רא"ש/יבמות/ו/ג
|
פסקי הרא"ש - יבמות |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
תנו רבנן ערות אחות אביך לא תגלה בין מן האב בין מן האם אתה אומר בין מן האב בין מן האם או אינו אלא מן האב ולא מן האם ודין הוא חייב כאן וחייב באחותו מה אחותו בין מן האב בין מן האם דכתיב בת אביך או בת אמך אף כאן בין מן האב בין מן האם או כלך לדרך זו חייב כאן וחייב בדודתו מה דודתו מן האב ולא מן האם אף כאן מן האב ולא מן האם ת"ל ערות אחות אמך לא תגלה בין מן האב בין מן האם וערות אחות אביך לא תגלה בין מן האב בין מן האם. ודודתו דפשיטא ליה לתנא מן האב ולא מן האם מנלן אמר רבא אתיא דודו דודו כתיב הכא ערות דודו גלה וכתיב התם או דודו או בן דודו יגאלנו מה התם מן האב ולא מן האם אף כאן מן האב ולא מן האם והתם מנלן אמר קרא ממשפחתו יגאלנו משפחת אב קרויה משפחה משפחת אם אינה קרויה משפחה. והא דתנן אמרו לו מתה אשתו ונשא אחותה מאמה מתה ונשא אחותה מאביה מתה ונשא אחותה מאמה מתה ונשא אחותה מאביה ונמצאו כולן קיימות מותר בראשונה ובשלישית ובחמישית ואסור בשניה וברביעית ואם בא על השניה אחר מיתת הראשונה מותר בשניה וברביעית ואסור בשלישית ובחמישית אלמא אחות אשה בין מן האב בין מן האם אסורה מנלן ומסקינן דילפינן מאשת אח דדמיא לה דבר שע"י קידושין וקרובי עצמו ואשת אח גופה מנלן דתניא ערות אשת אחיך לא תגלה בין מן האב בין מן האם אתה אומר בין מן האב ובין מן האם או אינו אלא מן האב ולא מן האם ת"ל ערות אחיך היא. העראה דחייבי לאוין מנלן מדגלי לן שכבת זרע גבי שפחה חרופה מכלל דחייבי לאוין בהעראה וכן שלא כדרכה בחייבי לאוין נפקא לן מהכא דהא בספ"ב דכריתות דף יא: ממעטינן שלא כדרכה בשפחה חרופה משכבת זרע: דחייבי לאוין דכהונה מנלן אתיא קיחה קיחה דחייבי עשה מנלן אתיא ביאה ביאה יבמה ליבם מנלן אתיא ביאה ביאה אשה לבעל מנלן אתיא קיחה קיחה ואי קשיא לך הא דגרסינן בפ"ק דקידושין דף י. איבעיא להו תחלת ביאה קונה או סוף ביאה קונה למאי נפקא מינה כגון שהערה בה ופשטה ידה וקבלה קידושין מאחר ומסיק רבא דכל הבועל דעתו על גמר ביאה אלמא לא קני לה בהעראה אלא בגמר ביאה דהתם בביאת קידושין עסקינן הכא בביאה שאחר קידושין קודם שנכנסה לחופה וקני לה בהעראה ליורשה ולטמא לה ולכל מילי דאישות דהא אית ליה בגווה קנין מעיקרא דומיא דיבמה דאית ליה זיקה בגווה אבל ביאת קידושין דלית ליה בגווה קנין מעיקרא והשתא הוא דבעי מיקנא יתה לא קני אלא בגמר ביאה ולא נהירא דלא נכתב קיחה אלא בביאה דקידושין ותירץ ה"ר שמשון הזקן ז"ל דהא דאמרינן דהעראה קונה היינו בשלא עשה אלא העראה ופירש אבל כשגמר ביאתו דעתו על גמר ביאה וכן משמע הלשון כל הבועל דעתו על גמר ביאה. אמר רבא למה לי למיכתב רחמנא שכבת זרע בשפחה חרופה שכבת זרע באשת איש שכבת זרע בסוטה בשפחה חרופה כדאמרינן באשת איש פרט למשמש באבר מת הניחא למ"ד משמש מת בעריות פטור אלא למ"ד חייב מאי איכא למימר אלא פרט למשמש מתה סד"א הואיל ולאחר מיתה נמי שארו איקרי דכתיב כי אם לשארו הקרוב אליו אימא שחייב עליה משום אשת איש קמ"ל דלא. ואנן דקי"ל דמשמש מת בעריות פטור כדרבא דאמר בפרק ב' דשבועות דף יח. זאת אומרת המשמש מת בעריות פטור נפקא לן הא דמשמש מתה פטור מקרא אחרינא דכתיב ומתו גם שניהם ואיכא מאן דדריש מיניה בפרק ד' מיתות דף סו: פרט למעשה הורדוס כעובדא דההיא ינוקתא בפ"ק דב"ב דף ג: דאטמנה בדובשא ובא עליה לאחר מיתה. דסוטה למה לי אמר רבא פרט לשקינא לה דרך איברים דסד"א בקפידא דבעל תליא רחמנא והא קא קפיד קמ"ל דלא גרע טפי מאילו אמר לה אל תסתרי בסתם דנעשה כאילו אמר לה איני חושדך אלא דרך איברים. אמר שמואל העראה זו נשיקה משל לאדם שמשים אצבעו על פיו אי אפשר שלא ידחוק הבשר כי אתא רב שמואל בר' יהודה אמר לרבי יוחנן העראה זו הכנסת עטרה גמר ביאה ביאה ממש דהיינו מירוק הגיד אף בלא הוצאת זרע מכאן ואילך אינו אלא נשיקה ופטור ופליגא אדשמואל והלכה כר' יוחנן:
< סימן קודם · סימן הבא >
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |