא עדיפא מהשתא) ואיפשר אף באיסור דרבנן אסור כה"ג אלא אפילו עכשיו צונן הוא אפ"ה בא"מ דהוה ד"ת ספיקו לחומרא ולא במינו דרבנן. ודע עוד דבכל הקדירה משערין אף באיסור דרבנן ואין לומר ספק דרבנן להקל ולשער באומד הדעת כמו בכחל דכל א' יבוא לשער כפי דעתו עס"י צ"א ואין לעשות ממנו כלל ספק אפילו אלף ספיקות כיוצא בו לא מהני. עיין כה"ג בהגהות ב"י אות ו' בשם הרדב"ז הא דמשערין בכל הקדירה בוודאי איסור לא בספק איסור ומינה בכף שמשערין בכל הכף בוודאי איסור ובספק איסור רק נגד הפליטה יע"ש והוא חידוש גדול בעיני ולא מצאתי שיאמר א' מהאחרונים זה וס"ס לא הוה דחסרון חכמה כזה שכ"א יבוא לשער כפי אומד דעתו וודאי אין בגדר ספק כלל ע"כ כף שבלע ספק איסור משערין בכולו  :

ודע שמ"ש המחבר שמשערין בכל מה שנתחב בקדירה ולא כתב מה שנתחב במאכל יורה כמו שאגיד. והוא דהפר"ח קכ"א אות ט"ו ובל"י אות י"א דאם תחב כף לקדירה במקצת צריך להכשיר כולה מפני הזיעה ומודינא דאם היה ההכשר מעין הבליעה ככ"פ עכ"ל ואם כן הוא הדין כאן כל מה שנתחב בקדירה אף שלא נתחב במאכל מ"מ הזיעה מפליט מהכף וכ"ת דזיעה נבלע בכף ולא מפליט הא בורכא דהפר"ח כתב דככ"פ אלמא זיעה מפליט גם כן ועיין סימן צ"ב ס"ח בהג"ה ומ"ש שם ובצ"ג ס"א בהג"ה דבשניהם רותחים צריך להזיע גם כן אלא דא"צ שיהא יס"ב בזיעה ובכיסוי צונן בעינן יס"ב בזיעה עיין שם בש"ך אות ה' ובמ"ב שאלה י"ט ועיין מ"ש שם. וה"נ כן הוא. ומיהו למעלה מקדירה אין לאסור דהזיעה אין יס"ב שם. ועיין כר"ו אות א' כתב בפשיטות כל מה שבקדירה אף שלא במאכל צריך ס' כר"י בעל התוס' דחתיכה חציה חוץ לרוטב מוליך הטעם בכולה עם ההבל שיש בקדירה משא"כ חוץ לקדירה שאין הבל עכ"ל. הנה מ"ש ראיה מחתיכה אין ראיה שכולה חם שיס"ב מוליך הרוטב בכולה אף שמקצתה חוץ לרוטב משא"כ כף קר שמקצתו תוך הרוטב וכדבעינן למימר קמן. גם מ"ש דלר"י דווקא הכל הקדירה עם הרוטב כו' לא ידענא מנא ליה הא ובחולין ק"ח א' תוס' ד"ה טפת בשכולה חוץ לרוטב ולא כתבו תוך הרוטב מקצתה אלא שבולטת חוץ לקדירה וצ"ע לדינא אם בולטת חוץ לקדירה לענין פלוגתא דר"י ורש"י גם אי נפל איסור לרוטב ואין ס' בלא מה שבולט לחוץ. ומפני שיש כאן קצת עיון אמרתי לבאר בקיצור כמו שאגיד:

הנה בסימן צ"ב ס"ה פסקינן דנגד הריקן וודאי נאסר מדינא ס"א פעמים ס"א והא דהתיר המחבר היינו שלא לערות מצד זה ואנן ממנהגא אוסרין שמא עלה הרוטב פ"א עיין ש"ך אות כ"ה יע"ש ובאות ח"י בשם סמ"ק אי בישל מפעפע בכל הכלי או לאו מספקא לן בפ' דם חטאת והיינו וודאי אף בעץ וחרס יע"ש. ובסימן צ"ב מבואר מחלוקת רש"י ור"י בעל התוס' במקצת חתיכה תוך הרוטב ועיין ש"ך אות ד' וי"ג שם דכולן (לבד רשב"א ורי"ו) פסקו כר"י ואו"ה נמי כר"י סובר וכלפי שאמרו רבותינו בכ"מ יש דיעות אי חם מקצתו חם כולו או לאו והמחבר כפי הנראה כאן ובצ"ח ס"ד סותם כדיעה א' דאין חם כולו והר"ב בפי' אומר כן ובקכ"א ס"ו פסק רמ"א כ"מ אי לא שימש אלא במקצת די בהכשר מקצת יע"ש ובש"ך אות י"ז. והנה לכאורה יש סתירה בדינים אלו וכמו שאבאר. חדא כיון דקי"ל לכאורה כר"י בעל התוס' ובין לקולא ולחומרא באם שהחתיכה מקצתה ברוטב מוליך ומביא הטעם בכולה כמ"ש הש"ך שם אם כן אמאי בתוחב כף א"צ כ"א נגד מה שנתחב לא יותר וכ"ת לחלק בין חתיכה חמה כולה לכף שאין חם או לחלק בין אוכל הרך שהרוטב מולך ומביא בכולו מה שא"כ בכלי הקשה ומש"ה לא בעינן כ"א נגד מה שנתחב אכתי קשה הא בכלי גופא אנן מסופקין אי בישול מפעפע בכל הכלי או לאו כמ"ש הש"ך בשם סמ"ק בצ"ב אות ח"י ואם כן אמאי א"צ כ"א נגד התחיבה וכ"ת שיש חילוק בין להבליע אמרינן דמתפשט בכל הכלי אף בעץ וחרס ולא להפליט אם כן קשה על הש"ך בצ"ב אות כ"ג בקדירה חדשה ממ"נ והא ליכא ממ"נ להפליט לא אמרינן דמתבטל יע"ש. ולזה יש לומר דיש חילוק בין הכף צונן ותוחב לקדירה רותחת דאין כח לרוטב להפליט מלמעלה לתבשיל כיון דצונן הוה אבל אם הכף כולו רותח שהסירו מכ"ר ויס"ב אה"נ אם תחבו לקדירה חולבת צריך ס' נגד כל הכף דפולט כולו ומש"ה א"ש ההיא דצ"ב בש"ך כ"ג ממ"נ וכאמור אלא שלא מצאתיו מבואר דבר זה. שוב ראיתי שדין ערוך הוא בש"ך סימן ס"ט אות ס"ד דאם נתן רוטב חם בקערה חמה צריך ס' נגד כל קליפת הקערה אף במקום שלא נגע הרוטב יע"ש ועדיין לא נחה דעתי בזה כיון דקי"ל דאף בכלי אמרינן תתאה גבר כמבואר סי' ק"י א"כ אם נפל כלי איסור צונן על חתיכה חמה היתר תתאה גבר והוה כלי נמי כמו כולו חם ובעינן לשעורי נגד כל הכלי כ"ש מקצתו נתחב בתבשיל ורוטב וכ"ת דבר הבלוע דיוצא מכלי בלא רוטב אין בו כח להתפשט יותר מכ"ק עש"ך כאן אות ל"ב וק"ה אות כ"ג מ"מ ברוטב קצת אוסר כ"ש כאן. ומ"מ צריך לחלק בין מאכל לכלי דאין מפליט מכולו כשהכלי צונן אף דהתחתון חם ול"ד לחתיכה צוננת וצ"ע קצת. ובדין כלי מתכות שיש דיעות אי חם מקצתו חם כולו או לאו היינו במקצתו קר שאין יס"ב אפ"ה פליגי אי מפליט ומבליע בכולו או לאו:

וראיתי להמ"א א"ח ה"פ תנ"א אות כ"ד והעולה מדבריו דכלי הנתחב במקצת איפשר שמבליע בכולו אבל לפלוט אין בו כח יע"ש. ועיין פנים מאירות סימן פ"ג בח"א וכר"ו כאן שהאריכו ג"כ בזה יע"ש. ועיין ריש כיצד צולין ע"ד א' וניתי של מתכות חם מקצתו חם כולו עיין ר"ן פ' כ"ש גבי סכינא דפסחא ובמ"ה קכ"ח יע"ש ובש"ך קכ"א אות י"ז בשם מהר"מ מ"ץ דכ"מ חם כולו אם נפל איסור בראש הב' נבלע אבל לא שאם נפל בצ"א שיהא מתפשט בצד השני והש"ך הסכים עמו להלכה יע"ש:

העולה מזה דכלי שהוא חם שיס"ב אם נגע ברוטב צריך לשער נגד כל הכלי כמו בסימן ס"ט והתם נגד כל קליפת הקערה דלא נאסר מתחלה כ"א כ"ק ע"י מליחה יע"ש משא"כ בכף בלוע ע"י בישול בכ"ר. וכל שכן שהכף נאסר כולו שמוליך בליעתו בכולו כמו בט"ח כו' ואין חילוק בין כלי מתכות ועץ וחרס. ואם הכף צונן בהא איכא לעיונא טובא כפי מה דקי"ל חם לתוך חם תתאה גבר ולהמחבר בק"ה אם נפלה חתיכה קרה על חתיכה חמה אם הוא שומן בין היתר או איסור המשל בזה חתיכה בשר שחיטה קרה על בשר נבילה חמה או להיפך חתיכת נבילה קרה על בשר שחוטה חמה ונוגעת זו בזו אף בלא רוטב אוסרת הכל ולדידן דא"א בקיאין בין כחוש לשמן בכ"ע אוסר בכולו אף בלא רוטב מ"מ ע"כ צריך עתה לחלק בין מאכל לכלי דאם כלי צונן על דבר חם לא אמרינן תתאה גבר ולהצריך ס' נגד כל הכלי ברטיבות קצת עש"ך ק"ה אות כ"ג יע"ש וכן לאסור כל הכלי ולומר אם נחתב מקצת האחר בהיתר דאין לאסור והא דאמרינן בכלי שייך תתאה גבר היינו להקל אם הכלי תחתון קר משא"כ אם המאכל חם וכלי קר נפל עליה אין אומרים שמרתיח הכלי ומפליט מכל הכלי וגם תאסור כל הכלי זה לא אמרינן ומ"מ דוחק גדול לומר כן ואם נאמר כמ"א א"ח תנ"א אות כ"ד לפליט אין כח אבל להבליע יש הוה א"ש אלא דקשיא מ"ש הש"ך בצ"ב אות כ"ג. וכדכתיבנא לעיל ובכ"מ נמי קיי"ל דחם מקצתו אין חם כולו להפליט ולהבליע כמו שיתבאר בש"ך אות ג' מ"מ חמור הוא מכ"ח ועץ וכדומה אם חם מקצתו ונגע איסור במקום הקר אין אוסר הכלי ובמתכות י"ל כ"ע מודים דאם חם מקצתו ונגע איסור במקום הקר שמבליע בכולו כמ"ש הש"ך קכ"א אות י"ז בשם מהר"מ מ"ץ. והכין וודאי מסתבר וראיה מכיצד צולין כ"מ חם מקצתו חם כולו ואף למ"ש הרשב"א במ"ה קכ"ח יש לדחות זה מ"מ הכי יש לפסוק:

וראוי שתדע עוד דהא דמסיק כאן דגם במתכת לא אמרינן חם מקצתו חם כולו להפליט ולהבליע כיון ששאר הכלי קר וכמשמעות הפוסקים דאע"ג דחם מקצתו חם כולו מ"מ אין מוליך בליעתו בכולו היינו שאין מבליע ג"כ בכולו וכ"ש שאין מפליט מכולו וכ"כ הלבוש כאן ס"א בהדיא שאין מוליך בליעה ופליטה בכולו ואמנם בקכ"א ס"ו כתב שאין מוליך פליטה בכולו הא מוליך בליעה בכולו וזה כמ"א בא"ח ויש לכאורה סתירה בדבריו מכאן לשם מ"מ דווקא שנתחמם המתכות ע"י בישול הא ע"י אור ממש מוליך ומפליט בליעתו בכולו כ"כ או"ה כלל ל"ז ד"ב הביאו הש"ך בקכ"א אות י"ז ע"ש ולפ"ז היכא שנתחמם המתכות ע"י אש ממש במקצת ונתחב מקצתו לקדירה צריך לשער נגד כל הכף דכולו חם ממש ומפליט מן הכל ובהיות שהדברים ארוכים ובעו"ה דרכי חכמה נעלמו ממני הוכרחתי להאריך עד כה ובש"ך אות ג' אבאר עוד ואי"ה בסי' קכ"א בש"ך אות י"ז אבאר עוד בזה וכאן אין להאריך:

ב

בקדירה. עט"ז והנה דעת המחבר לחלק בין נודע ללא נודע קשה דבצ"ט הסכים הטור וב"י שם דאין חילוק ואף לא נודע חוזר וניער כבר עמד הפרישה כאן אות י' ותוכן כוונתו דכאן א"א לבא לידי נתינת טעם שהרי אין טעם בשר וחלב שווין והוה כמו איסורין מבטלין זא"ז (כמו שיתבאר בש"ך אות ד' ה') ומש"ה היקל בנודע ומיהו בתחב ג"פ י"ל דהמחבר לשיטתו דבשאר איסורין לא נ"נ כמ"ש הש"ך אות ד' כדבעינן למימר שם. ומ"ש הט"ז אנו אין לנו אלא דברי רמ"א אף דאנו סוברים איסור בלוע אוסר היתר בלוע כמו שיתבאר בסי' צ"ח מ"מ כאן א"א לבוא לידי נתינת טעם ואף בתחב ג"פ ויותר נאסר כמה זיתים כו' י"ל דמין במינו מ"ה ברובו בטל לא מחמרינן ודווקא נפל זית מחדש אמרינן חוזר וניער ולא בכף והא אפילו זית איסור ממש שנפל ב"פ לתבשיל א' אין צריך ס' כ"א פ"א כמ"ש בסימן צ"ח וכמ"ש הש"ך אות ו' והטעם דלא מחמירין כולי האי לומר שפלט ובלע ב"פ כל שאין זית איסור מחדש וכאמור ומ"ש הן בב"ח הן בשאר איסורים משום דא"ל בבב"ח מ"ה חנ"נ יש לאסור ב"פ ס' ובשאר איסורים הוא דמיקל די"א דאין חנ"נ בשאר איסורים ולהיפוך נמי דשאר איסורים חמור דבב"ח יש סניף דאין איסור בלוע אוסר היתר בלוע בכלי דלא הוי דרך בישול משא"כ בשאר איסורים לז"א כן:

ג

אבל. עט"ז והוא קושית סמ"ק דכשיש ס' להוי כהגעלה בכף של עץ ויהיה כמו קדירה (דהגעלה מהני בכל משקה א"ח תנ"ב ס"ה) ותי' דכעינן מעלה רתיחה משום (ככ"פ) ועוד דאתי למיטעי היכא שלא תחב כ"א מקצת עב"י:

יראה לי אם תחב כף בשר לקדירה חלב שהעלה רתיחה ואח"כ תחבו עוד לקדירה אחרת חלב ונשפך וא"י אם היה ס' אין להקל ולומר דמ"ה הוה הגעלה והכף נעשה חולב ומדרבנן משום לא פלוג תו הוי ספק דרבנן כמו בצ"ח נשפך במינו יע"ש דלא מקילין. עוד נראה לי אם תחבו אח"כ לקדירה בשר ונשפך וא"י אם היה ס' לא אמרינן כיון דהכף נ"נ הבשר שבתוכו ומין במינו מ"ה ברובו בטל די"ל דאמרי' דכף בלע חלב ונ"נ ותו הוי א"מ וטכ"ע מ"ה והא דמקילין בתוחב ב"פ דא"צ כ"א פ"א ס' דטעמא ליכא משא"כ כאן ואף די"ל דהוי ס"ס שמא לא בלע חלב ושמא היה ס' הא לא אמרינן והבן  :

ד

פירות. עט"ז ועיין כר"ו בסי' פ"ז אות ט"ו כתב דבב"ח כל שנעשה בב"ח תו לא מהני נט"ל דאסור שלא כדרך הנאה וכ"כ באות ד' שם דחקר בחמץ בפסח אמאי מותר נט"ל הא הוי מנקברין ואפרן אסור כ"ש נט"ל יע"ש והנך רואה מכאן ממ"ש המחבר כ"ז שהיא ב"י הא אב"י אף שנעשה בב"ח נט"ל שרי ושוב ראיתי שהרגיש בכר"ו כאן אות י"א וכתב דהואיל ויש בקדירה ס' לא מחמירין כולי האי וא"י מה הוא אם לומר דיש סניף דהוי כהגעלה כמו שכתוב באות ג' חלילה לומר כן ומיהו י"ל דבעודו בקדירה מקושר הוא ולא נ"נ כסברת ראב"ן ובסימן צ"ב בט"ח נגד הרוטב ולאחר שהוציאו ואין שם כ"ר עליו כמ"ש תה"ד סי' קפ"א עט"ז ס"ס צ"ב ורק מדרבנן נתערב בכף צונן ותו מהני נט"ל והמחבר שהצריך ב"פ ס' יש ליישב וכאמור ומ"מ ממ"ש או"ה כלל כ"א ד"ח הביאו הת"ח כלל פ"ה והט"ז מבואר כאן דקדים הבליעה מבב"ח ואב"י ובישלו דיעבד המאכל מותר ואף דמי הקדירה א"צ להשליך וכ"ז ברור והכין הלכתא. ומה שחקר מנקברין אפרן אסור לא ידענא מה הוא דנהנה עכ"פ משא"כ אוכל דבר שנפסד מאוכל אדם דלא נהנה כלום ומזיק הוא פשיטא דאין בו איסור תורה כלל ובסי' ק"ג יתבאר ומ"ש דבב"ח אף שלא כדרך הנאה שעירב דבר מר אסור מ"ה היינו בעיניה דמ"מ הוי אכילה לגביה דידיה משא"כ שנתערב עם תבשיל אחר דנט"ל כי הא לא אמרה תורה טכ"ע ד"ת ומדין ביטול כמו יבש ביבש קאתינן עליה כמו שיתבאר בק"ג וזה ברור:

ה

בדיעבד. עט"ז הוי קשיא לי פשיטא דיעבד אינם אוסרות אטו גרע תחיבה ב' מתחיבה א' היא היא גם מה קמ"ל דאם תחבוה למין הבלוע בו בראשונה שאוסר פשיטא עד"מ כף בשר שאב"י לחלב ואח"כ תוך מעל"ע לתחיבת חלב תחבו לבשר אכתי לא ידעינן דאסור וניחא לי דחדא מתורצת בירך חברתה דהא דהש"ע קמ"ל אף בתחיבה שנייה היה בשר שרי וכבה"ע בצ"ג דאם קדירה של בשר שבישל בה חלב שרי לבשל ממין שירצה ואף דאנן לא קיי"ל הכי היינו ביש בו טעם משובח לא אמרינן שיהא החלב גורם היתר משא"כ בשאב"י נאמר דהחלב הוי כהגעלה ואם נזהר לשפוך בעוד מעלה רתיחה לא בלע הכף כלל לא בשר ולא חלב כמ"ש מהרי"ן חביב בצ"ג לבה"ע עיין ב"י שם לזה קמ"ל דאינו כן דפשיטא דאוסר הכף אם תחבוה אח"כ לבשר תוך מעל"ע לחלב. והמחבר אשמעינן דל"ת בתבשיל אחד אין אוסר דנט"ל מטעם יבש ביבש קאתינן עליה דחד בתרי בטל דחיך אוכל יטעם לא שייך דאין נ"ט משובח מ"מ נימא דחלב הנבלע בכף נ"נ לאחר שהוציאו דהוה מחצה על מחצה ולא מתירין נט"ל כה"ג אלא בהיתר מרובה וא"כ אם תחב הכף אח"כ למעט חלב שאין רוב נגד הכף יהא נאסר ואפשר כל שאין ס' נמי כיון דבחלב נ"נ בכף עם בלוע בשר תו צריך ס' בחלב נגד חלב הנאסר קמ"ל דבטעם לבד אפילו ברוב איסור אין אוסר כדבעינן למימר בסי' ק"ג בס"ד. שוב ראיתי בפרישה אות ז' דקמ"ל דל"ת השתא שבלוע מבב"ח דאסור טפי מפ"א יע"ש ולא ידענא מה"ת ולמ"ש א"ש ולקמן בק"ג אחקור בדין נט"ל יע"ש. ודע אם תחבוה לבשר אם ידוע כמה חלב היה א"צ לשער כ"א נגד החלב כמבואר ופשוט הוא:

ו

דהוי. עט"ז וכוונתו דמה שאסור לכתחילה הוא כמ"ש הר"ב בת"ח כלל פ"ה ד"ה הואיל והמנהג לאסור אותו שאב"י לקמן בהג"ה אף דהוי נ"ט בר נ"ט ונהי דלקמן צ"ה פסק הר"ב בבישול לכתחילה אסור מ"מ כלים הוי דיעבד (בכ"ח) ואפ"ה אסור וכתב הטעם דהואיל ואוכלין המאכל בכלי ב"י אין נכון להתיר שאב"י כי הוה קצת כתרתי דסותרין (והמאכל וודאי מדינא צריך לאכול במין ב"י דנ"ט בר נ"ט לכתחילה אסור בבישול כמו שיתבאר בש"ך אות ח"י) מש"ה נהגו בב' כפות דאין משתמשין בו לא בשר ולא חלב אף דכאן לא שייך זה הטעם דמהראוי יאכל המאכל עתה כמין הכף שתחב עתה אפ"ה לא חילקו בין אב"י לכאן דאי לא הא לא קיימא הא ובש"ך אות ט"ו אבאר ועיין ת"ח כלל נ"ז מזה. עוד הביא הט"ז דברי סה"ת שהובא בטור בב"ח שאם בשלו בשר ובתוך מעל"ע בישלו מים ולאחר מעל"ע מבשר (מ"ש ממים ט"ס) בישלו חלב שרי והא הרשב"א צ"ג בירקות שהוקלש אפילו תוך מעל"ע מבשר שרי תי' בסימן צ"ג באות ב' יע"ש. ומיהו אנן לא קיי"ל כרשב"א יע"ש:

ז

או. עט"ז והם דברים פשוטים לפי מ"ש בצ"ה אות ח' ועיין חולין קי"א תוס' ד"ה והלכתא דקערה חולבת ביורה בשר שהודח אסור ויש בו ב' טעמים א' דהמים נ"נ בטעם ב' ועוד טעם דהקערה מקבל מן היורה בלא אמצעית המים והוי טעם ב' בקערה לאיסור א"כ בשלמא להטעם דהמים נ"נ ביש ס' לא נ"נ המים אבל לטעם דמקבל מיורה א"כ קשיא אמאי הכף שרי ביש ס' דמקבל מקדירה ובשלמא כשאר אב"י הוה נ"ט בר נ"ט דהיתרא ע"כ הוכיח דהר"ב תופס עיקר הטעם דהמים נ"נ שהטעמים פוגעין זה בזה וביש ס' לא שייך זה והמעיין בצ"ה אות ט' יראה דלא ברירא ליה איזה טעם עיקר דכתב וזה אף לפי ט"א שרי יע"ש והנך רואה בעליל שזה דלא כמ"ש הש"ך אות ח' דלדעת הרב לקמן אפילו אין בקדירה אלא מים וס' נאסר הכף ואיך יפרנס מ"ש הר"ב כאן דאף (ביש) [באין] ס' ושניהם ב"י הכל שרי אפילו הכף דל"ל הכל שרי המאכל והקדירה דכבר כתב המחבר זה ובאו"ה כלל ל"ז מבואר להדיא כן דהכל שרי וצריך לדחוק דכאן מיירי שידוע ודאי שנזהר ולא נגע הכף כלל בקדירה כמו מאכל עב מיני הריפות וכדומה שתחב באמצע המאכל מש"ה שרי והש"ך מיירי בספק לו אי נגע בקדירה ובש"ך אות ח' אבאר בעז"ה:

שאלה מיני הריפות טטרקי או גרופין ואורז ודוחן שדרך לבשל בקדירה עם מים ואח"כ שופכין המים לחוץ ונשארו בקדירה בלי מים כלל או שהמים נצטמקו בתוך הגרופין ונעשה גוש ואין שם לחלוחית מים איך יש לנהוג בתחיבת כף בתוכן גם אם יש חילוק בין נ"ט בר נ"ט לגבייהו:

תשובה דבר זה צריך עיונא ודקדוקה רבה ודבר מצוי הוא בכל יום לכן ראיתי להאריך קצת. הנה אם תחבו כף בשר ב"י לקדירה חולבת ב"י ולא היה בקדירה ס' נגד הכף הדין מבואר לקמן סי' צ"ו ס"ה להר"ב והכי קיימא לן דהקדירה והכף והתבשיל אסורים דהטעמים פוגעין זה בזה או ט"א יעוין שם. ונאסר כל הגרופין אף דחם בחם בלא רוטב כ"נ מכל מקום א"א בקיאין בין כחוש לשמן כמבואר סימן ק"ג בהג"ה ס"ה ודבר הבלוע בכלי יוצא בלא רוטב כמבואר שם בהג"ה ס"ז וכ"ת דבר הבלוע בכלי בלא רוטב אין אוסר כ"א כ"ק הא בורכא דבדבר יבש לגמרי הכין הוא כל שיש רטיבת קצת אוסר לדידן בכולו כמ"ש הש"ך שם אות כ"ג והרב יודה לזה כמ"ש בסימן ס"ט אות ס"ד יע"ש היטב ובהגרופין יש רטיבות קצת כנראה לעין ואף יש בקדירה ס' נגד הכף ותחבו בו פ"א הכף הכל שרי לדעת הר"ב והט"ז כאן אם יש במאכל ס' הכל שרי דלא כש"ך אות ח' ושם אבאר ומיהו הגרופין נאסרו כ"נ עכ"פ כדין חם בחם בלא רוטב אף שיש ס' צריך נטילה כמבואר בסימן ק"ה ס"ה בהג"ה ואפילו בשמן לגמרי כ"ש כאן עש"ך שם אות ט"ו ואם לא נודע מקומו איה שרי אף שאין ס' נגד הנטילה דיבש ביבש חד בתרי בטל עס"י צ"ח ס"ד בהג"ה (דהתם קליפה דיעבד שרי ולא נטילה גם בקליפה לא קיי"ל כן יע"ש) וסימן ק"ה ס"ט בהג"ה וש"ך אות ל"ה והקדירה שרי ג"כ דהא לא נגע כ"א בתבשיל ואי מוליך יותר מכ"נ א"כ יש ס' ומיהו אם נגע הכף בקדירה ממש יש לעיין דהקדירה נאסרה לטעם הא' בסימן צ"ה בט"ז אות ח' דאף דב' קדירות נוגעות זה בזה אין מפליטין בלא רוטב מ"מ ע"י הבל בקדירה מפליט שפיר כדבעינן למימר שם ודוקא נוגעין בחוץ אין איסור עס"י צ"ב ס"ט בהג"ה א"כ יהיה אסורה הקדירה ולזה י"ל דהר"ב ע"כ טעם הב' סובר כמ"ש הט"ז כאן וכ"ת דמה בכך מ"מ כ"נ נאסרו הגרופין ומפליטין בקדירה י"ל אין בלוע יוצא בלא רוטב ומ"מ קשה אם הגרופין נאסרו כ"נ ובתוך כ"נ לדופן קדירה יש כח להתפשט בדופן ותהיה הקדירה אסורה כה"ג ואם תחבו כמה פעמים הכף במקומות מחולפים בגרופין נמצא נ"נ כ"פ בכל חתיכה ואח"כ עירו עליהם מים או רוטב וכדומה דמוליך עכשיו הטעם בכולו ולדידן חנ"נ ואין ס' נגד כמה נטילות ויהיו אסורין אף שיש ס' נגד הכף וממילא הקדירה אסורה דודאי אין לומר שכל הקדירה מצרף לבטל שלא יהיו נאסר כ"נ כיון שבלועים מים הרבה לא ידענא חילוק כלל דכללא אמרו ז"ל כל שאין רוטב צף על המאכל אף שיש ס' צריך נטילה כדין חם בחם בלא רוטב ואנן מחמירין לאסור כולו דאין אנו בקיאין ולא להקל שלא לאסור כ"נ וכאמור דהני מיני הריפות ודאי כל דבר גוש בלא רוטב יש להם מה בכך שנבלעו ונצטמקו המים בתוכו מכ"ש אורז ודוחן ששופכין המים לחוץ ואורז ודוחן נשאר יבש א"כ הוי חם בלא רוטב וכדאמרן אמנם כד מעיינין ביה איכא למשדי בה נרגא דאם כן צא ופרנס משנתינו בכ"ה ק"ח ט"ח על החתיכה אם יש בה נ"ט אסורה הא לא"ה מותרת אלמא דא"א כ"נ וכולן מצטרפות ומסייעת לבטל ועיין פרישה ודרישה צ"ב אות ד' שהעיר בזה מסימן ק"ה ובש"ך שם אות ג' ובט"ז ג' לחלק בין הבל קדירה לצלי ובין דבר צלול שנפל לגוש כו' והנה הכף דינו כגוש ובשו"ע ק"ה ס"ד פסק המחבר בפירוש דאף בהבל קדירה אוסר כ"נ ומינה לדידן אין הכל מסייע לבטל ונאסר כ"נ אף ביש ס' וההיא דט"ח צריך לחלק בצלול מתפשט בכולה בהבל קדירה עכ"פ וא"כ כף כגוש דמי ומאחר שאין תלמיד קטן כמוני יודע להכריע ולואי שאבין דבריהם הקדושים א"כ דין זה צ"ע לי ומיהו אם הוציא הגרופין מהקדירה בכף חולב כל פעם שמוציא נאסר מה שבכף דעדיין כ"ר עליו כיון שתחבו לכ"ר ויש בו עדיין מאכל עט"ז צ"ב אות ל' בסופו לדידן יש להחמיר אף בכלי ריקן שהוציאו מכ"ר כמ"ש בש"ך כאן אות ד'. ומיהו זה להש"ך אות ח' אבל להט"ז כאן וכמשמעות רמ"א דיש ס' הכל אף הכף שרי דלא שייך טעמים פוגעין זה בזה כיון דיש ס' במאכל ומיהו יש לעיין ביה דכ"נ נאסר בכל פעם ומ"מ מגרופין אין דבר בלוע יוצא בלא רוטב לכף. ואם לקחו גרופין בכף של איסור ביד לאחדים ודאי אף שיש ס' בקדירה הגרופין נאסרו בכל פעם שהם בכף עיין סימן ק"ז ס"ב ובש"ך שם ובש"ך אות ד' כאן אבאר:

ודע אם תחבו כף חולב ב"י לקדירה ירקות וכדומה והיה ס' נגד הכף וקדירה אב"י דודאי הכל שרי הכף בלע מאב"י והקדירה יש ס' נגד הכף והמאכל יש להתיר לאכול בכל מין שירצה במין הקדירה דהא היה ס' נגד הכף ובמין הכף ג"כ דהא הקדירה אב"י ולקמן צ"ה ס"ב בהג"ה מבואר דנתבשלו או נצלו בכלי שאב"י נ"ט בר נ"ט דהתירא מותר לאכול בחלב אח"כ יע"ש ועי' לקמן צ"ט ס"ו ובש"ך אות כ"ב היתר בהיתר שנתבטל מותר לכתחלה לאכול בחלב יע"ש ולפ"ז כף חולב ב"י שתחב לקדירה בשר אב"י והיה בה ירקות עם מים וכדומה דאף לפי המנהג דאוסרין שאב"י אם כן לאחר שנתמעט התבשיל מהיות ס' אפ"ה כיון שנתערב אח"כ הכל בכלי אחר ויש ס' נגד הכף בין הכל בדבר צלול כמו רוטב א"צ לשער כ"א נגד הכף דבהיתר לא שייך נ"נ כמו בצלים שחתכן דק דק בסכין היתר המבואר סימן צ"ו דא"צ כ"א נגד הסכין ע"כ לכאורה אף הקדירה מותר דמ"ט אוסרין כתב הט"ז לקמן צ"ה אות ט' כיון שאוכלין המאכל כמין הכלי ב"י משא"כ כאן רשאי לאכול המאכל כמין אב"י כיון דיש ס' בין הכל מ"מ נראה לאסור שאב"י מחמת המנהג משום לא פלוג ועמ"ש באות ט' מזה ובש"ך אבאר עוד וכאן אין להאריך:

ח

ונוהגין. עט"ז הנה ממרוצת דבריו אתה רואה דה"ק בת"ח כלל נ"ז די"ד פסק דנוהגין לאכול בלא בשר ובלא חלב אבל לשום בכלי ש"א מהן אין להקפיד וכמ"ש הר"ב לקמן צ"ה סעיף ב' בהג"ה ורש"ל פכ"ה סימן ס"ג (ג"ה מ"ג הוא ט"ס) פסק לאכול דווקא בכלי חדשה והט"ז כתב דהואיל דחומרא בעלמא הוא יש לנהוג כרמ"א בת"ח ומ"מ להלכה פסק כמ"ש הר"ב כאן דווקא במין הכלי ב"י (וחזר בהג"ה ממ"ש בת"ח) ולפ"ז אף דלקמן באות ה' בצ"ה לא ערער על הר"ב ומשמע דמסכים עמו לשומו בכלי א' מהן שרי צ"ל דסובר כתי' הב' של הש"ך באות ח' דכאן גרע טפי דאי שרית לאכול במין הקדירה אתי למיטעי ויאמרו העולם דלא דמשום דקדירה היתה אב"י א"נ היתה ב"י שרינן כדעת המחבר צ"ה ס"ג דקערות ביורה ושניהם ב"י שרי ולדעת הר"ב שם איסור גמור הוא דפוגעין הטעמים מש"ה עביד הכא היכרא דלא לאכול במין הקדירה שאב"י אלא במין ב"י ותו לא אתי למיטעי דהא היכרא אית להו ויבינו משום שהקדרה אב"י התירו כאן. אמנם כן המעיין ביש"ש פכ"ה סימן ס"ג יראה דלא זו הדרך שכתב הט"ז בו. ותוכן דברי היש"ש אכתוב בקיצור. הנה סובר בכף בשר נקי ב"י לקדירה חולבת אב"י דמותר לאכול המאכל בכותח ממש אף בנתבשל בקדירה חולבת או בשר אסור למיכל בהיפוך (וכמ"ש רמ"א צ"ה ס"ב דיש מחמירין בבישול) שאני התם דהוי כי אורחיה ושכיח משא"כ לתחוב כף ההיפוך בקדירה זה לא שכיח אין לאסור בנתבשלו ושרי למיכל כמין אב"י היינו עם כותח אם הקדירה חולבת אב"י ואם בשר אב"י בשר אבל לאכול התבשיל כמין ב"י שהוא הכף כולמר עם בשר אסור וודאי (ויש"ש שם החמיר אף אם נתבשלו בקדירה שאב"י לאכול במין ההיפוך דלא כהר"ב בצ"ה ס"ב דמיקל באם אב"י יע"ש) ולא עוד אפילו לאכול במין הכלי ב"י היינו עם כלי בשר וכדומה אין לאכול (כיון דמחזיקין המאכל כמין קדירה גם היה דבר תמוה בעיני העולם) ואם הכף אין נקי ומלוכלך בבשר אף שיש ס' נגד הלכלוך מ"מ לאכול בכותח אין נכון דהכף היה מלוכלך ולאכול במין ב' דהיינו בכלי בשר נמי אין נכון דיהיה דבר תמוה בעיני העולם דתבשיל שנתבשל בקדירה חולבת נהפך לבשר כו' מש"ה בעינן כף וקדירה חדשה לערות לתוכן כן הוא תוכן דבריו שם למעיין היטב בדבריו. ולפ"ז שיטת היש"ש והר"ב רחוקים מקצה אל הקצה דליש"ש בכף נקי ב"י בשר לקדירה חולבת אב"י צריך דווקא לאכול בכלי חולבת ואף עם כותח שרי כיון דמלתא דלא שכיחא הוא שיתחב כף הפך הקדירה ובשוגג נעשה לא החמירו אף בבישול והיינו דווקא דגים וירקות שנתבשלו שרי הדגים וירקות לא המים כי יש"ש אוסר בנצלו אף דיעבד דהוי רק ב' נ"ט בר נ"ט ולא שרי אלא הירקות והדגים דהוי ג' נ"ט בר נ"ט (עמ"ש לקמן צ"ה ס"ב דלא כהר"ב שם) ואלו להר"ב כאן עם כותח ודאי אסור ואף בכלי חולב יש להחמיר אלא בכלי בשר כמו הכף ב"י וליש"ש אסור בכלי ב"י הרי קולא וחומרא להר"ב וקולא וחומרא ליש"ש ובכף שאינו נקי הוא דכתב יש"ש דבקדירה חדשה יש לאכול כמ"ש מלתא בטעמא. ולהר"ב כשהכף ב"י ואין נקי פשיטא דאוכלין בכף בשר וכ"ש הוא אבל אם הכף אב"י ואין נקי אפשר יודה להיש"ש דהיכי ליעבד יאכלו "במין אב"י כבר המנהג לאכול "במין הכלי ב"י ולאכול "במין ב"י ג"כ אין נכון כיון דאב"י לא היה נקי אף שיש ס' נגד הלכלוך יודה להיש"ש דמוטב לאכול בקדירה וכף חדשה. ועיין מ"י כלל נ"ז אות כ"ח הרגיש קצת בזה. אמנם יש ליישב דברי הט"ז דהכי קאמר דודאי כשהב"י נקי הלכה כהרב דודאי אסור ממנהגא לאכול במין אב"י (דל"ד לצ"ה ס"ב בהג"ה כמ"ש הש"ך אות ח"י בתי' הב') ואין לחלק בין כף אקראי לקדירה כו' וא"כ בהכרח אם אתה רוצה להחמיר כיש"ש ע"כ בין הב"י נקי או אין נקי צריך לערות בכף וקערה חדשה וז"ש ויש"ש פוסק בקערה חדשה היינו באין נקי ולדידן אף בנקי יהיה הדין כן וסיים דהואיל דחומרא הוא ממנהגא (דאילו מדינא סתם בהג"ה צ"ה לקמן מותר ליתנן בכלי שלהם מש"ה בין נקי או אין נקי יש לאכול "במין הכלי ב"י ויצא לנו הדין באם אב"י אין נקי והב"י נקי דיודה הר"ב ליש"ש דיש לאוכלו ודאי בכף וקערה חדשה אף שיש ס' נגד הלכלוך עיין יש"ש וכדברירנא בעזה"י:

ט

ואינו. עט"ז וכבר כתבנו באות ז' דב' כפות לא שייך הטעם דמערין המאכל לב"י כו' אלא כיון דכאן המנהג להחמיר נהגו גם לעיל. ומ"ש אם בישל מים באב"י ותוחב כף ב"י אסורים והראה מקום לצ"ה אות י' (ט"ס צ"ח) כוונתו דמרמ"א אין ראיה כיון דהמים לא הוחמו כ"א להדחה משא"כ כשהוחמו לאפיה וכ"ש לשתיה י"ל דהוי דיעבד עיין סימן קכ"ב ס"ו ובש"ך אות ה' דנט"ל בכלי עובד כוכבים יש חילוק בין הוחמו לשתיה שרי ליקח מהם ובהוחמו לאפיה לכתחלה אסור הואיל דלא התחיל הנאתן עדיין משא"כ בכלי ישראל כה"ג אסרינן אף הוחמו לשתיה דהרי או"ה כלל ל"ד דין י"א כתב הטעם דמאכל דבר חשוב והתורה חסה ולא מים משמע הטעם דמים לא חשיבי ואף הוחמו לשתיה דומיא דמאכל אסורין וכן משמעות הר"ב בת"ח כלל נ"ז דין י"ד הביא לשון או"ה הואיל ומים גרידא ולא מאכל הוי כלכתחלה ויש ללמוד דאם תחבו כף למלא מים אסורים יע"ש הרי מדכתב בלשון או"ה הואיל ואינו מאכל (ובאו"ה שלפנינו קצת הלשון בנ"א) משמע אף הוחם לשתיה אסור והטעם נ"ל לחלק בין כ"ג דלא שכיח וגם יש ספק שמא לא נשתמש מעולם רק בדבר המותר משא"כ בישראל חיישינן טפי לאסור נט"ל דאטו ב"י דשכיח טפי ודווקא מאכל שרי עיין סי' קכ"ב. ושוב ראיתי במ"י כלל נ"ט אות ב' דבתוחב כף אב"י לב"י הוחמו לשתיה מותרים והר"ב לא חילק שם משמע דאסור ואולי יש לחלק עכ"ל. ולפי מ"ש הדברים נכונים דהוחמו לשתיה אסורים כל שאינו מאכל וכבר כתבנו מה שיש לחלק. וזה שכתב הש"ך אות י"ט דדוקא מאכל הא מים אסורים כמ"ש הר"ב לקמן וכן משמע בת"ח להדיא ולא די לו במ"ש הר"ב לקמן גם המשמעות שכתב לא ידענא דמפורש בת"ח אלא כדכתיבנא דרוצה להוכיח אפילו חממו לשתיה וזה לא הוי רק משמעית וכאמור:

יראה לי אם בשלו מים בקדירה בשר אב"י ותחבו כף חולב ב"י אף לפי המנהג הקדירה שריא דהטעם כתב הט"ז דאוסרין האב"י אות ו' משום דהמאכל מערין לב"י ולקמן בצ"ה אות ט' דאם א' אב"י אף הוא מותר וכתב הט"ז שטעם דלא שייך מראית העין וה"ט דשם מים ואסורין באמת וא"כ ה"ה בשלו המים הדין כן ואף להש"ך באות ח"י דתי' דאירע ע"י בישול יש להחמיר טפי א"כ י"ל דאין חילוק בין מאכל או מים מ"מ כיון דחומרא בעלמא היא י"ל כט"ז וגם אפשר ליישב לישנא דהש"ך כט"ז וזה שהתחיל הר"ב מים או ירקות וסיים במאכל ולאיזה צורך זכר מים דוודאי המים מדינא אסורים נט"ל לכתחלה אסור ובאו"ה כלל ל"ז אין זכר ממים אלא דמש"ה כתב מים דבזה הכלי אב"י שרי ובמאכל נוהגין לאסור אב"י. ובע"ש ובשעת הדחק נוכל לסמוך לבשל בקדירה כזו ואף בחול אח"כ תו שרי דלא מסתבר לאסור אח"כ וכן כל היכא דמתירין לצורך ע"ש אי ניתותר לחול לא מסתבר לאסור אחר כך הואיל ואשתרי אשתרי  :

י

שבלועים. עט"ז דהיינו בחיתוך דק דק הא רק במקום אחד א"צ לשער נגד הבשר (דהיינו נגד הסכין) אלא נגד הנטילה אם היא פחותה מסכין כמבואר במחבר סי' צ"ו ס"א ואף רמ"א דאוסר כולו היינו לכתחלה ולא דיעבד יע"ש וזה שכתב הט"ז מבואר ברמ"א כו'. ודע שהמחבר מביא דין סה"ת אף לדידיה ה"ה בשאר איסורים לא נ"נ עש"ך כ"ג י"ל דאשמעינן דל"ת דחלב הנכנס בבצלים נ"נ דמחובר הוא עם הבשר ואין מה שבתוך התבשיל מצטרף כמו חלב נבילה חולין ק"ח ב' ול"ד לט"ח על קדירה וקדירה שבישל בשר בנ"ט דהתם מקושר עם המאכל שבקדירה משא"כ אוכל עם אוכל כמ"ש בש"ך אות כ"ג והמחבר לשיטתו בסימן ק"ג ס"ז וקכ"ב ס"ד דכל הבא מחמת בב"ח כב"ח דיינינן ליה כמ"ש הש"ך באות כ"ב וא"כ נצטרך אח"כ ס' נגד כל הבצלים קמ"ל דלא אמרינן כן ובש"ך אבאר עוד:

יא

ואחר כך. עט"ז וירצה בזה דבטור כתב ב' דינים בשם סה"ת א' קדירה ש"ב שבישלו מים תוך מעל"ע ולאחר מעל"ע מבשר חלב שרי. הב' בצלים כו' והמחבר הביא כאן הדין ב' ודין א' לא זכר כאן רק בסימן ק"ג וקכ"ב ס"ד ואל תטעה דרמ"א הביא כאן דין הא' דא"כ איך כתב רמ"א אין צריך לשער כ"א נגד החלב והא לאחר מעל"ע הוא אלא תוך מעל"ע מיירי והוא ממש דין דבצלים והוה כ"ש אף דלא שייך נ"ט בר נ"ט כיון דהוא תוך מעל"ע לחלב א"כ המים נכנסו בגוף דופן הקדירה (ובשלמא לאחר מעל"ע לחלב מה שעומד בדופן נפגם ומה שיצא הוי נ"ט בר נ"ט) אפ"ה עכ"פ נקלש טעם ע"י המים כמ"ש הרשב"א בצ"ג אף דלא קיי"ל כן מ"מ כ"ש הוא ובש"ך אות כ"ד משמע לכאורה דמפרש לאחר מעל"ע ושם אבאר דגם הוא מפרש תוך מעל"ע:

יב

כנגד. עט"ז דר"פ דהצריך נגד כל הסכין לשיטתיה כ"מ חם מקצתו חם כולו משא"כ המחבר בס"א סתם כדעה א' בסתם והביא דברי יש"ש דמחמיר נגד כל הסכין ומשמע קצת שגם דעת הט"ז כן ובש"ך אות כ"ח חולק ופוסק כנגד מקום שחתך לבד יע"ש ועיין בת"ח כלל ס"א דין י"ג. וראיתי להמ"י שם באות ו' נמשך אחר מ"ש רנ"ש במ"ש בש"ד סי' ס"א דמ"ש הטור בצ"ו צריך לשער נגד כל הסכין כהר"ר פרץ דכ"מ ח"מ ח"כ והל"ח בא"ט סי' קס"א ועיין דרישה צ"ו אות א' ופליאה דעת ממני דמה ענין דוחקא ודבר חריף לדין של הר"ר פרץ דחותך בסכין בשר רותח דוודאי הבשר מחמם לסכין במקום שחתך וחם מקצתו חם כולו סובר דמוליך ומפליט בליעתו מכולו מש"ה בעי ס' נגד כל הסכין משא"כ דוחקא וד"ח בצונן דאין חם רק החריפות עם דוחקא מפליט מסכין הא וודאי דאין מפליט רק מקום שחתך דאיכא דוחקא ולא מכל הסכין דלא חאים כלל. וראיתי להכר"ו כאן אות יו"ד כתב אמ"ש המחבר נגד מקום שחתך דכתבו הטעם משום דהלכה כ"מ חם מקצתו אין חם כולו והר"א ז"ל כתב דאין מוכח דלא היה לאסור רק כ"ק אלא אגב דוחקא וכאן חוץ לחתוך אין דוחקא יע"ש וכוונתו דחם בחם בלא רוטב כ"נ ואף לדידן דאוסר בכולו מ"מ דבר הבלוע מכלי אין אוסר יותר מכ"ק עס"י זה בש"ך אות כ"ג ומיהו ז"א דרטיבות קצת אוסר כולו יע"ש ובשר מסתמא ישבו רטיבות קצת אלא להמחבר כתב כן ומ"מ לא ידענא מה קאמר כיון דכ"מ חם מקצתו חם כולו ומוליך הבליעה ומפליט מכולו תו כשבא כל הבליעה למקום החתך יש כח בדוחקא ורותח להיבליע כל הבלוע בסכין לבשר בכולו  :

יג

אינו. עט"ז הנה בטו' כתב וז"ל כתב הר"פ יש רוצין להתיר כשחתך בשר בסכין חולבת כ"ק כמו שוחט ול"ד דהתם אין כל הבהמה רותח וכאן כולה אסורה אם אין ס' ודווקא כשידוע שב"י אבל מסתמא אב"י אבל קליפה בעי ויש לפרש בטוב כמ"ש הדרישה אות יו"ד דה"ק אבל קליפה בעי לכל הפחות ואשוחט קאי אבל בשר רותח אה"נ דצריך ס' נגד שמנונית בעין ולזה כתב הט"ז דהמחבר שכתב אבל אב"י אינו אוסר אלא כ"ק וכן דעת הטור וחסר בטור מלת "מותר וכצ"ל אבל אב"י "מותר אבל מ"מ באב"י בשר רותח קליפה בעי. וע"ז הקשה הט"ז (והוא קושית הפרישה והב"ח) דאמאי סגי בקליפה ליבעי' ס' נגד הבעין דע"כ בשמן מיירי או אגב דוחקא דסכינא אף בכחוש מתפשט בכולו כדבעינן למימר בש"ך אות כ"ו ע"ש דאל"כ ב"י אמאי אוסר כולו וע"כ תי' דאה"נ דבעינן ס' ומסתמא יש ס' נגד הבעין של הסכין דלא כב"ח שסובר משהו אין בו כח להתפשט אף שאין ס' נגדו והביא ראיה מתה"א בית ד' ש"א (ט"ס ש"ד) דקי"א ב' מבואר בהדיא דההיא דפסחים ע"ה א' נטף מרוטבו וחזר אליו יטול מקומו וסכו בשמן תרומה יקלוף מקומו דמשני סיכה משהו עביד היינו דבטל בס' רוטב ושמן במאה ואחד ואפילו הכי צריך נטילת מקום כמ"ש המחבר לקמן סימן ק"ה ס"ה (וכללא הוא כל שאין רוטב אף בשמן גמור ויש ס' אפ"ה צריך נ"מ יע"ש בש"ך אות ט"ו). ומה דמשני סיכה משהו היינו שיש ק"א והעלה הט"ז שמ"ש המחבר כאן דצריך קליפה ארישא נמי קאי. ולפ"ז ל"ד קליפה אלא נ"מ עכ"פ והמחבר שגירת לישנא דהר"פ נקט. דבשלמא אי היינו אומרים דבסיפא כיון דמשהו הוא אין בו כח להתפשט יותר מכ"ק הוה א"ש כפשוטו משא"כ עכשיו הוכיח דמשהו נמי יש כח להתפשט יותר וטעמא דיש ס' א"כ ע"כ בין בסיפא ובין ברישא קליפה לאו דווקא אלא נטילה וכאמור. ועיין בש"ך אות כ"ט כפי הנראה סובר כב"ח אמנם בנה"כ כתב (ט"ס שס כ"ח וצ"ל כ"ט) שנשמר בש"ך ולא כתב אפילו אין ס' אלא כוונתו דמסתמא איכא ס' הרי הודה לדברי הט"ז כאן. וראיתי להפר"ח אות כ"ה האריך להשיג על הט"ז וכתב ששבוש הוא. הנה לא ידענא למה יכתוב האדון מרורות על אדונינו דוד בעל הט"ז והלא דבריו ברור מללו דמדאוסר המחבר ברישא כל החתיכה ע"כ או איירי בחתיכה שמינה או דוחקא אוסר הכל כמ"ש הש"ך אות כ"ז אם כן יפה הקשה הט"ז אמאי בסיפא כ"ק ליבעיא ס' נגד הבעין ומגמרא דפריך סכו בשמן ליתסר כולו ע"כ סובר שמן יש לו פעפוע עיין מ"ה קי"א ב' מבואר כן להדיא וכאמור ומשני סיכה משהו ומסתמא יש ק"א ואין שום קושיא כלל. ואם אמנם מה שכתב הפר"ח שהש"ך אף שהודה בנה"כ להט"ז אין בהודאתו כלום כיון שהגיד בש"ך אין חוזר ומגיד יע"ש בזה נראין דבריו כנים דמדכתב הש"ך כאן אות כ"ט דל"ד לצנון אלמא סובר דווקא נקיט המחבר קליפה וה"ט דמשהו אין כח להתפשט יותר מכ"ק ולקמן בצנון משהו שבקליפת הסכין עם בעין שע"פ מצטרפין משא"כ בדלית חורפא ולפ"ז לא קאי כ"ק כ"א אסיפא וברישא שיש ס' בו צריך נטילה. ואני תמה על עצמי איך השוה הש"ך דבריו שבש"ך לנה"כ וא"א כדאמרן . אמנם כן יש בכאן מקום עיון במשנה דכיצד צולין ע"ד ב' נגע בחרסו של תנור יקלוף נטף מרוטבו יטול סכו בשמן יקלוף ועיין תוס' ע"ה ב' ד"ה יטול הקשו אמאי נגעו בחרסו סגי בקליפה והא הרוטב שבתוכו יבלע כ"נ ותי' דמשהו ובתיו"ט הקשה אמאי סכו יקלוף ותי' דמשהו הוי ולט"ז קשיא אמאי נקיט משנה לשונות מתחלפים:

עיין בהלכות מליחה אם נתנו בשר בלא מליחה אצל תנור חם אין ראיה ממשנה דסגי בכ"ק דנגע משמע לפי שעה משא"כ כשמונח זמן מרובה הכל לפי חום התנור ואפשר אף צלי לא מהני דפירש ממקום למקום ול"ש מישב שייב יע"ש:

קשיא לי נגע בחרסו של תנור יקלוף ואמאי ליתסר קליפה הסמוכה לה עכ"פ דהתוס' בחולין צ"ו ב' בד"ה אפילו הוקשה להם ותי' דאין הנאסר יותר מהאוסר מ"מ בפסח דהקליפה מחמת עצמה נאסרה דנטוה מחמת ד"א תו יכולה אותה הקליפה עכ"פ להבליע בקליפה הסמוכה לה ונהי שהקליפה ב' אין כח לאסור לשלישית דהוי תו בלוע ואין בלוע יוצא בלא רוטב מ"מ ליבעי ב' קליפות וכאמור ועיין תוס' פסחים ע"ה ב' ד"ה יטול וצ"ע  :

יד

וכל. עט"ז הנה לכאורה משמע דבגוש ודוחקא דסכינא מבשל ממש בכ"ש ואסור בהנאה אמנם המעיין באו"ה כלל ל"ז ד"ז משמע רק שמבליע ומפליט ואין אסור בהנאה ועיין מ"י כלל ס"א אות מ"ה כתב גם כן דאו"ה דנקיט מתחילה מבשל הוא לאו דוקא אלא מפליט ומבליע יע"ש אלא דע"כ קשיא דברי או"ה במ"ש דאם אין ס' הבשר אסור בהנאה והא בכלל למ"ד דין ה' כ' בשם המרדכי דמפליט ומבליע הוי רק מדרבנן בב"ח עס"י ק"ה בש"ך אות ה' ואולי יש לדחוק דמ"ש אסור בהנאה היינו אם הוא בכ"ר ולא קאי אכ"ש ומה שמדמה שם לעירוי לא לגמרי אלא ה"ק כמו עירוי מבשל כ"ק אף שאין ממש חום כ"ר ה"ה גוש עכ"פ מבליע מיהא ול"ד לעירוי דהתם אין נפסק כח העמוד וצ"ע לענין הנאה ונראה דרמ"א מיקל אף באכילה די למאן דמחמיר להתיר עכ"פ בהנאה. וכתב עוד הט"ז דיש ראיה מר"פ דאי בכ"ר מי הוא זה אשר רוצה כו' לא ידענא מהו דיש אומרים חם בלא רוטב אוסר כ"ק בכ"ר והר"פ אומר דע"י דוחק אף בלא רוטב אוסר הכל ול"ד לחום ביה"ש דאין כל הבהמה חם יע"ש עש"ך כ"ז וכפי הנראה דט"ז סובר כתי' הב' בש"ך דר"פ דאוסר איירי בשר שמן ושפיר קשיא ליה עיין פרישה אות י"א ובש"ך אבאר. ומה שהביא דברי יש"ש בג"ה סי' מ"ד יראה לפרש דהכי קאמר דסובר אף בלא דוחקא בגוש מפליט ומבליע והלכך אורז ודוחן שיש בו חלב ממש (ובלוע שגירת לישן הוא) הכף נאסר מן הממש והכף מפליט דכלי מפליט בלוע בלא רוטב אבל אם המאכל רק בלוע מחלב אין דבר הבלוע מאוכל יוצא בלא רוטב ומש"ה הכף אין נעשה ב"י מתחיבה זו. ומ"מ המאכל אסור דהכלי מפליט שפיר בלוע בלא רוטב ובסי' ק"ה בט"ז אות ד' אבאר וראוי שתדע דהט"ז דהחמיר בגוש ע"י דוחקא היינו אף בה"מ דבאין ה"מ בלא"ה פוסק כרש"ל שם בסימן ק"ה דאף כ"ש אוסר ושם אבאר הנ"מ ליש"ש בין כ"ש לגוש דמפליט ומבליע כא':

ודע שהיש"ש כתב מפליט ומבליע והאו"ה כתב מבשל היה נראה לומר דוחקא מבשל ובלא דוחקא מפליט ומבליע כדמוכח מפכ"ה ק"ד ב' דפריך סוף סוף כ"ש ומה קושיא והא גוש הוי ככ"ר עיין מ"י כלל ס"ח אות מ"ה אלא דמפליט ומבליע והוי דרבנן משא"כ ע"י דוחק י"ל מבשל ממש ואסור בהנאה וכבר התבאר:

טו

לתנור פנאד"ש. פי' קערה של בשר דהיינו שעושין בה מאכל של בשר הנקרא פנאד"ש ט"ז לכאורה יאמר דגבינה נפל על קערה של בשר שעושין בה פנאד"ש ולא היה פנאד"ש שם רק לענין לאסור הקערה קאמר ומ"ש המחבר וכן גבינה חמה כו' היא היא וה"פ בין הקערה והגבינה שניהם אין אסורים אלא כ"ק וזה טעות מלשון הש"ע ובב"י א"א לפרש כן וכמו שאבאר וז"ל הב"י כתב רי"ו מעשה היה ונפל תוך התנור של פנאד"ש גבינה והתיר ר"י הפנאד"ש בקליפה להסיר מעליה ואפילו שהגבינה לחה שאין דרך גבינה ליכנס כ"כ ע"כ ונראה דל"ד לבשר רותח בסכין חולבת שאסר הר"פ דאגב דוחקא בלע טובא א"נ התם ה"ט דסכין שמנונית קרוש עליו וכשחותך דהוי טעם מן הממש משא"כ קערה. ונראה ללמוד מכאן בצק שמטגנין בשמן עם גבינה שנתנוה בקערה בשר ב"י שאין צריכה אלא קליפה דליכא דוחקא וכיון שאין רוטב אין אוסר יותר מכ"ק עכ"ל. הנך רואה בפי' שפנאד"ש בשר היה בתוך התנור (דאל"כ בכ"ח לא שייך קליפה דא"א וגם בלא"ה מוכח כן) וביאר הדברים כך הוא דרי"ו התיר לפנאד"ש הבשר כ"ק שהגבינה אפילו לחה קצת אין בו כח לכנוס בלא רוטב יותר מכ"ק ואף דחם בחם בלא רוטב אוסר כ"נ כמבואר סי' ק"ה מ"מ גבינה כחושה בטבעה וגוש מאד אין בה כח להבליע יותר מכ"ק. וע"ז כתב הב"י ול"ד לבשר רותח כו' כי מרן הב"י ז"ל משוה כלי הבלוע דומה כמו גבינה דנהי דכלי אוסר בלא רוטב כמבואר סי' ק"ה בהג"ה ס"ז (והוא מוכח מדגים שעלו בקערה ש"ב עש"ך אות ל"ג) מ"מ לא עדיף מגבינה וע"ז קשיא ליה שפיר מ"ש מסכין שחתך בשר רותח דאסור כולו מבלוע בסכין וע"ז תי' דוחקא שאני א"נ התם מבעין שעל הסכין הוה ממש משא"כ בקערה ר"ל הפנאד"ש הנתון בקערה ונפל גבינה לחה עליה שאין כח בגבינה כחושה לכנוס בפנאד"ש יותר מכ"ק ואפילו הפנאד"ש שמן הוא (כי סתם פנאד"ש שמן הוא) ולפ"ז יש לראות א"כ אין חילק ר"פ בין סכין ב"י לאב"י וסיים קליפה בעי משום בעין וכמ"ש הט"ז אות י"ג דמסתמא נגד בעין יש ס' א"כ אמאי בב"י צריך ס' ולזה י"ל דאה"נ לדינא תי' א' עיקר ולתי' ב' יפרש מ"ש אבל קליפה בעי אביה"ש קאי עיין פרישה אות י"ב. והדר אמר הב"י דמזה נלמוד גבינה בקערה נקיה שאין הגבינה נאסרת יותר מכ"ק דקערה נקיה לא גרע מגבינה שאין בה כח לכנוס יותר מכ"ק והיינו כדאמרן (ועיין מ"ש בש"ך אות ל"ג דע"כ יש חילוק דגבינה אפילו לחה אין בה כח ליכנס יותר מכ"ק ואלו מכלי כל שגבינה לחה יש בה כח מכלי כ"נ ואיך למד הב"י מזה לזה). ולפ"ז המחבר בש"ע הביא ב' דינים. הא' הוא מרי"ו דהפנאד"ש בשר אין נאסר מגבינה אפילו לחה כ"א כ"ק ודין הב' הוא ד"ע דקערה אינה אוסרת לגבינה יותר מכ"ק אם היא ר"ל הקערה נקיה. ולפ"ז הגבינה נאסרת כ"נ מפנאד"ש. והר"ב מדשתיק ש"מ אודויי אודי להמחבר בב' דינים אלו וזה חידוש גדול בעיני. ובשלמא בדין הב' דאין כלי אוסר בלא רוטב כ"א כ"ק הוא אמת כמו שכתב הש"ך ק"ה אות כ"ג והביאו הד"מ שם ובתנאי שיהא המאכל שבתוכו יבש לגמרי הא רטיבות קצת אוסר כולו לדידן אבל דין א' שאין כח בגבינה אפילו לחה לכנוס במאכל כ"א כ"ק זה לא שמענו וגם לא ראיתי ממורי הוראות שחילקו בכך. וכ"ת דאין ה"נ המעיין בסי' צ"א לא משמע כך וצ"ע:

והנה יש מקום אתי לומר דהט"ז מפרש מעשה דרי"ו דה"ק שנפל גבינה לחה על הקערה חמה שעושין בה פנאד"ש בשר ואח"כ שמוהו שם פנאד"ש בקערה שאין בלוע מקערה נכנסת בפנאד"ש יותר מכ"ק אלא דל"ת שגבינה מקרי שמן ובשמן סובר הט"ז דיוצא מכלי ואוסר בכולו ואף ביבש לגמרי ומה דמבעיא ליה להש"ך בק"ה אות כ"ג מיפשט פשיטא ליה לט"ז לאיסור (ובק"ה אבאר בשמן להלכה) לז"א רי"ו דאין דרך גבינה לכנוס כ"כ ר"ל גבינה חשוב כחוש ולפ"ז אין חילוק כלל בין גבינה לשאר דברים והב"י למד דינו דאם נתן גבינה בקערה בשר ב"י דאין הגבינה נאסרת יותר מכ"ק ואף דהוא ממש דין של רי"ו ל"ת דגבינה אין בה כח משא"כ קערה בשר וכמ"ש הש"ך ל"ג קמ"ל דאין חילוק וא"ש נמי מ"ש ול"ד לסכין שחתך בשר רותח משא"כ קערה ועיין כה"ג בהגהות ב"י אות מ"ב ולענין דינא צ"ע  :

טז

אינו. עט"ז וכבר התבאר באורך באות שלפני זה אמנם מ"ש דשם יש בעין קשיא דלא היה לו להביא זה כפי שיטתיה באות י"ג דברישא נמי דאין ס' נגד הבלוע בסכין דנגד בעין מסתמא יש כמו בסיפא באב"י וצ"ע וכבר התבאר:

יז

משום. עט"ז תמה על המחבר דהיה לומר יותר רבותא אפילו בעין נמי דנט"ל הוא עס"י ק"ג ס"ד דפסק המחבר כן וי"ל דשם במע"ד איירי וכאן בדבש גופא אלא דמסתימת המחבר שם משמע דבש נמי נט"ל והרב שלא הגיה כאן כלום דנ"ט בר נ"ט דיעבד עכ"פ מותר ובש"ך אות ל"ד אבאר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.